בלילה שבו נחתם ההסכם הקיבוצי בין עובדי "מעריב" לבין שלמה בן-צבי, הסתודד הבעלים החדש של "מעריב" עם מקורבו אודי רגונס (בעבר סמנכ"ל "מקור ראשון" וכיום ב"מעריב") ושוחח עימו על חגי מטר, יו"ר ועד העובדים בעיתון. כך טוענת גבי גולדמן, עורכת חדשות חוץ ב"מעריב" וחברת ועד העיתונאים, בתצהיר שהגישה בשבוע שעבר לבית-הדין לעבודה בתל-אביב באמצעות עו"ד אמיר בשה.

הנהלת "מעריב" טוענת כי אי-קליטתו מחדש של מטר ב"מעריב" נבעה מהחלטה של עורך מקומוני הקבוצה דאז, יובל היימן, ונבעה משיקולים כלכליים ולגיטימיים בלבד. בארגון העיתונאים דוחים גרסה זו וטוענים כי ההחלטה בעניינו של מטר התקבלה בדרגים הגבוהים של ההנהלה, בשל היותו יו"ר הוועד.

"בליל החתימה על ההסכם הקיבוצי, לילה שבו היו שני הצדדים שקועים במו"מ קדחתני שהסתיים בשעה שש בבוקר, נתקלתי בסצינה שעוררה את חשדי", מצהירה גולדמן. "בנקודה מסוימת, שבה הצוותים התפצלו להתייעצויות ודיונים פנימיים, הסתובבתי אנה ואנה במשרד הגדול (בחיפוש אחרי שירותים), כאשר לפתע מצאתי עצמי עומדת מול שלמה בן-צבי, מבעלי המשיבה, ויד ימינו אודי רגונס, כיום סמנכ"ל ב'מעריב', שהסתודדו בקצה של מסדרון מרוחק.

"למרות שלא שמעתי משפטים שלמים, הצלחתי בבירור לשמוע שם שחזר בשיחתם שוב ושוב – 'חגי מטר'"

"ניכר היה כי השניים חיפשו את המקום המבודד ביותר במשרד הגדול שבו נוהל המו"מ, משרדם של צלמאיר, פילוסוף, טולדנו, באי-כוח המשיבה דאז, וכל שפת הגוף שלהם רמזה כי מדובר בנושא חשוב ומתוח. חייכתי אליהם לשלום והמשכתי בדרכי, אולם הסקרנות העיתונאית שלי גרמה לי להשתהות מאחורי כוננית ספרים כדי לנסות לשמוע מה ה'ביג דיל'. עמדתי שם כדקתיים, ולמרות שלא שמעתי משפטים שלמים, הצלחתי בבירור לשמוע שם שחזר בשיחתם שוב ושוב – 'חגי מטר'.

"אני זוכרת היטב כי חזרתי לחברי בתחושה קשה שלפיה משרתו של חגי מטר בסכנה מוחשית. התלבטתי אם לחלוק עימו ועם היתר את המידע, והחלטתי שלא לעשות כן, כדי שלא להוסיף עוד דאגה אחת לדאגות הרבות שהעכירו את מצב רוחנו באותו לילה, ומתוך אמונת תם כי מעסיק שרוצה בטובת העובדים לא יפטר יו"ר ועד בזמן מאבק עובדים. בדיעבד אני מצרה על כך שלא אמרתי דבר".

לטענת גולדמן, מטר היה "הרוח החיה מאחורי התארגנות העיתונאים ב'מעריב' עוד מיומה הראשון", ואי-קליטתו מחדש גרמה נזק לוועד. בוועד "מעריב" נותרו רק שני חברים פעילים, היא והכתב יובל גורן, ושניהם "כורעים תחת העומס, הן האובייקטיבי והן הרגשי". לטענתה, "נסיונות רבים לגייס חברים חדשים לוועד נתקלו בתגובות מהססות, מכיוון שאנשים חוששים מגורל דומה כשל חגי מטר. אני עצמי הרגשתי לא פעם, בהולכי במסדרונות 'מעריב', כאילו על מצחי מצוירת מטרה, ואף הבעתי בפני חברי ובפני ארגון העיתונאים וההסתדרות חשש ש'יפטרו אותי כמו שפיטרו את חגי'".

גולדמן מציגה תמונת מצב עגומה, שבה בשבועות האחרונים "כל הישגי מאבק העיתונאים מתמסמסים". לטענתה, מאז החתימה על ההסכם הקיבוצי, הנהלת "מעריב" "התנהלה כיריבה של הוועד ולא כפרטנרית ליחסי עבודה קיבוציים". גולדמן טוענת כי חברי הוועד נאלצו לרדוף אחר ההנהלה כדי לשמוע ממנה על כוונותיה; כי ההנהלה סירבה לנהל מו"מ עם הוועד; וכי ההנהלה פנתה לעובדים בהסכם הקיבוצי והציעה להם לעבור לחוזה אישי "בשכר ובתנאים נמוכים יותר ולא – יבולע להם באמצעות פיטורים".

לדבריה, ניכר חוסר תום הלב של הנהלת "מעריב", שביד אחת מבקשת לפטר עובדים מאורגנים ומנגד הבעלים בן-צבי מודיע כי החברה נמצאת על סף רווחיות, כפי שדווח באתר זה.

גולדמן עתידה להיחקר על תצהירה בדיון שיתקיים מחר בבוקר בבית-הדין.

21961-11-12