אויב חדש
הכותרת הראשית של "ישראל היום", כמו אלו של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", מוקדשת היום לתזזית בטורקיה. "בדרך לכיכר טקסים: הדרכים חסומות, התנועה אטית", נפתחת כותרת המשנה בציטוט משונה מהדיווח של דניאל סיריוטי, "שליח 'ישראל היום' לאיסטנבול". "המוני מפגינים ממשיכים להתקבץ ברחובות ומבטיחים: 'נישאר כאן חודשים'". הכותרת עצמה, "טורקיה לא תהיה איראן", מוקפת מרכאות ותוכנה לא ברור בדיוק כשם שלא מבואר מי אמר אותה. זו תעלומה מהסוג שעורכי החינמון אוהבים להנחית על קוראיהם, אולי מתוך מחשבה שכך יפתו אותם לעלעל בעיתון, ואולי לא מתוך מחשבה כלל.
כותרת המשנה מסתיימת בציטוט של הנשיא הטורקי ארדואן: "אני דיקטטור? הרשת החברתית אשמה" (ולאחריו, בפונט צהוב: "קולות מטורקיה הסוערת". מה היו עושים עורכי הטבלואידים העבריים ללא השורש ס.ע.ר?). מתחת לכותרת הראשית בעמוד השער של "ישראל היום" מופיעה הכותרת "אי-אפשר לנהל מדינה בפייסבוק", ומיד לאחריה ההסבר: "אחרי העימות המתוקשר בין השניים סביב מתווה הגיוס, שר הביטחון עקץ את שר האוצר בכנס סגור של פעילי ליכוד בשרון". האם הסמיכות בין שני הציטוטים (סמיכות פיזית ממש, עניין של כמה סנטימטרים) נעלמה מעיניהם של עורכי עמוד השער? בעיתון כה עילג וחסר הומור אפשר להניח בוודאות שאכן כך. אחרי הכל, "ישראל היום" הוא אירוניפובי כשם שהוא איראנופובי.
ויש כאן כמובן אירוניה. ארדואן הוא אחד הנבלים הראשיים במחזה של "ישראל היום" (ושל הטבלואידים המתחרים בו), יעלון הוא אחד הגיבורים החיוביים החשובים (אולי עד שיסומן כאיום על נתניהו – ומי יודע, אולי דווקא יזכה להחליף את נתניהו כגיבור הראשי של העיתון). שניהם התבטאו בפומבי נגד יריביהם הפוליטיים כשהם קושרים אותם באופן מזלזל לעידן הדיגיטלי, אולם היחס אליהם בעיתון הפוך: ארדואן נתפס כמי שעיוור לקדמה הטכנולוגית ומאשים אותה בתוצאות הפוליטיקה הרעה שלו ("הוא גם מצא אויב חדש", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית עצמה), ואילו יעלון כמי שמזהה ביריבו חוסר בשלות ופחד מהתמודדות עם המציאות "האמיתית".
אותה גישה שמרנית עצמה נתפסת כריאקציונרית ומתחסדת אצל הלא-דיקטטור הטורקי וכבוגרת ומפוכחת אצל פוליטיקאי הימין הישראלי. מחר, אם תזמן האקטואליה מערך מציאות אחר, יפגין העיתון גמישות אלסטית ויקודד מחדש את היחס שלו לפייסבוק, טוויטר, שמרנות וקדמה. זו דוגמה קטנה, מקרית, המזכירה עד כמה חלולה העיתונות הישראלית המרכזית, שהמירה חוט שדרה מקצועי או אפילו מחויבות אידיאולוגית לשורה משתנה של אינטרסים צרים.
הכותרות הראשיות
"עבאס מינה ראש ממשלה פלסטיני חדש", נכתב בכותרתו הראשית של "הארץ". "פרופ' ראמי אל-חמדאללה, בלשן בן 54, יחליף את פיאד". אל-חמדאללה אינו חבר בפת"ח, מדווחים ג'קי חורי ועמוס הראל, אך הוא חבר באש"ף. זה 15 שנה שהוא עומד בראש אוניברסיטת א-נג'אח בשכם. "מקורות ישראליים מגדירים אותו כפרגמטי ביחס למשא-ומתן המדיני עם ישראל". זו גם האבחנה של ברק רביד בטור הפרשנות שלו, "אולם ספק אם יוכל להשפיע בטווח המיידי". כותרת הטור היא "משימת התאבדות", ורביד מדגיש את מצבה הכלכלי השביר של הרשות שאל-חמדאללה יעמוד בראשה. "אין לו דם על הידיים, הוא משמש נשיא אוניברסיטת א-נג'אח, את החינוך שלו קיבל בבריטניה והוא מדבר אנגלית רהוטה" היא הדרך של עורכי "ידיעות אחרונות" להציג לקוראיהם את ראש הממשלה הפלסטיני החדש.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם שחקני כדורגל צעירים, אתמול בבית ראש הממשלה (צילום: משה מילנר, לע"מ)
"מקורות מערביים: 'בניגוד לפרסומים, ישראל מעוניינת בהפלת אסד'", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "הפרסומים שלפיהם נתניהו רוצה בהישארותו של אסד הם הדלפות רוסיות מגמתיות", מצטטת כותרת המשנה "מקור מערבי בכיר שנמצא בקשר עם ירושלים". "דיווח: אסד נעזר במזל"טים ומשוריינים מרוסיה ואיראן", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב".
