יהיה טוב

"בדרך לפצצה: איראן חנכה מתקן מים כבדים באראק", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". כותרת ראשית דומה מודפסת גם ב"מקור ראשון". "ההרתעה לא עובדת", קובעת כותרת טור הפרשנות של עמיר רפפורט, המודפס בחלקו על שער "מעריב". "איראן ממשיכה לצחוק כל הדרך אל הפצצה", "ההרתעה האמריקאית באזור היא אפסית" ובישראל "מתפוצצים מתסכול", מוסיף רפפורט, ומביא כדוגמה לאותה אפסות את המעורבות האיראנית "העצומה" בלחימה לצד אסד בסוריה. הכותרת הבולטת השנייה על שער העיתון מפנה לכתבה מתורגמת מה"טיימס": "כך כבש ארגונו של נסראללה את קוסייר עבור אסד".

"בנק ישראל: תידרש העלאת מסים נוספת בעוד שנתיים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "48 שעות לפני הגשת התקציב לכנסת, סתר בנק ישראל את התחזית האופטימית של לפיד", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה הראשית, מאת מוטי בסוק. במקום תמונה מודפסת לצד הכותרת אינפוגרפיקה ובה הנתונים הבאים: החריגה בהתחייבויות הממשלה ל-2015 עומדת על 6 מיליארד שקל; יעד הגירעון במקרה של הגדלת הוצאות והקפאת המסים יהיה 4%; תוספת המסים ב-2016-2015 צריכה, לפי הבנק המרכזי, לעמוד על 11 מיליארד שקל; ותחזית הצמיחה ("הנמוכה") הצפויה ל-2014 היא 3.3%, "בעקבות התקציב".

שער "כלכליסט", היום

גם ב"דה-מרקר" ו"גלובס על הבוקר" מופיעה על השער כותרת המדווחת על ממצאי בנק ישראל. ב"דה-מרקר" מקדישים לממצאים את הכפולה הפותחת, לצד ידיעה על "זינוק" בתקציב הגמלאות של צה"ל. ב"כלכליסט" הם מגיעים לכותרת הראשית ומוגשים באופן מתריס: "בנק ישראל: ב-2015 יהיה עוד יותר גרוע", נכתב בה, ומעליה "האופטימיות של לפיד לא הגיעה ליחידת המחקר של בנק ישראל". כותרת המשנה מסכמת את הנתונים המרכזיים: "בבנק ישראל צופים חריגה של 6 מיליארד שקל מההוצאות בשנת 2015, שבה תידרש הממשלה להטיל מסים חדשים בהיקף של 4 מיליארד שקל. גם הצמיחה של המשק הישראלי צפויה להתכווץ", ומטילה כפפה: "לעומת תחזית בנק ישראל, סבור שר האוצר כי הגזירות החדשות זמניות וכי בעוד שנתיים יהיה כאן טוב יותר. מי צודק?".

אמנון אטד, הנדרש לשאלה על פני כפולת העמודים הפותחת של "כלכליסט", אינו עונה ב"כן" או "לא", אולם מסקירתו את הדו"ח עולה מיניה וביה כי הניתוח של כלכלני חטיבת המחקר של בנק ישראל את הנתונים המקרו-כלכליים עדיף על זה שהציע לפיד בנאומיו ובסטטוסים שלו בפייסבוק. אטד פותח ומזכיר כי לפי הניתוח, הסיבה להוצאות הגדולות ב-2015, שיחייבו את העלאת המסים, היא דחיית התחייבויות ממשלתיות מהשנה על-ידי התקציב של לפיד.

כדי להשלים את הטיפול העיתונאי בלפיד, שתמונתו מעטרת את כפולת העמודים (לצד הכותרת "הגזירות האחרונות היו רק תרופה זמנית"), מודפסת בתחתיתה ידיעה קצרה מאת חן פונדק: "אף שמשרד האוצר הבטיח שהמחיר יירד, תעריף המים יעלה בחודש הבא ב-1.5%". זו ידיעה שטוב שהובלטה, מאחר שתעריפי המים היו מושא ספינים מרכזי הן של נתניהו (שהבטיח בעיתון הבית, טרם הבחירות, להוריד אותם בעקבות החורף הגשום, הגם שאין קשר בין השניים), הן של סילבן שלום בתפקידו החדש כשר המים (ומה יעשה שר המים), והן, כאמור ב"כלכליסט" ("לאחרונה חתמו השלטון המקומי ומשרד האוצר על הסכם לפיו תעריף המים לתאגידי המים יוזל"), של לפיד. פונדק מוסיפה כי המחירים אינם עתידים לרדת גם בשנים הקרובות.

"מחיר החופש הגדול: 8,000 שקל למשפחה", נכתב בכותרת כתבה של עדי הגין ב"דה-מרקר", הזוכה גם להפניה מהשער. "לפי ארגון פעמונים, ההוצאה של משפחה ממוצעת עם שלושה ילדים תזנק בחודשי הקיץ באלפי שקלים – לא כולל הוצאות חופשה בחו"ל. להוצאות הקיץ השגרתיות על קייטנות ובילויים תתווסף העלייה במחירי החשמל, המזון והדלק".

