היו גזירות?
אירועי פלילים מאפילים גם הבוקר על הנעשה מאחורי ולפני הקלעים של המערכת המפעילה את האורגניזם הקרוי מדינת ישראל. מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי הדיווחים על מהלכיה של אותה מערכת בכלל, והמהלכים להרכבת תקציב המדינה בפרט, יבחין אולי כי לא רק הדם השכיח את הכסף (ובאמת, מה עם הכסף?) – אלא גם ההשלמה.
"להבדיל מרוב הפוליטיקאים, כשהוא מדבר או כותב, מטרתו הראשונה של לפיד אינה בהכרח לשכנע בצדקת דרכו. המלים שלו מבקשות קודם כל ליצור הזדהות, ואז לטעת ספק סביר", מנתח מאמר העורך של "מוסף 'כלכליסט'" את המצב הנוכחי. "הן עושות זאת על-ידי כך שהן מחדירות בשומע תקווה פרטית לשיפור מצבו האישי. ומרגע שהתקווה ניטעה, קשה לוותר עליה. תקווה מעקרת את החשק למחות", כותב אמיר זיו בטורו האישי, שכותרתו השבוע היא "למה אין לנו סיכוי בקרב מול יאיר לפיד".
"אתה יכול לנתח עד מחר בצורה רציונלית את גזירות התקציב ולמצוא שלא טמון בהן בסיס לאופק החיובי שעליו מצהיר לפיד", הוא ממשיך וכותב, "אבל בו בזמן – ולפיד יודע את זה – אתה לא רוצה להפסיד את הצ'אנס 'לצאת מהצד השני' ב'מצב טוב יותר', 'שונה מהיסוד', ועוד 'בלי כאב'. הרציונל הסקפטי שלך נתקל באמוציה חיובית. לפיד הוא אמן של הטבעת אמוציה חיובית".
מי שניסו בכל זאת להמשיך לנתח בצורה רציונלית את גזירות התקציב הם כתבי ועורכי "דה-מרקר", המקדישים גם הבוקר את הכותרת הראשית לטיוטת תקציב המדינה שתובא בקרוב לאישור הכנסת. "טבלת הגזירות של האוצר: ככל שהעשירון נמוך יותר – שיעור הפגיעה גדל", מודיעה כותרתו של הדיווח, מאת מוטי בסוק. הידיעה מהשער ממשיכה בעמ' 3, ובו טבלה מפורטת הממחישה מי ייפגע מהתקציב ועד כמה, בהתבסס על נתונים רשמיים של מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר.
פלילים (1)
בכל העיתונים מתפרסמות הבוקר תמונות רבות מתוך סרטון שהפיצה אתמול משטרת ישראל, המורכב ממראות שקלטו מצלמות האבטחה בסניף בנק הפועלים בבאר-שבע שבו רצח איתמר אלון ארבעה בני-אדם. הסרטון שהפיצה המשטרה עוּדן, ותמונות של פצועים או גופות שנקלטו במצלמות טושטשו ונחתכו החוצה. "המטרה בפרסום תיעוד הטבח: הדיפת הביקורת על המשטרה", מדווחים אבי אשכנזי ואורי בינדר ב"מעריב", שכמו עמיתיהם, אינם מתאפקים מלהשתמש בחומרי התעמולה שסופקו להם.
"קשה לי לראות את הסרטון", אומרת לכתב "ידיעות אחרונות" מרים כהן, בת-הערובה שהצליחה להיחלץ מהסניף. "זה מזעזע, עוברת בי צמרמורת נוראה בכל הגוף", היא מוסיפה. "זה היה קשה לצפייה, והקטע עם וידוא ההריגה לא ייתן לנו לישון בלילה", אומרת לכתב "מעריב" בת דודתו של עידן סברי, שנהרג בתקרית. "הקטע של סחיבת הגופה בידי השוטרים היה גם הוא קשה נורא", הוסיפה, ואמרה עוד כי בני המשפחה מנעו מאמו של המת לצפות בסרטון.
"לאחר שצפיתי באירועים בסרטון, צמרמורת עברה לי בכל הגוף", אמר ניצול אחר, רמו וקנין, לכתב "ישראל היום". קרובת משפחה של מאיר זיתון, שנהרג בתקרית, אמרה לאותו כתב כי מוטב היה אילו היתה המשטרה מוותרת על פרסום הסרטון.
אמנון לורד, איש "מקור ראשון" ו"מעריב", צפה גם הוא בסרטון וחזר ממנו עם תובנה שמצא לנכון לחלוק עם קוראיו: "יש רק מסקנה אחת ברורה מההתרחשות: מה היה קורה אילו רק היה שם איש ביטחון עם נשק, אילו היה שם אזרח עם אקדח נעוץ מאחור, בולט כמו אר.פי.ג'י מתחת לחולצת טריקו. כל-כך הרבה נשק מסתובב בישראל בחוצות, וכשצריך מישהו טוב עם נשק, הוא איננו".
