התיעוד המצולם של תקיפה ואונס אשה ברחוב אבן-גבירול בתל-אביב זכה לכמה דקות שידור טלוויזיוניות בחדשות ערוץ 10, ואחריהן עבר המגיש, תוך אנחת הזדהות ודקת השהיה מתבקשת, לידיעה החדשותית הבאה.

התיעוד המצמרר סיכם שבוע שבו, כדרך שגרה, נרצחה עוד אשה על-ידי בעלה, אבל לרוע מזלן של הנשים שנרצחו ונאנסו, הגבר שפגע בהן היה גבר פשוט, מן השורה, לא ידוען, לא פוליטיקאי וגם לא איש תקשורת. לכן מעשי שחיטתן, תקיפתן ואינוסן של נשים אלו זכו רק לכמה כותרות ולדיון קצרצר יחסית במהדורת החדשות. שהרי תחומי הצבא, הפוליטיקה והכלכלה חשובים הרבה יותר מטרגדיות פרטיות של נשים אחדות, עם כל הצער שבדבר, לא?

אז זהו, שלא מדובר בטרגדיות פרטיות. יותר מדי נשים נרצחות על-ידי בעליהן. יותר מדי נשים נאנסות. יותר מדי נשים מותקפות מינית. יותר מדי ילדות ונערות עוברות גילוי עריות ותקיפות מיניות על-ידי קרוביהן. יותר מדי נשים נפגעות מכדי שניתן יהיה להתייחס לתופעה כאוסף של טרגדיות אחדות. מדובר כאן בתופעה מגדרית, שבה מתרחשת פגיעה חמורה וקטלנית במישורים רחבי היקף בבנות מגדר אחד על-ידי בני מגדר אחר. זוהי תופעה חברתית שרווחת ומתרחשת לא רק במהלך הקרבות בסוריה או במדינות עולם שלישי, אלא  כאן ועכשיו בישראל הנאורה והמתקדמת של שנת 2013.

ובכל זאת, הפשעים היומיומיים שנעשים בנשים זוכים לסיקור תקשורתי מקיף ורחב רק כשמדובר במקרים שבהם הגבר הפוגע הוא גבר מושך רייטינג, כלומר מישהו שאוחז במשרה רמה או ידוען, כמו במקרים של איציק מרדכי, משה קצב או עמנואל רוזן. אי-אפשר בכלל להשוות את שעות השידור (המבורכות) שהוקדשו לעיסוק בפשעיו של כל ידוען כזה בנפרד לסך שעות השידור שהוקדשו למשל  לסיקור מקרי הרצח של נשים בשנה האחרונה, או לסיקור מקרי האונס והפגיעה המינית בשנה האחרונה.

כילדה שעברה, כמו אחת לשבע ילדות אחרות, אונס בילדותה, וכאשה שככל אשה עברה אינספור הטרדות מיניות בחייה, אני יכולה להעיד, כמו המוני נשים אחרות, שהפגיעות המיניות הינן רצחניות ופוגעות פגיעה אנושה במישורים נרחבים של ההתמודדות היומיומית.

אל מול סטטיסטיקות של אחת לאחת שהוטרדה מינית, אחת לשלוש שהותקפה מינית, אחת לחמש שנאנסה ואחת לשבע שעברה אונס בילדות, נראה שהעיתונות הישראלית עדיין לא הבינה עד כמה חיוני להתגייס לטיפול תקשורתי מקיף בתופעות הרצחניות הללו, גם כשלא מעורבים בהן טאלנטים מושכי רייטינג למיניהם.