טורקי קטן

"ארדואן הוא קצת סדאם, קצת קדאפי, קצת מוסוליני, קצת מובארק ובסך-הכל רודן גדול", מסביר גבר טורקי המזוהה בשם הקאן לשליח "ישראל היום" לאיסטנבול, דניאל סיריוטי, ומצליח לקלוע היטב לדעת הקהל הישראלית. ארדואן הפרו-פלסטיני הוא בשנים האחרונות מהדמונים החביבים על העיתונות הישראלית, הששה להביא מהצהרותיו הביקורתיות כלפי הממשלה היושבת בירושלים, הצהרות שהחריפו לאחר שתשעה מאזרחיו נהרגו בעת השתלטות צה"לית על כלי שיט שביקש לפרוץ את המצור הימי על רצועת עזה.

ההתבטאויות הבוטות של ארדואן מוכרות היטב לכל ישראלי העוקב אחר החדשות; המצב הגיאו-פוליטי בטורקיה, שהוציא בימים האחרונים אלפים לרחובות, מוכר קצת פחות. ההסלמה בהפגנות ובדיכוין מספקת כעת הזדמנות נאותה לתקשורת הישראלית להדביק את הפער ולהאיר בפני הקורא המקומי צדדים חדשים בדמותה של אומה שהוא מכיר בעיקר מהפריזמה של לקוח הפוקד אתר נופש.

בכל העיתונים למעט "מעריב" מופיעים הבוקר דיווחים מאת כתבים שנשלחו לטורקיה כדי להביא מרחובותיה את קול ההמון. "הערוצים והעיתונים תלויים בממשלה בשביל רשיונות שידור והפצה, ולכן הם מפחדים לשדר את האמת", אומר מורה להיסטוריה בשם תחסין קאראמאן לשליח "הארץ" אנשיל פפר. "אנחנו מקבלים את כל המידע מהרשתות הזרות ובעיקר מטוויטר ופייסבוק".

נחום ברנע, שליח "ידיעות אחרונות", מתווך את הסיטואציה לקהל בישראל במאמר שכותרתו "מרד הטורקים הצעירים", הזוכה לככב כהפניה הראשית בשער העיתון. הטורקים הצעירים, יודע מי שלמד היסטוריה במערכת החינוך הישראלית, היו פעיליה של מפלגה רפורמיסטית לפני יותר מ-100 שנה, שתפסו את השלטון תוך הצהרות על שינוי סדרי עולם, אך סופם שהסתאבו (העורך שהעניק את הכותרת למאמר נמנע מהבהרת הנקודה הזאת לקוראים, שמקבלים טקסט ובו הזדהות מלאה עם המוחים, תחת כותרת שהיא לכל הפחות ביקורתית).

"שדרות איסמט אינונו יורדות מכיכר טקסים, הכיכר המרכזית של העיר, לבוספרוס. בימים כתיקונם הן מקרינות שקט הדור, אירופי. שדרות רוטשילד לעשירים. שגרירויות ממוקמות לאורכן, ומולן ארמונות מהתקופה העותמנית ובתי-מלון. אמש הרחוב היה זירת קרב", כותב ברנע. "לא בפעם הראשונה אני חוטף גז מדמיע, אבל בפעם הראשונה אני חוטף גז מדמיע טורקי. לא נעים", הוא מוסיף, ומבהיר לקוראים כי המפגינים שיצאו לרחובות כעת הם אויביהם של אלה שדרשו נקמה על הרג הפעילים הטורקים מהמשט לעזה.

"להתסיס טורקים ולברוח" היא הכותרת לדיווח מטורקיה ב"ישראל היום", כותרת שהיתה אולי נדמית כמהתלה שובבית מצד עורכיו של העיתון שאינו יודע הומור מהו, אלמלא היה זה שופר שלטוני מובהק, המנסח לעתים את כותרותיו כמשאת נפש או אף הוראה.

הידיעה של סיריוטי כוללת בהמשכה התבטאות של ארדואן, ולפיה "גורמי המודיעין שלנו בוחנים מעורבות של גורמים זרים עם גורמים מקומיים באופוזיציה בליבוי המהומות". המנהיג האזורי מרים תרומה נוספת לניחוח הקונספירטיבי העולה מהדיווח, ברומזו כי זהותם של המתסיסים ידועה היטב: "לא ניתן לחשוף מיהם המעורבים ומי הגורמים הזרים מאחורי האירועים, אך אנחנו עוד ניפגש עם מי ששלח אותם".

"עד שלא אראה תמונה של ביסמוט עם המפגינים בטורקיה, אני לא אאמין שבאמת יש שם מחאה", כתב ל"העין השביעית" קורא מסור, בהתייחס בדבריו לתחביבו של עורך חדשות החוץ של "ישראל היום" להצטלם במקומות אקזוטיים, או עם אישים פוליטיים רמי דרג, ולפרסם את התוצאה על גבי עמודי עיתונו.

