קבלת הפנים של פרנקל

גולש שהזדהה בשם "רז" שאל אתמול את עורך "הארץ" אלוף בן מנין נובעת הצביעות בסיקור מינויו של יעקב פרנקל לקדנציה נוספת, שלישית, כנגיד בנק ישראל. "הוא הכריז מדושן עונג ב-2006 ש'מצב העולם לא היה מעולם יותר טוב', הוא היה סיו"ר של חברת הביטוח שהיתה השחקנית הראשית במשבר הנגזרים והיה בתפקיד הניהולי שם בעת ההתמוטטות הגדולה", הטיח הגולש בעורך, תוך ציון פגמים נוספים בהתנהלותו של הנגיד המיועד, ותהה: "כיצד הוא מתאים כל-כך לארגן מדיניות מוניטרית של מדינה שלמה עם 'נסיון עבודה' כזה? הוא הרי שנים חבר במועדון החתולים השמנים העולמי".

"הידיעה על מינוי פרנקל לנגיד התפרסמה אתמול בשעת ערב", השיב לו בן. "בגיליון של מחר יהיה סיקור נרחב בהרבה של המינוי, תוך התייחסות לשאלות שמעורר נסיונו של פרנקל". המחר הגיע הבוקר, והעיתונאים, שרק החלו לפרוע את ההמחאה אתמול, משלימים כעת את המלאכה בשצף קצף. בעצם, לא כולם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, פרופ' פרנקל וכל הנוגעים בדבר שולטים בחומר, וידעו עוד לפני פרסום דבר המינוי כי הנגיד המיועד מביא איתו נדוניה בעייתית. על רקע זה הופצה שלשום הטענה שלפיה ראש הממשלה "התעקש" ו"לחץ" על פרנקל להתמנות לתפקיד רם המעלה, וכי פרנקל נעתר לבסוף וקיבל על עצמו את העול למען המדינה ולמען עתיד ילדינו.

ב"מעריב" וב"מקור ראשון", התאומים הלא-זהים ונטולי הדסק הכלכלי, ממשיכים לעכל את הספין שבלעו אתמול. "הנגיד הנכנס פרופ' יעקב פרנקל במסיבת עיתונאים: היססתי, אך אני נרגש להיכנס לתפקיד", מבשרת כותרת בולטת בשער "מקור ראשון", המסקרת את המינוי השנוי במחלוקת באמצעות הבאת ברכות והצהרות חגיגיות שהשמיעו ראש הממשלה, שר האוצר, הנגיד היוצא והנגיד הנכנס במסיבת עיתונאים שקיימו אתמול.

"זה לא סוד שהיססתי רבות", מצטט הכתב בכנסת אריק בנדר את פרנקל בידיעה המופיעה ב"מקור ראשון", "אבל גם לא סוד שכשישנו ראש ממשלה נחוש שלא מקבל שום תשובה אחרת מזו שהוא חותר להשיג – אסור לעמוד בפניו".

ב"מעריב" מדווח יוסי גרינשטיין, ככל הנראה אחרון הכתבים הכלכליים בעיתון זה, כי שכרו של פרנקל יעמוד על כ-62.5 אלף שקל בחודש (עלייה של כ-20 אלף שקל לעומת קודמו, פישר). הביקורת על המינוי אינה מוזכרת בידיעה; במקומה מובאת ברכת הדרך מפי הנשיא שמעון פרס ("פרנקל הודה לנשיא", מעדכן גרינשטיין). במוסף "גלובס על הבוקר" המצורף לעיתון נמצא מקום לסיקור ביקורתי יותר, מאת כתבי "גלובס".

