דו-קיום
"ידיעות אחרונות" אינו מדווח הבוקר על הפגנות אלימות שפרצו במהלך סוף-השבוע בעקבות הריסת בית ביישוב ברטעה שבוואדי ערה. ב"ישראל היום" מתפרסם על האירוע דיווח קצרצר.
לפי הדיווחים ב"מעריב" וב"הארץ", בשבוע שעבר נהרס ביתה הלא-חוקי של משפחת אבו-שרקיה, שנבנה לפני כ-40 שנה על אדמה פרטית שבבעלות המשפחה, אולם ללא היתר של משרד הפנים ועל תוואי של מסילת רכבת. מבצע ההריסה, שאובטח על-ידי מאות שוטרים, הוביל למחאה מיידית מצד תושבי האזור, מחאה שגברה בצהרי יום שישי האחרון. כמה מאות מתושבי ואדי ערה חסמו את כביש 65 וסירבו להתפנות. כמה מהמפגינים השליכו אבנים על כוחות המשטרה, שירו לעברם גז מדמיע ורימוני הלם. שני מפגינים נפצעו קל, שניים נעצרו וכמה עוכבו לחקירה.
ב"הארץ" מדווח ג'קי חורי כי "צעדי המחאה התקיימו בשבוע שבו הוחלט על הקמת ועדת הידברות עם הציבור הישראלי מטעם ועדת המעקב. על-פי ההחלטה, הוועדה תפנה לציבור הישראלי, לקובע המדיניות ולתקשורת במטרה להציג את הסוגיות הבוערות של החברה הערבית". נראה כי נקודת הפתיחה של ועדת ההידברות קשה. שני העיתונים הנפוצים ביותר, שמייצגים נאמנה את הלך הרוחות בקרב תקשורת הזרם המרכזי בישראל (ובקרב הציבור היהודי בישראל), מתעלמים הבוקר מהמחאה שפרצה בעקבות הרס בית המשפחה; מי באופן מוחלט (אף מלה ב"ידיעות אחרונות") ומי באופן מעשי (80 מלה בטור צד ב"ישראל היום").
בגליון "ידיעות אחרונות" של הבוקר נמצא מקום לדיווחים, כמה מהם נרחבים ביותר, על מכמונת מהירות שהוצבה כך שהיא מונעת מאמהות עם עגלות רחבות המיועדות לשאת תאומים מלפסוע בבטיחות במדרכה (רעננה); תו תקן יוקרתי שהוענק לבית-החולים שיבא (רמת-גן); רב-חובל שנפל למים וניצל (חיפה); פעוט שנפטר מסרטן נדיר (כפר-הס); תאונת דרכים שפצעה משפחה (תקוע); ובן שנה שטבע בבריכה כשאביו הלך לשירותים (עומר). אולם על חסימת כביש ואדי ערה, והנסיבות שהובילו לכך, אין אף מלה.
בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מדווח תלם יהב על מפגש בין בני נוער יהודים וערבים שיתקיים היום באבו-גוש "למען הדו-קיום". "בין היתר ידונו בני הנוער בחשיבות ההידברות, הדיאלוג והמחאה נגד הגזענות הגואה בחברה הישראלית", מדווח תלם. התיבות "הידברות" ו"דיאלוג" מרוקנות מכל תוכן כאשר צד אחד זועק במחאה והצד האחר אפילו לא שומע, ובוודאי שאינו מתעניין. ההתעלמות המוחלטת של "ידיעות אחרונות" מהמחאה בוואדי ערה מזכירה את ניכוי האוכלוסייה הערבית מסקרי דעת הקהל שמבצע "ישראל היום". תנאי בסיסי להידברות בין יהודים לערבים בישראל הוא הכרה בקיומם של חמישית מאזרחי המדינה, ולא רק כמשתפי-פעולה פוטנציאליים וכותשי חומוס.
אוויר פסגות
"איך עושה שלום?", תוהה גלעד שרון במאמר המתפרסם במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". שלום, מסביר שרון, עושה קולות של "משא-ומתן, ושיחות חסרות טעם שלא נגמרות". לכך יש להוסיף את הביטוי "מפגשי פסגה".
