כשקורא מחליט שהוא מאמין לסקופ שמתפרסם באתר המתמחה בפרסומים בנוהל מזורז ושטחי, זו בעיה שלו. כשעיתונאי בונה תיזה על סמך סקופ כזה, הוא עלול לגלות שהבעיה הופכת לרחבה יותר, עד כדי מופע מביך של חוסר אמינות.
זהו מסעו של סיפור שהחל כסקופ, הפך לברווז והסתיים בפארסה מהדהדת. הוא החל ביום ראשון שעבר (30.6.13), כשב-one פורסם, "בלעדי", כי המגן פביאנו אבלדו מצטרף למכבי תל-אביב. כותרת המשנה החמיאה על הבחירה המוצלחת ("קרויף ממשיך במסע הרכש המרשים"), סיפרה על הרקורד של אבלדו וגרפה מאות תגובות. ביומיים הבאים התפרסמו עוד שלוש ידיעות עם ה"כפי שפורסם לראשונה ב-one", שציינו כי אבלדו יצטרף לקבוצה כבר ביממה הקרובה.
לידיעה בלעדית כזו נוהגים בדרך כלל להצטרף יתר האתרים. במקרה של אבלדו – הפתעה! – לא היו קופצים רבים. "מעריב" ו"ישראל היום" היו היחידים שהזכירו את הסקופ למחרת. כיוון שהמדיניות של מכבי תל-אביב היא לא להתייחס לפרסומים מהסוג הזה, מעניין אצל מי הצליבו שני העיתונים את המידע שקראו ב-one.
מי שהתייחס ברצינות תהומית לסקופ ב-one היה יניב טוכמן מ"מעריב". טוכמן, שקשריו עם הקבוצות שהוא מסקר טובים עד מצוינים בדרך כלל – ויעידו דיווחיו המפרגנים עד דביקים – הפתיע למחרת בטור תוקפני נגד מכבי תל-אביב. נקודת המוצא היתה סיום דרכו של מנהל הקבוצה, אבנר טוויטו, לפני חודש וחצי. טוכמן כתב כי לפי השמועות טוויטו הדליף סודות לעיתונאים. טוכמן ניסה להוכיח כי למרות העזיבה של המדליף לכאורה, היו לאחרונה כמה פרסומים בלעדיים שמקורם מתוך הקבוצה. "ממש מזל שטוויטו לא במכבי", לעג.
הטור של יניב טוכמן ב"מעריב"
טוכמן הביא דוגמאות לחמש הדלפות – שתיים מהן כלל אינן חשודות שהגיעו מתוך הקבוצה. את גולת הכותרת של ההדלפות העניק לפרסום ב-one בעניין אבלדו: "אתמול האדמה קצת רעדה במחנה האימונים של הצהובים באוסטריה". שמו של שחקן חיזוק דלף לתקשורת, כתב, "וכנראה שהפעם אין את מי להאשים [...] דומה שהדברים מתחילים להתפורר בממלכה". הוא סיים בהמלצה לראשי הקבוצה: להכות על חטא (ההאשמה של טוויטו בהדלפה).
על אף שציין כי בשנתיים האחרונות ניתק קשר עם טוויטו ("מאז החלו להלך אימים על עובדים במועדון לבל ידברו עם עיתונאים"), הרושם שהותיר הטור היה שמנהל הקבוצה היה ונותר כל העת המקור של טוכמן. הטור כולו נקרא ככזה שבו הכתב תובע את עלבונו של המקור שאיבד, ולא פחות מכך את עלבונו שלו מהקבוצה, שהותירה אותו ללא מקור פנימי שאיתו יוכל להתלחשש.
אלא שלמחרת פרסום הטור הפך הסקופ של one לעורבא פרח. מכבי תל-אביב החתימה בכלל מגן אחר, מנואל אורטיס. הפעם היה זה פרסום בלעדי של המועדון עצמו, בלי שאף עיתונאי יצליח לגלות את הסקופ האמיתי. הדיווח על כך ב-one היה קורקטי, ללא הסבר לאן נעלם אבלדו המובטח ומדוע הקבוצה ויתרה עליו. אפילו לא איזו התנצלות פיקנטית בנוסח "לא כפי שפירסמנו". הטור של טוכמן התבסס אפוא בעיקרו על סקופ שהתגלה כברווז.
אלא שהפלופ של one לא סתם חלף עם הרוח. כמה ימים אחר-כך התברר שמדובר בלא פחות מתוצאה של תרגיל לבלשים מתחילים באדיבות הנהלת מכבי תל-אביב, כפי שפורסם ב"אייס". בהנהלה חשדו כי מקורן של הדלפות מן השבועיים האחרונים ל-one, הקשורות להטסת אנשי צוות ושחקנים, הוא במשרד הנסיעות העובד עם הקבוצה. כדי לוודא זאת הוזמן כרטיס טיסה על שמו של שחקן ברזילאי שכלל לא היה בתוכניות הרכש, והפלא ופלא, השם התנוסס אחר-כך כסקופ באתר one. את הכרטיסים של אורטיס כבר הזמינו במכבי ממשרד נסיעות אחר. טוכמן נשאר עם הכרטיס לשום מקום שקנה ב-one.