פלילים (2)
"רצח הבנות: שוטרים התעלמו מתלונת האם", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", ששמה במרכז סדר יומו של היומון את מותן של שתי ילדות קטנות מהכפר הבדואי אל-פורעה שבנגב. "הארץ" הוא העיתון היחיד המעניק לסיפור את הבולטות שהיו מעניקים לו יתר העיתונים לו היה מתרחש ביישוב יהודי.
המעשה של "הארץ" אינו מסתכם בהתעקשות פוליטיקלי-קורקטית להבליט מקרה קשה שאירע במגזר הערבי – מעשה שאצל עורך נמוך מצח יכול היה להסתכם בכותרת גדולה ומדממת בסגנון "בדמי ימיהן", תמונה מזירת הרצח וסקירה ביוגרפית מציצנית. הידיעה המופיעה הבוקר ב"הארץ", שעליה חתומים יניר יגנה, ג'קי חורי ויניב קובוביץ', מוקדשת לפן המערכתי של הסיפור: הטענה שלפיה המשטרה נמנעה מלטפל בקריאת מצוקה מצד אמם של הילדים. זו, בדרך כלל, הגישה הקבועה של "הארץ" למקרים מסוג זה, בכל המגזרים.
בטבלואידים, שבהם מוות של ילד הוא בדרך-כלל הזדמנות להשתפכות, העדרן של הכותרות הסנסציוניות דווקא מעט צורם הבוקר. באופן חריג, עורכי "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ובן דודם בעל משבר הזהות "מעריב" בחרו משום מה גם הם לדווח על הרצח דרך פריזמת הכשל המערכתי.
"המפכ"ל רומז: פיקוד משטרת ערד ישלם את מחיר המחדל", מכריזה כותרת דיווחם של איציק סבן וגדי גולן ב"ישראל היום". "האם התלוננה נגד האב, במשטרת ערד התעלמו", מאשימה כותרת דיווחו של אבי אשכנזי ב"מעריב". "מחדל רצח הילדות", זועקת כותרת הדיווח ב"ידיעות אחרונות", המועצמת באמצעים גרפיים מהסוג החביב על עורכי העיתון (במקרה זה פונט "חיים" בטקסטורה של חותמת, על רקע תצלום מטושטש של אמבולנס).
העמוד של ביבי
עמ' 9 של "ישראל היום" מוקדש למהלך המגננה היומי של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. אף שכל שלושת הטקסטים המופיעים בעמוד מדבררים את עמדותיו המוצהרות של נתניהו, אף לא אחת מכותרותיהם מזכירה את שמו המפורש.
"רה"מ: 'מברך בדיקת הוצאות אישי ציבור לאורך השנים'", מודיעה הכותרת הראשית בעמוד, המוקדשת להחלטת מבקר המדינה. בכותרת המשנה מופיעה התיבה "רה"מ" שוב, פעמיים, בלי אזכור המלה "נתניהו". התיבה הזו חוזרת פעמיים נוספות בטור הצד, הקורא כדלקמן: "לשכת רה"מ: 'מקלחת במטוס? ערוץ 10 שוב מנסה להכפיש את רה"מ'".
את הקומפוזיציה משלים טור דעה מאת גונן גינת, המצליח גם הוא להימנע מאזכור המלה "נתניהו" ולו פעם אחת לכל אורכו, וזאת על אף שהעילה לפרסום הרשימה היא הטענה שלפיה ראש ממשלת ישראל הנוכחי ומשפחתו לוקים בנהנתנות הגורמת לבזבוז כספי מדינה. שמות שגינת כן מקפיד לציין בטור: אולמרט, שרון, פרס. "אנחנו צריכים החלטה של גורם מוסמך, נקי מהטיה פוליטית המאפיינת את כמעט כל העיתונאים שעוסקים בנושא", כותב גינת. מה שנכון.
תהליך השלום
"חבר צוות המו"מ בשיחות סגורות: פתרון שתי המדינות אינו סביר", מודיעה כותרתו הראשית של "מעריב", המפנה לדברים שאמר טל בקר, מיועציה של השרה ציפי לבני, המצוטטים על-ידי הכתב אלי ברדנשטיין. בכפולת הדעות של "ידיעות אחרונות" לוקח גיא בכור את הלך הרוח של "סביבת לבני" צעד אחד קדימה, ומכנה את הפלסטינים "ישות בדיונית".
