בתוכניתה היומית העלתה אתמול (26.6.13) קרן נויבך על סדר היום נושא שכתבי הבריאות למיניהם ממעטים לרוב לעסוק בו – האמון הציבורי במערכת הבריאות בארץ. נויבך הציגה את תוצאותיו של סקר המצביע על חוסר האמון של הציבור הישראלי במערכת הבריאות שלו. אל מול מרואיינים שייצגו את משרד הבריאות וקופות-החולים, שהציעו כמובן נתונים הפוכים, ציטטה נויבך תגובות מאזינים שציינו שהמרואיינים כנראה "חיים בסרט", וציינה שמנסיונה, כמו גם מנסיונם של אנשים רבים סביבה, הטיפול והיחס הניתנים בקופות-החולים ובבתי-החולים לוקים פעמים רבות בחסר וגובלים לעתים בהזנחה של ממש.

כתבי הבריאות, בעיקר אלה של ערוצי הטלוויזיה השונים, נוהגים לפרסם בעיקר בשורות על מחקרים רפואיים חדשניים או לחלופין דיווחים על התפרצויות של מחלות שונות תוך הצגת המלצות משרד הבריאות. ביקורת על מדיניות של רופאים או של משרד הבריאות ניתן בדרך כלל למצוא מעט בתוכניות תחקירים ייחודיות ובמגזינים שונים, אך לא בדיווחים שוטפים שבהם כתבי הבריאות משמשים לרוב שופר של משרד הבריאות. הטון המבקר, המערער והמעלה ספק של עיתונות חוקרת, המאפיין כמה מהכתבים בתחומים חדשותיים כמו הפוליטיקה או הכלכלה, נדיר בדיווחיהם ובעבודתם העיתונאית של כתבי הבריאות.

כל מי שביקר או אושפז אי-פעם בבית-חולים בארץ לא צריך סקר זה או אחר כדי לדעת עד כמה גדול חוסר האונים של החולה ושל משפחתו אל מול ההתנהלות הרווחת של אנשי הרפואה. זלזול בוטה של כמה מהרופאים והסטז'רים, אי-מתן אינפורמציה לחולה ולמשפחתו על מצב החולי וההליך הטיפולי, טיפול לקוי של רופאים ואחיות שמביא ליצירתן של בעיות רפואיות חדשות או להחמרתן של אלו המקוריות, אדישות לסבלו של חולה והתנהלות בעצלתיים בנוגע לביצוע בדיקות חיוניות – כל אלה הן תופעות רווחות שהיו צריכות להיות מתועדות, להיבדק ולהיחקר על-ידי עיתונאי הבריאות.

למען האמת, אין צורך להיות בלש חוקר ומתוחכם כדי לחשוף אירועים מסמרי שיער המתרחשים בבתי-החולים. מעבר בין שני בתי-חולים (מברזילי לאיכילוב) חשף למשל מקרים שבהם תרופה לשיכוך כאבים שניתנה באחד נאסרה לשימוש לאותו חולה בבית-החולים השני, בטענה שהיא בבחינת סכנה של ממש לאותו מקרה חולי. טיפול שכלל עירוי נוזלים צמוד בבית-חולים אחד הוסבר בבית-חולים אחר כמיותר ואף כמסוכן כשיצר בצקות והתנפחויות שונות. אל מול מנהלי מחלקות מסורים בבית-חולים אחד, בלטה התנהגותם של מנהלי מחלקות בבית-חולים אחר, שנעדרו מפגישות דיווח שנקבעו עם חולים משום שמיהרו לפגישות חשובות יותר שנערכו בקליניקה הפרטית שלהם.

כל אלה הם רק כמה מהנגעים שמערכת הבריאות שלנו חולה בהם – נגעים שפעמים רבות מביאים להחמרת מצבם של חולים ואף למותם. לשם חשיפתם ומיגורם של נגעים אלה יש צורך בכתבי בריאות אמיצים, ביקורתיים וחתרנים, שאינם חוששים גם להתעמת עם המערכת הממסדית ועם אנשי הרפואה שבה, שאינם חוששים לשאול שאלות קשות ומאתגרות, ושמעיזים להציב במרכז לא את קולו של הרופא והממסד, אלא דווקא את קולו ובריאותו של החולה.