גינצבורג עוזב את רוממה
עזיבתו של בוני גינצבורג היא סנוקרת למחלקת הספורט של ערוץ 1. שוער העבר של נבחרת ישראל היה ב-11 השנים האחרונות חלון הראווה של המחלקה ומזוהה איתה במיוחד. בארץ אין עוד כוכב עבר שהקריירה התקשורתית שלו הגיעה רחוק כמו זו של גינצבורג.
במהלך שנותיו בערוץ 1 הפך לדמות טלוויזיונית נעימה, סחבקית, שלקהל הרחב קל להזדהות איתה. הכינוי "דוגמן", שדבק בו עוד מימיו במגרש, הודגש בהופעותיו הטלוויזיוניות. את תדמיתו כנער שעשועים חיזק לפני כשש שנים כשהשתתף ב"רוקדים עם כוכבים". לא מזמן, בעת דו-שיח בין בלומפילד לאולפן ברוממה, כינתה אותו המגישה שרון פרי "מל גיבסון". גינצבורג צחק בשביעות רצון. את הקלילות ניסה לאזן בהופעות דעתניות מדי פעם, תוך שימוש בידע של מי שהגיע מהמשחק עצמו.
מאז שהמשחק המרכזי בליגת-העל עבר ב-2009 לידי ערוץ 1, הדגים גינצבורג קפיצת מדרגה מקצועית, לצד עודף ביטחון שגבל בזחיחות. לחובתו ייזכר כי במקביל לעבודתו ברוממה, שימש תקופה מסוימת גם מאמן שוערים צעירים במסגרת ההתאחדות לכדורגל.
בוני גינצבורג ושרון פרי בערוץ הראשון
עיתוי עזיבתו מפתיע מאחר שערוץ 1 נערך בימים אלה למונדיאל 2014 בברזיל. נראה שגינצבורג, שכבר עבר שני מונדיאלים, כבר לא מתרגש מהמעמד. את עזיבתו הסביר בכך שהוא רוצה לפתח אפיקים חדשים בתקשורת. אפשר לסמוך שפראייר הוא לא ייצא. בשנה האחרונה השתתף בכמה פאנלים של "יציע העיתונות" בערוץ הספורט.
ערוץ 1 יצטרך למצוא במהירות את הפנים החדשות שלו, לקראת פתיחת עונת הכדורגל בחודש הבא. שרון פרי, הרכש המפתיע של השנה האחרונה, חסרה את העומק הנדרש לניהול דיונים מקצועיים. הדבר בלט במיוחד בשידורי היורו עד גיל 21, כשגינצבורג והפרשן מוטי איווניר ניהלו שיחות ניתוח ערות, בעוד שפרי בלטה בדומייתה. זו הזדמנות להחזיר לעניינים את עמית הורסקי, שבשנים האחרונות נבעט לשולי המחלקה. אפשרות נוספת היא למצוא כדורגלן עבר ולהעביר אותו את המסלול שעבר גינצבורג. עמרי אפק, שעושה בערוץ הספורט קילומטראז' כפרשן, יכול להיות בחירה מעניינת.
טרמפ לחץ
איך מנסים להשיג ידיעה בלעדית בשיטת לחץ פשוטה? הדגמה חיה שודרה בתוכנית "המלפפוניאדה" בערוץ one. שם התוכנית הוא תיאור מדויק של אתר האינטרנט הפופולרי. "מגזין חלון ההעברות", היא מתוארת בערוץ של האתר. אלא ש"חלון ההעברות" ב-one הוא דלת ענקית הפתוחה לרווחה יום-יום, כל השנה.
בתוכנית בשבוע שעבר רואיין סוכן השחקנים גלעד קצב. גידי ליפקין, עורך אתר one, ישב באולפן על תקן פותחן הבקבוקים שאמור לחלץ כותרת. שיטת החקירה כללה מבול שאלות, שכמה מהן הומטרו על המרואיין עוד לפני שסיים לענות על הקודמות. כשהדקות עברו והתשובות נותרו קורקטיות, ליפקין איבד סבלנות ושינה טקטיקה. "תן לנו איזה סקופ", הגיע לפואנטה באופן הכי ישיר. קצב חייך: "יהיה בסדר, גם ככה זה יהיה אצלכם באתר בסוף, אל תדאג".
