נוחי דנקנר והחברות שבשליטתו לא הטילו חרם מודעות על קבוצת "הארץ". כך טוען דנקנר עצמו, באמצעות באי-כוחו, עורכי-הדין צבי בר-נתן, מרב ברוך ומאיה נוסבאום-רפפורט. הדברים נכללים בכתב הגנה שהגיש דנקנר בשבוע שעבר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו, בתגובה לתביעה שהגיש עו"ד שחר בן-מאיר לפני כחודשיים. עוד טוען דנקנר כי גם אם היה מוטל חרם כזה, לא היה בכך כדי לפגוע ביציבות הכלכלית של "הארץ".

חלק ניכר מכתב ההגנה, שהוגש מטעם דנקנר והחברות סלקום, שופרסל, כלל-החזקות וכלל-פיננסים, מוקדש לטענות נגד "הארץ" ו"דה-מרקר". כתב ההגנה מציג את דנקנר והחברות שבשליטתו כקורבנות של קבוצת "הארץ" ולא כמי שפגעו בה. לפי באי-כוחו של דנקנר, "הניסיון להציג את הנתבעים או מי מהם כגורם 'חזק' ו'בעל כוח' לכפות את דעותיו ועמדותיו הוא בבחינת ניסיון פסול להטעות ולהציג את המעוול כקורבן [...] הניסיון להציג את מר דנקנר ו/או את הנתבעות כ'צד החזק', 'בעל כוח עצום', הוא, בכל הכבוד הראוי, אבסורדי.

"המציאות העכשווית חזקה מאלף אמירות וסיסמאות", נכתב בכתב ההגנה, "והיא מלמדת כי במאזן הכוחות ה'אבסולוטיים' – ידם של הנתבעים על התחתונה. זה זמן ממושך שעיתון 'הארץ', הנוכח-נפקד בהליך דנן, מנהל בגלוי מלחמת חורמה נגד קבוצת אי.די.בי, אשר בראשה עומד הנתבע מס' 1, מר נוחי דנקנר [...] מטרתה המוצהרת של מלחמה זו היא להביא להתמוטטות קבוצת אי.די.בי והעומד בראשה, ולצורך השגתה אין עיתון 'הארץ' חוסך באמצעים, שבינם לבין שמירה על במה ציבורית שבה יתאפשר סחר במגוון דעות (אוטופיה לה טוען התובע בתביעתו), אין דבר וחצי דבר. סיקור שלילי ומגמתי של אירועים הרלבנטיים לקבוצה והצגה מגמתית של עובדות ושל טענות המתייחסות לחברות הקבוצה, אשר עיתון 'הארץ' מבצע ביודעין ובגלוי, הסבו ומסבים נזקים משמעותיים לקבוצה".

בהמשך כתב ההגנה נטען כי "בשנים האחרונות רתם עיתון 'הארץ' את דעתו המובהקת, ואת עמדתה הברורה של מערכת העיתון, למלחמת חורמה שהעיתון מנהל נגד קבוצת אי.די.בי והעומדים בראשה. [...] בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ 'המחאה החברתית' בקיץ 2011, קבעה לעצמה מערכת עיתון 'הארץ' עמדה ברורה נגד קבוצת אי.די.בי [...] בעיתוני 'הארץ' ו'דה-מרקר' פורסמו מאות כתבות אשר כל מטרתן להציג את קבוצת אי.די.בי ואת העומד בראשה באור שלילי. בכלל זה נכתבו תיאורים וסיקורים מגמתיים, עוינים, אשר במקרים רבים לא עלו בקנה אחד עם האמת והמציאות לאשורן. [...] מדובר בקמפיין מנוהל היטב, במסגרתו הקדיש עיתון 'הארץ' מאות עמודי מדיה ונקט אמצעים נוספים לשם השגת מטרה אחת ויחידה – להפיל את מר דנקנר ואת קבוצת אי.די.בי".

בהקשר זה מזכירים באי-כוחו של דנקנר את כתבתו של יובל דרור שפורסמה באתר זה תחת הכותרת "אנחנו הפלנו את נוחי דנקנר". דנקנר מפנה עוד לבדיקה שערכה עבורו חברת יפעת מחקרי מדיה, ובמסגרתה נבחן "הסנטימנט התקשורתי" כלפי קבוצת אי.די.בי והעומד בראשה בשלושת העיתונים הכלכליים הגדולים בישראל, "דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט".

להורדת הקובץ (PDF, 1.19MB)

לפי ממצאי הבדיקה, בעוד ש"גלובס" "מציג קו אוהד לעסקאות כלכליות" ו"כלכליסט" "לרוב מאוזן בעמדותיו", הקו המערכתי של "דה-מרקר" הוא "קו ביקורתי מערכתי כולל" ש"מופנה כנגד המגזר העסקי בכלל ודנקנר בפרט", והחריף מאז המחאה החברתית. "מנקודה זו נתפס דנקנר כסמל והפנים של הריכוזיות והקפיטליזם בעיתון", נכתב בדו"ח יפעת.

