בשבוע שעבר התקיים בטכניון הכנס הרביעי לתקשורת המדע בישראל. במסגרת הכנס הוצגו מחקרים חדשים בתחום, התקיימו פאנלים ונערכה תערוכת מיזמים שנועדו לקרב את המדע לציבור הרחב (במסגרת זו הוצג, בין היתר, המיזם "מדע על הבר", הזוכה להצלחה רבה בחודשים האחרונים). בין המרצים האורחים השנה היו האמריקאית ננסי שוט (Shute), עיתונאית ונשיאת ארגון כתבי המדע האמריקאי, ורוברט קרולוויץ' (Krulwich), כתב ברדיו הציבורי האמריקאי ואחד ממנחי התוכנית המצליחה "Radio Lab", שזכתה בפרס פיבודי לשנת 2011.

גם הפעם אורגן הכנס על-ידי ד"ר אילת ברעם-צברי, מרצה במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון, ואביטל בר, דוברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ד"ר ברעם-צברי פתחה את דבריה בכנס במידה רבה של אופטימיות ביחס למצבה הנוכחי של תקשורת המדע בישראל.

 ד"ר אילת ברעם-צברי (צילום: קשרי חוץ, הטכניון)

ד"ר אילת ברעם-צברי (צילום: קשרי חוץ, הטכניון)

מדוע את חושבת שיש סיבה לשביעות רצון? אלו אירועים שהתרחשו השנה בתחום זה משביעים את רצונך?

"קודם כל פתחתי באופטימיות כי נמאס לי להיות פסימית. תמיד השוויתי את מצבנו בתחום תקשורת המדע לזה של ארה"ב ואנגליה, וביחס אליהן מצבנו אכן מביך. אבל לאחרונה יצא לי לשמוע על מצב תקשורת המדע במדינות אירופיות אחרות, וחשבתי שצריך גם לשמוח במה שיש.

"השנה התפרסם מגוון רחב של כתבות בנושאי מדע שהצליחו להגיע אל קהלים חדשים, אנשים שאינם מזהים את עצמם כחובבי מדע פופולרי. בכנס השני לתקשורת המדע עמד יואל אסתרון, המוציא לאור של 'כלכליסט', אז עיתון חדש בנוף הישראלי, מאחורי הפודיום, ואמר משהו כמו, אני חושב שהמדע מייצר סיפורים נהדרים ושיש קהל לתכנים כאלה, אבל אני במיעוט.

"אלא שהמיעוט הזה גדל. כתבת הפטריות האינטליגנטיות של 'כלכליסט' זכתה לא רק למספר הדמיוני של כמעט שני מיליון קוראים באמצעות שיתופים נרחבים ברשתות החברתיות, אלא גם יצרה פולמוס נרחב בין בלוגרים ועיתונאים על הדיוק של העובדות המוצגות בכתבה, שזה מבחינתי ימות המשיח. הכתבה הזו היא חלק מסדרה מצליחה של כתבות השראה, וכתבות מדע מעניינות מתפרסמות תדיר גם ב'גלובס', 'דה-מרקר' ומוספי העיתונים היומיים.

"גם בעולם הפיזי היה צפוף השנה. קהל צעיר גדש בפעם השלישית את הפאבים במסגרת 'מדע על הבר' של מכון ויצמן, ויוזמות פרטיות כמו 'מדע על הבר' בחיפה, 'ספקנים בפאב' וסדרת ההרצאות של WIZE מצליחות להחדיר תכנים חדשים לחיי הלילה. ובנוגע לספרים – אני חושבת שמצבו של חובב המדע הפופולרי קורא העברית מעולם לא היה טוב יותר".

על-פי הראיות האמפיריות שנחשפו במחקרים שהוצגו בכנס, ועל-פי התרשמותך האישית וידיעותייך, האם חל שיפור באיכותה של תקשורת המדע בעיתונות היומית?

"קשה לי להשיב על השאלה הזו, כי כדי למדוד שיפור באיכות צריך נתונים לאורך תקופה, ואין לי כאלה".

אילו עצות תוכלי לתת לאנשי מדע כשהם באים במגע עם עיתונאים?