ג'ון קרי ושמעון פרס, שלשום בבית הנשיא (צילום: מאט שטרן, שגרירות ארה"ב)
בעמודי החדשות הפותחים מתפרסמים דיווחים על קולות השלום האחרונים. "מאמצים למו"מ: קרי דילג בין הצדדים עד הרגע האחרון", נכתב בראש שער "ישראל היום", לצד תצלום של שר החוץ האמריקאי לוחץ את ידו של ראש ממשלת ישראל. "למרות הלחץ של קרי, אין התקדמות במאמץ לחדש את המשא-ומתן", מבשרת כותרת בראש שער "הארץ". "מחלוקת על שחרור אסירים", מדגישה הכותרת בראש "ידיעות אחרונות", ואילו ב"מעריב" מדווח יוסי אלי בכותרת הראשית כי "משרד השיכון ועיריית ירושלים מקדמים את התוכנית לבניית 930 יחידות דיור בהר-חומה". על רקע כותרת זו מתפרסם תצלום של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי כשהוא מטה אוזן מבעד לחלון מסוק ירדני, כמו מאזין לבשורות.
אלי ברדנשטיין ואסף גבור מדווחים בכפולה הפותחת של "מעריב" כי "בכירים פלסטינים הביעו אמש אופטימיות בנוגע לאפשרות שבסופו של דבר אכן תיערך פסגה מרובעת". איתמר אייכנר, אלכס פישמן ואליאור לוי מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי דרישתו של יו"ר הרשות לשחרור מחבלים האחראים לרצח 80 ישראלים "מעמידה בסימן שאלה את עצם קיומה של הפסגה". ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי "גם בירושלים וגם ברמאללה השמיעו הערכות פסימיות לגבי סיכויי ההצלחה של המהלך". ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי "גורם פלסטיני בכיר" אמר כי "הסיכויים לפסגה מרובעת כבר השבוע בירדן – קלושים".
בהמשך "ישראל היום" מעריך הפרשן דן מרגלית כי יש קשר "סמוי" בין התקדמות המשא-ומתן עם הפלסטינים לבין מידת מעורבותו של נתניהו בבחירות הפנימיות שיתקיימו היום בליכוד. לפי מרגלית, לראש הממשלה נתניהו אין "עניין מיוחד" בזהות הנבחרים למוסדות המפלגה, "אלא אם כן יש ממש בטענה כי נתניהו קיבל החלטה אסטרטגית לנסות את נתיב המשא-ומתן הפשרני עם הפלסטינים, ומביא בחשבון כי הצלחה בתחום זה עלולה להוביל אותו להקים מפלגה חדשה ולהקדים את הבחירות הכלליות".
ב"מעריב" מדווח זאב קם כי "גורמים בכירים בליכוד" העלו בימים האחרונים סברה דומה לזו של מרגלית, אולם "בכירים אחרים" טענו שאין בה ממש. מכל מקום, סיקור העיתון התומך במנהיג הליכוד את הנעשה במפלגה דומה ליחס של נתניהו למירוץ – כמעט בלתי מורגש. ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה אחת בלבד על הבחירות הפנימיות, בתחתית עמ' 9, וזו נושאת כותרת לקונית במיוחד: "היום: הבחירות למוסדות הליכוד". השם המפורש (נתניהו) אינו מוזכר בידיעה, שחיבר מתי טוכפלד.
