איראן אאוט

"סוריה: נגיב מיד אם ישראל תתקוף שוב", "ישראל: נפגע בטילים שרוסיה תספק לאסד", מוסרות הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ושל "הארץ", בהתאמה, במין חילוף תפקידים חינני. "עמידרור: נמנע מטילי ה-S-300 להפוך למבצעיים", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ". הכתב החתום על הידיעה הראשית, ברק רביד, מתלונן היום בטוויטר כי עמיתיו הכתבים הפוליטיים ציטטו את הסקופ ולא העניקו לו קרדיט. ההתבטאות של עמידרור, בתדרוך לשגרירי האיחוד-האירופי בשבוע שעבר, מופיעה ככותרת על שערי "מעריב" ו"ישראל היום".

"ראש הממשלה בנימין נתניהו אמנם ביקש משרי הממשלה שלא להתבטא בנושא מערכות ה-S-300 בפומבי, אולם בשיחות סגורות עם דיפלומטים ושרי חוץ זרים הוא מעביר מסרים מודאגים בסוגיה, בניסיון להפעיל לחץ של הרגע האחרון על רוסיה", כותב רביד. נראה שנתניהו אכן מעוניין שהעיסוק בסוגיה יתנהל, לעת עתה לפחות, בצנעה: ב"ידיעות אחרונות" התבטאות של שר החוץ הסורי מגיעה, כאמור, לכותרת הראשית. ב"ישראל היום" ההתבטאות של עמידרור מקבלת כותרת זעירה והדיווח עצמו נדחק לעמ' 11. כשליש מהידיעה הקצרה מוקדש לדברים שאמר נתניהו בסוגיה האיראנית דווקא. איראן מקבלת גם את הידיעה המרכזית בעמ' 9, על "סעיד ג'לילי, הקיצוני שבמועמדים לנשיאות – וגם המנצח המסתמן", כולל טור פרשנות. וכן, יש גם תמונה של בועז ביסמוט.

מע"מ ובע"מ

"המע"מ עלה ל-18%", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תמונה של שר האוצר, מתחת לכותרת הגג "שר האוצר עזב את המליאה לפני ההצבעה כדי לטוס לפריז לפגישות – וגם לחופשה פרטית", ומעל לכותרת משנה החובטת עוד בלפיד ("יחימוביץ': מתקשה להאמין שחתם על גזירה ונסע"). בשבוע שעבר הקדישו ב"ישראל היום" (שוב) טורים ומאמרים כדי להתלונן על "ידיעות אחרונות", המתמקד בעניין שולי כמו ההוצאות המופרזות על בתי ראש הממשלה רק כדי לנגח פוליטית את נתניהו. היום מוכיחים בחינמון (שוב) כי הם גזורים מאותו בד (גם אם דק ומשמים יותר).

הביקורת התדמיתית החלולה הזו מגיעה גם לכותרות הראשיות של "מעריב" ו"מקור ראשון", בהתאמה: "בכירים בליכוד: לפיד ברח במקום לעמוד מאחורי ההחלטה"; "בכירים בליכוד: 'היעדרות לפיד מההצבעה על המע"מ היא חרפה'". ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, העלאת המע"מ כלל אינה מגיעה לשער, ואת הכפולה הפותחת תופס העיסוק בסוגיה מעוטת החשיבות של שעון הקיץ. "שר הפנים אימץ את ההמלצה להאריך את שעון הקיץ", נכתב בכותרת הגג. כותרות אחרות בכפולת העמודים הן "פחות כסף, פחות חשמל" ו"שעה של אור: חיסכון של 30 מיליון שקל". תמונתו של שר הפנים, הלא הוא גדעון סער, ידידו האישי והקרוב של לפחות אחד מבכירי מערכת "ידיעות אחרונות", מעטרת את מרכזה.

הפיליטון שלא נגמר

גם הכפולה הבאה ב"ידיעות אחרונות" אינה מוקדשת להעלאת המס הכללית והמקיפה של שר האוצר לפיד, אם כי לפיד בהחלט מככב בה: "צו הגיוס של אשר וחיים", נכתב בכותרתה, פרפרזה על נאום נוסף שנשא אתמול לפיד בכנסת (לא במליאה, אלא באולם צדדי – כדי שיוכל להתקין שם טלפרומטר שקוף, "כמו אובמה"), שהוקדש למתקפה פופוליסטית (שקופה גם היא) על המגזר החרדי. כותרת הגג ממשיכה במנהגו של העיתון בימים האחרונים ומתייחסת להמלצות ועדת פרי (איש מפלגתו של לפיד) כאל "החוק ההיסטורי". "יו"ר יש-עתיד מיהר לחבק את החיילים החדשים", מוסיפה כותרת הגג המסולפת, המכתירה נאום יהיר ומביך כחיבוק, וחמור הרבה יותר – מכריזה כבר כעת חיה על "חיילים חדשים". הדיווח על העלאת המע"מ, לעומת זאת, מתחבא בסופה של הידיעה, מתחת לכותרת הביניים "לפריז, במחלקת תיירים".