"ארדואן: 'אני לא דיקטטור'", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "אחרי שבסוף-השבוע נהרגו בעימותים שני מפגינים, 1,000 נפצעו ורבים נעצרו, הורה ראש הממשלה הטורקי לשוטרים לסגת", נכתב בכותרת המשנה. "אלפי המפגינים נהרו לכיכר תקסים ופתחו בחגיגות 'ניצחון'. אבל באיסטנבול תוהים: האם ארדואן ייכנע להמון נטול ההנהגה או שיחזיר את הכוחות לכיכר". "מה שעינינו חוזות בו בטורקיה הוא כנראה לא האביב של איסטנבול, לכל היותר ניסיון ליברלי לשינוי", כותב נדב איל ומשווה בפזיזות בין הבכל זאת דמוקרטיה הטורקית לבין הדיקטטורות הערביות.
מי שמזכיר זאת הוא העיתונאי אמרה קיזילקאיה, עורך חדשות החוץ של "הורייט" הטורקי, הכותב בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות": "התוצאה של ההתנגשות הזו בין האזרחים לבין המשטר אינה דומה לשום מחאה אחרת. בניגוד למובארכ, ארדואן נבחר באופן דמוקרטי, ועדיין זוכה לאהדה בקרב טורקים רבים. זוהי גם לא מחאה בסגנון התנועות המערביות, שמתנגדות בעיקר לריכוזיות כלכלית". כותרת הכפולה היא "הפנים של המחאה" והיא מתמקדת בנשים שבין המפגינות ("הכוח הנשי"), בטקסט של טולין דאלוגלו מ"אל-מוניטור", "עם הנשים המפגינות נגד ארדואן", וכמה תצלומים של טורקיות מפגינות, מוכות ופצועות. הכותרת הראשית של העיתון היא "תחזיר לנו את טורקיה".
תהיו בריאים
"סקר חדש חושף את השתלטות הרפואה הפרטית בתשלום על בתי-החולים", נכתב בפתח כותרת המשנה לראשית של "דה-מרקר". מי שלעולם אינו חולה יכול לוותר על קריאת הכתבה של רוני לינדר-גנץ. לאחרים היא קריאת חובה.
ובינתיים, באי.די.בי
"הבנקים מוכנים לוותר לדנקנר", נכתב בכותרת קטנה על שער "דה-מרקר". "הבנקים נגד מחזיקי האג"ח", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר". "טלנובלת אי.די.בי: הבנקים נגד בעלי האג"ח", נכתב בראשית של "גלובס" עצמו. "הבנקים גיבשו הסדר חוב משלהם לאי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "הבנקים בחרו בנוחי", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון".
"עשרות ראשי רשויות יצעדו למען נוחי דנקנר", נכתב בכותרת על שער "הארץ" מתחת לכותרת הגג "אחרי שתרם לפריפריה". "נקודת שפל ערכית ומנהיגותית" היא לשון ההפניה לטור הפרשנות של רותם שטרקמן. בינתיים בוטלה הצעדה.
עור השיניים
הכותרת השנייה בגודלה על שער "מקור ראשון" מודיעה כי "הרב סתיו הוא מועמד הבית-היהודי לרבנות הראשית לישראל", והבעלים והמו"ל שלמה בן-צבי, שרתם את העיתון במוצהר למטרה זו בדיוק, יכול לרשום הישג מגזרי משמעותי. "יש כאן ויכוח לגיטימי, וההכרעה היא בסופו של יום איזון בין ערכים שונים שמציפים צרכים אמיתיים וממשיים", כותב יהודה יפרח בטור הפרשנות על השער. גם "מעריב" ו"הארץ" מדווחים על החלטתה של סיעת הבית-היהודי. שניהם מדגישים כי ש"ס תנסה לטרפד את הבחירה. ב"מעריב" מוסיפים כי "נוצר קרע" בין עובדיה יוסף לרב עמאר, הרב הראשי הספרדי, ש"חתם על 'דיל' עם הבית-היהודי לתמיכה ברב סתיו".