הכל טוב!!

"הדרך אל העושר" ו"מנווטים אל העושר" הן הכותרות הראשית של שני העיתונים הפופולריים בישראל (לפי סקר חשיפה) והמגויסים בישראל (לפי דפדוף אקראי). "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" מצאו עצמם לא פעם בשנים האחרונות משני עברי המתרס, אולם השותפות הקואליציונית בין חביביהם הפוליטיים מניבה גם ימים של אינטרס משותף. כך שני העיתונים מתרגלים היום, אל מול הפסימיות הריאלית של בנק ישראל, המציגה באור שלילי את ממשלת ישראל, נפנוף בדגלי הגאווה הלאומית + אומת הסטרטאפ + בלינג בלינג.

אורי לוין, מייסד ונשיא חברת הניווט וייז (צילום: גדעון מרקוביץ')

שני העיתונים מזכירים כי חברת הניווט העדיפה, לכאורה, את העסקה עם גוגל, שכן זו הבטיחה להשאיר את החברה שלמה ובישראל "לפחות ל-3 שנים", וכן כי העסקה עתידה להניב הכנסות של מיליארד שקל במסים, אך בעוד שבעיתונים הכלכליים הנתונים הללו מודגשים, בשני הטבלואידים מעדיפים לחגוג בהבלטה דווקא את ההצלחה הפרטית של קומץ היזמים ואת ההקשר הלאומי. "1.3 מיליארד דולר. זה הסכום שעומדת לשלם ענקית החיפוש לחברה מרעננה", מזקירה כותרת המשנה על שער "ידיעות אחרונות". "מסודרים", מרפרר כיתוב התמונה על השער לסדרה בשם זה, שהיתה סמל לחגיגת ההתעשרות המדומיינת של אנשי ההייטק הישראלי. "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים", מטרחנת ההפניה לטורו של דן מרגלית על שער "ישראל היום". כלומר, במקום יזמות – חמדנות, במקום ציונות – שוביניזם.

אגב

"מרבית הישראלים כבר תופסים את תעשיית ההייטק הישראלית כמובן מאליו. [...] הם בטוחים שישראל הקטנה נמצאת במרכז העולם הטכנולוגי ואין שני לה בחוכמה, חדשנות ויצירתיות. [...] אבל כרגיל, מדובר במבט לא מפוקח על המציאות. מעמק הסיליקון שבו אני גר, אני יכול להציג פרספקטיבה שונה. ישראל היא אכן מקור מדהים לחדשנות, טכנולוגיה, יצירתיות ופיתוח, אך צריך להיזהר מהסנוור. מי שמסתובב בין חברות הייטק כאן מגלה שהמספרים האבסולוטיים עדיין מצביעים על חולשה של ישראל", כותב ב"דה-מרקר" עודד חרמוני.

לפי חרמוני, "הקהילה האתנית המובילה בעמק הסיליקון" היא דווקא זו של ההודים. "כדאי לפקידי האוצר הישראלים לבקר בכנס השנתי של TIE כדי להבין עד כמה כוחה של הקהילה ההודית-אמריקאית גדול. הכוח זה, מטבעו, משפיע גם מחוץ לגבולות עמק הסיליקון", הוא מייעץ ומוסיף: "ההודים הם רק דוגמה אחת להשפעה האתנית על התאגידים האמריקאיים. אמנם יש לא מעט ישראלים שעובדים ומשפיעים על החלטות בחברות הענק, אך יש הרבה יותר קוריאנים, טייוואנים, גרמנים, בריטים ועוד. במלחמה הדמוגרפית ישראל תמיד תפסיד".

חרמוני, לשעבר מנכ"ל איגוד ההייטק הישראלי וכיום עובד בחברת השקעות, כותב מהפוזיציה. הוא מעוניין שהממשלה תיטיב עם החברות הבינלאומיות המגיעות לעשות עסקים בישראל. ובכל זאת, במיוחד ביום שבו חברה ישראלית זוכה להכרה בינלאומית, חשוב לשמור על פרופורציות.

היה טוב

"העליות החדות בוול-סטריט משכו את אחד-העם למעלה", חוזה את העבר כותרת מוסף סקירת המסחר בבורסה של "דה-מרקר".

שבוע הספר

"יורם היה שמח לשמוע את מה שאומרים עליו", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", לצד תמונת פניו של הסופר יורם קניוק, שנפטר השבוע.

לפחד כלל

אתמול התקיים הדיון באולמו של השופט אורנשטיין בעניינה של אי.די.בי, שבעלי חובה מעוניינים לחלט את השליטה בה מבעליה הנוכחיים. העיתונים הגדירו בשבוע שעבר את הדיון (שנדחה ליום ראשון) כ"יום הדין", "שעת ההכרעה" וכיוצא בהם סופרלטיבים, שאתמול התברר כי אכן היו ריקים. "קיבל הארכה", נכתב על שער "כלכליסט", לצד תמונתו של נוחי דנקנר, בעל השליטה בקונצרן.