ובינתיים, בצפון
"מפקד חיל האוויר: אנחנו נערכים למלחמה בהפתעה בגבול הצפון", מבשרת הכותרת הראשית של היומון הדתי-לאומי "מקור ראשון", היחידה המוקדשת הבוקר לגבול ישראל-סוריה המתחמם. דבריו של אמיר אשל זוכים למקום בולט גם בשערי "הארץ" ו"ישראל היום".
דרוש תחקיר
"רשות המסים בודקת את תכנוני המס של גוגל", מבשרת הכותרת הראשית על שער "כלכליסט", שכמו אתמול, מוקדשת לתמרונים הביורוקרטיים שבאמצעותם מצליחה ענקית הרשת לצמצם באופן מעורר התפעלות את שיעורי המס שהיא משלמת על פעילותה בישראל. כתבי "כלכליסט", שהקדישו לסוגיה תשעה עמודים שלמים ביומיים האחרונים, מספקים הבוקר קצה חוט לקורא המעוניין לנחש מהיכן קיבלו את המידע הראשוני: מתברר שבדיקת רשות המסים נמשכת כבר כמה חודשים (וזאת לאחר שאתמול כתבו שם כי "ישנה אפשרות" שתיפתח בדיקה בנושא).
הפרויקט של "כלכליסט" נולד, ניתן לשער, כשמידע מוצק שהתקבל ממקור חיצוני מהימן נפגש עם אפשרות להעלאתה של סוגיה עקרונית לסדר היום הציבורי. פירותיו של קמפיין רב-לאומי שמתנהל בשנים האחרונות סביב נטייתם הטבעית של תאגידים להפריש כמה שפחות כסף לידי המדינות שבהן הם פועלים מספקים במקרה זה מידע השוואתי ורקע תיאורטי על הסוגיה.
נוסף לבדיקה של חברות נוספות הפועלות בדומה לגוגל, האלמנט היחיד שחסר בגלגולו הישראלי של הקמפיין הראוי, שטרם סחף כלי תקשורת שאינם "כלכליסט", הוא סדרה של תחקירים רחבי יריעה מהסוג שהחל להתפרסם בשנה שעברה ב"גרדיאן" הבריטי. יומון האיכות הלונדוני הזכיר בכך לקוראיו כי יהיה זה פספוס להשאיר את מלאכת חשיפתן של פרשות פיננסיות מסוג זה לרשויות הממשל. הרשויות הרי לוקות בנכות מובנית: מעצם טבען, הן מתרכזות בפלילי. המנדט של העיתונות רחב יותר, וכולל גם את הכשר-אבל-מסריח. וזה, כך נראה, המאפיין המשותף לרוב תכנוני המס.
סימנייה
"בפעם הראשונה שפגשתי את מישל קישקה הייתי אבוד. הייתי חייל בעיתון 'במחנה', מחלקת הגרפיקה. מישל היה איש מילואים שמדי פעם תרם איורים לעיתון", כותב המאייר והקומיקסאי אסף חנוכה ב"מוסף כלכליסט", בפתיח לראיון שערך עם קישקה לרגל צאת ספרו "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא". "הייתי בן 19", כותב חנוכה, "וידעתי שאני רוצה לאייר קומיקס. אבל לא הכרתי אף 'מבוגר' שעבד בזה, ורוב האנשים כבר רמזו לי בעדינות שבעצם החלום שלי זה להיות גרפיקאי. מישל היה סוף-סוף דוגמה לכך שאפשר לעשות קומיקס ולהישאר בחיים".
ענייני תקשורת
"חיילי צה"ל יוכלו להגיש תביעות נגד גורמים שיטיחו בהם האשמות כוזבות על פעילות מבצעית שביצעו. כך קובע תיקון לחוק לשון הרע שאושר אתמול במליאת הכנסת בקריאה טרומית", מדווח ב"ישראל היום" הכתב הפרלמנטרי גדעון אלון. "בה בעת שראוי שיינתן חופש ביטוי למבקרי צה"ל, ראוי שתינתן זכות הביטוי ללוחמי צה"ל, לפחות בכל הנוגע לשמם הטוב", אומר לו ח"כ יוני שטבון (הבית-היהודי), החתום על ההצעה יחד עם חברי-הכנסת יריב לוין (ליכוד) ונחמן שי (עבודה).
ב"דה-מרקר" מדווחת הילה ויסברג כי מאות מעובדי הוט הפגינו אתמול נגד סגירתם של כמה ממוקדי השירות הידועים לשמצה של חברת הכבלים והעברת פעילותם למיקור חוץ (המוניטין המחפיר של החברה בתחום יחסיה עם לקוחותיה אינו מוזכר בידיעה). "ב-Hot הסבירו עד כה כי עקב שיפורים טכנולוגיים שהוכנסו בחברה, הם נזקקים לפחות טכנאים ונציגי שירות", מוסבר בידיעה.