ב"ידיעות אחרונות", העיתון העוין את מנהיג הליכוד, מוקדש לבחירות הפנימיות עמוד שלם, עז מבע. "הקרב על המצודה", נכתב בכותרת הדיווח המרכזי, "מלחמת הבכירים", נכתב בדיווח אחר, ויש גם ידיעה על "ביקורת פוליטית" שהובילה את מבקר הפנים של המפלגה להסיר את מועמדותו במחאה. עבור מי שמתקשה בהבנת מסרים עקיפים נועדה כותרת הגג בעמוד זה, שמגדירה את הבחירות למוסדות הליכוד "דרמטיות". גם "מעריב" מבליט את המחלוקת, עם הכותרת "גלעד ארדן: 'ישראל כץ נכשל כיו"ר המזכירות וצריך ללכת'". ב"הארץ" מתמקד יהונתן ליס בדמותו של דני דנון, הצפוי להיבחר היום ליו"ר מרכז המפלגה. לפי ליס, דנון "צפוי לנצל את מעמדו החדש על מנת לחבל בשני מהלכים שנתניהו עשוי להוביל: אישור הסכם מדיני עם הפלסטינים ואיחוד הליכוד עם ישראל-ביתנו". בעוד ש"ידיעות אחרונות" נועץ שיניו במפלגת הליכוד, "ישראל היום" אינו מרפה מ"ידיעות אחרונות".
ברית המורדים
המדור החדש של "ישראל היום" לביקורת התקשורת, המתמקד אך ורק במה שמכונה "אימפריית הרשע של נוני מוזס", מופיע הבוקר בפעם השנייה בתוך שני גליונות, ומסמן כי אין מדובר במדור שיראה אור בגליונות סוף-השבוע בלבד, אלא במדור שיתפרסם בתדירות קבועה, אולי אף יומית. מחבר המדור, עורך המוסף הפוליטי בעיתון גונן גינת, מעלה הבוקר בפני הקוראים את התהייה מדוע "ידיעות אחרונות" אינו מחבב את בנימין נתניהו, ומשיב כי ראש הממשלה הנוכחי אינו חבר של הטייקונים, כמו ראש הממשלה הקודם וחביבו של העיתון, אהוד אולמרט.
בדומה להופעת הבכורה מגליון סוף-השבוע, תוכן המדור מעניין פחות מעצם קיומו. מאז הבחירות האחרונות וכניסתם של יאיר לפיד (עיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר) ומפלגת יש-עתיד לממשלת נתניהו, דומה היה כי השתררה הפוגה יחסית בקרבות שבין "ידיעות אחרונות" לבנימין נתניהו ו"ישראל היום" לארנון מוזס. הירי אמנם נמשך, אולם בעוצמה נמוכה, כזו שניתן לתרץ בפעילות של קבוצות שוליים מיליטנטיות. בתקשורת הישראלית נוהגים לכנות זאת (ביחס לירי בגבול עזה) בשם "טפטוף" ו"ירי תגובה".
לפני כחודש חלה הסלמה. "ידיעות אחרונות" עסק בהרחבה בהוצאות הפרטיות של משפחת נתניהו, הממומנות מתקציב המדינה, וזאת בעקבות הדיווח על התקנת מיטה זוגית במטוסו של ראש הממשלה בעלות גבוהה במיוחד. במסגרת הסיקור פירסם העיתון תצלום אוויר של בית נתניהו בקיסריה. למחרת התפרסמה רשימת מחאה מאת דרור אידר ב"ישראל היום", שראה בפרסום של "ידיעות אחרונות" פעולת הסתה. כותרת הגג למאמרו הציגה לראשונה את הביטוי המופרז "אימפריית הרשע של נוני מוזס".
הצעד שנקט "ישראל היום" בימים האחרונים, מדור יומי קבוע המוקדש לביקורת הבעלים של העיתון המתחרה, מלמד כי הפסקת האש הגיעה לקצה ומעלה כמה שאלות (השולית שבהן היא: בהנחה שמוזס נכנס לנעליו של הקיסר פלפטין, האם ניתן להסיק מכך שרון "ויידר" ירון יתגלה בסוף הסרט כאביו של גונן גינת? שאלות מהותיות יותר נוגעות לתגובה של "ידיעות אחרונות": האם יחרוג ממנהגו ויתקוף ישירות את "ישראל היום" ומממנו, או שמא יעצים את הביקורת על ראש הממשלה?). מכל מקום, ניתן לקבוע כי שני הפוליטיקאים החביבים על העיתונים עודם שותפים לדרך, אולם ההבנות בין שני כלי התקשורת קרסו.