היום לא מופיעה ב"ישראל היום" תמונה של ביסמוט עם הרחוב הטורקי הזועם, אך במאמר פרי עטו הוא קובע כי סגנונו של ראש ממשלת טורקיה אינו תואם את כישוריו. "הבעיה הגדולה של ארדואן היא קודם כל ארדואן עצמו", כותב ביסמוט במאמר שכותרתו "ד"ר רג'פ טאיפ ומיסטר ארדואן".

נוהל הידוק חגורה

כל העיתונים למעט "ידיעות אחרונות" מקדישים הבוקר את כותרותיהם הראשיות ל"תוכנית קיצוצים" צה"לית שמקדם הרמטכ"ל בני גנץ בעקבות הכוונה לצמצם במשורה ובאופן זמני את תקציבו של הגוף שבראשו הוא עומד. "מצוקה אמיתית או אמצעי לחץ?", שואלת-רומזת כותרת גג על שער "מעריב", שמתחתיה נפרשת הכותרת המאיימת: "צה"ל לשרים: ישראל לא תוכל לקבל את מלוא הביטחון הדרוש" [אחיקם משה דוד].

בשער "הארץ" מביאים גילי כהן ומוטי בסוק דברים שאמר אתמול שר הביטחון משה יעלון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "המצב משברי. כדי לצלוח את השנים 2013–2014 אנחנו נאלצים לחתוך בימי מילואים, להוריד באימונים ובתעסוקה המבצעית של המילואים, וכפועל יוצא מזה להעמיס על הסדיר, שיעשה פעילויות במקומם". בחלק אחר של הכתבה מובאת טענה נוספת של שר הביטחון, שלפיה "בנושא הפנסיה יש לא מעט אגדות אורבניות".

שר הביטחון משה יעלון עם הרמטכ"ל בני גנץ, 7.5.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

"הקיצוץ יורד לשטח", מתמצתת כותרתו של דיווח מאת יוסי יהושוע, התופס הבוקר את עמ' 4 בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות". "אין כסף למילואים", קובעת הכותרת הראשית על שער "ישראל היום", שלה נלוות קביעות שלפיהן "הקיצוץ בצה"ל מגיע לשטח" ו"החשש: פגיעה בכשירות המבצעית". "כדאי לזכור את היום שבו הופחתה פעילות המילואים וירדה רמת האימונים, ולהתפלל שהמלחמה לא תתחדש; שלא ניאלץ לגייס מחדש את אליהו וינוגרד וחבריו לעוד ועדת חקירה", כותב הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית.

מדוע מגויס עיתונו של ראש ממשלת ישראל להתרעה מפני תוצאותיו של מהלך כלכלי שנעשה באישורו? קורא תמים עלול להסיק כי הדבר עולה בקנה אחד עם עקרונות חופש העיתונות, ואולי עם הדיבּר הראשון במגילת העקרונות של "ישראל היום", שלפיו יש להקפיד "לומר את האמת, ישר ולעניין". קורא המאומן בנבירה בין השורות עשוי להניח שלממשלה יש אינטרס מובהק בהצגתו של קיצוץ-דמה באופן שיגרום לציבור להאמין שנבחריו עשו הכל כדי לפגוע בכיסם כמה שפחות. אפילו לקצץ לצה"ל.

עוד קצת צבא

"צה"ל הוא לא צבא קודש", אומר לנחמה דואק מ"ידיעות אחרונות" תא"ל אלי שרמייסטר, קצין חינוך ראשי, בראיון פרישה שזו כותרתו, ובו משורטטת דמותו של איש הצבא כקטיגור עיקש של הרבנות הצבאית. "את החיילים אנחנו לא נלמד פרק במשניות, אלא את עקרונות הדמוקרטיה", הוא מצהיר.

"אז אין השתלטות של הדת על הצבא?", מקשה עליו דואק. "אני לא מרגיש ניסיון השתלטות. גם אני חושב שהיהודיות צריכה לקבל את מקומה המרכזי, אבל אני מדגיש שהצבא אינו צבא קודש, והמלחמה אינה מלחמת מצווה", משיב לה שרמייסטר, המגדיר עצמו כ"חילוני שמחזיק ספר תהילים קטן בכיס".

"שוב, מבוכה גדולה לצה"ל", כותב ראובן וייס בידיעה הנדפסת על השער האחורי של "ידיעות אחרונות", מתחת לתמונה של ארבע חיילות בצבא הישראלי בעירום כמעט מלא, האוחזות ברובי סער מסוג M-16 ארוך קנה. ב"ידיעות אחרונות" דאגו לטשטש את פרצופיהן של החיילות, המזוהות בו כחניכות בקורס מדריכות חי"ר.

