ביום חמישי הקרוב ידון בית-המשפט המחוזי בירושלים בערעורו של אליצור סגל על הרשעתו בעבירה של העלבת עובד ציבור. בדצמבר האחרון גזר עליו בית-משפט השלום בירושלים קנס של 3,000 שקל ופיצוי בסך 4,000 שקל בגין מאמר שפירסם באתר "מנהיגות יהודית" בשנת 2004 על הרב הצבאי הראשי דאז, ישראל וייס.

במאמר, שנכתב על רקע הנסיגה מעזה, כתב סגל, בין היתר, כי הרב הצבאי הראשי "מסייע לרצח – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לגילוי עריות – איסור ייהרג ואל יעבור. מסייע לחילול שבת – איסור סקילה. מסייע לביטול מצות יישוב הארץ – השקולה ככל התורה כולה". בכתב האישום שהוגש נגדו נקבע כי "במעשיו, העליב הנאשם במלים עובד ציבור כשהוא ממלא תפקידו או בנוגע למילוי תפקידו".

השופטת אילתה זיסקינד קבעה בהכרעת דינה כי "ביישום המבחן התוכני, הביטויים בהם השתלח הנאשם ברב הצבאי הראשי לשעבר – הגם שאינם בגדר גידופים וקללות – נכנסים לגדרי עבירת העלבת עובד ציבור". לפי השופטת, יש במאמר אמירות שעלולות "לקעקע ולהשמיט את הקרקע שתחת מקור סמכותו של הרב הצבאי בבואו לאכוף את פקודות הצבא ביחס למצוות הדת, וחמור מכך – הן שומטות מן היסוד את מקור סמכותו הרוחנית-הלכתית של הרב הצבאי כלפי החיילים הרבים הנעזרים בשירותי הרבנות הצבאית שבראשה עומד הרב הצבאי הראשי".

השופטת זיסקינד המשיכה וקבעה כי "ניתן לקבוע בוודאות כי הביטויים בהם נקט הנאשם מסכנים את תפקודו של מוסד הרבנות הצבאית בכלל, והרב הצבאי הראשי בפרט, בוודאות קרובה".

מנגד טוען סגל בערעור, שהוגש על-ידי עו"ד יצחק בם, כי "הרשעה בהעלבת עובד ציבור על פרסום מאמר פובליציסטי המבקר, גם בלשון חריפה ובוטה, את תפקודו של עובד הציבור, יש בה כדי להרוג את ציפור נפשה של הדמוקרטיה הישראלית – את חופש הביטוי הפוליטי. השימוש בעבירת העלבת עובד ציבור כנגד מאמר פובליציסטי עלול להיות בעל אפקט מצנן על השיח הציבורי ועל הביקורת הציבורית החיונית בדמוקרטיה".

עוד טוען סגל כי במצב העניינים הנוכחי נוצרו במדינת ישראל "שני מיני חופש ביטוי. האחד הוא חופש ביטוי לעשירים — חופש הביטוי ממנו נהנים כלי תקשורת מרכזיים, שיש בו הגנות למכביר המאפשרות לכלי התקשורת לרמוס את כבודו של אדם, גם אם הוא עובד ציבור, על-ידי 'אמת לשעתה' למיניה [...] הרי אף פרקליט לא ההין להעמיד את אילנה דיין לדין בעבירה של העלבת עובד ציבור כאשר היא טענה שסרן ר׳ ביצע וידוא הריגה.

"לעומת זאת, ישנו חופש הביטוי לעניים, אשר הפובליציסטיקה שלהם, המתפרסמת באתרי אינטרנט אזוטריים, אינה נהנית מהגנות הניתנות להבעת דעה, אלא נבחנת במשקפי דיני העלבת עובד ציבור הפליליים, שאינם מכירים, אליבא דבית-המשפט העליון, בהגנות של אמת והבעת דעה. חלוקה זו שעשה בית-המשפט הלכה למעשה בין חופש הביטוי לעשירים לחופש הביטוי לעניים אינה ראויה למדינה המבקשת להתקרא דמוקרטית".

לטענת סגל, עבירת העלבת עובד ציבור היא "עבירה ארכאית והערך המוגן בה – כיבוד השלטון ומוסדותיו והגנה עליהם מפני פגיעה מילולית – אינו ראוי להגנה באמצעות המשפט הפלילי". הודעת הערעור מסתיים במלים: "הרשעה של כותב מאמר פובליציסטי על תפקודו של עובד ציבור בעבירת העלבת עובד ציבור הינה עלבון צורב לחופש הביטוי בישראל. בית-המשפט הנכבד מתבקש לתקן עלבון זה, לבטל את הכרעת הדין ולזכות את המערער מכל אשמה".

בשבוע שעבר פנתה האגודה לזכויות האזרח בישראל בבקשה להצטרף לדיון כ"ידיד בית-המשפט". נציגת האגודה, עו"ד לילה מרגלית, טענה כי פסק הדין שניתן בעניינו של סגל הוא "עליית מדרגה מדאיגה" ביישום סעיף העלבת עובד ציבור, "העלולה לערער את ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי במדינת ישראל ואת זכות האזרח לבקר את התנהלותם של אנשי ציבור ללא מורא".

לטענת האגודה, "אין מדובר במעשה העלבה כלפי עובד ציבור זוטר בשטח, אלא במאמר פובליציסטי שכל כולו הבעת עמדה ביחס להתנהלותו של עובד ציבור בכיר בעל שיקול דעת שלטוני רחב. המאמר כולל אמנם אמירות קשות, אולם במדינה דמוקרטית זו זכותו היסודית של אזרח להביע ביקורת כנגד איש ציבור בלשון בוטה ופוגענית. [...] המקרה דנן הוא מקרה מובהק שבו דברי הביקורת נגד עובד הציבור הבכיר הובאו כחלק בלתי נפרד מדיון ציבורי פולמוסי אודות שאלות פוליטיות וערכיות השנויות במחלוקת. בנסיבות אלה, מתקיימים במלוא עוצמתם הרציונלים המחייבים מתן הגנה מיוחדת לחופש ביטוי, ונחלשת ההצדקה בסיווג האמירה כ'מעשה העלבה'.

"הרב הצבאי הראשי הוא עובד ציבור בכיר", נכתב בהמשך הבקשה, "הממלא תפקיד ציבורי חשוב במדינת ישראל. זכותו של אזרח לבקר את התנהלותו באופן חריף היא זכות יסוד חוקתית, המהווה חלק בלתי נפרד מחופש הביטוי הפוליטי הניתן לו".

בערעור ידונו השופטים נאוה בן-אור, תמר בזק-רפפורט ורם וינוגרד.

2696-03-13