"דה-מרקר", כך נמצא בבדיקת יפעת, התייחס לקבוצת אי.די.בי בהיקף שלילי הגבוה פי שניים מהעיתונים האחרים, שמר באופן עקבי על עמדת העיתון הביקורתי ביותר בשנים האחרונות, השתמש בביטויים "ריכוזיוות" ו"טייקון" בהקשר של אי.די.בי ודנקנר פי שלושה מהעיתונים האחרים, כאשר כל כתביו המובילים פירסמו דיווחים שליליים על אי.די.בי ודנקנר בשיעור ניכר.

כך, לדוגמה, 75% מהפרסומים של יורם גביזון על אי.די.בי ודנקנר היו שליליים. שיעור הפרסומים השליליים של רותם שטרקמן עמד על 83%. שיעור הפרסומים השליליים של גיא רולניק על אי.די.בי ונוחי דנקנר עמד על 100%.

"היחיד שנתן במה אוהדת רחבה", נכתב בבדיקת יפעת, "הינו כתב הרכילות אבשלום חלוץ".

מהעיתונים האחרים, לעומת זאת, עלתה תמונה שונה. כך, למשל, שיעור הפרסומים השליליים של כתב "גלובס" לי-אור אברבך על אי.די.בי ודנקנר עמד על 3% בלבד, כאשר 76% מפרסומיו על הקבוצה והעומד בראשה היו חיוביים. כתבים אחרים הקפידו על איזון בין סיקור שלילי לחיובי.

כדי להצדיק את הטענה כי כלל לא הוטל חרם מודעות על "הארץ" וכי גם אם היה מוטל חרם כזה, לא היה בכך כדי לפגוע אנושות בעיתון, מובאים ממצאים של בדיקה נוספת שערכה חברת יפעת עבור דנקנר, וממנה עולה כי בשנים 2006–2012 המשיך "הארץ" ליהנות מהכנסות ניכרות מפרסום מודעות של חברות מובילות במשק. לדברי באי-כוחו של דנקנר, היקפי הפרסום של סלקום, כלל ושופרסל בשנים הללו "בטלים בשישים לעומת השקעות המפרסמים הגדולים".

עשרת המפרסמים המובילים ב"דה-מרקר", 2006–2012

עשרת המפרסמים המובילים ב"הארץ", 2006–2012

כדי לדייק את מידת ההשפעה של תקציבי הפרסום של אי.די.בי על "הארץ", דורשים באי-כוחו של דנקנר לחשוף את נתוני ההכנסות המלאים של העיתון. "אם לא תסולק התביעה על הסף ויידרש בירור שלה לגופה", מובהר בכתב ההגנה, "עיתון 'הארץ' יידרש להיות השחקן הראשי בה".

לפי כתב ההגנה, עיתון "הארץ" יידרש להציג נתונים מדויקים על מצבו הכלכלי, על היקף וגובה הכנסותיו ורווחיו ממכירת שטחי פרסום, מתן שירותי דפוס, ארגון כנסים וימי עיון, וכן "לספק נתונים מדויקים ביחס להיקף ההכנסות והרווחים שמפיק עיתון 'הארץ' מכל אחד מן הגופים המפרסמים בעיתון ולהשפעה של פרסום או העדר פרסום של כל אחד מהמפרסמים הרלבנטיים על יציבותו הכלכלית של העיתון". אם לא די בכך, באי-כוחו של דנקנר מבהירים כי ידרשו מ"הארץ" להציג "נתונים מדויקים על פעילותו המערכתית, לרבות שיקולי מערכת בדבר אופן הסיקור והדיווח בעיתון, יעדי ונושאי הסיקור ומטרותיו, אודות קווים מערכתיים, אודות טיב והיקף מעורבות הבעלים והעורך בשיקולי המערכת ועוד".

כתב ההגנה כולל גם נתונים מעניינים על היקף הפרסום של חברות המתחרות בשופרסל, סלקום וכלל, במטרה להראות שהירידה בפרסום החברות של אי.די.בי אינה חריגה ולא נבעה משיקולים בלתי ענייניים. לפי בדיקה נוספת של חברת יפעת, היקף הפרסום של רשת מגה ב"הארץ" וב"דה-מרקר" ירד מלמעלה מ-2 מיליון דולר בשנת 2007 לכ-150 אלף דולר בשנת 2012. היקף הפרסום של פלאפון ב"הארץ" וב"דה-מרקר" ירד מלמעלה ממיליון דולר בשנת 2007 לכ-400 אלף דולר בשנת 2012. גם היקף הפרסום של חברות הביטוח ב"הארץ" ו"דה-מרקר" ירד במידה משמעותית מאז 2010.

במקביל לכתב ההגנה הוגשה לבית-המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף.

1905-04-13