הקורס השנתי שמלמד חיילים מהצבא הישראלי את מיומנויות הטיסה יסתיים השבוע. מבחינה עיתונאית, הערך של המידע הזה אפסי, אולם לדעת דובר צה"ל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", יש בכך די חשיבות ועניין לציבור כדי להצדיק ידיעה חדשותית.

במזכרת-בתיה, נניח, יסתיים השבוע קורס בצרפתית למתקדמים. דובר מזכרת-בתיה בוודאי מעודכן בכך. מדוע לא לדווח על האירוע? בכל הצבאות המודרניים יש חיילים הלומדים לטוס. בכמה מדינות מדווחים על כך מדי שנה? קורס הטיס הצה"לי, שיסתיים ביום חמישי, אינו הראשון שנערך אי-פעם, אלא ה-166 במספר. בידיעות עליו אין כל רמז לפן יוצא מגדר הרגיל במחזור הנוכחי. מדוע לדווח על עניין שבשגרה?

התשובות אינן מתחום העיתונאות, אלא התועמלנות. מותר לדווח על עניין שבשגרה משום שהשגרה בישראל היא שגרת מלחמה. כפי שניתן לצפות מעיתון באירופה לדווח בהרחבה על ענייני הצבא בתקופת מלחמה, כך יש לצפות מעיתון בישראל לדווח בהרחבה על פנים שונים בפעילויות צה"ל בכל רגע ורגע, מ-1948 ועד היום. אלה אינם חיילים שסיימו קורס, אלא ידוענים, סמלים לאומיים מעוררי השראה, ומדינה במצב מלחמה זקוקה להשראה.

במחלקת יחסי-הציבור של הצבא רואים בקורס הטיס משאב שניתן לנצל. במערכות העיתונים "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" משתפים פעולה. כששני העיתונים הנפוצים ביותר משמשים ברגיל שופרים של התעמולה הצבאית, באמת אין עוד צורך להוציא כספים מתקציב הביטחון על פרסומים רשמיים כגון "בטאון חיל האוויר". הצבא מקבל פרסום סמוי (הכותרות לידיעות: "יש התרגשות באוויר" ו"אוויר פסגות"), קהל הקוראים מקבל תצלום של הבוגרים בקסדות טיסה ושלל נתונים סטטיסטיים עליהם (16% מהבוגרים היו חברים בתנועת הצופים). כולם מרוויחים, למעט העיתונות הישראלית. 

אגב, בידיעה מאת ראובן וייס ב"ידיעות אחרונות" נפלה טעות, שחוזרת בכותרת הגג, בכותרת המשנה ובפסקה הפותחת. וייס התבלבל כנראה בין מספר הקורסים שהיו עד היום, 166, לבין מספר החיילים שיסיימו את הקורס הנוכחי. לפי הידיעה, "166 צעירים יקבלו ביום חמישי את כנפי הטיסה הנכספות". מוזר שאף עורך לא שם לב לטעות, במיוחד לנוכח העובדה שבתצלום הנלווה מופיעים 25 איש בלבד.

אבל זו טעות שולית וחסרת חשיבות. להתרפסות היומיומית בפני הזרוע הצבאית של המדינה השלכות הרבה יותר מרחיקות לכת. העיתונות מדווחת בעונג על השגרה הנוצצת של הצבא, אך לא על השגרה המעיקה (פשיטות, מעצרים, עימותים, כל מה שבא עם השלטת משטר צבאי על אוכלוסייה גדולה). חמור מכך, המיליטריזם המובנה בחברה הישראלית ובתקשורת הזרם המרכזי תורם לפגיעה מקיפה בעצמאות מערכות העיתונים לא רק ביחס לצבא, אלא ביחס לכל פעולות המדינה.

בספרו של שגיא אלבז, "דעת מיעוט בעיתונות העברית – ייצוג האוכלוסייה הערבית במרחב ציבורי משתנה", עומד המחבר על הכשלים בסיקור החברה הערבית בישראל על-ידי כלי התקשורת בעברית ומקשר בינם לבין האפליה הפוליטית שנוקטת המדינה נגד החברה הערבית. בעמ' 69 בספר מצטט אלבז שורה מאת הדס להב, לשעבר ראש מערכת החדשות וסגנית עורך "ידיעות אחרונות" וכיום המשנה לעורך אתר ynet. להב אומרת לו כי "נקודת המוצא של העיתון היא ההנחה כי המדינה או כל גוף רשמי אחר אומרים אמת, אלא אם יוכח אחרת".

(עדכון: בעקבות הפרסום פנתה להב ל"העין השביעית" והכחישה כי אי-פעם אמרה כך. בעקבות פניית "העין השביעית", מסר ד"ר אלבז שתי הקלטות של להב, בהן היא אומרת וחוזרת ואומרת את הדברים).