ב"ישראל היום", עוד עיתון נטול דסק כלכלי של ממש, דבקים כבדרך קבע בקו החדשותי שמכתיבה לשכת ראש הממשלה. "פרנקל הנגיד הבא: 'רה"מ לא הסכים לשמוע לא'", מודיעה כותרתה של ידיעה שעליה חתומים זאב קליין, עדנה אדטו ויורי ילון. בבוקסה נפרדת מאת קליין, המוכתרת בכותרת "מינוי פרנקל ישדר יציבות ואחריות למשק" (ציטוט של מנהל בית-השקעות), מוזכרת גם הטענה המגוחכת כי "יש גם מי שמבקרים את המינוי של פרנקל, אך איש מהם לא הסכים להיחשף בפומבי". אחריה משובצים דבריהם של שלושה אנשי כלכלה שכל אחד מהם משבח את המינוי.

"דה-מרקר", "גלובס", "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט" מציגים תמונה מורכבת יותר. "נגיד ראוי?", שואלת-מטיחה הכותרת הראשית של "גלובס", המפנה למאמרים מאת אבי טמקין ("האם הוא יהפוך עורו?"), סטלה קורין-ליבר ("יריקה בפרצוף"), אדריאן פילוט ("יעקב גנות ויואב גלנט לא מונו לתפקידים בכירים על פרשות הרבה פחות חמורות לכאורה") ושי ניב (המכנה את נתניהו, פרנקל ולפיד "שלישייה סיאמית" שחבריה "נושכים את אותו הסיגר").

"האתגר של יעקב פרנקל: להתנתק מהאלפיון העליון ולטפל בבעיות של המשק", קובעת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". איתן אבריאל, סמי פרץ ועמי גינזבורג יוצקים תוכן בכותרת באמצעות רשימות המביעות תקווה להצלחתו של הנגיד המסתמן, תוך הצנעת הפכים השליליים בקריירה שלו ואזכור הצלחותיו מהקדנציות הקודמות.

מוטי בסוק, בפרופיל מהיר הסוקר את האיש והארגון שאליו הוא שב, ממתג אותו כ"סופר-קפיטליסט ומיודד עם הצמרת הפוליטית" (לשון הכותרת). ידיעה נרחבת מאת סיון פינגולד מוקדשת למעורבותו של פרנקל בקריסת ענקית הביטוח העולמית AIG, שבה שימש סגן יושב-הראש. בוקסה מאת חגי עמית מוקדשת לפן כושל אחר בעיסוקיו הכלכליים ("המוניטין של פרנקל לא הצליח למנף את אמבלייז ולומניס").

הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן בכנס בבני-ברק, 9.9.12 (צילום: פלאש 90)

בעיתוני קבוצת מוזס מקפידים על איזון. "קטונתי מלקבוע מי היה נגיד טוב ומי טוב פחות", מצטנע אמנון אברמוביץ' בעמוד המאמרים של "ידיעות אחרונות". "מתן ציונים לבעלי תפקידים יהיה תמיד שטחי, לא מנומק עד הסוף ולא מקצועי", מוסיף הפרשן הבכיר, שאינו מבאר מדוע הוא סבור שאזכור מחדליו של הנגיד המיועד ואזהרה מפני הישנותם הם בגדר חלוקת ציונים שטחית.

אברמוביץ' מזכיר כמה מהתקריות שנקשרו בשמו של פרנקל, אך מתרכז במירוץ הסוסים: הוא מנבא כי הללו יקשו על הכלכלן לצלוח את הוועדה למינוי בכירים, שבקרוב תידרש לאשר את מינויו.

"פרנקל היה ועודו אורתודוקס מהזן העבש", קובע גדעון עשת, אחרי כמה מחמאות מאופקות (ובהן שימוש אפקטיבי ב"ריבית נשך"). "אילו פרנקל היה נגיד בנק ישראל ב-2008, ישראל היתה שוקעת בבוץ טובעני. והיא תשקע עם מינויו", מנבא עשת, המכנה את הנגיד המיועד בתואר "הרב שטיינמן של הכלכלה".

