אם הסופרים יהיו "סקסיים"
החיים הם לא שיר, למרבה הצער. הם לכל היותר סטטוס פייסבוק, סרטון וידיאו ושובל תגובות ארוך כזנב כוכב שביט שהחטיא את כדור הארץ. עוזי וייל, איש הטקסט הנפלא, הדמויות שלא ייתכנו, המצבים שלא ייאמנו, המונולוגים החריפים, נקלע השבוע לסיטואציה מוטרפת, שספק אם גיבוריו היו יכולים להביא על עצמם מביכה ממנה.
"שלום, זה עוזי", כך פתח בסוף אפריל את סרטון בקשת הכסף מהציבור לצורך השלמת ספרו שבכתובים, "חמישה חלומות", "וברוכים הבאים לסרטון הזה שאני עושה לבד, בעירום מלא". לאחר פאוזה ארוכה, שבה הסב את פניו כלפי מטה כבוחן את מפשעתו, המשיך: "לא מלא. זה היה הניסיון האומלל שלי להפוך את ה... [פרץ צחוק] באתר הזה שאני עובר דרכו אומרים שאם הסופרים יהיו 'סקסיים' [הוא מניף ידיו ומסמן תנועת מרכאות כפולות באצבעותיו], אז יש סיכוי שאני אגייס יותר כסף... אז זה היה הניסיון שלי לעשות את זה יותר סקסי, ואני מקווה שזה הצליח לכם, שזה היה לכם נעים, וסקסי...".
סקסי זה לא היה וכמתברר, גם לא נעים במיוחד. ייתכן שאי-הנעימות נבעה לא רק מן האופן הליצני – המתחנחן, הנבוך, המשועשע – שהסופר בחר בו, אלא גם מהמבוכה ההדדית המתעוררת בכל מצב שבו אדם פונה ישירות ללבו של הזולת תוך פזילה לארנקו. במקרה זה פנה וייל לציבור קוראיו בבקשה שיקנו מראש את ספרו החדש, ובכך יסייעו לו במימון כתיבת חלקו האחרון של הספר.
קשה להגדיר מהי הבקשה בדיוק. ספק תרומה (במבצעי "שבוע הספר" אפשר לרכוש את הספר בהנחה גדולה בהרבה), ספק תמיכה (במעין הלוואה קצרת טווח, שמציעה בתמורה תחליפים לריבית), ספק גיוס משאבים (ללא שותפות ברווח), ובוודאי קריאה לעזרה.
שעת ייעוץ חינם
כך או כך, 1,990 מעריצים נענו לפנייה וקנו, נכון למוצאי-שבת, ספרים ב-129,222 שקל, 65 שקלים בממוצע לקונה. וייל אמנם מוכן לקבל אפילו 10 שקלים ולהודות עליהם לתורם, אך בתמורה ל-55 שקלים הוא מציע "עותק חתום, ממוספר, של המהדורה המוקדמת והמיוחדת של הספר". הוא מציין כי "תומכים נדיבים במיוחד" ייהנו מבונוסים: קבצים דיגיטליים של כתביו וסרטון תודה אישי. ומי שיתרום 500 שקל יקבל אפילו שעת ייעוץ חינם "בכל נושא הקשור בכתיבה".
מודעת מימון ההמונים של עוזי וייל
חרף המכשלות האמורות, ואולי בגללן, התברר כי הסופר עוזי וייל לא רק נהנה משווי שוק גבוה, אלא הצליח לעורר בקהלו רגשות הזדהות ונכונות לתרום, שהניבו סכום הגבוה פי 2.35 מזה שקיווה לגייס. ההצלחה האינטרנטית היא אכן מסחררת, אבל זעירה בהשוואה למספר העותקים הנמכרים המגדירים "רב-מכר", הגבוהים פי עשרה או פי עשרים מזה. ולכך הוא יוכל להגיע רק באמצעות הרשתות המסחריות השנואות עליו.
עקיפת מערכות השיווק תוך פנייה ישירה אל הצרכן היא צעד הראוי להערכה, ובמיוחד כשאין המדובר בחקלאי המוכר תותים בשולי הכביש, אלא בסופר מוערך הפונה אל קהל קוראיו בקריאה לתמוך ביצירה. גם פנייה לציבור באמצעות אתרי "מימון והגשמת פרויקטים" אינה חדשה ואינה מיועדת רק לחובבים. כך נאספו בחודשים האחרונים כספי מכירה מוקדמת למופע זיכרון למאיר אריאל ולאלבום "הורה הסלמה" של הבילויים.
ובכל זאת, פנייתו של עוזי וייל היא מעשה חלוצי בשוק הספרים בעברית. קריאת תיגר של בני דור העולם המרושת, הפתוח, על עריצותם של בעלי אמצעי הייצור, ההפצה והשיווק, ובמיוחד כשמדובר בתעשיית ספרים דורסנית כשלנו. ואם כך, סופר שפונה ישירות לקהל קוראיו תוך עקיפה של כל מערכות השיווק שחותכות פערי תיווך אדירים, הן מן היוצר והן מן הקורא גם יחד, אמור לעורר אהדה רבה בציבור ולשמש השראה לסופרים נוספים.
