מתי ובאילו נסיבות רשאי עיתונאי לחשוף באופן יזום את זהותו של מקור המבקש לשמור על חסיונו, ומה קורה כאשר מתברר שהמקור רימה את העיתונאי, שיקר לו והטעה אותו? את השאלה הזאת העלה עוזי בנזימן (העורך המייסד של אתר זה) במסגרת כנס "העין בעל-פה" של "העין השביעית" ועמותת הצלחה, שנערך שלשום (שני) במכון הישראלי לדמוקרטיה והוקדש לסוגיית מעמד החיסיון העיתונאי בישראל. ברוך קרא, הפרשן והכתב המשפטי של חדשות ערוץ 10, התנדב לחלוק עם משתתפי האירוע תשובה אפשרית לקושייה.
הסיפור שגולל קרא אירע בשנת 2006, זמן לא רב לאחר שנחשף לראשונה כי הנשיא משה קצב חשוד בביצוע שורה של עבירות מין בכפופות לו. "יום אחד אני מקבל טלפון מאדם שקשור לפרשה הזאת מהצד של קצב, והוא אומר לי: 'אני רוצה להפגיש אותך עם מישהו שמרגע שתיפגש איתו – הדעה שלך על הפרשה תשתנה מהקצה לקצה'", סיפר קרא לבאי הכנס.
ברוך קרא (צילום: "העין השביעית")
האדם שפנה אל קרא הפגיש אותו עם אדם בשם עמי ברדה, מאמן כדורסל במקצועו. "אחר-כך הבנתי שהוא היה ממש לפני כניסה לכלא, בשל קשר להלבנת הון עבור משפחת פשע", אמר קרא. באותם ימים נפוצו שמועות שלפיהן המתלוננת שזוהתה כ"א' מבית הנשיא" עסקה בזנות, והאיש, מוסיף קרא בשיחה עם "העין השביעית", פנה לשורה של כלי תקשורת וניסה למכור להם את העלילה.
"לי ברדה אמר שהוא נתן לא' את דירתו בתל-אביב כדי שתוכל להתפרנס באמצעותה", סיפר קרא. "הוא אמר שהוא יכול לתת לי רשימה של לקוחות וגם קלטת, אבל בתנאי אחד – הוא דרש כסף. 50 אלף דולר. בסיום השיחה אמרתי לו שאחזור למערכת ואעביר את ההצעה הלאה, אבל שנייה לפני שנפרדנו, הוא אמר: 'אבל אל תדאג בעניין הכסף – אתם תשלמו קצת, הם ישלמו קצת, ויהיה בסדר'. שאלתי מי זה 'הם', והוא נקב בשמותיהם של שני אנשים שידועים בקרבתם לקצב. זה השלב שבו באמת התחלתי להתעניין בסיפור".
קרא, שהבהיר כי לא באמת שקל לשלם עבור החומרים, הזמין את ברדה למערכת ושם תיחקר אותו שנית ושמע ממנו שוב את שמותיהם של מקורבי קצב – הפעם כשהאיש מצולם באמצעות מצלמה נסתרת. "הוא חזר על הסיפור, ונוסף לכך שלחנו אותו לבדיקת פוליגרף, שבה הוא נשאל על עצם הסיפור שלפיו נתן את דירתו למתלוננת", סיפר קרא. "הוא הלך לבדיקת הפוליגרף, שבה הוא נכשל, ובסופה התקשר אלינו בעל המכון ושאל: 'אתם בטוחים שאתם רוצים לפרסם את תוצאות הבדיקה?'. אמרנו לו שבוודאי. ואז הוא אמר, 'פשוט, הוא הגיע הנה עם [העבריין] מאיר אברג'יל'".
המקור העיתונאי התברר אפוא ככזבן הממומן על-ידי מקורביו של הנשיא, שכמוהו שקוע בפלילים עד צוואר. הקלטת שהבטיח האיש למסור לידי קרא התבררה מאוחר יותר לא כקלטת לוהטת המתעדת את מעורבותה של המתלוננת נגד קצב בזנות – אלא כמונולוג מפי בחורה צעירה, אחרת, החוזרת על טענות השווא נגד המתלוננת. גם העבריין אברג'יל, הוסיף קרא, הודה ברבות הימים בראיון לערוץ 1 כי היה מדובר בעלילה.
לאחר בדיקת הפוליגרף הבינו קרא ועמיתיו מעבר לכל ספק כי גורם בעל אינטרס מנסה להזינם במידע כוזב שנועד להיטיב עם קצב. עם זאת, הם טרם החליטו אם וכיצד ראוי לחשוף אותו. מה שהכריע את הכף לטובת חשיפתו והוקעתו היה ראיון שהעניק אחד מעורכי-דינו של קצב, ציון אמיר, לתוכנית "מה בוער" בהנחיית רזי ברקאי בגלי-צה"ל, בעקבות אזכור של השמועות בדבר עיסוקיה של המתלוננת יום קודם לכן בערוץ 1.
"למחרת בבוקר רזי ברקאי מראיין את ציון אמיר, ורזי שואל אותו: 'תגיד ציון, מה זה הסיפור הזה של הקלטת הלוהטת?'. ומה ציון אומר לו בתשובה? משהו בסגנון, 'אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל אין לי ספק שברגע שזה יתפרסם, אנשים יבינו מי זו א'", סיפר קרא ל"העין השביעית".
"כששמענו את הראיון הזה החלטנו ללכת על הסיפור ביג טיים, ולפרסם את זהותו של האיש, עם תמונתו, בלי אישורו, ולהגיד, 'תראו, זה האיש שמנהל איתי עכשיו משא-ומתן כמקור'", הוסיף קרא. ומה קרה אחר-כך? "הוא התקשר למחרת ואמר: 'טוב, אחת אפס לך'". לימים, כשנכנס האיש לכלא, מספר קרא, המשיך להתקשר מעת לעת לכתב שעליו ניסה לעבוד.
פנינו לברדה כדי לשאול אותו אם הסיפור כפי שסופר מפי קרא מדויק. ברדה אישר את נכונותם של הפרטים (למעט אזכור בדיקת הפוליגרף שנערכה בנוכחות אברג'יל; לדבריו, פרט זה אינו נכון). כשנשאל אם ברצונו להגיב לדברים שינה את עמדתו ומסר: "אני חושב שהכל לא נכון".