"ב'ישראל היום', ובמידה פחותה ב'ידיעות אחרונות', ובמידה פחותה עוד יותר ב'מעריב', הכותרת הראשית כבר קובעת מסמרות לגבי אופיין של הרציחות. הכותרת של 'ידיעות אחרונות': 'טרור נגד הקהילה הגאה'. הכותרת של 'מעריב': 'טבח הנוער הגאה'. ב'ישראל היום': 'פשע של שנאה: מרחץ דמים במרכז ההומו-לסבי'. מה אומרת המשטרה? 'לאחר חצות נבדקו בעיקר שני כיווני חקירה: הראשון – ירי על רקע שנאה לציבור החד-מיני; השני – על רקע נקמה בתוך הקהילה ההומו-לסבית עצמה' ('ישראל היום'). אם הכיוון השני יתברר כנכון, מה יעשו 'ישראל היום', 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' עם הכותרות שלהם? מי זוכר בכלל את הכותרות שלהם" (מתוך סקירת העיתונות של ה-2.8.09, יום לאחר הרצח הכפול בבר-נוער, מקום מפגש של הומואים ולסביות בתל-אביב).

גם אחרי היום שאחרי המשיכו כמה מהעיתונים לתת במה נרחבת פחות או יותר לטענה כי מדובר ב"פיגוע שנאה" ולהפניית האצבע המאשימה מצד חברי הקהילה הגאה לעבר הסתה הומופובית – בעיקר של חברי-הכנסת של ש"ס. זאת, חרף העובדה שבאותם עמודים ממש ציינו כתבי הפלילים כי, כאמור, המשטרה בודקת אפשרויות שונות, ולא רק זו של רצח על רקע נטייתם המינית של הנרצחים. בעוד שעצם הטענות על יחס מפלה או שנאה להומואים הן ודאי נכוחות, במידה זו או אחרת, כעת מסתמן כי הקישור שלהן למקרה הרצח אינו מוצדק.

"המשטרה: הרצח בבר-נוער הוא מסע נקמה", נכתב בכותרתו הראשית של "מעריב", שכמו ביתר העיתונים המרכזיים, מוקדשת ללכידת חשודים במעשה. "שלושה נעצרו בחשד למעורבות ברצח בבר-נוער", נכתב בזו של "הארץ"; "המשטרה עצרה שלושה חשודים במעורבות ברצח הכפול בבר-נוער", נכתב בזו של "מקור ראשון"; וב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" הכותרות הן, בהתאמה, "לכדנו את הרוצחים" ו"פוענח הרצח בבר-נוער".

"פרטי החקירה והמניע אסורים בפרסום", נטען בסוף כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום", אולם בין השיטין – כפי שמצהירה כותרתו הראשית של "מעריב" – נחשף כי המניע לרצח היה "קשר אישי" של הרוצח או אחד משותפיו עם מי שהיו, או היו צריכים להיות, נוכחים במועדון שבו אירעו הרציחות. "במשטרה שללו את האפשרות שמדובר בפשע שנאה", כותבים יניב קובוביץ ואילן ליאור ב"הארץ" .

חברי-כנסת של ש"ס קוראים עיתון במליאת הכנסת, אתמול (צילום: מרים אלסטר)

מעניין להבחין כי כדי לשלול את ההסבר שלפיו היה מדובר ברצח "על רקע לאומני", או אולי כחלק מהניסיון למסור לקוראים מה שיותר פרטים מותרים בפרסום, מציינים כמה מהעיתונים באופן מובחן ומעט מגוחך שהעצורים הם "יהודים". ב"מעריב" מוסר אבי אשכנזי את הפרטים הרבים ביותר על זהות החשודים, ולמעשה מספק למי שבידו גישה לאינטרנט ולמנוע החיפוש גוגל את המפתחות לחשיפת שמותיהם.