"יום לאחר שתמונתן במכנסי מדים מופשלים פורסמה ב'ידיעות אחרונות', פורסמו בעיתון 'ניו-יורק פוסט' תמונות נוספות של ארבע החיילות מבסיס ביסל"ח שבדרום", כותב וייס. בידיעה לא מובהר כי לפני שפורסמו התמונות ב"ידיעות אחרונות", הן פורסמו ברבים גם ברשת (הכתב הצבאי אחיקם משה דוד, שנדרש גם הוא לסוגיה, מסביר זאת בידיעה פרי עטו המתפרסמת היום בעיתון "מעריב").

"כולנו מרוויחים מהכיבוש", מזכיר חגי מטר, יו"ר ועד עיתונאי "מעריב", במאמר אורח המתפרסם הבוקר ב"הארץ".

תיק ליברמן

רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מסרב לפרסם את המלצותיו של פרקליט המדינה משה לדור בנוגע לתיק החקירה העיקרי נגד אביגדור ליברמן. וינשטיין, שלקח אחריות על סגירת התיק, נדרש לפרסם את עמדת לדור בתגובה לעתירה שהגישו לבג"ץ תנועת אומ"ץ וח"כ מיקי רוזנטל. לדור, מזכירה חובל, תמך בהגשת כתב אישום חמור נגד ליברמן, וזאת בניגוד לעמדתו השנויה במחלוקת של היועץ המשפטי לממשלה. בטור פרשנות נלווה מביע אמיר אורן תקווה להפיכת החלטתו של וינשטיין על-ידי שופטי בית-המשפט העליון.

רשומון דנקנר (מעקב)

"רוב בעלי האג"ח באי.די.בי אחזקות תומכים בנטילת השליטה מדנקנר", מודיעה כותרתו הראשית של השער האחורי של "דה-מרקר", המתפרסמת לקראת הכרעה אפשרית של בית-המשפט בעוד יומיים בנוגע לאופיו של הסדר החוב שייושם בפירמידת החברות של נוחי דנקנר. בידיעה מרחיב מיכאל רוכוורגר בנוגע להבדל בין שתי ההצעות – זו של דנקנר, המבקשת להזרים מאות מיליוני שקלים כדי להותיר את השליטה בידיו, וזו של נושיו, המבקשים את השליטה לעצמם.

"הלחץ מצד המחזיקים הפרטיים עשה את שלו: בית-המשפט יכריע אם הצעת דנקנר תעלה להצבעה", מדווח גולן חזני ב"כלכליסט". "'ברית המוסדיים' נגד הסדר החוב שמציע דנקנר", מתופפים תופי המלחמה על שער מוסף שוק ההון של "גלובס", ומפנים לדיווח מאת אפרת פרץ. בסך-הכל, שלושת עיתוני הכלכלה מפגינים הבוקר (ובמקרה של "גלובס", אמש) קו אחיד למדי, העוקב אחר ההתפתחויות האחרונות בפרשה המסתעפת.

לא כך עושים עורכיו של מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", המקדישים הבוקר שטח יקר על שערו לצורך הדהוד מסריה של מערכת יחסי-הציבור של דנקנר (שלאחרונה התברכה בתוספת בדמותו של דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו). "עובדי שופרסל בעד נוחי", טוענת כותרת על שער "ממון". "יו"ר הוועד: אם תהיה השתלטות על אי.די.בי, עתידנו יהיה בידי קרנות זרות", נכתב מתחתיה.

"לתת לנוחי עוד הזדמנות" הוא הציטוט הזוכה לככב ככותרת הכתבה, שכותביה משבצים את המלה "נוחי" במקום המלה "דנקנר" גם בטקסט המובא בשמם. הנה, כך: "מדובר בדיון מכריע בו אמור השופט איתן אורנשטיין מבית-המשפט המחוזי-מרכז להכריע בין הסדר כפוי שהציעו בעלי האג"ח וכולל השתלטות על הקונצרן והדחתו של נוחי מניהולו, לבין הצעת הבנקים והצעתו המשופרת של נוחי שמשאירה אותו בשליטה", כותבים נווית זומר, ליטל דוברוביצקי ורועי ברגמן.

נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, מניח יד על כתפו של נוחי דנקנר. ירושלים, 19.6.11 (צילום: מרים אלסטר)

במוסף "גלובס על הבוקר" המצורף ל"מעריב" אין הבוקר כתבה על דנקנר, אך בקונטרס החדשות של העיתון מופיעה ידיעה על החלטתם של ראשי רשויות לבטל צעדת תמיכה בבעל ההון, שתרם להם כספים רבים לאורך השנים. "דנקנר תרם לרשויות מכספי הפנסיה של הציבור, ולא מכספו הפרטי", אומר פעיל חברתי לכתב יובל גורן.