כאמור, עוזי וייל הציע תמריצים לקונים את ספרו – ספר חתום וממוספר שיראה אור עוד לפני צאת המהדורה לחנויות ולרשתות. זוהי מחוות תודה עם אופי רגשי מובהק – ספר חתום הוא חפץ אישי יקר ללב, פריט אספנות שאינו מועבר הלאה ואינו מוחלף. גם במתן זכות הראשונים לקריאת הספר יש משום האצלת יוקרה על התומך, הפיכתו לאיש המעגל הפנימי, זה שלכבודו פותחים את הגלריה ערב לפני הפתיחה הרשמית. זוהי תמצית המסר של וייל לקוראיו-תורמיו: אינכם עוד קוראים אנונימיים, מקוראי "ארבע במאה", יש לכם חלק ביצירה ורכשתם לעצמכם זכות ראשונים בהתענגות עליה, בהשתתפות בהצלת הסופר ממשבר כלכלי זמני ובהפצת הבשורה.
עירום במסכה
הצרה היא שכל המחוות הללו מעתיקות את היחסים בין היוצר לקוניו-תורמיו אל המרחב העסקי. מעתה מדובר על עסקה לכל דבר, עסקה שיש בה נתינה ותמורה, גיוס משאבים והבטחת תוצרת. במקום גורמי התיווך המקובלים, השנואים, חסרי הפנים – ההוצאה לאור, רשת השיווק וקידום המכירות – מעמיד הסופר את עצמו כצד ישיר ובלעדי להסכם. הוא עשוי לקבל כסף, תודה והוקרה, אבל צריך גם להיות מוכן לחטוף על הראש אם משהו ישתבש.
וייל בסרטונו הגדיר זאת יפה, אבל לא לגמרי מדויק. הוא ביקש לומר, התפשטתי עירום ועריה מכל המתווכים שמגוננים של שכמותי. הנה אני עומד לפניכם ופונה אליכם ישירות, ללא מסכה.
זהו המעשה האמיץ, וזו גם הטעות שבו. הטעות היא שהמסכה נשארה. אמנם לא הוכרז בשום מקום שהספר ייצא בהוצאה עצמית, אבל קל היה לקונה האוהד להתרשם כך. הביקורת של וייל על מבצעי רשתות השיווק חיזקה את ברית האחים בין וייל לאוהביו, ובכך היתה העמדת פנים נוספת. סופר אינו אחיהם של קוראיו-מעריציו, כפי שפוליטיקאי איננו אח של בוחריו. לסופר יש אינטרסים שונים מאלה של הרוכשים את ספריו.
על משקל סיסמת הבחירות האחרונות, שואלים התורמים המרגישים מרומים, "איפה השקיפות?". הבטחת עירום מלא – גם אם בחצי חיוך – ואם כך, עמוד בהבטחה גם בלבושך המלא. עירום מלא כולל לא רק את מצוקותיך, אלא גם את כל המנגנונים הקשורים בהוצאות כתיבת הספר ועלויותיו. עירום מלא כולל גילוי נאות מודגש וברור כי הספר אינו יוצא בהוצאה עצמית, אלא בהוצאת ספרים, הוצאת מודן, השותפה ברשת צומת-ספרים. הרי את 2,000 הספרים שהבטחת לקוראיך המשלמים מראש רכשת ישירות מן החברה.
ואנחנו גנחנו ונשפכנו
מה, אם כן, השתבש כאן? הפעילה החברתית אסתי סגל מתארת זאת כך בבלוג שלה. זהו תיאור ביקורתי, זועם, פגוע, רגשי, ולא לגמרי מדויק. תגובה ספונטנית הולמת, בגובה העיניים, לסרטון.
"שמחתי לגלות שהספר של עוזי וייל יצא בהוצאת מודן", כותבת סגל. "אותו ספר שאני נתתי 100 שקלים כדי שהסופר חסר הכל יוכל להוציא אותו לאור [...] זוכרים את ההתרגשות העזה שהרעידה את דפי הפייסבוק [...] כשעברה כבזק השמועה שעוזי וייל רוצה להוציא ספר והוא מבקש מאתנו מימון לצורך העניין? [...] ואיך כל אחד רץ לשים קצת כסף ולקבל העתק חתום של הסופר האהוב עלינו.