באותו עיתון מפרסם הבוקר נתי טוקר סקירה עדכנית ומקיפה על המשבר המתמשך ב"מעריב", שהפרק החדש והעגום שלו כולל את סגירת מערך המקומונים של קבוצת התקשורת, חיסול חברת ההפצה שלה והצהרות על סגירתו המתקרבת של בית-הדפוס ועל גל נוסף של פיטורים. מבין השורות מצטיירת דמותו של המו"ל, שלמה בן-צבי, כמנהל רשלן, כזה שניסה להעלות את מחירי המודעות ומחירי המנויים ונותר עם פחות מודעות והרבה פחות מנויים – או לחלופין כמנהל ציני, שדירדר את העיתון בכוונה תחילה כדי שיוכל להיפטר ממחלקותיו הלא-רווחיות חרף ההתחייבויות שעליהן חתם בעת הרכישה.
אתמול פורסם כי קבוצת עזריאלי סיכמה על רכישת בית "ידיעות אחרונות" בתל-אביב בתמורה לסכום של 374 מיליון שקל. על-פי התכנון, הבניין יוחרב ובמקומו ייבנה מגדל ובו מרכז מסחרי שיתחבר לקניון עזריאלי, הפועל בסמוך. "יצוין כי לפני חודשים אחדים צוטט בכיר בקבוצת 'ידיעות אחרונות' כאומר שהעיתון שוקל להעביר את העובדים למבנה בית-הדפוס בראשון-לציון כצעד 'התייעלות וחיסכון' עקב ירידת הכנסות העיתון בגלל התחרות מצד 'ישראל היום'", כותב העורך הכלכלי של "ישראל היום", חזי שטרנליכט, ומוסיף, משום מה: "אתמול התברר כי למעבר לראשל"צ יש 374 סיבות אחרות".
מבקר המדינה יוסף שפירא, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין וח"כ אמנון כהן, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מציגים לראווה את דו"ח נציב תלונות הציבור, אתמול (צילום: פלאש 90)
"יש תמורה? רשות השידור – שיאנית התלונות המוצדקות בשידור הציבורי", עוקצת הכותרת הראשית בכפולת העמודים 16–17 ב"דה-מרקר", המוקדשת לדיווח מאת גבריאלה דוידוביץ'-ויסברג על הדו"ח השנתי של נציב תלונות הציבור. באתר זה הרחיב על כך אתמול אורן פרסיקו.
"שרון גל דורש מערוץ 10: פרסמו הודעה שתנקה את שמי" היא כותרתו של דיווח מאת לי-אור אברבך המופיע בגליון "גלובס" שראה אתמול אור. גל, עד לאחרונה מגיש התוכנית "לילה כלכלי" בערוץ 10, פירט את דרישותיו במכתב שהועבר למעסיקיו לשעבר על-ידי עורך-דינו. לשון המכתב מאיימת, אם כי הוא אינו מציין בו במפורש כי יתבע לדין גורמים שלהבנתו משמיצים אותו ופגעו בשמו הטוב.
"גל דורש תיאום איתו באשר לנוסח ההבהרה, גם אם הערוץ מתנער מהטענה כי תידרך נגדו", כותב לי-אור אברבך. "לפני כחודש נמסר לגל שיש 'שמועות ורחשים' בעניינו. גל דרש לקבל פירוט ונדחה. לפיכך הוא דרש בתוקף שהעניין יבורר לאלתר כדי להסיר כל עננה", מצטט אברבך את מכתבו של גל. החלטתו להתפטר בפתאומיות זמן קצר לאחר מכן, טוען המגיש, נבעה מתובנה שלפיה משא-ומתן שנערך עימו בנוגע לתנאי הפקת התוכנית נקלע למבוי סתום.
כמו כן טוען גל כי העובדה שכמה כתבים מכמה כלי תקשורת פנו אליו כשבפיהם "מידע זהה שבא לכאורה מצד הנוגע בדבר" היא "סימן מובהק להדלפה מגורם פנימי בערוץ". המעשים המפורשים שיוחסו ברמיזה לגל בדיווחים על אודותיו בכלי התקשורת מוזכרים במכתבו על דרך השלילה: "מדובר בשמו הטוב ובזכותו לפרטיות, וככל שאכן נערך בירור של תלונה בעניין הטרדה מינית – דבר שמרשי מפקפק בו – הרי שיש בו הפרה של הוראות החוק והתקנון באשר לחסיון הבדיקה".