ערבית נמוכה
הכותרות הראשיות של רוב העיתונים מוקדשות למצרים, שם מלאה בימים אלה שנה לשלטון מורסי והפגנות ענק נגדו פרצו ברחבי המדינה. "ברביעי בלילה צפיתי בנאום הראיס, שנועד להנמיך את הלהבות", כותבת ב"ידיעות אחרונות" סמדר פרי. "שעתיים וחצי נאם מורסי בערבית נמוכה, ביהירות של דיקטטור מנותק". ב"מעריב" נותנים פתחון פה למוניר מחמוד, פרשן בכיר בערוץ המצרי ניל. "אם שואלים אותי למה יצאנו להפגנות האלו, אני אומר בברור: יצאנו כדי להציל את מצרים מידיהם של האחים-המוסלמים", הוא כותב בדיווח מרחובות קהיר.
הפגנה למען מורסי, שלשום (צילום: Gregg Carlstrom, רישיון CC BY-NC 2.0)
ב"ישראל היום" מעריך בועז ביסמוט כי במצרים צפויות כעת מלחמת אזרחים או בחירות מוקדמות וקואליציה חדשה. פרופ' יורם מיטל, המתראיין לפינה "חמש קטנות" בפתח "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", משרטט באוזני אלעד זרט שלושה תרחישים אפשריים: "פשרה, מלחמת התשה שבה שני הצדדים מתבצרים בעמדות שלהם וזה יימשך זמן רב, או משבר עמוק, כאוס והתערבות הצבא". פרופ' מיטל מוסיף כי "החברה [במצרים] לא תשלים עם האסלאמיזציה של האחים-המוסלמים", ומציין ש"ישראל היא סיפור מאוד צדדי" במחאה הנוכחית.
חרף הצדדיות, ישראל עדיין נוכחת בככרות מצרים, ו"ישראל היום" דואג להבליט זאת. בכל שערי העיתונים מתפרסמים תצלומים מההפגנות במצרים. המון אדם ב"הארץ"; הצתת משרדי האחים-המוסלמים ב"מעריב"; שלט בגנות מורסי ב"ידיעות אחרונות". רק ב"ישראל היום" מתפרסם תצלום המציג את המפגינים דורכים על דגל ישראל ומבעירים אותו. על רקע התצלום מודפסת החותמת ההיתולית המנוסחת בעברית נמוכה: "על זה הם דווקא מסכימים".
קישוט
סבר פלוצקר יוצא במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" להגנת נגיד בנק ישראל הבא, פרופ' יעקב פרנקל. פלוצקר מסביר כי בניגוד לדעה הרווחת, לפרנקל אין כל תרומה לקריסת חברת AIG, שבה כיהן כסגן יו"ר. אמנם פרקנל נשא בתפקיד זה, אולם היה זה "קישוט" חסר תוקף. "הוא לא היה חבר בהנהלת AIG, ואף לא חבר בדירקטוריון", מדגיש פלוצקר. "הוא לא ידע, לא יכול היה לדעת, והעיקר: לא צריך היה לדעת מה מתרחש באגף ההשקעות של התאגיד – האגף שהמיט את החרפה על החברה כולה כשנכנס לשוק הנגזרות הפיננסיות". פלוצקר מסביר כי רק בשל "נכונותו הבלתי מרוסנת להיפתח לתקשורת" "נוצרה האגדה על אחריות של פרנקל למפולת של AIG".
במוסף "ממון" מדווח גד ליאור כי הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, בראשות השופט העליון בדימוס יעקב טירקל, לא שאלה את הנגיד המיועד פרנקל על דו"ח המבקר, שמצא כי קיבל כספים מבנק ישראל שלא כדין ואילץ אותו להחזיר לבנק 238 אלף שקל. "בוועדת טירקל נוטים לאשר את המינוי", מציין ליאור, "שכן מדובר בדו"ח מלפני 11 שנה".