במוסף "ממון", שברגיל מקדיש את שעריו לסוגיות צרכניות ו/או יחצניות, הכותרת הראשית הבוקר היא "נגיד במחלוקת". בכפולה הפותחת מוזכרות כמה מאמירותיו המביכות של פרנקל בנוגע למשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008, משבר שאחת ההתפתחויות המרכזיות בו היתה קריסתו של התאגיד AIG.

במדור הדעות ההופכיות של המוסף "24 שעות" כותבת העיתונאית נחמה דואק בעד המינוי ("למוד ניסיון וידע"), ועמיתתה אריאלה רינגל-הופמן כותבת נגדו ("כבר נפל וחטא"). אמנון אטד ושאול אמסטרדמסקי, הסוקרים את המינוי ב"כלכליסט", מנפקים גם הם ניתוחים מורכבים, המציגים את הצלחותיו וכשלונותיו של הכלכלן מעורר הפולמוס.

עוד ב"כלכליסט": הקריקטוריסט יונתן וקסמן מציג את איש הפיננסים הבכיר בצלמו של הקומבינטור הרומני חסר העכבות שגילם ישראל פוליאקוב בסרט "גבעת חלפון אינה עונה". את נתניהו ולפיד מעמיד וקסמן על דיונה במדי מילואים, כשהם צופים בפרנקל מהדס לעברם ומבטיח: "לפרנקל פנית – לא טעית!". בידו האחת סיגר, בידו האחרת מגפיים צבאיים ומזוודה מלאת דולרים. על מותניו חגוּרה מימייה צה"לית. הכותרת מגחיכה את הקו התעמולתי של הממשלה, הקושר בין המינוי לבין קריאת המולדת: "מתייצב למילואים".

מורשת נתניהו

"נתניהו – בין אבו לאבא", חורצת כותרת טורו של נחום ברנע, התופס באופן חריג כמעט את כל שטחו של עמ' 6 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". העילה: המאמצים האמריקאיים להחזיר את המשא-ומתן המדיני למסלול. ה"אבו" מהכותרת הוא נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, שכינוי החיבה המסורתי שלו הוא "אבו-מאזן". ה"אבא" הוא בן-ציון נתניהו המנוח, שמורשתו, ככל שיש כזאת, מקשה על ראש הממשלה להסכין עם מסירת אדמת אבות לאויבי ישראל.

אחת ממטרות המשנה של הקריירה של ראש הממשלה בימים אלה היא הנצחתם של בני משפחתו באמצעות מנגנוני המדינה, שעליהם הוא חולש. בידיעה קצרה המתפרסמת מתחת לטורו של ברנע מביא איתמר אייכנר את ההתפתחות האחרונה בזירה זו: "אחרי שכבר חנך מחלף על-שם אביו בצפון ירושלים והוכרז כי יוקם מוזיאון בבית-הספר בטבריה על שמו של אביה המנוח של שרה, הגיע אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו להתנחלות ברקן שבשומרון כדי לחנוך בית-ספר על-שם אביו, פרופ' בנציון נתניהו ז"ל".

מדיווחו של אייכנר עולה כי התלמידים והמורים לא הסתפקו בהנצחה פסיבית: "נתניהו הנרגש סקר בבית-הספר תערוכה קווים לדמותו של בנציון נתניהו ז"ל שמוצגת בבית-הספר ושוחח עם התלמידים. לאחר מכן נשא נאום שבו סיפר על הגותו של אביו וכיצד היא משפיעה על מדיניותו" (העילגות במקור).

מהנעשה בממלכת נתניהו

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת הבוקר לפרישתו של ראש המטה לביטחון לאומי, האלוף (מיל') יעקב עמידרור, בעקבות השתתפותו בדיונים ממשלתיים על משק האנרגיה בישראל – דיונים שבהם לכאורה אסור היה לו להשתתף בגין ניגוד עניינים (עמידרור היה יועץ לחברת הקידוחים נובל-אנרג'י). כתב "דה-מרקר" אבי בר-אלי מציין כי בלשכת נתניהו נמנעו מלמסור תגובה לידיעה.