"קודם כל, להבין את חוקי המשחק. יותר מדי מדענים חושבים שהם יצליחו לכפות את הנורמות של פרסום מאמרים מדעיים, שהם רגילים אליהן, על פרסום בתקשורת ההמונים, ומתאכזבים מאוד כשזה לא קורה. לכן לפני כל הטיפים איך להתראיין, איך לנסח מסר ולהתאים אותו לקהל ומיומנויות תקשורת מהסוג הזה, הדבר הכי חשוב הוא להבין את הכללים של פרסום בתקשורת ההמונים, מה פרסום כזה יכול לתת ומה אי-אפשר לצפות ממנו".

ואילו עצות תוכלי לתת לעיתונאים כשהם באים במגע עם חוקרים?

"לשנות את התפיסה שמדע משעמם את הקוראים. זה מופרך על-ידי רשימות המאמרים שאנשים שולחים זה לזה, גם בארץ וגם בחו"ל. ותמיד לנסות לשאול עוד מישהו – מדען או מדענית מהתחום או מאוניברסיטה אחרת – שיאשרו שבאמת יש סיפור. לפעמים מחוסר זמן ולפעמים כתוצאה מיראה כללית כלפי מדענים, עיתונאים מקבלים את מה שהמדען אומר או מה שהדובר של האוניברסיטה אומר כדברי אלוהים חיים. זו לא גישה מוצלחת לסיקור מדע, ממש כפי שזו לא גישה מוצלחת לסיקור ענייני ביטחון".

למה בעצם יש צורך באוריינות מדעית של הציבור הרחב? מי מרוויח מכך? הציבור? המדענים? כולם גם יחד?

"חשוב לתקשר מדע ולהנגיש אותו לציבור הרחב מכמה סיבות. ראשית, שקיפות. זכותו של הציבור לדעת ולהבין את מה שהתגלה בזכות כספי המסים שלו. שנית, בחברה טכנולוגית ודמוקרטית, אזרחים מן השורה מצופים להשתתף בקבלת החלטות בנושאים שיש להם בסיס מדעי. היינו רוצים שההחלטות הללו תהיינה מבוססות ידע. זה נכון גם לגבי קבלת החלטות בחיים האישיים – מה לאכול, איזו תרופה לקחת, באיזו נורה להשתמש. תקשורת המדע יכולה לחנך לחשיבה רציונלית ולקבלת החלטות מבוססת ידע בעולם המודרני. מעבר לכך, תקשורת המדע פותחת צוהר לנכס אינטלקטואלי, שאחרת יישאר בידי מעטים. זה כמו לנעול את המוזיאונים בפני מבקרים או לומר שכדי לראות את 'המונה ליזה' צריך 15 שנות לימוד.

"וכמובן, זה חשוב גם לאקדמיה – אם לא תספר מה המדע תורם לחברה, למה שהחברה תרצה להמשיך לתמוך בו תקציבית? תקשורת המדע היא גם ערוץ מאוד חשוב לגיוס דור ההמשך של המדענים.

"הכנס הרביעי לתקשורת המדע נערך בסימן 100 שנים להנחת אבן הפינה לטכניון. זה צירוף סמלי היות שבטכניון הוכרעה באותה התקופה מלחמת השפות לטובת אלה שהאמינו שניתן וצריך ללמד מדע בעברית כחלק מבניין האומה. 100 שנים לאחר מכן, אנו, העוסקים בתקשורת המדע בישראל, מאמינים שניתן וצריך לדווח מדע בעברית מובנת לכל כחלק מבניינה של חברה דמוקרטית בישראל".

ומה הם נזקיה של תקשורת מדע גרועה?

"כשאין מדע בתקשורת הוא במידה רבה נעלם מן השיח הציבורי, אינו משולב בתהליך קבלת ההחלטות ובחיי התרבות, ואז אנשים עשויים לתהות בשביל מה להשקיע בו. אפילו בחברה מבוססת המדע שלנו יש הרבה אנשים שאין להם מושג מה ההבדל בין מדע לטכנולוגיה, ולמה בכלל צריך מדענים שעובדים מתוך סקרנות ולא כדי לפתור בעיות שמטרידות אותנו כרגע.