הרב דוד סתיו (צילום: פלאש 90)
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים את עמ' 6 לידיעה תחת הכותרת "רוח סתיו" ולטור פרשנות של יועז הנדל: "ההכרזה של בנט ומפלגתו על תמיכה ברב סתיו חשובה", הוא קובע. "מאחורי בחירת הרב הראשי התנהל מאבק בין הקיצונים לבין המתונים. בנט המתון ניצח לבסוף, הרבנים הקיצונים השיגו את שלהם כשגרמו לשיתוק פוליטי בדרך לשם" היא מסקנתו. "המפלגה נמלטה בעור שיניה מפילוג מוקדם", קובע אראל סג"ל בטור ב"מעריב".
הקרוב ביותר
"נעבור ליום-ההולדת", כותב יגאל סרנה, הנדרש, במסגרת המדור הפותח את "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", לסוגיית התשלום, מכספי קק"ל, של חצי מיליון דולר לביל קלינטון עבור הרצאה במסיבת יום-ההולדת 90 של שמעון פרס. "אני מלא התפעמות מזה שנשיא ישיש כאמי חי כמעט פי מאה טוב ממנה בשל מימון שופע, גנטיקה ותמיכה עממית. אשמח להיות נוכח גם בחגיגות המאה שלו ב-2023, אם עדיין נהיה פה. אבל רצוי גם עתה וגם בעתיד הרחוק שיחגגו בבית הנשיא ובצניעות. [...] אוקיי, מדובר בנס רפואי. איש בן תשעים מלא אנרגיה כבן ארבעים – אז שיחגגו במרכז הרפואי תל-השומר ויתרמו את הכסף לחקר השאלה איך ישיש אחד חי כמו מלך ואחרים נמקים [...] אני נתקף בחילה וחימה", הוא מוסיף.
"לכאורה זה נשמע נורא", כותב לצדו משה רונן, אבל "הנשיא הוא אמנם הדבר הקרוב ביותר שיש לנו למלך". הנה כך.
ענייני תקשורת
בזבוזם של כמעט שני מיליון שקל עבור הרצאה של ידוען (קלינטון) כדי לפאר ידוען אחר (פרס), במימון ארגון ציבורי וכדי לפאר את מנהלו הידוע פחות (אפי שטנצלר), חומקת איכשהו מעורכי "ידיעות אחרונות", שלמרות חיבתם העזה לשערוריות בדיוק מהסוג הזה, לא מוצאים לנכון להוציא את פונט ה"סערה", לנופף בשוט הנהנתנות או אפילו להקדיש לאחד הפוליטיקאים החביבים עליהם ולו מלה אחת בשער העיתון. עו"ד גיא משיח, כותב מכתבים למערכת קבוע בעיתון, מזכיר במכתב המתפרסם היום את התשלום האגדי לנשיא האמריקאי במיל' וכורך אותו בעלויות האגדיות לא פחות של עלותו של בית הנשיא שלנו: "אבדה כל בושה", הוא כותב.
כפולת האמצע של המוסף היומי של אותו עיתון מוקדשת ברובה לכתבת תוכן שיווקי לאיקאה. "מאיה מאהלר, שבדיה", "ליוותה את צילומי הקטלוג החדש מקרוב וראתה ראשונה את הפריטים שיכבשו את המדפים בקרוב". הקטלוג, קובעת הכתבת, "הפך לתנ"ך העולמי ברוב השפות". שטות המוכרת גם מכתבות יחצנות אחרות לחברת הרהיטים.
"נוחי דנקנר גייס את בניהו", נכתב בכותרת ידיעה של כתבת "ממון" נווית זומר בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות".
מדור חדשות החוץ של "מעריב" מדווח על תחילת משפטו של ברדלי מנינג, מדליף מברקי "ויקיליקס". כל העיתונים מדגישים דיווח על רומן שהיה לאשת ראש הממשלה הבריטי קמרון ושחולל, אכן, סערה במערכת הפוליטית שם.
"הפרסומת החדשה של 'מיני-כריות תלמה' משתמשת במיניות של ילדים ומעודדת פדופיליה כדי לקדם מוצר. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם עושים קניות", נכתב בכותרת המשנה לטור של תומר ברנד במדור הדעות של "מעריב". היום הודיעה הרשות השנייה כי תפסול את התשדיר לשידור.