גם אחרי שהסוכן הרגיע שיהיה בסדר ואגב כך חשף עם איזה כלי תקשורת הוא עובד, ליפקין לא היה מרוצה. הוא תבע את ליטרת הבשר כאן ועכשיו. "תן לנו עוד איזה שם", דרש, "שתהיה לנו כותרת". קצב המשיך להתחמק, וליפקין כבר עבר לתחנונים: "תן לנו איזה כותרת, תן לנו שמות... שמות, שמות... כמה כסף? לאיזו מדינה הוא הולך, לשווייץ?".
וכשעורך ראשי של אתר נשמע כמעט נואש במאמציו לגרום לנחקר לדבר, אפשר לדמיין מה עובר על כתבי הקבוצות, שבמסגרת הלחץ המטורף מהמערכת לספק דרמות בשקל, מתחננים על חייהם בפני המקורות שלהם.
"המלפפוניאדה" של one
במקום לתפוס סוכן שחקנים בצווארונו ולטלטל אותו עד צאת נשמתו, כדאי לנסות את דרך הקבצנות השקטה: לשרבט כתבה-מטעם ולצפות לתמורה. הכתבה "עונת המבחן של בנאדו", שפורסמה ב-ynet בשבוע שעבר, היא מהסוג הזה. בכתבה סקר הכתב שמעון אלבז את תמצית קורות הקבוצה בעונה שעברה ובקיץ הנוכחי. הוא הפליג בשבחי המאמן, ששחקנים מספרים עליו כי "השקט הנפשי שלו חולל את המפנה", הילל את תכונותיו – נחישות, צניעות, סומכים עליו בעיניים עצומות – הוסיף שלוש פעמים מחמאה בדבר "שקט נפשי" וחתם בציון מטרת הקבוצה: "אליפות. פחות מזה ייחשב לכישלון".
גיבוב המלים שלא חידש דבר תחת שמי הכרמל היה טבילת האש של אלבז ככתב מכבי חיפה, ונראה כמו נדוניה שלו למאמן ולקבוצה. רוצה לומר: נעים מאוד, קבלו מתנה זו להאדרת שמכם עלי אדמות, בתקווה שלא תשכחו אותי בהדלפות ובפרסומים הראשונים.
בקטנה
ויסברג נגד נאה. רפאל נאה, "ידיעות אחרונות", פירסם בעיתונו ידיעה שגויה מיסודה. הפאשלה נידונה בפייסבוק, כשאחת התגובות היתה מעניינת במיוחד. אהרל'ה ויסברג, לשעבר קולגה של נאה ב"ידיעות" וכיום במתחרה המר "ישראל היום", היה אמור להחליף את נאה בסיקור מכבי תל-אביב ועזב לאחר שמינויו סוכל. ויסברג הצליף בתגובות בנאה, לא הסתפק בכך ואף העלה סטטוס משלו, שבו פירט אחת לאחת את כל הטעויות בידיעה.
כותרת, קריצה, כותרת. בספורט "מעריב" הקדישו בחודשים האחרונים כמה כותרות לרמיזות על מצבו המידרדר של העיתון. כך היה גם בשבוע שעבר. התוצאה: מעכשיו כל כותרת מתקבלת בספק, האם היא עניינית או נושאת מסרים סמויים למו"ל שלמה בן-צבי. כותרת השער מיום ראשון השבוע (13.7.7), על המאמן הגרמני שמונה על טיפוח הנבחרות הצעירות בישראל היתה "השליח המיוחד". מה קשור שליח מיוחד למצב "מעריב"? לא יודע, אבל אולי יש משהו. ומה תגידו על: "אחרי חצי שנה בקפריסין, ניסו קפילוטו חוזר לקבל שכר". האם זה מרמז ששילמו סוף-סוף לפרילנסרים של העיתון? והיו גם: "מעלים את הסעיף", "מחירו של מותג", "אין לנו תשתית ועומק" ו"מתלכלך". לך תגלה מה קשור ומה לא.
עבודה עברית. ועוד על כותרות דו-משמעיות: כשב-one כותבים ש"רביבו החל לעבוד", בתוספת פרסום ראשון על שחקן המועמד לבית"ר ירושלים, האם זה מפני שחיים רביבו עושה למען המועדון או כי החל לספק חומרים ל-one? עובדה: כחצי שעה לאחר פרסום הידיעה הזו נולד באתר סקופ נוסף: נתניהו התקשר לרביבו כדי לברך אותו על תפקידו החדש. אכן, האיש עובד במרץ.
אדון קופי, מיסטר פייסט. דף הפייסבוק "כדורגל ספרדי" גילה כי טור "דעה" בערוץ הספורט מאת מתן זוהר הוא לא פחות מפלגיאט שהועתק מהאתר bleacherreport. ואכן, למעט שינויים קלים, אי-אפשר שלא להבחין בדמיון הברור. משונה שיש כתבי ועורכי חוץ שטרם הפנימו את העובדה שמרגע המצאת האינטרנט, כל קורא יכול להיכנס לכל אתר בעולם גם בלי התיווך של אתרים ישראליים. וכן, אפילו לתפוס עיתונאים במערומיהם.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il