שר הפנים גדעון סער מודיע על החלטתו בעניין שעון הקיץ, אתמול (צילום: פלאש 90)

"חוק השוויון בנטל: הרבה מהומה, מעט תועלת", נכתב בכותרת הדיווח של עמיר רפפורט ב"מעריב". "המלצות ועדת פרי הרבה פחות מהפכניות מכפי שחבריה מצהירים: יעד הגיוס לחרדים השנה יהיה רק 3,000 – פחות ממה שהיה נקבע ללא הוועדה. גם אם היעדים ימומשו במלואם בעוד שלוש שנים, עדיין יתגייסו פחות ממחצית בני ה-18 מכלל האוכלוסייה. החוק גם ינציח את השירות המקוצר של ישיבות ההסדר – 17 חודשים בלבד", מסתיימת כותרת המשנה בביקורת על ההישג של בני מגזרו של המו"ל והעורך בן-צבי.

"לפיד פועל לבטל את חוק הדיור הציבורי", "שרי אוצר קודמים בלמו את המהלך", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "בכיר במשרד האוצר אמר לי שסוף-סוף הם מצאו פראייר", נכתב בכותרת "גלובס על הבוקר", ציטוט של ח"כ גפני. "ממשלת הזדון: לומדי התורה לכלא", נכתב בפונט גדול במיוחד בכותרת הראשית של "יתד נאמן", היומון החרדי הנפוץ ביותר, המשתרעת על פני כל  החלק המערכתי של השער (למודעות האירושין שלום). "זעזוע ושאט נפש בעולם היהודי מההחלטות המבישות של הוועדה וההסתה הפרועה כנגד לומדי התורה שליוותה אותו", נכתב באחד המשפטים הרבים המרכיבים את כותרת המשנה. היא מסתיימת בציטוט הבא: "סיפור הגיוס וה'שוויון בנטל' נועד לחפות על מכת גזירות כלכליות שהשית יאיר לפיד על אזרחי המדינה". שמו של חבר-הכנסת המצוטט – הו, האירוניה – הוא מוזס.

משפט ליברמן

"אז מי כאן משקר? השופטים יחליטו", מסכמת כותרת המשנה לדיווחו של שלום ירושלמי ב"מעריב" את שלב ההוכחות במשפטו של שר החוץ הנבצר אביגדור ליברמן, עם תום עדויותיהם של הסגן המושלך דני אילון ושל ליברמן עצמו ("סגר חשבון, בקול רועד" היא כותרת הטור). וב"ידיעות אחרונות"? "איילון רודף תקשורת אובססיבי" היא הכותרת נטולת הפניות לדיווח נטול המניעים הזרים על המשפט.

קונצרט לקונצרן

"למה אנחנו אוהבים כלבים, אבל אוכלים פרות?", שואלת כותרת טור תזונה במוסף "גלריה" של "הארץ".

"ששינסקי: 'צריך לבדוק כמה מרוויחה כיל ממשאבים שקיבלה מהמדינה בזול או בחינם'", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "'המחצבים שייכים על-פי דין לציבור כולו', הכריז פרופ' איתן ששינסקי לקראת הקמתה של הוועדה הממשלתית החדשה שתגבש את מדיניות הזכיונות והמיסוי על אוצרות טבע", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בציטוט מעניין, של מנכ"ל התאחדות-התעשיינים: "אני מקווה שהוא לא יעמוד בראש הוועדה – הוא כבר אמר את דעתו", אומר נציג בעלי ההון על הפרופסור. זו עמדה רווחת המופיעה תדיר בדיונים טעונים בנושאי חברה וכלכלה ובכלל, והיא מעידה על תפיסה שגויה מעיקרה של עקרון האובייקטיביות, כאילו יישומה של זו הוא במחיקת כל ידע ותובנה לפני שניגשים לבחון ולהחליט בסוגיה זו או אחרת.