לא מקור שאפשר לסמוך עליו, לא גורם פרטי שבעבר הוכיח אמינות. הנחת היסוד היא שהמדינה כמדינה אינה משקרת לעיתונאים. אין להטיל מראש ספק במידע שמתקבל מטעם גוף רשמי מעצם היותו גוף רשמי (ובמשתמע, במידע שמגיע מכל היתר דווקא ראוי להטיל ספק). זו גישה המנוגדת לחלוטין לתפיסה שרואה בעיתונות רשות עצמאית, מבקרת בלתי רשמית של זרועות הממשל במדינה דמוקרטית. למעשה, זו גישת התועמלנות בהתגלמותה.

שיא מכבייה חדש!

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" על ממצאי סקר חדש שבחן את מצב האנטישמיות באירופה. לפי כותרת הידיעה, הבדיקה הצביעה על "שיא באנטישמיות באירופה". בגוף הידיעה מדווח אייכנר כי "האנטישמיות באירופה גואה – ושוברת שיאים חדשים". נראה שקביעה עובדתית זו אינה לוקחת בחשבון את השיא המרשים שאליו הגיעה האנטישמיות באירופה בשנות ה-30 של המאה הקודמת.

מכל מקום, גם בלא השמדה תעשייתית של מיליוני יהודים, מצב האנטישמיות באירופה כפי שהוא עולה מממצאי הבדיקה מטריד. 26% מהיהודים חוו הטרדה אנטישמית לפחות פעם אחת בשנה האחרונה (אין פירוט להגדרת המושג "הטרדה אנטישמית"); 5% דיווחו כי רכושם הושחת בשל היותם יהודים; וכ-7% חוו פגיעה פיזית או איום פיזי בחמש השנים האחרונות.

ב"מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה מאת ניסן צור, המדווח כי בשבוע שעבר חיללו אלמונים את האנדרטה לזכר גיבורי מרד גטו ורשה. בכניסה לאנדרטה רוססו המלים "Jude Raus" ("יהודים החוצה").

כתובת אנטישמית ביד-ושם, 11.6.12 (צילום: אורי לנץ)

ב"ישראל היום" מדווח איציק סבן כי השר לבטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', הגיע אתמול ליישוב אבו-גוש, שם נוקבו בשבוע שעבר צמיגיהן של כמה עשרות מכוניות ועל אחד מקירות היישוב רוססו המלים "גזענות או התבוללות" ו"ערבים החוצה". השר, כך מדווח, גינה את האירוע והבטיח להילחם ב"תופעת הפשיעה הלאומית".

במדור הדעות של "הארץ" כותב חיים גורי על תחושותיו לאור המעשה באבו-גוש. "ארץ, ארץ, הישמרי מפני השיגעון הנאחז בך", מבקש גורי.

דריכות

כותרת ידיעה ב"ישראל היום" על האפשרות שהמשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים יחודש מתחילה במלה "דריכות" (הכותרת המלאה קוראת: "דריכות לקראת ביקור קרי ברשות ובישראל"). הידיעה עצמה, המתפרסמת בראש עמ' 9 של העיתון ואינה כלולה בידיעון היומי, קצרה ושטחית כרגיל. היא כוללת 350 מלים, שאף אחת מהן אינה "דריכות".

מי, אם כן, נדרך לקראת ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי באזור? מדינת ישראל, וביתר דיוק, ממשלת ישראל, ואם באמת להתמקד, בנימין נתניהו, ואם לדקדק עד תום – עיתון "ישראל היום" הוא שנדרך.

"נתניהו: מוכן לשבת עם עבאס עד שנשיג הסכם", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ברק רביד מדווח בהרחבה על דברים שאמרו ראש הממשלה, שר האוצר יאיר לפיד ושר הכלכלה נפתלי בנט בראיונות לעיתונאית ה"וושינגטון פוסט" לאלי וימות. שני הראשונים הביעו מחויבות למשא-ומתן עם הפלסטינים, האחרון הודיע כי לא יטרפד את השיחות.

"מתקפת ראיונות", מכנה זאת "ידיעות אחרונות". לא בכל יום מתראיינים בבת אחת ראש ממשלה ושניים משריו הבכירים לעיתון אמריקאי. במדור הדעות מספק שמעון שיפר טור פרשנות, בעקבות הראיונות.

"כבר קרוב לחמש שנים אני חושב שרעיון שתי המדינות התפוגג לחלוטין", כותב שיפר. "[...] הישראלים בכלל, כך נראה, מעדיפים להאמין שאפשר יהיה לבלוע מיליוני פלסטינים בלי לשלם מחיר, שיכריע את הדמוקרטיה הישראלית ויהפוך אותה למדינה דו-לאומית. כך גם בצד הפלסטיני אין כיום מנהיג שיחתום על ההצעה המפליגה ביותר שניתן להעלות על הדעת. גם הם ממשיכים לדבוק בתפיסה של 'הכל או לא כלום'. מכאן אני מסיק שבסופו של דבר תגיע האינתיפאדה השלישית".