ב"דה-מרקר" מתפרסם הבוקר תחקיר מאת אשר שכטר על עסקיו של בני שטיינמץ והחשדות לפעילות בלתי תקינה בחברה שבה הוא משמש "יועץ". כפי שהבחינה הבלוגרית דבורית שרגל, כותרת המפנה לתחקיר פורסמה כבר לפני כשבוע, אולם התחקיר עצמו לא הופיע בעיתון. רק בסוף-השבוע האחרון עלה התחקיר לאתר "דה-מרקר", ורק הבוקר הוא מתפרסם בעיתון (בגרסה מקוצרת ועדיין ארוכה).
"הונאת מאקרו"
"אנחנו רוב, לא מיעוט", נכתב בכותרת מאמרו של זאב ז'בוטינסקי, המתפרסם במדור הדעות של "ישראל היום". "ביו"ש כיום יש לכל היותר 1.5 מיליון תושבים ערבים", קובע ז'בוטינסקי, "כי גם אם נניח הנחה מוגזמת מאוד שעל 505 אלף בעלי זכות הבחירה מעל גיל 18 (נתון רשמי של הרש"פ מסוף 2012) מתווספים עוד כמיליון ילדים (בפועל יש הרבה פחות), מדובר שם בפחות ממיליון וחצי תושבים. 200 אלף מהם, שהם תושבי מזרח ירושלים, נספרים פעמיים – פעם כערבים אזרחי ישראל ופעם כפלסטינים. כלומר, מיעוט של פחות מ-2.5 מיליון ערבים מול רוב של יותר מ-6 מיליון יהודים, שמתרבים בקצב מהיר יותר, לא יכול להוות סכנה לציונות".
ב"הארץ" מדווח ניר חסון כי במאי 2012 חיו בגדה המערבית 2,657,029 פלסטינים. חסון מבסס את המספר על מסמך של המינהל האזרחי, ומסביר כי כל הטענות בדבר קיומם של 1.5 מיליון פלסטינים בלבד בגדה המערבית נסמכות על הערכות של "קבוצת חוקרים בשם 'הצוות האמריקאי-ישראלי לדמוגרפיה'". "מה שהקבוצה הזו עושה גובל בפשע, זו הונאת מקרו", טוען מנגד פרופ' ארנון סופר.
לפי נתוניו של פרופ' סופר, "בישראל חיים 6.2 מיליון יהודים ואחרים; בעזה חיים 1.7 מיליון פלסטינים; בגדה חיים כ-2.5 מיליון פלסטינים. בישראל חיים עוד 1.6 מיליון פלסטינים, לא כולל דרוזים. כך שיוצא שיש 5.8 מיליון ערבים ו-6.2 מיליון יהודים. 'תוסיף לזה 60 אלף מסתננים, 120 אלף תיירים כביכול שנשארו בישראל, 300 אלף פלסטינים שנכנסו מאז 67' וחיים בישראל, עובדים זרים, ויוצא שנכון להיום אנחנו 49% בין הירדן לים'".
ענייני תקשורת
ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת שלפיה ארצות-הברית צותתה למשרדי האיחוד-האירופי והשיגה גישה לרשת המחשבים הבינלאומית של האיחוד. מידע זה עלה ממסמך שנטל עימו המדליף אדוארד סנודן לפני שברח להונג-קונג. ב"ידיעות אחרונות" מדווח כי סנודן תקוע בימים אלה בשדה התעופה במסקבה, ו"נראה כי סיכוייו להתחמק לאקוודור קלושים".
בנימין טוביאס מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי סגן הרמטכ"ל לשעבר של צבא ארצות-הברית, הגנרל ג'יימס קארטרייט, חשוד שהדליף לכתב ה"ניו-יורק טיימס" מידע על מבצע אמריקאי-ישראלי להחדרת תולעת מחשבים לכורי הגרעין באיראן.
לפי ידיעה ב"דה-מרקר", מו"לית "פייננשל טיימס" מכחישה שרופרט מרדוק הגיש הצעה לרכישת העיתון.