המורשת המוזרה הזו, שרידי תפיסות פוסטמודרניות שהגיעו לכאן באיחור הרגיל, מסלפת את הדיונים שבהם היא מרימה את ראשה באופן בסיסי מאוד, בכך שהיא מערערת את האמינות העקרונית של אמיתות ברורות מאליהן. כך, בשם עקרון האובייקטיביות, הניטרליות, אולי אפילו בשם המדע, קובע בעל עניין מובהק בסוגיה כי התפיסה שלפיה "צריך לבדוק כמה מרוויחה חברה מסחרית ממשאבי הטבע שקיבלה לרשותה" או כי "משאבי הטבע שייכים לציבור" היא חד-צדדית, אינטרסנטית ופוסלת את המחזיק בה מלדון ולפסוק בסוגיה.

מנכ"ל החברה-לישראל ניר גלעד (צילום: משה שי)

במדור הוויצים הפותח את מוסף "כלכליסט" מונה גולן פרידנפלד את רצף הכשלונות העסקיים של החברה-לישראל, שבבעלות האחים העופר ובניהולו של ניר גלעד ("צים שוקעת, בזן צולעת, והשבוע בטר-פלייס מחקה השקעה של מיליארד שקל"), מזכיר את שכרו האסטרונומי של גלעד (שאושר לאחרונה בחטף רגע לפני כניסתו לתוקף של חוק המחייב את אישור המשקיעים לכך), ותוהה: "אולי עכשיו סוף-סוף מישהו בדירקטוריון יטרח להתמודד עם השאלה שכולם בחוץ שואלים כבר זמן מה: האם ניר גלעד שווה את הכסף?".

גם עבור מדור מהיר של דעה במאה מלה, זו שאלה מוזרה. הרי אין ולא היתה מעולם קורלציה בין שכר עשרות המיליונים של גלעד לבין תרומתו, ככל שזו קיימת לניהולה הישיר של החברה. ההסבר המתבקש והגלוי של האנומליה הזו הוא כי מדובר בשדר עז ובוטה של אילי ההון בעלי החברה למשרתי ציבור (שגלעד נמנה עימם לפני שעבר לשרת את בני משפחת עופר), בחינת – גם אתם, נערי, יום אחד, בנסיבות המתאימות, יכולים להיות ניר גלעד. אבל אולי אסור לכתוב זאת, כי הרי מדובר בנקיטת עמדה.

את מדור החברה של מוסף "כלכליסט" פותח ארי ליבסקר בתיאור קונצרט שנערך לפני חמש שנים ושאותו סיקר באותו מדור – נוחי דנקנר היה אז אורח הכבוד אחרי שהקונצרן שבשליטתו, אי.די.בי, העניק חסות לאירוע במלאות חמש שנים לעסקת ההשתלטות. מנכ"ל התזמורת החניף לדנקנר, ו"הקהל לא נותר אדיש והגיב בשריקות וקריאות בוז. דנקנר אמר אחר-כך שבאולם ישבו מיעוט של 'שמאלנים, קנאים ומרי נפש'. זה היה לפני המחאה, ולפני שבאי.די.בי הפסיקו לחגוג והתחילו לשרוד. ממש השבוע מלאו עשר שנים לעסקה, אבל ביום שישי בבוקר הכריזו הכותרות על סופה הקרב של שליטת דנקנר בקונצרן. ממש באותו בוקר גזרה הפילהרמונית את הסרט בהיכל התרבות המחודש, ואירחה את התורמים הגדולים שאיפשרו את השיפוץ. דנקנר לא היה כוכב האירוע. למעשה, הוא כלל לא היה שם. אבל כולם דיברו עליו".

ותק של שנים מעניק פרספקטיבה – גם לאנשי ההון, גם לעיתונאי המסקר אותם, גם להתבוננות בטור שהוא כותב. מה שהחל כמדור מרושל ועילג גיבש עמדה ואופי, ואף מנפק מדי פעם פנינים ואבחנות חדות מפי הסוסים עצמם. היום מצטט ליבסקר את אלן לי, "מיליונר, בעלים של קרן ההשקעות פרינסטון": ישראל נהדרת, אבל מזכירה את רוסיה. גם אצלכם השתלטו אוליגרכים על הנכסים של המדינה והתעשרו. יצא לי להיות שותף בכמה מיזמים עם אחד מהם, תשובה, אצלנו באנגליה. עבדתי עם דלק נדל"ן ועם המנכ"ל איליק רוז'נסקי. הכרתי גם את יגאל אהובי, שהוא בחור טוב, בעיקר כשמדובר בעצמו. החבר'ה האלה פעלו ביהירות, חוסר רגישות וחמדנות. הם רצו להוציא כמה שיותר דיבידנדים ולא התייחסו כלל לכמה תשואה אפשר להוציא מהנכסים שהם קנו. הזהרתי אותם, אבל הם לא הקשיבו, לא היה אכפת להם, ואני חושב שמזה אפשר ללמוד על צורת ההתנהלות והמנטליות".