ב"ישראל היום", כבדרך כלל, הדיווח הקמצני ביותר, והשמירה על צו איסור הפרסום – אדוקה. בסיומו של טור הלל למשטרה מאת כתב המשטרה אבי כהן, שנדפס בכפולה הפותחת המוקדשת כולה לנושא, רומז הכתב באופן מגושם כי הסיבה לרצח לא היתה הומופוביה וכי על מי שהתבטא אז בתקשורת נגד אנשי ש"ס ואחרים – להתנצל: "יהיו גם מי שיצטרכו למצוא את הדרך להתנצל בפני גורמים שבמשך תקופה ארוכה הוכפשו והושמעו נגדם האשמות, ואף הסיתו נגדם ואילצו אותם להתגונן. כמו שזה נראה כעת, זה היה על לא עוול בכפם".

ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, לא מוכנים להרפות מהאפשרות כי בכל זאת מדובר ב"פיגוע שנאה" – כניסוחו של הלוגו שהדפיסו יומיים לאחר הרצח. כותרת המשנה לראשית מבשרת על ביצוע "פשע שנאה", ובגוף הידיעה מאת אדוה כהן וראובן וייס נכתב: "החשד העיקרי לאורך השנים היה שמדובר ברצח על רקע שנאת הקהילה הגאה, אולם יחד עם זאת נבדקו כל כיווני החקירה. על-פי גורם בכיר במשטרה, מדובר ברקע נקמני, אולם עדיין לא ברור אם המעשה התבצע בשל סכסוך אישי או שנאת אנשי הקהילה". האם ייתכן כי מדובר בעלילה פתלתלה המערבת בתוכה סיפור נקמה עם שנאת הומואים? בהחלט כן, אולם גם במקרה כזה יוסר מהמציאות הישראלית כתם של טבח אנונימי בנערים רק בשל נטייתם המינית. כרגיל, ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים את המציאות כפי שהיא נשקפת מחלונות בניין המערכת ופנימה במקום להסתכן ולהסתנוור.

בשערי העיתונים החרדיים "המבשר", "המודיע", "יתד נאמן" ו"הפלס" לא מוזכר פענוח הרצח במועדון ההומואים. גם לא בשבועון החרד"לי "בשבע" היוצא היום.

שלום

"ישראל נערכת לקראת אפשרות של 'מתקפה דיפלומטית' של הפלסטינים בארגונים בינלאומיים", נכתב בכותרת על שער "מקור ראשון". "אירופה לישראל: אם תכשילו את המו"מ, נתמוך בפלסטינים בהאג", נכתב בכותרת על שער "מעריב". "נתניהו פנה מעל דוכן הכנסת לאבו-מאזן: 'תן הזדמנות לשלום'", נכתב בכותרת המשנה המפנה לדיווח של אלי ברדנשטיין. משום מה, קריאתו (הנרגשת?) של ראש הממשלה אינה זוכה להבלטה גדולה, לא ב"מעריב", לא בעיתונים האחרים, וגם לא ב"ישראל היום".

בעמ' 5 של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת הכתב בארה"ב צח יוקד ולפיה "שגרירת ארה"ב הבאה באו"ם הציעה להפסיק את הסיוע לישראל". "עוד מינוי בכיר של אובמה מעורר חששות בקרב תומכי ישראל", מוסרת כותרת הגג לידיעה על מינויה של סמנתה פאוור. "בתפקיד השגרירה באו"ם: האשה שקראה לפלוש לישראל", נכתב בכותרת ידיעה דומה ב"ידיעות אחרונות". "הניצחון של אובמה: מי שלא רצה את סוזן רייס בתפקיד מזכירת המדינה, יקבל אותה כיועצת לביטחון לאומי", נכתב בכותרת ידיעה אחרת באותו עמוד.

