בסוף-השבוע הבא יפרסם העיתון "מקור ראשון" "הודעה והבהרה" בעקבות תביעת לשון הרע שהגיש נגדו אדר כהן, המפקח הארצי לשעבר למקצוע האזרחות במשרד החינוך. כך סוכם בהסכם גישור בין הצדדים.

בשלהי 2011 פורסמה במוסף "צדק" של "מקור ראשון" כתבה על כהן מאת גיל ברינגר. בין היתר כללה הכתבה עדויות של גורמים שונים שתיארו את כהן באופן בלתי מחמיא.

אדם שכונה ס' סיפר כי "ההטיה הפוליטית שכהן הביא איתו ללימודי האזרחות גורמת למקצוע לשקוע עוד ועוד מבחינת רמת הלימוד וההוראה". זאת, בשל "נארטיב פוסט-ציוני שמוחדר לתלמידים באופן מכוון, בהוראת כהן". בעקבות טענה כי כהן פסל ספר ובמקביל שימש יועץ לספר מתחרה, כינה אותו ס' "פוליטרוק". שני אנשים אחרים, שכונו כ' וצ', העידו בפני הכתב כי כהן "שיכתב פרוטוקולים מישיבות ועדת המקצוע". צ' אף דימה אותו ל"מקיאוולי".

הכתבה, שנפתחה בעמוד השער של המוסף, כללה איור גדול של שי צ'רקה. בתביעת לשון הרע שהגיש כהן, באמצעות עורכי-הדין צבי גלמן ודפנה אזולאי-רגב ממשרד אריאל שמר ושות', תואר האיור ככזה המציג את כהן כשהוא "לבוש במדי קצין בולשביקי סטליניסטי ועליהם סיכה של דגל פלסטין ודגל ישראל, בידו כובע קומיסר רוסי ועליו 'סמל השלום', על הקיר תלויה מפת תוכנית החלוקה תחת הכותרת מפת 'PALESTINE', בידיו מספריים של צנזור, ולצדו עומדים פקידים מפוחדים הסרים למרותו ובידיהם ספרי אזרחות".

בשל הפרסומים שלעיל, ופרסומים אחרים שנכללו בכתבה, הגיש כהן תביעה בדרישה לפיצוי בסך 200 אלף שקל נגד חברת מקור ראשון המאוחד (צופה) בע"מ, העורך הראשי שלמה בן-צבי, עורך המוסף "צדק" יהודה יפרח והכתב ברינגר.

הנתבעים טענו, באמצעות עו"ד מתנאל מזור ממשרד יהודה רוה ושות', כי הכתבה על כהן היתה "כתבת תחקיר רצינית ומעמיקה, שלא נעשה בה כל ניסיון 'לסמן מטרה' מראש". עוד נטען כי הנתבעים "עומדים מאחורי הפרסום בכתבה" וכי היא לא נולדה מתוך "רדיפה" על בסיס פוליטי, אלא מטעמים ענייניים בלבד. בנוגע לאיור נטען כי "כל כוונת הנתבעת היתה כי הקריקטורה תבטא קצין חינוך בצבא הרוסי ובידו מספריים ל'צנזור', הא ותו לא". הדמויות שלצד כהן אינן "מפוחדות", מוסבר בכתב ההגנה, אלא "לכל היותר סרות למרותו של דמות התובע".

חלק מהכתבה המקורית והאיור במוסף "צדק" של "מקור ראשון", מושא התביעה של אדר כהן

בשבוע שעבר הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם גישור, באמצעות המגשר יהודה לוי, ולפיו העיתון יפרסם "הודעה והבהרה" שיכללו, בין היתר, את הקביעות הבאות:

"אין ולא היתה לעיתון כל טענה כלפי מר כהן כי בוצע זיוף של פרוטוקולים כתובים על-ידיו. אין ולא היתה לעיתון טענה כי מר כהן פעל כדי לקדם את תפיסת עולמו, תוך ניצול תפקידו כמפמ"ר לאזרחות, ובניגוד לנהלי משרד החינוך, או תוך הפרת אמונים, או שהיתה מצדו הטעיה כלפי מעסיקיו.

"אין ולא היתה לעיתון טענה כי למר כהן אינטרס כספי כלכלי כלשהו בהעדפת ספר אזרחות זה או אחר. אין ולא היתה לעיתון כוונה לקבוע קביעה עובדתית לגבי תפיסתו הציונית של מר כהן, וככל שעולה בעיני הקורא קביעה כלשהי בעניין זה, הרי אין זו עמדתו של העיתון.

"ככל שהובנה מהכתבה כוונה שונה מההבהרות לעיל, הרי שמדובר בגרסת המקורות בלבד, והיא אינה משקפת את עמדת העיתון. אין ולא היתה לעיתון כוונה לפגוע במר כהן באמצעות פרסום קריקטורה בכותרת הכתבה. העיתון מבהיר בזאת כי הקריקטורה שפורסמה בכותרת הכתבה, ככל קריקטורה כוונתה היתה סאטירית בלבד, לא היתה בה כוונה לפגוע במר כהן ואין לראות בה כמשקפת את דמותו האמיתית".

ההבהרה מסתיימת בנוסח מקובל בהסכמי פשרה, תוך הימנעות משימוש במלים כגון "התנצלות" או "בקשת סליחה": "העיתון מצר על עוגמת נפש שנגרמה למר כהן בגין פרסום הכתבה והקריקטורה".

20623-06-12