למרות שאיפתו המוצהרת של עורך מדור שוק ההון במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", גם היום לא נמצא מקום לעיסוק בלוליינות הפיננסית של אילן בן-דב. בידיעה הפותחת את המוסף מדווח גד ליאור כי מכון מחקר שווייצרי בדק ומצא כי ישראל נמצאת במקום הראשון מבין 60 הכלכלות המפותחות בעולם במדד החדשנות העסקית.

חוויה

"העלייה של ג'ונסטון לבמה", כותב בן שלו ב"גלריה", "והאהבה העצומה שהורעפה עליו מהקהל הגדול שמילא את מועדון הבארבי היו יכולות להשתלב ב'השטן ודניאל ג'ונסטון', הסרט התיעודי שנעשה על הזמר לפני כמה שנים והצית גל שני של התעניינות בו (הגל הראשון התרחש בתחילת שנות התשעים, כשהמעריץ קורט קוביין הצטלם בכל הזדמנות עם חולצה ועליה ציור של אחת מעטיפות אלבומיו של ג'ונסטון). חלק ממאות האנשים שבאו שלשום לבארבי מכירים את יצירתו של ג'ונסטון בצורה עמוקה ואינטימית, והם בוודאי התרגשו מאוד לראות אותו מול העיניים. אבל גם אחרים, שמכירים אותו מהסרט או שרק שמעו עליו והחליטו לבדוק אם באמת מדובר באמן חד-פעמי, הרגישו בוודאי את מגע קולו ושיריו על לבם. זאת היתה הופעה נהדרת".

ענייני תקשורת

"נבחן איסור על בעל תאגיד להחזיק בגוף תקשורת", נכתב בכותרת ידיעה של צבי זרחיה ב"דה-מרקר", ציטוט של יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי, זאת במסגרת איסור החזקות צולבות (ריאליות ופיננסיות) שבחוק הריכוזיות המתגבש. באותו עיתון מתפרסמת ידיעה מתורגמת מרויטרס, המדווחת כי "מרדוק מנסה לשכנע את המשקיעים שעיתונות עדיין יכולה להניב כסף": "בכנס שנערך ביום שלישי ניסה רופרט מרדוק לשווק למשקיעים את 'ניוז קורפ החדש' – האימפריה המפוצלת שלו – ולא שלל אפשרות שירכוש עיתונים נוספים. 'יש הזדמנות לעשות הכל מחדש'". עוד ענייני תקשורת ב"דה-מרקר": נתי טוקר מדווח על "סערה בקול-ישראל: למפרסמים דווח על פרסומות שלא שודרו", ויסמין גואטה מדווחת על פסיקה שלפיה "ההפיכה ב'יתד נאמן' היתה חוקית".

"ערוץ 10 מציג: מילצ'ן נגד לאודר", נכתב בכותרת על שער "ממון". "קרע בין שני בעלי מניות בערוץ: ארנון מילצ'ן פנה לרשות השנייה בטענה כי אחזקותיו של רון לאודר גדולות מדי – בניגוד לחוק. טוען: לאודר מעורב בחלק ניכר מהפעילות העסקית בערוץ. לאודר: 'אין שחר לטענות'", נכתב בכותרת המשנה המפנה לידיעה של רז שכניק. "גם לאודר וגם מימן הביעו באחרונה אי-נוחות מעסקאות בעלי עניין שמתרחשות באתר נענע10, השייך לערוץ וללאודר בחלוקה שווה", כותב שכניק בשם "מקורבים לערוץ".

על שער העיתון מקודמת כתבה אחרת של שכניק, על עלילותיו של איש ערוץ 10 לשעבר, שרון גל. "המכות עם גיא לרר, התמונות המביכות והדיווחים על הטרדות מיניות", נכתב מתחת להבטחה: "שרון גל: התחקיר המלא – מחר במוספים של 'ידיעות אחרונות'". עד מחר, המעוניינים לקרוא על מעלליו של גל מוזמנים לקרוא את הכתבה המקיפה של נורית רוט כאן אצלנו, באתר "העין השביעית".