ראש הממשלה נתניהו נואם אתמול בכנסת (צילום: מרים אלסטר)

"ג'ון קרי הוא אידיאליסט", קובע ישראל הראל בעמוד הדעות של "הארץ", "הוא בלא ספק חפץ ביקרה של ישראל. אסור שהגישה כלפיו תהיה צינית", אולם גישתו לסכסוך הישראלי-פלסטיני תוביל לכך ש"אל-קאעידה ויתר ארגוני הטרור יתמקמו לאורך הקו הירוק". ברוח דומה כותב בן-דרור ימיני ב"מעריב" על מינוי פאוור. "46 שנה של 'לא'" היא כותרת טור של המזרחן גיא בכור במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" (כותרת הגג: "סרבני שלום").

נדיבות

"ועדת צמח אישרה לתשובה לייצא יותר גז מכפי שדרש", מודיעה כותרת ידיעה של אבי בר-אלי על שער "הארץ".

מורשת ישעיה

"עשרות שנים הוא שירת בנאמנות והקיז מדמו באחת המשרות הציבוריות התובעניות ביותר, אבל כשהוא מעד לרגע, שום דבר לא יכל לעזור לו", מתפייט ב"מעריב" עורך המוסף "משפט" של "מקור ראשון" יהודה יפרח. "התנינים בבצה הסתערו בחמת זעם, קורעים את גופו לגזרים; הכרישים הריחו דם והצטרפו לסעודה; העופות הדורסים חגו מעל, ממתינים לשאריות".

הסיבה לחגיגת הדימויים הקרניבוריים: ההודעה כי שופט שנתפס בהתבטאות אומללה יפרוש מתפקידו. ואולם, השופט נסים ישעיה, שאמר בעת דיון בוועדת ערר של הביטוח הלאומי (בעניינה של צעירה שנאנסה על-ידי פלסטינים וביקשה לקבל פיצויים כנפגעת פעולות איבה) כי "יש בנות שנהנות להיאנס", הוא בכלל פנסיונר, ובכל זאת מתגולל יפרח על מבקריו, תחת הכותרת – לא פחות – "סיכול ממוקד". משל כיוון מישהו חרטום של פצצה חכמה לעבר חלון ביתו של השופט.

"פסקי הדין בתיקי אונס שוודאי כתב נסים ישעיה בשנות כהונתו הארוכות לא יעמדו לצדו היום. גם לא כל מורשתו השיפוטית והציבורית", מוסיף יפרח לכתוב. להוותו, באותו עיתון שבו דבריו מתפרסמים היה מי שפישפש במורשתו של השופט ישעיה, ונמצא גם מי שהדפיס את הדברים באותו עמוד ממש. "זו אינה הסערה הראשונה המלווה את ישעיה לאורך הקריירה המקצועית שלו", כותב אבי אשכנזי בידיעה המרכזית בעמוד. "בשנת 99' קבע השופט כי יש להקל בעונשו של אב שאנס את בתו בת החמש וחצי, בין היתר משום שמדובר ב'מספר מועט יחסית של מקרים, ומכיוון שלא נגרמו לה נזקים פיזיים'". לידיעה מצורף תצלום של גזיר עיתון של "מעריב" מ-1999 ובו ידיעה על פסק דינו של ישעיה.

אגב, לפי "מעריב", האשה שעניינה הובא כעת לפני ישעיה היתה בת 13 בעת שאירע האונס.

נוחי

על שער "מעריב", העיתון שעד לא מזמן היה שייך לאחת מחברות האחזקה שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר, העיתון שהסב לאותה חברה הפסד עצום של 300 מיליון שקל בתוך כשנה וחצי, והעיתון שדנקנר דירדר לרמת השחתה עיתונאית אולי חסרת תקדים, מופיעה הבוקר כותרת המודיעה על "רגע האמת של נוחי". "יום של הכרעה לאימפריית החובות של אי.די.בי", סונטת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". כותרת מדור שוק ההון של "גלובס" מכריזה על "ההצגה הכי טובה בעיר". "בית-המשפט צפוי להכריע אם דנקנר יוכל להמשיך לשלוט על קבוצת אי.די.בי". "יום הדין של נוחי" היא גם הכותרת על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות", העיתון שנותר נאמן לטייקון, הגם שזה מעולם לא היה בעליו. "דנקנר קיבל חיזוק לקראת הדיון הבוקר", מספרת כותרת המשנה על שער המוסף.