פינת המודעה המטופשת

"לצפייה בסרטון הסברה לחץ כאן", מציעה מודעה התופסת את עמודו העשירי של "ישראל היום", ומתפרסמת מטעם חברה בשם "The Service", המתמחה על-פי עדותה בייעוץ פיננסי. ההצעה להקליק על הנייר מופיעה מעל תמונה מלבנית שבמרכזה עיגול ובמרכזו משולש – הסמל האוניברסלי לסרטון וידיאו מקוון. אף על-פי כן, קוראים עקשנים שינסו ללחוץ על הדף שבידיהם יישארו לכל היותר עם חור בעיתון.

"ישראל היום", עמ' 10, היום (פרט)

פינת הלשון הגרמנית

"המלה הארוכה ביותר בשפה הגרמנית, המונה לא פחות מ-63 אותיות, ושפירושה הוא 'חוק העברת סמכויות הפיקוח על תיוג בשר', יצאה מכלל שימוש ואינה נחשבת יותר למלה, אחרי שהחוק שאליו התייחסה שונה בעקבות המלצה של האיחוד-האירופי", מדווח אלי לאון בידיעה קצרצרה בעיתון העברי "ישראל היום", ומביא עבור קוראיו את המלה במלואה:

Rindfleischetikettierungsüberwachungsaufgabenübertragungsgesetz

כך מבטאים אותה.

ב"הארץ" מספק עופר אדרת פרשנות על המהלך, שעורר לדבריו "סערה בעולם הלשון הגרמנית".

פינת התרבות השווייצרית

"עובדי UBS הגיעו משווייץ לצרפת בלבוש יומיומי, ללא כל פריט שעלול להעיד על עיסוקם", נכתב ב"כלכליסט" מתחת לאיור של שני בני-אדם בשלייקס ומכנסיים קצרים, חבושים במגבעות אלפיניות שבהן תקועה נוצה. העילה: ידיעה על חשדות בנוגע לניסיון של בנקאים שווייצרים לפתות לקוחות צרפתים לבצע העלמות מס [סוכנויות הידיעות].

תרבות שווייצרית באינפוגרפיקה של "כלכליסט" (פרט). 4.6.13

ענייני תקשורת

"הרשת החברתית לא מתאימה להיררכיה הצבאית כי היא חסרת גבולות, אבל היא שם, ואנחנו עדיין מנסים להבין איך משתמשים בה לטובת הצבא", אומר תא"ל שרמייסטר לנחמה דואק.

"אם כבר ברשתות חברתיות עסקינן, כאן מומלץ לדבר עם ריכרד צוייננברח. הולנדי ענק וחייכן, במקור מהאג, חובב קסמים, מתופף ומבשל להנאתו, אבל לברטיסלבה הוא הגיע כעמית מחקר בכיר", כותב שליח "מעריב" לסלובקיה, ערן סורוקה, המביא לקוראי מוסף "המגזין" את רשמיו מביקור במטה האירופי של חברה המתמחה באבטחת מידע.

"כשאתה נתקל בפייסבוק או בטוויטר במשהו שהוא טוב מכדי להיות אמיתי", אומר לו צוייננברח, "יש סיכוי שמדובר בקובץ נגוע. אם מפנים אותך ל'וידיאו שערורייתי של ג'סטין ביבר' ותקליק על הקישור, תגיע כנראה לאתר שאוסף עליך מידע ולא מציג לך שום וידיאו". "הכותב היה אורח חברת ESET בברטיסלבה", מבהיר גילוי נאות המתפרסם בתחתית הכתבה.

"שורד כלכלית", מאבחנת כותרת בריאת מידות הנפרשת מתחת לדיוקנו של בעל ההון אליעזר פישמן, שהוא גם בעל השליטה בחברה המוציאה לאור את העיתון הכלכלי "גלובס", בסקירה מקיפה המופיעה הבוקר אצל המתחרה "כלכליסט" [יניב רחימי].

"לאליעזר פישמן, בעל השליטה בכלכלית-ירושלים, היו כל הסיבות להיקלע לחדלות פירעון: מינוף גבוה, מבנה פירמידיאלי וחיבה לסיכון. אלא שבעוד שאר הטייקונים נקלעו להסדרי חוב, הוא דווקא הצליח לשמור על יציבות", נכתב בכותרת המשנה. זו אינה הפעם הראשונה שבה עוקצים לאחרונה ב"כלכליסט" את פישמן, טייקון נערץ בדרך-כלל, המחזיק גם בנתח מ"ידיעות אחרונות".