השופט איתן אורנשטיין (צילום: טל שחר)

"דנקנר קיבל מבית-המשפט חודשיים כדי למכור את כלל-ביטוח ולהזרים כסף לאי.די.בי. אם לא יצליח, בעלי האג"ח ייקחו את השליטה", נכתב על שער "כלכליסט". "יש לתת לאי.די.בי פיתוח שהות מוגבלת, נטולת לחצים במידת האפשר, כדי למצות בידה את אפשרות מכירת כלל-ביטוח", מצטטת רחלי בינדמן במדור שוק ההון את השופט ומעירה: "השימוש במונח 'נטולת לחצים' רחוק מלתאר את הסיטואציה שבה מצוי דנקנר. לכאורה, השופט השאיר את המושכות בידיו, אבל הוא דחק אותו לאתר משקיע בלוח זמנים מוגדר מראש, בעת שכל רוכש פוטנציאלי מודע לכך".

ענייני תקשורת

"ידיעות אחרונות" ממשיך במסורת העיתונאית, אולי האחרונה שנותרה לו, של מאבק בצנזורה על מידע. "השופט נגד צווי איסור הפרסום", נכתב בכותרת הידיעה הראשית בעמ' 4, בקדמת העיתון. כותרת המשנה מודיעה על "המאבק על זכות הציבור לדעת", והידיעה עצמה מוקדשת גם היא בעיקרה לנושא: "'רק אנשים שאינם נגישים לאינטרנט ורק כלי תקשורת המצייתים לדין עדיין מצויים תחת אותו צו איסור פרסום', קבע אתמול בית-המשפט – ופתח את השער לפרסום פרטים חסויים על חקירת הטבח בבר-נוער".

גם המוסף היומי, "24 שעות", מקדיש את העמוד הפותח שלו לדיון בשאלה "האם יש עדיין הצדקה לצווי איסור הפרסום" במציאות שבה "שתי דקות בגוגל ומוצאים מי הבכיר בקהילה הגאה" (אגב, אותו שופט שב"ידיעות" מצטטים גינה גם, באותה החלטה ממש, את השימוש התקשורתי במלה "בכיר". הגינוי מדווח ב"ידיעות אחרונות", מה שלא מונע מהם להשתמש בביטוי בעצמם).

פרשת ההאזנות של ממשלת ארה"ב מגיעה היום לשערי העיתונים בישראל. "הממשל מאזין", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט". "הסוכנות לביטחון לאומי בארה"ב עוקבת בשנים האחרונות אחרי כולם: הודעות בפייסבוק ותיבות האימייל מעולם לא היו פרוצות יותר. גוגל, אפל ופייסבוק מכחישות, והממשל האמריקאי מודה חלקית". "אפשר לקוות שהסערה סביב כריית המידע של הרשויות האמריקאיות לא תשכך במהרה", כותב עומר כביר. "גם אם אין מדובר בגישה ישירה של הממשל לשרתי חברות הטכנולוגיה, עדיין יש כאן פגיעה לא מוצדקת בפרטיות של כולנו". "הפלישה לפרטיות נעשתה באופן קל ביותר", מצוטט אובמה בידיעה עצמה. "אם אנשים אינם סומכים על הדרג המבצע, על הקונגרס ועל השופטים הפדרליים – אז יש לנו בעיה". "טוויטר", נכתב בכותרת ידיעה אחרת, "היא היחידה שסירבה לבקשת גורמי הביון האמריקאיים".

ב"ידיעות אחרונות" מצליחים – הידד! – למצוא את ההקשר המקומי: "'ואנונו' האמריקאי", נכתב בכותרת הגג לכותרת על שער העיתון, המדווחת על "המדליף שהביך את אובמה", עובד זוטר ב-CIA שנחשף אתמול כמי שהדליף את המסמכים בדבר תוכנת המעקב PRISM לעיתונות. ב"כלכליסט" כותב משה גורלי על ההקשר הישראלי מנקודת מבט בוגרת: "הסמכויות מרחיקות הלכת של רשויות הביטחון בישראל מוגבלות לכאורה לתחום המלחמה בטרור, אבל הן יכולות להגיע לכל אחד מאיתנו".

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" על "שני הכובעים של יועצת התקשורת של ארדן": "מירי שאול, יועצת התקשורת והדוברת של השר ארדן, ממשיכה ללוות אותו אף שמונתה לאחרונה לתפקיד דוברת ומנהלת רגולציה בקבוצת פז".

יעקב בורובסקי, מאנשי נתניהו ברשות השידור, הודיע כי ירוץ לראשות עיריית חיפה. היום מתפרסם ב"ישראל היום" מאמר שלו על ראשי עירייה מושחתים. ללא גילוי נאות.

ג'ון סטיוארט, מנחה ה"דיילי שואו", יצא לחופשה כדי לביים סרט על עיתונאי איראני שנכלא ועונה על-ידי המשטר, מדווחת ב"גלריה" נטע אלכסנדר.