"אסטרטגיית ההגנה של הנתבעים מתבססת על מספר קווי הגנה, שלכל אחד מהם מספר ערוצים, אשר אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, ויוצרים למעשה מספר גרסאות עובדתיות ומשפטיות הסותרות האחת את חברתה", כך טוענים עו"ד נדב העצני ואורית יפת, באי-כוחה של עמותת אם-תרצו, בסיכומי תביעת הדיבה שהגישו נגד מקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)".

בעקבות הקמת קבוצת הפייסבוק, וכמה פוסטים שפורסמו בה, הגישה עמותת אם-תרצו תביעת דיבה בסך 2.6 מיליון שקל, שמתנהלת בשנים האחרונות בבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בסיכומיה טוענת אם-תרצו כי אסטרטגיית ההגנה של הנתבעים כוללת "תעתוע מכוון ויצירת עמימות משפטית, במטרה לסטות מהמסלול הברור בתביעות לשון הרע". במקום לבחון אם הפרסומים הם בבחינת לשון הרע, ואם למפרסמים עומדת אחת מההגנות הקבועות בחוק, הנתבעים, כך טוענת אם-תרצו, "ניסו לייצר תורה משפטית חדשה, שכל מטרתה היא לקבל 'רשיון השמצה' (בוטה, שיטתית ומתמשכת), ללא עוגן משפטי מוצק".

"מדובר בתיק יוצא דופן, בעל חשיבות משפטית רבה, לצד חשיבות ציבורית משמעותית", נכתב בפתח סיכומי התנועה. "לא בכדי זכה הליך זה לפרסום רב במהלך ניהולו, כאשר רבים בחברה הישראלית ממתינים לפסיקת בית-המשפט, לאור חשיבות שרטוט הקווים האדומים שטמונה בו. למעשה, הכרעת בית-המשפט תקבע האם קיים במדינת ישראל חופש ביזוי, אשר מאפשר לגורמים פוליטיים קיצוניים להכתיר בשמות גנאי קיצוניים, חמורים, את יריביהם האידיאולוגיים, האם מותר לייחס למי שפועל בדרכים דמוקרטיות מובהקות תכונות של תנועות ומשטרים אפלים - אנטי דמוקרטיים ואלימים".

לטענת אם-תרצו, הנתבעים "יזמו שורה ארוכה של פרסומים בכלי תקשורת האוהדים אותם" כחלק מ"אסטרטגיית ההתחמקות שהפעילו [...] בנסיונם לחמוק מהוראות החוק והקווים המנחים של הפסיקה". עו"ד העצני ויפת קוראים לבית-המשפט שלא להיכנע ללחץ הציבורי שהפעילו עליו הנתבעים.

"ההשפעות ההרסניות שיש לרשת האינטרנט בכלל, ולרשתות חברתיות דוגמת 'פייסבוק' במסגרתה הוקמה הקבוצה בה עסקינן, ידועות לכל"

"בעוד שהתובעת מנהלת את מאבקה הציבורי באופן דמוקרטי מזוכך ועל-פי החוק", נכתב בהמשך הסיכומים, "הנתבעים מנסים לכופף את החוק או ליצור בעבורם פרשנות מיוחדת, שתקנה רק להם את חופש השיסוי, ההכפשה וההוקעה, תוך שימוש באמתלת חופש הביטוי. דפוס התנהלות זה ממחיש את העדר המעצורים של הנתבעים, כמו גם את הסביבה הרעיונית שלהם, שמלמדת רבות על טיבם וטבעם. בעיקר היא מצביעה על חוסר תום הלב של הנתבעים - מי שמבקשים, בין היתר, להסתמך על הגנות תום הלב".

עמותת אם-תרצו מגדירה בסיכומיה את מקימי קבוצת הפייסבוק נגדה "קבוצת אנשים קנאית, המונעת משנאה ומדחף שלא ניתן לכיבוש לפגוע ביריביה האידיאולוגיים, במטרה להכפיש, לקלל ולהוציא מחוץ לגדר הלגיטימית את מי שאינו חושב כמוה".

לגופם של דברים, באי-כוחה של אם-תרצו טוענים כי הנתבעים והעדים שהעידו מטעמם (גילוי נאות: בהם העד תומר פרסיקו, אחיו של החתום לעיל) הציגו עמדות סותרות ולא הצליחו להוכיח שעומדת לנתבעים אף אחת מההגנות הקבועות בחוק.

"ההשפעות ההרסניות שיש לרשת האינטרנט בכלל, ולרשתות חברתיות דוגמת 'פייסבוק', במסגרתה הוקמה הקבוצה בה עסקינן, ידועות לכל", נכתב בסיכומים, "לרבות פגיעה עצמית פטאלית מצד כאלה שהושמצו על-ידי אחרים והושמו ללעג ולקלס. ברי כי גם הסתה כנגד אדם או גוף עלולה להביא גורמים קיצוניים לנקוט באלימות ולפגוע באותם מושמצים. אין לתת יד להסתה מכל מין וסוג, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית היא מושמעת, שהרי, לאסוננו, ידוע לאילו מעשים נתעבים היא עלולה לגרום".