"כשיש תקשורת מדע גרועה, הנזקים יכולים להיות ציפיות לא ריאליות של הציבור לתרופות פלא ופתרונות קסם; תחושה שמדע זה תחום השמור לגאונים שהאזרח מן השורה מוטב לו לשמור ממנו מרחק, היות שממילא לא יבין אותו, ותפיסות לא נכונות לגבי מה זה מדע – מה מבדיל בין השיטות המדעיות להבנת העולם לדרכים אחרות, כמו דת או ספרות. לאנשים לפעמים יש רושם שזה אוסף של אמירות שירדו מן השמים, ולא תוצאות של מחקר אמפירי".

האם אינך מרגישה שיחסו של הציבור הרחב למדע נהיה דווקא חשדני יותר ויותר? והאם העיתונות לא משחקת תפקיד במסגרת מגמה זו?

"אמנם יש מחקרים שנערכו באירופה ובארצות-הברית ומראים שדווקא הציבור המשכיל, שיש לו אוריינות מדעית רבה יחסית, מפתח עמדה ספקנית כלפי המדע. הוא לא מוכן לקבל את כל מה שנאמר לו בשם המדע, ומוכן להטיל ספק במחקרים מדעיים ובדבריהם של חוקרים. נראה לי שזאת תופעה חיובית. כמו כן, יש הרבה אנשים – גם הם משכילים לעתים קרובות – שמתנגדים למדע מאותו הטעם שהם מתנגדים ל'ממסד' באופן כללי. כאלה הם רבים מהאנשים שמתנגדים לחסן את ילדיהם, למשל. הם מוכנים להקשיב לכל מי שמדבר נגד הממסד, ובמקרה זה מדובר בממסד המדעי. אבל אני לא יודעת אם זה קורה באשמת התקשורת".

בכנס השנה השתתפו העיתונאים האמריקאים הנודעים ננסי שוט ורוברט קרולוויץ'. מה היא התרשמותם, בתור מבקרים מן החוץ, בנוגע למצבה של תקשורת המדע הפופולרית בישראל? כיצד הם משווים זאת עם מצבה של תקשורת המדע בארצות-הברית?

"תקשורת המדע בישראל אינה מנותקת מתהליכים בעולם. כמו בתחומים אזרחיים רבים, גם כאן משמש הטיעון הבטחוני תירוץ להימנעות מעשייה, כאילו שעל העורך לבחור בין דיווח על ירי קאסמים לדיווח על חורים שחורים. למרות נטייתנו להכריז על המצב הישראלי כ'ייחודי', יש מה ללמוד מתהליכים המתחוללים בעולם.

"בהרצאה שלו רוברט נתן דוגמה לדרך שבה הצליח להשחיל עניין מדעי למהדורת חדשות שעסקה כולה בהיעלמם של סדאם חוסיין ובנו. הוא הצליח להכניס למהדורה תצלומים של תמנון שמסווה את עצמו על-ידי התחפשות לסלע, והוא עשה את זה על-ידי קישור לשאלה אם סדאם חוסיין יעבור ניתוח פלסטי כדי להסתתר. אז נראה שעורכים שחושבים שמדע הוא פרפראות ומותרות במקרה הטוב יש גם ב-ABC".

האם לשינויים המתרחשים כיום במעמדם של העיתונאים ובמעמדה של העיתונות יהיו, לדעתך, השפעות על תקשורת המדע?

"ברוב כלי התקשורת בארץ אין היום בכלל מישהו שמוגדר כ'כתב לענייני מדע' או סיקור שוטף של התחום. אם יש נושא שמחייב התייחסות, הוא נופל כחלטורה על כתב אחר, כמו חינוך או בריאות, או כתב אזורי. לפעמים כתבי המדע הם עורכים במשרה מלאה שלקחו על עצמם עוד תפקיד. בהרבה מערכות התפקיד פשוט לא נחשב ככזה שראוי לתקן משלו. והעובדה שאין תקן לתפקיד הזה והוא נעשה על חשבון זמן פרטי מקשה על התמקצעות.

