הוועדה הישראלית למדרוג, המודדת את שיעור הצפייה בטלוויזיה, מסרבת להפיץ בקרב הציבור דו"חות יומיים ובהם נתוני צפייה לפי פרטים, על אף שהמידע ברשותה. תחת זאת מפיצה הוועדה דו"חות יומיים המספקים אך ורק נתונים לפי משקי בית, בקרב האוכלוסייה היהודית ובקרב כלל האוכלוסייה. כמו כן מפיצה הוועדה דו"חות שבועיים שמהם ניתן ללמוד גם על שיעור הצפייה לפי פרטים.

באין דו"חות יומיים המבוססים על שיעורי הצפייה בקרב פרטים, מפרסמים מדי יום כלי התקשורת את נתוני הצפייה על סמך חלוקה למשקי בית. הסתמכות על הצגת שיעור משקי הבית הצופים בטלוויזיה במקום על שיעור הפרטים הצופים בטלוויזיה מעוותת את נתוני המדרוג ויוצרת מצג שווא של צפייה מוגברת. 

בקשת "העין השביעית" לקבל מהוועדה למדרוג באופן קבוע דו"חות יומיים המדרגים את התוכניות הנצפות לפי מספר האנשים שצפו בהן נענתה בשלילה. מנכ"לית הוועדה, ד"ר יפעת בן-חי-שגב, הסבירה כי על אף שהנתונים קיימים במערכת, הפקת דו"חות שכאלה תצריך עבודה רבה. המנכ"לית הפנתה לדו"חות השבועיים, שמהם ניתן ללמוד גם על שיעור הצפייה לפי פרטים. זאת, על אף שעל פניו, המרת הדו"חות היומיים לפי משקי בית בדו"חות יומיים לפי פרטים אינה אמורה להיות מעמסה על עבודת הוועדה ותתרום להפצת נתוני מדרוג מדויקים יותר מאלה שמופצים כיום.

לדברי עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", סביר כי חוק חופש המידע לא יוכל לסייע במקרה זה להשגת הנתונים המלאים. "ספק אם במצב המשפטי הנוכחי ניתן לקבוע כי הוראות חוק חופש המידע חלות על הוועדה למדרוג, שאינה נכנסת להגדרת רשות ציבורית כפי שקובע סעיף 2 לחוק", אומר עו"ד מן. "עם זאת – נתונה לשר המשפטים הסמכות להגדיר כ'רשות ציבורית' גוף שאינו מנוי במפורש בסעיפים 2(1)-2(9), הממלא תפקיד ציבורי, שהוא גוף מבוקר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי"ח-1958 [נוסח משולב]. זאת, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. עוד כאמור שם, קביעה זו יכול שתהיה לגבי כל פעילותו של גוף כאמור, או לגבי פעילויות מסוימות".

לפי עו"ד מן, אפשרות אחרת היא לבחון את הסוגיה מבעד לדיני ההגבלים העסקיים. הממונה על ההגבלים העסקיים יכול לקבוע לוועדה כללים והנחיות מכוח היותה מונופול, אם כי במקרה זה יש לזכור שלנתוני הוועדה היבטים מסחריים, כך שככל שיוטלו עליה חובות של מסירת מידע, סביר שהן יוגבלו ויסויגו.

הוועדה למדרוג, הפועלת כעמותה ללא מטרות רווח (תיקון, 4.7: הוועדה היא חברה פרטית), נהנית מתקציב שנתי של קרוב ל-12 מיליון שקל. לפי נתונים שנחשפו במסגרת תביעה שהוגשה לפני כחצי שנה מטעם ערוץ 9 נגד הוועדה, הרשות השנייה משלמת לוועדה כ-2.5 מיליון שקל בשנה, הזכיינית ישראל 10 כ-2.5 מיליון שקל נוספים, רשות השידור, רשת וקשת כ-1.2 מיליון שקל בשנה כל אחת, איגוד חברות הפרסום בישראל עוד קרוב למיליון שקל והטלוויזיה החינוכית עוד כ-900 אלף שקל. ערוצי נישה, כמו ערוץ 9 וערוץ 24, משלמים כל אחד עוד כ-600 אלף שקל בשנה.

יצוין כי גופי התקשורת החברים בוועדה מקבלים לרשותם באופן שוטף נתונים מלאים ומפורטים בנוגע לשיעורי הצפייה בטלוויזיה.