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות תוצאות השאלון מהשבוע שעבר, שהציג בפני הקוראים את השאלה: "האם בנט חצה את הגבול כשכינה את הפלסטינים 'רסיס בישבן'". 64% מהמשיבים השיבו בשלילה.

ובינתיים, באיראן

חלק משער "הארץ" וכל עמ' 5 בעיתון מוקדשים לתרגום מאמר על מיזם הגרעין האיראני שפורסם במגזין "אקונומיסט". כותרת המשנה של המאמר ב"הארץ" מציגה את ה"אקונומיסט" כ"מגזין החשוב". במקום לתת תוקף לתוכן המאמר שפורסם במגזין, כותרת כזו נותנת תוקף בעיקר לתחושה שקוראי "הארץ" אינם מודעים למעמדו של ה"אקונומיסט".

"חילופי הגברי באיראן לא ישימו קץ למשבר הגרעין המתמשך", קובע מחבר המאמר ב"אקונומיסט", וטוען כי בפועל לא ניתן עוד למנוע מאיראן להחזיק בנשק גרעיני באמצעות מתקפה צבאית. משום כך מומלץ למערב להתכונן לעולם שבו איראן גרעינית שרירה וקיימת ("מדיניות הכלה").

בתחתית עמ' 7 של "ישראל היום" מדווחים יוני הרש ואלי לאון כי במסגרת הראיון שהעניק נתניהו ל"וושינגטון פוסט" טען ראש הממשלה כי איראן מבקשת לאיים לא רק על ישראל בנשק גרעיני, אלא גם על ארצות-הברית. ידיעה זו, בשונה מהידיעה על שלושת הראיונות שהעניקו הבכירים הישראלים ל"וושינגטון פוסט" על המשא-ומתן עם הפלסטינים, דווקא מצאה את מקומה בידיעון היומי של "ישראל היום".

התחזית למחר: טבלואיד

רמת הכותרות לידיעות החדשותיות של "הארץ" שוב צוללת, הפעם בשל הנוסח "סערה בבוליביה: חשד שבת 12 החיה עם אביה ודודה בכלא נאנסה על-ידיהם והרתה". אין צורך בצירוף התיבה "סערה" לכותרת זו. זהו מנהג הטבלואידים, וחבל ש"הארץ" נגרר לכך. ייתור ה"סערה" בכותרת זו מודגש לנוכח העובדה שמתחת לידיעה על הילדה בברזיל מתפרסמת ידיעה המוקדשת לסערות אמיתיות, וכותרתה אינה כוללת את התיבה "סערה" ("560 הרוגים בשטפונות בהודו, 100 אלף נטשו את בתיהם במערב קנדה").

פעילות מעשירה

כפולת האמצע בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר למדריך אירועים לחופש הגדול של תלמידי ישראל. "משרד החינוך ו'ידיעות אחרונות' מציגים: מה עושים בחופש", נכתב בראש לוח אירועים לחודשים יולי-אוגוסט, לצד לוגו המיזם "מחנכים מסביב לשעון".

מתחת לתצלום של שתי נערות בלבוש חושפני נכתב כי "'מחנכים מסביב לשעון' הוא יוזמה של משרד החינוך שנולדה מתוך התפיסה שהחינוך לא מסתיים בתום יום הלימודים, אלא נמשך גם בשעות אחר-הצהריים, בשבתות ואפילו בחופש הגדול. במסגרת היוזמה, שנבנתה בשיתוף הרשויות המקומיות, תנועות הנוער, משרדי הממשלה וארגונים חברתיים, מציע המשרד שלל פעילויות לקיץ, שיבטיחו לבני הנוער חופשה בטוחה ומעשירה".

הלוח כולל פעילויות כגון "יום כיף לחניכי בני-עקיבא בלונה פארק", "קרנבל ברזילאי בנתניה" ו"סדנת הכנה לצו ראשון". הלוח אף מפנה לערוץ ייעודי באתר ynet ולמדור ייעודי באתר משרד החינוך.

בין שלל הפעילויות שמוצעות לתלמידים בולטות שתיים חריגות: הופעה של הזמרת אלישיה קיז ב-4 ביולי והופעה של הזמר מייק פאטון ב-24 ביולי. כל יתר הופעות המוזיקה שיתקיימו בקיץ אינן כלולות בלוח של "ידיעות אחרונות". על שתי ההופעות שמקדם הלוח של "ידיעות אחרונות" אחראי המפיק שוקי וייס.

ענייני תקשורת

במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווחים אורלי אזולאי ובנימין טוביאס כי ארצות-הברית הגישה כתב אישום בגין ריגול וגניבה נגד אדוארד סנודן, שהדליף מידע על שיטת המעקבים של הממשל אחר גולשים באינטרנט.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי ועדת התוכן ברשות השידור פסלה את לוח השידורים של ההנהלה.