מורשת ברלוסקוני

כל העיתונים מדווחים על גזר דינו של ראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני, שנידון לשבע שנות מאסר בגין שידול קטינה לזנות ועבירות נוספות. ב"ישראל היום" יש מי שהדיווח הזה מעורר אצלו ערגה לימים עברו.

"כמה סימבולי שנשים הפילו את האיש שאהב נשים", מתפייט בטור מובלט עורך חדשות החוץ של החינמון, בועז ביסמוט. "אם לקיסר קליגולה היה מותר להקים בית-בושת בארמון ואפילו ליהנות מרווחי הסרסרות, אז למה שלברלוסקוני לא יהיה מותר 'רק' לשלם לנערות עובדות? הבעיה היא שה'קיסר' שלנו נולד במאה הלא נכונה והסתבך עם קטינה", הוא מסביר.

בעיתון לא מופיע הבוקר תצלום של עורך חדשות החוץ בחברת ראש הממשלה המורשע.

מזכרת מברלוסקוני (1): מעל דוכן הכנסת עם ראש הממשלה נתניהו (יו"ר הכנסת ריבלין משקיף), 3.2.10 (צילום: יוסי זמיר)

מזכרת מברלוסקוני (2): עם הנשיא שמעון פרס והזמרת ריטה בבית הנשיא, 3.2.10 (צילום: מרים אלסטר)

מזכרת מברלוסקוני (3): חולק סוד עם ראש הממשלה אהוד אולמרט בירושלים, 18.1.09 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מזכרת מברלוסקוני (4): במסיבת עיתונאים משותפת עם השר אביגדור ליברמן, 2.2.10 (מרים אלסטר)

מזכרת מברלוסקוני (5): נוטע עץ ביער האומות בירושלים יחד עם יו"ר קק"ל, 1.2.10 (צילום: גילי יערי)

רוק

"חזרתי לארץ והרגשתי שאני חווה שינויים בתדירות מאוד גבוהה", מספר המוזיקאי שי נובלמן לבן שלֵו, בראיון המתפרסם במוסף "גלריה" לרגל צאת אלבומו החדש, הראשון בשפה העברית. "התחלתי להקריח, קיבלתי קמטים, והיו גם שינויים נפשיים ורגשיים. כשעמדתי מול המראה פחות זיהיתי את עצמי. ופתאום כתבתי שיר בעברית, אחרי כל-כך הרבה שנים של כתיבה באנגלית. קראתי לו 'אני כל יום משתנה'.

"זה היה שיר פרידה מהתקופה של שי הנער הבריטי, שי עם החליפות, שי עם פאות הלחיים, שי שעשה את האלבומים האלה באנגלית. היה ברור שמתחיל פרק חדש, אבל לא היה לי מושג מה יקרה בו. מה שהבנתי זה שאם אני באמת עומד להתחיל לשיר בעברית, זה לא הולך להיות קל. כששרתי בפעם הראשונה בהופעה את 'אני כל יום משתנה', הרגשתי שאני שר בסינית".

"למרבה המזל, חלק גדול מהסט התבסס על שירי אימה מינימליסטיים יותר, ששמרו על כוחם", כותב באותו מוסף אבי פיטשון, שנשלח לסקר הופעה של סולנה המזדקן של להקת הרוק הגותית באוהאוס, פיטר מרפי, והוטרד מהדליחות – עד לרגע מסוים, שבו חל מהפך. "לפיכך איבד כותב שורות אלה את שפיותו הארעית והפך את אישוניו אל תוך גלגלי העין בטראנס דיבוקי לצלילי 'בלה לוגוזי איז דד'", הוא כותב, וחותם: "הפרחים לדרקולה".