"[...] רק חבל שהוא שכח לספר לנו שהספר עומד לצאת בהוצאה [...] גדולה ומבוססת. זה שאנחנו חשבנו שזו הוצאה עצמית שלו – זה על אחריותנו בלבד. הוא [...] רק סיפר לנו כמה הוא לא אוהב את הזניית הספרות עם ה'ארבע במאה', על זה כמובן התגולל במיטב מסורת ההומור ה[עוזי]-ויילי, ואנחנו גנחנו ונשפכנו ו…כמובן רצנו לגהץ את הכרטיס באתר [...] שפתח לצורך העניין".
בדיעבד, מצטדק עוזי וייל, ההיענות היתה כה גדולה עד שמוטטה אותו תחתיה. הוא מצא עצמו מוצף בהזמנות, בבלגן לוגיסטי, יושב במחסן הספרים, חותם על 2,000 ספרים ומלקק מעטפות, בעוד שמועד הוצאת הספר הוקדם כדי לתפוס בעוד מועד את "שבוע הספר". הנה מתברר כי אפילו שיווק והפצה הם עיסוקים הדורשים מיומנות.
עירום כשקיפות
בעולם המידע קיימים שני מצבי עירום שונים זה מזה. האחד הוא העירום הארוטי שבחשיפת המניעים הפנימיים – התערטלות נפשית או גופנית – הפועל על רגשותיו של הקורא-צופה. האחר הוא העירום הקליני, זה שחווים בביקור אצל הרופא. התפשטות צוננת, נטולת מתח רגשי משני הצדדים, המסכימים כי לצורך הבראה הכרחי לבדוק בקור רוח את תפקודם של מנגנוני הגוף ולתקנם במקרה הצורך.
אם עירום ברפואה בא לבדוק את הגוף, עירום בעיתונות בא לבדוק את מנגנוני החברה והמדינה. את העירום הקליני במרחב הציבורי חברת המידע מגדירה כ"שקיפות". אנו דורשים שקיפות כזאת מגופים ציבוריים, כלכליים, מאנשי ציבור ומגיבורי תרבות.
עוזי וייל חשב שבסרטון שבו ביקש את השתתפותם הרגשית של קוראיו במימון השלמת ספרו הוא עושה מופע עירום ארוטי. אבל בציבור זה התפרש כחשיפה עצמית קלינית. עכשיו, כשהתורמים המאוכזבים הפכו לרופאים חובבים וממששים לו את הבטן, הוא מתפתל ודואב.
תגובותיו של וייל מטרידות כשלעצמן. כך בתגובתו ל"פוסט הפסיכי של הסופרת אסתי סגל", שהיא מוגזמת, ילדותית ומגחיכה את המגיבה המאוכזבת: "אסתי היקרה, אני מבין שאת מרגישה שעברת שילוב של אונס, רצח, שוד והתמוטטות כלכלית [...]. אז בבקשה תשלחי אלי חזרה את העותק שתקבלי בימים הקרובים, ואחזיר לך את כספך". ויש המשך – פוגעני – המעליב אישית את המגיבה.
לא חשבנו שעוזי וייל הוא ברני מיידוף, כפי שהכריז באחת מתגובותיו הכעוסות. איש אינו חושב שהוא עבריין, רמאי או מוליך שולל במזיד. עם זאת, התנהלותו לאורך הדרך בעייתית ומלמדת שלא הפנים את כללי המשחק החברתי הפתוח. מי שניזון ממאות ואלפי לייקים לכל פיפס חייב לקבל את העובדה שמאחורי כל "אהבתי" עומד אדם שהזכות לביקורת שמורה לו, וכי אסור לו להעליב ולהשפיל את מי שמעז להשתמש בזכות זו.
רצינות של פקיד בנק
קניתי השבוע את "חמישה חלומות", במסלול השמרני, באחד מסניפי סטימצקי בתל-אביב. "המחיר המומלץ", המודפס בתחתית השער האחורי, הוא 98 שקל, אלא שמדבקה עגולה וירוקה הודבקה על השער הקדמי ובישרה: "2 ספרים מתנה". כך שיצאתי מהחנות ובידי שקית ובה שלושה ספרים מבטיחים שמחירם המומלץ המצטבר 287 שקל, ובפועל שילמתי על שלושתם 98 שקלים בלבד. אחד מהם הוא ספרו של וייל.
כקונה אלמוני נהניתי אפוא מהנחה של 66% על ספרו של וייל. אמנם ללא מספור וחתימה, אך גם ללא כל חובות נפשיים. אין זאת אומרת שצריך לקדש את גורמי התיווך החמדניים, ואפשר גם להכריז כאן, להסרת כל ספק, את המובן מאליו: סופרים ראויים לתמורה הולמת על יצירתם.
הלקח העיקרי מן המקרה הזה הוא ששימוש ברשת לגיוס משאבים כספיים, גם מציבור אוהד ונדיב, מחייב רצינות של פקיד בנק, ולא קלות דעת של ליצן. כן, באמת דרוש לשם כך עירום מלא – שקיפות מלאה. אם יש צורך בהגחכה, עדיף שנקבלה בנפרד, בתוך היצירה עצמה.