"על-פי איתי נבו, כתב המדע של קול-ישראל, רוב ידיעות המדע שמתפרסמות בארץ הן יוזמה של הכתב, ולא של המערכת. כלומר, מרגע שיש מישהו שלוקח על עצמו את התפקיד, הוא גם מייצר חומרים. כשאין כתב מדע במערכת, באופן טבעי יש הרבה פחות סיקור. ואם, כפי שקורה במערכות רבות, הכתב עובד בתחום המדע רק במשרה חלקית, או על חשבון זמנו הפרטי, זו פגיעה ישירה בהיקף הידיעות שהוא מסוגל להביא למערכת.

"למרבה הצער, השינויים שמתחוללים היום במערכות אינם מעודדים מבחינת הסיכוי לתקנים נוספים לכתבי מדע מקצועיים. נראה שכמו בארצות אחרות, מי שימלא את החסר הם בלוגרים – מדענים ואוטודידקטים שכותבים כי זה אכפת להם, אך אינם מחויבים לסטנדרטים עיתונאיים".

האם יש לך רשמים כלליים נוספים בנוגע למגע שבין תקשורת פופולרית והמדע בישראל לאחר ארבע שנים שבהן נערך הכנס?

"לפני ארבע שנים, כשאירגנתי את הכנס הראשון לתקשורת המדע, לא היה לי מושג מי יבוא. כשבכנס השני האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים קיבלה עליה לשמש מיילדת של תקשורת המדע כתחום מחקר אקדמי בישראל, ידעתי שעלינו על הדרך הנכונה. עכשיו ברור לי שיש קהילה, שיש קבוצה של עיתונאים, מדענים ואנשי חינוך בארץ שמאוד-מאוד אכפת להם. אולם מלא באנשים שחושבים שתקשורת המדע היא נושא חשוב, זה לא מובן מאליו. האם לא חשוב יותר לייצר ידע מדעי חדש מאשר להשקיע את זמננו בתיווך ידע מדעי קיים לאנשים שאולי לא רוצים בו?

"עוד דבר שקרה בארבע השנים הללו הוא הרחבה של המושג, מ'מדע בתקשורת' המצמצם ל'תקשורת המדע' המכליל, שמתייחס לצורות שונות של תקשורת בין הקהילה המדעית לציבור הרחב. תקשורת ההמונים היא ערוץ חשוב שמאפשר תקשורת כזו, אך היא לא הערוץ היחיד. הרחבה זו של המושג העברי ל-science communication היא במקומה, היות שהאכסניות שבהן מתנהל הדיון הציבורי בנושאי מדע מתרחבות אף הן. האינטרנט הוא זרז לתהליך המבורך הזה, שמאפשר את תהליך הביזור והדמוקרטיזציה של ייצור וצריכת מדע פופולרי בישראל.

"בכנס תקשורת המדע הבינלאומי שהתקיים באיטליה לפני כחודשיים נאמר שעברנו כבר את השלב שבו אנחנו נרגשים מעצם קיומו של מדע בתקשורת, מעצם קיומה של שיחה תרבותית בין מדען לעיתונאי. עכשיו אנחנו נפנים לשאול, האם הדיווח טוב? האם הוא מייצג את מה שאנחנו רוצים לראות? כאדם פרקטי, אני חוששת שבישראל אנחנו עדיין לא שם. לא בגלל שמה שיש הוא לא טוב, אלא משום שאנחנו עדיין בשלב ההיקסמות מעצם הפצעתו של מדע בשיח הציבורי.

"אני מקווה שבעוד כמה שנים גם אנחנו נוכל להרשות לעצמנו להחמיץ פנים מול ידיעה לא מדויקת, תמונת אילוסטרציה חסרת פשר, כותרת סנסציונית ומראיין ששואל את השאלות הלא נכונות. ובל נשכח, בטנגו הזה רוקדים שניים, ואולי בעוד כמה שנים נוכל להרשות לעצמנו להחמיץ פנים מול מדען שמשתמש בז'רגון בטלוויזיה, מול מוסד שלא מעודד את חוקריו להתראיין, ומול קהילה אקדמית שמזלזלת בציבור הרחב".