בעוד שבאי-כוחה של אם-תרצו טוענים כי מסכת ההגנה לא הצליחה "לשרוט את דמותה הדמוקרטית והציונית של התובעת", הרי שהנתבעים "נטועים בסביבה הרעיונית של ארגוני השמאל הקיצוני, היוצאים באופן שיטתי נגד מדינת ישראל וחיילי צה"ל ומזדהים עם הצד הפלסטיני גם כאשר הוא נוקט באמצעי טרור ואלימות".

מכאן מגיעים התובעים למסקנה כי "הבסיס למסע הדיבה" נגד אם-תרצו הוא שהנתבעים "אינם יכולים לשאת את הביקורת הנוקבת של הנתבעת כנגד התנהלות ארגוני ופעילי השמאל האנטי-ציוני בארץ. הם אינם מוכנים לשחק בכללי המשחק הדמוקרטי. [...] בחוסר סובלנותם, את כללי המשחק הדמוקרטיים הללו הם אינם מוכנים לכבד. כאשר התובעת פועלת באופן מובהק בתוך גדרי הביקורת הלגיטימית שבמשחק הדמוקרטי, וכאשר היא הפכה לאפקטיבית, ניסו הנתבעים לנטרלה באמצעות הוצאתה אל מחוץ לגדר. ומה יותר אפקטיבי מאשר לכנות תנועה או אדם במדינת ישראל - תנועה פשיסטית ונאצית. זהו אכן הגידוף וההכתמה החמורים ביותר".

פרופ' זאב שטרנהל (צילום: מרים אלסטר)

חלק נכבד מסיכומי אם-תרצו מוקדש לניתוח חקירות העדים מטעם הנתבעת, עם דגש על חקירת פרופ' זאב שטרנהל, שהעיד מתוקף היותו מומחה לפשיזם. לטענת עו"ד העצני ויפת, פרופ' שטרנהל "רתם את תפיסת העולם הקיצונית שלו לחוות הדעת כדי לסייע להגנת הנתבעים" ו"התעלם מסממנים מרכזיים של 'פשיזם' אשר לא מתקיימים בתובעת". נוסף על כך, נטען בסיכומים, "מסקנת שטרנהל, לאחר שהפעיל את דמיונו, לפיה סממנים מסוימים של הפשיזם מתקיימים בתובעת, מבוססת על סילוף ועיוות הרעיונות של התובעת וייחוס כוזב של פרסומים ואמירות לתובעת ולראשיה".

לטענת התובעים, "מלאכת השיבוש וההונאה של פרופ' שטרנהל הגיעה לאחד משיאיה המרשימים ביותר" כשטען כי ארז תדמור, ממייסדי אם-תרצו, דרש במאמר להעמיד לדין פרופסורים הקוראים להחרים את מדינת ישראל. כשנחקר על כך בבית-המשפט הסביר פרופ' שטרנהל כי "אי-אפשר להפסיק לשלם משכורת של אדם, של חבר סגל באוניברסיטה ישראלית, בלי להעמיד אותו לדין. דין משמעתי או דין פלילי". לטעמם של התובעים, "שוב נחשפה דינמיקת הסילוף של פרופ' שטרנהל. דינמיקה שכל סטודנט לו היה נוקט בה ונתפס, היה מושלך מכל מוסד אקדמי. מר תדמור קרא לא לשלם משכורת מכסף ציבורי ישראלי למי שקורא להחרים את מדינת ישראל. פרופ' שטרנהל טען שהוא קרא להעמיד לדין את אותם מחרימים. וההסברים שסיפק למלאכת הסילוף מבישים וחמורים בפני עצמם".

זאת ועוד, אם-תרצו טוענת בסיכומיה כי העובדה שפרופ' שטרנהל הוא מומחה לפשיזם רק "מחדדת את המגמתיות, ההטיה ואת האופן בו ביזה [...] את אומנותו שלו, לא כל שכן את בית-המשפט, בכך שנרתם לסייע לנתבעים בכל מחיר. [...] בחקירה התמרמר על כך שהוא נשאל על השקפותיו ומאמריו המבטאים את השקפותיו הפוליטיות - הקיצוניות, האלימות והפוגעניות [...] הוא טען שאין לחבר בין ההשקפות הללו לבין 'סמכותו המקצועית' האקדמית. אלא שזה בדיוק מה שהוא עשה בהגישו את חוות דעתו לטובת הנתבעים. פרופ' שטרנהל הוא שהשליך וביזה את עבודתו האקדמית בכך שהעניק את שמו המקצועי למסמך המכונה חוות דעת, שהוא מבייש ופוגעני כמו המאמרים הפוליטיים החמורים ביותר מפרי עטו".

סיכומי הנתבעים יוגשו בחודש הבא.

42868-05-10