שיח מעוות של מיעוט אידיאולוגי

המהדורה היומית של "מקור ראשון" היא חוברת דקיקה שהאמונים על הפקתה מסתמכים על מערכת עיתונאית קטנה, המסתייעת לאחרונה בחומרים שתורמים לה שארית עיתונאיו של "מעריב". אולי זוהי הסיבה שעורכיה, כך נראה, אינם מעודכנים בהתפתחויות האחרונות בתחום האקטואליה, ולפעמים אולי אף מעודכנים בגרסה ההופכית של המציאות. קחו למשל את אחד העורכים הבכירים בעיתון, אסף גולן, שהוא גם פובליציסט פורה [תיקון, 25.6: גולן אינו עורך בכיר אלא אחד מעורכי המהדורה היומית].

גולן אינו מעודכן בהתפתחות האחרונה עד כה בפולמוס על הגדרתם הממשלתית של מעשי "תג מחיר", הכינוי הקליט והשגור (כולל המרכאות) להשחתת רכוש ערבי בישראל ובשטחים על-ידי יהודים. בתקופה האחרונה ביקשו שירות הביטחון הכללי, השר לבטחון פנים ושרת המשפטים להגדיר מעשים מסוג זה כטרור, כך שניתן יהיה לטפל בהם בכלים שבהם ניתן לטפל בטרור. ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיל וטו וקבע כבר לפני כעשרה ימים כי ניתן יהיה לטפל באירועים בכלים השמורים לטיפול ב"התאחדות בלתי מותרת".

את העורך זה לא משכנע. "פעולות 'תג מחיר', בהן מעשים מסוכנים כמו ריסוס כתובות נאצה ופיצוץ גלגלי מכוניות, זכו לאחרונה לשדרוג חוקי בישראל והוגדרו כמעשי טרור", מעדכן הבוקר גולן את קוראיו בטור המוגדר כ"מאמר המערכת". "בכך השתלט סופית על הציבוריות הישראלית שיח מעוות של מיעוט אידיאולוגי שכופה את עולם מושגיו על הציבור כולו, ללא שנעשה בהקשר לכך שום דיון אמיתי", הוא מוסיף.

כיצד ניתן לפרש את החלטת ראש הממשלה והקבינט המדיני-בטחוני, המבדילה בין אלימות אידיאולוגית של יהודים לאלימות אידיאולוגית של פלסטינים? האדם הסביר יניח שהמדינה רואה (ובצדק) את זו שמוציאים לפועל קיצונים פלסטינים באור חמור יותר. זה נכון, אבל בעולם הפוך אפשר גם להסיק ההפך. הנה למשל, הקשיבו לגולן: "עולם ערכים מעוות זה מגדיל את החומרה שבה נמדדות פעולותיהם של ישראלים ומקטין באותו זמן בדיוק את פעולות הטרור המכוונות של מחבלים פלשתיניים". מ.ש.ל.

בהמשך מאמרו טוען גולן כי "ארגונים רבים" פועלים כיום לטשטוש ההבדל בין בעלי-חיים ובני-אדם ומוצא קשר בין ההבדלה בין אדם ובהמה לבין "הזכות הטבעית שלנו על הארץ", ערכי המשפחה הישנים והטובים, אנטישמיות ועוד. "ברגע שאנחנו מטשטשים את ההבדל המוחלט בין האדם לבעלי-החיים, או כשאנו מרסקים את המבנה המסורתי של המשפחה", קובל גולן, הרי שמדובר ב"קבלה של הביקורת האנטישמית הגרועה ביותר נגד עם ישראל", כחלק מ"מהלך אנטישמי מחוכם ומסוכן שעוקר מלכתחילה את קיומו של עם ישראל". אם כן, הקשר נחשף: שניצל תירס, הומואים, התהליך המדיני – הכל מזימה של האנטישמים.

