הרשעתו של אליצור סגל בעבירה על סעיף "העלבת עובד ציבור" תעמוד על כנה, כך קבעו אתמול שופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים נאוה בן-אור, תמר בזק-רפפורט ורם וינוגרד.

סגל הורשע בעבירה לפני כחצי שנה, נידון למאסר חצי שנה על תנאי וחויב לשלם קנס ופיצוי בסך 7,000 שקל, בעקבות מאמר שפירסם על הרב הצבאי הראשי לשעבר, ישראל וייס. במאמר טען, בין היתר, כי בסיועו ל"התנתקות" הרב הצבאי הראשי "מסייע לרצח – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לחילול שבת – איסור סקילה. מסייע לביטול מצוות יישוב הארץ – השקולה ככל התורה כולה". בעקבות ההרשעה עירער סגל לעליון, באמצעות עו"ד יצחק בם, ולערעורו הצטרפה האגודה לזכויות האזרח, באמצעות עו"ד דן יקיר.

שופטי בית-המשפט המחוזי דחו את הערעור וקבעו כי המאמר אינו "כל כולו בבחינת הבעת דעה בסוגיות פוליטיות וערכיות, אשר גם אם הובעה בלשון מעליבה ובוטה, יש להגן על החופש לבטאה". לפי פסק הדין של המחוזי, "חלקים רבים בו [במאמר], ונכון יותר – רובם ככולם, אינם חורגים, לדעתנו, מביטוי פוליטי ערכי מותר. [...] אין ספק כי המערער רשאי היה לנקוט לשון חריפה ואף בוטה על מנת להביע רעיונות אלה – גם אם לשונו וסגנונו אינם נעימים לאוזן, לא לאוזנו של עובד הציבור כלפיו מוטחים הדברים ולא לאוזניהם של אחרים.

הרב הצבאי הראשי לשעבר ישראל וייס (צילום: יוסי זמיר)

הרב הצבאי הראשי לשעבר ישראל וייס

"[...] אלא שהמערער הלך צעד נוסף, ולדעתנו בכך חצה את גבול ההתבטאות הלגיטימית. קביעתו של המערער כי הרב הצבאי הראשי שותף לרצח, שהוא בבחינת איסור של ייהרג ובל יעבור; כי הרב הצבאי הראשי שותף לגילוי עריות, אף הוא איסור של ייהרג ובל יעבור; כי הרב הצבאי הראשי שותף לחילול שבת, שהוא איסור סקילה; כי הוא שותף להאכלת מאות אלפי יהודים באיסורי דאורייתא וכי הוא מסייע לביטול מצוות יישוב הארץ, השקולה כנגד כל התורה כולה – אינה רק פוגעת בליבת כבודו של הרב הצבאי הראשי כאדם, כפי שהסכים ב"כ האגודה לזכויות האזרח. המדובר, כלשונה של כב' השופטת פרוקצ'יה, 'בפגיעה מהותית וקשה בגרעין המוסרי-ערכי שממנו שואב עובד הציבור את מקור כוחו וסמכותו' [השופטת אילה פרוקצ'יה לקחה חלק בקביעת הלכה לעבירה זו, בפסק דין אונגפלד]. אין המדובר בהבעת עמדה פוליטית ערכית בסוגיה שלציבור יש עניין רב בשיח חופשי לגביה. הדברים המצוטטים לעיל מייחסים לרב הצבאי הראשי שותפות מוסרית – גם אם לא מעשית – לעבירות שדינן סקילה, או שהן בבחינת איסורים של ייהרג ובל יעבור. משמעות הדברים פשוטה: רמיסה ברגל גסה של מעמדו המוסרי, הדתי והתורני של הרב הצבאי הראשי".

לפיכך קבעו השופטים כי פרקליטות המדינה הצליחה להוכיח ברמה של ודאות קרובה את הסתברות הפגיעה ברב הצבאי הראשי ובמוסד הרבנות הצבאית. "פוטנציאל הפגיעה בתפקודה של הרבנות הצבאית הראשית כמי שאמורה להיות הפוסקת הראשית בענייני הלכה בצבא, ואשר חיילים אמורים לציית לפסיקותיה, גבוה", פסקו. "מידת האמון בה נשחקת עד דק, אם בראשה עומד מי שמייחסים לו שותפות לעבירות על לאווין שאין חמורים מהם. האם חייל יציית לפסיקתו של רב צבאי, המתיר לו לחלל שבת בנסיבות מסוימות, לאחר שקרא דברים אלה?. [...] הערך המוגן שבעבירה אינו 'עלבונו' האישי של עובד הציבור, אלא הפגיעה הפוטנציאלית בתפקודו של עובד הציבור ושל השירות הציבורי בכללותו, כתוצאה מהשמעת דברי ההעלבה".

שופטי המחוזי בחרו לקצר את תקופת המאסר על תנאי ל-30 יום, כדי להימנע מ"אפקט מצנן" על חופש הביטוי, אולם הותירו את הקנס והפיצוי על כנו. אשר לעצם קיומה של העבירה בספר החוקים של מדינת ישראל, השופטים כתבו כך: "לא נביע דעתנו אם טוב לה לעבירה זו שתימחק מספר החוקים – עניין הוא למחוקק לענות בו".

2696-03-13