בעמ' 6 של "הארץ" נכתב בכותרת ידיעה של רויטל חובל: "וינשטיין רצה להגביל תרומות של טייקונים לרשויות המקומיות – לפיד התנגד לכך". לצד תמונותיהם של דנקנר ושל לפיד נכתב בכותרת המשנה: "שר האוצר אמר את הדברים לפני כשנתיים, והצדיק בין היתר תרומה של אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר לרשויות המקומיות". ב"כלכליסט" חושפת רחלי בינדמן כי אבי בניהו, שהצהיר כי הוא עובד כיועץ התקשורת הטרי של דנקנר "מתוך תחושת שליחות" ועבור שכר נמוך, הציע קודם את שירותיו לבעלי האג"ח המנסים לתפוס את השליטה בתאגיד.

בינתיים נדחתה ההחלטה בעניין העברת השליטה באי.די.בי ליום ראשון.

אי-סדרים

"דו"ח חמור נגד רשת החינוך התורני של ש"ס", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". תומר אביטל מדווח על "הפעלת בתי-ספר ללא רישיון משרד החינוך, לעתים למרות צו סגירה; תשלומי שכר פיקטיביים לעובדים שאינם קיימים; העסקת בני זוג, קרובי משפחה ומקורבים; הפעלת כיתות עם 10 תלמידים או פחות; משרדים ורכבים שעומדים ללא שימוש; ניסיון להעלמת מידע ו'תיקון' קבצים; גירעון של 140 מיליון שקל ב-2012 שכוסה במלואו מתקציב המדינה".

"התריע על אי-סדרים, ופוטר מתפקידו", נכתב מעל לכותרת על שער "מעריב" המפנה לכתבה של קלמן ליבסקינד. "יחימוביץ' הדיחה את יו"ר קרן כצנלסון לאחר שבדו"ח שהגיש נטען כי המפלגה מנסה להשתמש בכספים בניגוד לחוק. העבודה: 'אין יסוד להאשמות'", נכתב בהפניה.

ובינתיים, במזרח התיכון

"חיזבאללה מביא לתפנית בסוריה", נכתב בכותרת הגג לכותרת בראש שער "הארץ": "אסד כבש עיר מפתח לקראת מתקפה בחאלב". על כיבושה של קוסייר שבסוריה ועל "המהומות בטורקיה, הרחק מעיני המצלמות" מדווח אנשיל פפר, "שליח 'הארץ' בגבול טורקיה-סוריה'". "אם באיסטנבול השוטרים אוחזים באלות בלבד, באזורי הספר נפוץ גם תת-מקלע", כותב פפר על הנעשה בטורקיה. "הרוג שלישי מאז תחילת המהומות", מדווחת טולין דאלוגלו ב"ידיעות אחרונות". העיתונים מדווחים גם על הפגנות מחאה באיראן, לקראת הבחירות שם. כותרת הידיעה על סוריה ב"ידיעות אחרונות" היא "המהפך של אסד". כותרת טור הפרשנות של אלכס פישמן היא "על החתום: חיזבאללה".

ענייני תקשורת

ל"מעריב" מצורף היום מוסף צרכנות בשם "ברקוד" ("סורקים את השוק בשבילך"). כותרת המוסף היא "מר צרכנות" והיא מודפסת על גבי דמותו של מנחם הורוביץ. הבחירה הזו היא הצהרת כוונות מחשידה ומעוררת תוגה.

ב"מעריב" מוקדש עמוד של מדור חדשות החוץ לדיווח על משפטו של טוראי ראשון ברדלי מנינג, מדליף מברקי "ויקיליקס". לפי הכותרת, קו ההגנה הוא "למדליף היו כוונות טובות".

ב"ידיעות אחרונות" מוקדש דף לכתבת השער של "כלכליסט".