ענייני תקשורת

בית-משפט רוסי דן אתמול את האוליגרך היהודי ליאוניד נבזלין לתקופת מאסר בגין "השתלטות לא חוקית על מניות" (לשון הדיווח ב"מעריב"). נבזלין, בעל מניות מיעוט בקבוצת "הארץ", הורשע בעבר בהזמנת מעשי רצח, אך לא ריצה את העונש שנגזר עליו משום שנמלט ממולדתו. אחזקותיו התקשורתיות של נבזלין בישראל נעדרות לגמרי מהדיווח של אלי ליאון ב"ישראל היום", ומופיעות באופן מוצנע למדי ב"מעריב", עיתון שכותביו ששים להצליף במתחרה מרחוב שוקן לעתים קרובות ומזומנות. ב"ידיעות אחרונות" המקרה אינו מוזכר.

ידיעה על גזר הדין המופיעה הבוקר ב"דה-מרקר" (מאת "סוכנויות הידיעות") מביאה זו לצד זו את גרסת בית-המשפט וגרסת האוליגרך. "לנבזלין כיום השקעות בישראל, ובין היתר הוא נמנה על בעלי המניות בקבוצת 'הארץ'", נכתב בפסקתה האחרונה של הידיעה.

עוד ב"דה-מרקר": בית-המשפט התיר לפרסם פרוטוקולים של ישיבות דירקטוריון של חברת האחזקות דסק"ש שבהן נידונו רכישת "מעריב" והזרמות הכספים העצומות לחשבונותיו של גוף התקשורת הגרעוני. בעלי מניות מיעוט ב"מעריב" טענו כי בעל השליטה בדסק"ש, נוחי דנקנר, רכש את העיתון לצרכיו היחצניים אף שידע כי מבחינה כלכלית מדובר בעסק שאינו יכול להניב רווחים.

הגילויים הכלולים בדיווחה של הילה רז מהבוקר חושפים את חברי דירקטוריון חברת האחזקות כחבר של פתאים והוזים, המהנהנים למרותו של בעל השליטה בחברה גם כשהוא אומר שטויות גמורות. מומלץ לקרוא את הדיווח הנרחב במלואו.

בכתבה נרחבת שהתפרסמה אמש ב"גלובס" מסקרת ענת ביין-לובוביץ' את המהלך להכשרת פרסום סמוי בשידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל, שמקדמת מועצת הרשות השנייה. "חייבים לעשות סדר – שהתוכן השיווקי יאושר במגבלות שייקבעו", אומר לה יעקב שחם מהרשות השנייה, העומד בראש ועדה לבחינת המשבר בשוק הטלוויזיה.

בתום דבריו מובאים דבריהם של כמה פרסומאים. "מפריע לי שהגוף שאמור להיות סמן הדרך הפך עם השנים להיות רגולטור שעוסק בעיקר בספינים ומעט בגביית קנסות", קובל איש הפרסום רמי רושקביץ. אבנר הופשטיין כתב על ספינים מבית-היוצר של מועצת הרשות השנייה אתמול באתר "וואלה".

"לעתים קרובות תוכניות ריאליטי הן משיאי הדרמה והקומדיה שמשודרות בטלוויזיה" (כך במקור), כותבת בעמוד הדעות של "הארץ" הפובליציסטית רחל נאמן, המנצלת את מסגרת המלים שניתנה לה כדי לצאת נגד המגבלה על מכסת שעות הריאליטי שהזכייניות רשאיות לשדר. "שום תסריטאי לא יצליח לכתוב דיאלוגים שיתחרו בדיאלוגים של משתתפי 'האח הגדול', ואפילו תוכנית הסאטירה הטובה ביותר לא תוכל להתחרות בסאטירה העצמית של 'מעושרות'", טוענת נאמן.

התמונה הראשית על שער "גלובס" מאמש, שבה נראים יחד נגיד בנק ישראל היוצא והנגיד הנכנס באירוע שנערך בבית הנשיא בשנת 2008, כיכבה אתמול בבוקר כתצלום הראשי בסקירת העיתונות היומית של אתר "העין השביעית".