בלבלת

"אין רוחות מלחמה", הודיע שלשום אלוף פיקוד צפון, ונתן את האות לשינוי סדר היום בעיתונות הישראלית. השערים עטורי ההפניות לטורי פרשנות על אודות מצב רוחו של אסד פינו את מקומם לחזרתו של השיח הכלכלי. הניחושים המעורפלים של הפרשנים הצבאיים והמדיניים בימים האחרונים בנוגע לאפשרות פריצתה של מלחמה עם סוריה בעקבות תקיפות מטוסי חיל האוויר בדמשק נדמים כמופת של רצינות מפוקחת לעומת טורי הפרשנות המלווים את דיוני התקציב.

הסיבות לכך מגוונות: העיתונות הכלכלית החדשה היא, ובכן, חדשה. הקאדר של פרשנים בתחומי הפוליטיקה והצבא אולי מצומצם יותר, אך בעל ותק וניסיון רבים יותר. גם התחום עצמו חדש. הפרשנים הכלכליים הוותיקים התמחו בסיקור האוצר ונתוני המקרו והיו לרוב נספחי כלכלה של דסק הכנסת. השינויים המהותיים בכלכלה הישראלית בשני העשורים האחרונים הפכו אותם לרלבנטיים פחות.

נוסף לכך, הפרשנים שניסו לאמוד את הסיכוי לפרוץ עימות עם סוריה היו צריכים להתמודד בעיקר עם ערוץ מידע אינטרסנטי אחד או שניים (המטה הכללי, משרד ראש הממשלה). מטהו של אסד לא נמצא ברשימת החיוג שלהם; לעומתם, הפרשנים הכלכליים המנסים לסקר את דיוני התקציב חשופים לספינים משר האוצר, ממקורביו במפלגה, מאנשיו במשרד, מבכירי המשרד שאינם נאמנים לו, מההסתדרות, ממשרד ראש הממשלה, ממשרדי הממשלה השונים, מארגוני לובי (תעשיינים, מעסיקים, חקלאים וכו'), מהרשויות המקומיות וכיוצא באלה.

ועוד: הפרשנים הצבאיים והמדיניים נדרשו בעיקר לשאלה אם סוריה תגיב אם לאו. הפרשנים והכתבים הכלכליים שהתייחסו לתקציב המדינה נדרשו לעשרות שאלות שונות הנוגעות לצד ההכנסות באופן כללי, ובעיקר לאפשרויות הקיצוץ השונות.

העיתונים הכלכליים ירו לכל הכיוונים, אם כדיווחים אנונימיים על כוונות הממשלה ואם כהצעות, לכאורה, של הפרשנים עצמם: שינוי בחוק עידוד השקעות הון (הטבות מס ומענקים לחברות גדולות), מיסוי קרנות ההשתלמות, הטלת מע"מ על פירות וירקות, העלאת מס חברות, חיתוך קצבאות הילדים, הטלת מע"מ באילת, הגדלת המיסוי על הבורסה, הרחבת מס שבח, העלאת המכס, ביטול פרויקטים תחבורתיים, קיצוץ בחינוך, מס על מוצרי יוקרה, מע"מ על שירותי תיירות ועוד ועוד.

כמה מהדיווחים היו שקופים; אלה על מיסוי של מוצרי מותרות ויוקרה שונים או "מסי עשירים" למיניהם לוו לרוב בעיתונות הכלכלית בהסבר כי מדובר בצעדים פופוליסטיים שלא יכניסו כסף רב למדינה ו/או כלל לא ייושמו. העיתונות הכללית, לעומתה, בלעה את הספינים הללו ביתר קלות. כמה מהדיווחים הובאו לקוראים כשהם על גבי מטוטלת (למשל: "האוצר מתכוון לבטל את הפטור ממע"מ על ירקות ופירות כבר מה-1 ביוני", נטען ב"ידיעות" ביום ראשון. אתמול דיווח גד ליאור באותו עיתון כי האוצר "ויתר" על הטלת מע"מ על ירקות ופירות). אחרים התגלו מתחת לאיפור הקל כהדלפות אינטרסנטיות של יריבים פוליטיים.

הנה למשל, ביום אחד, ה-29.3.13, נכתב בכותרות ידיעה של זאב קם ואחיקם משה דוד ב"מעריב": "פגישת יעלון-לפיד: הסכמה על שיתוף פעולה בדיוני התקציב"; "גורם המקורב לפגישה: 'שניהם מאמינים בהידברות, לא בהאשמות ובהשמצות'". באותו יום כתב שלום ירושלמי באותו עיתון כי "ראש הממשלה נתניהו ואנשיו יכריזו בכל מקום כי הם יסייעו ללפיד [...], אבל פקידים בכירים מוכנים להישבע כי ברגע האמת נתניהו לא ייגע בתקציב הביטחון, למשל, ויותיר את לפיד להילחם במערכת הממסדית החזקה ביותר במדינה. [...] מעבר לזה, נתניהו יידע להדביק ללפיד את הקיצוצים הכואבים והמסים הנוספים שהוא לא יוכל להימנע מהם. השאלה היא איך לפיד יצליח להפוך את ההחלטות הללו למנוף הסברתי מועיל ולזכות באהדת הציבור".

"תקופת הגיבוש של חוק התקציב וחוק ההסדרים עמוסה תמיד בהדלפות על העתיד להיכלל בשני מסמכי המדיניות הכלכלית. חלקן מכוונות לבחינת התגובה של דעת הקהל וחלקן מקריות וסתמיות. אך השנה כמות המידע המבלבל והמבולבל שזרמה מבית האוצר לתקשורת עולה על כל הזכור לי", כתב סבר פלוצקר ב"ממון" בסוף החודש שעבר.

דוגמה לכאוס שבדיווחים על התקציב המתגבש היתה הטיפול בסוגיית הגדלתו של הגירעון. בחודש שעבר דיווח "דה-מרקר" כי הגירעון יישאר על כנו, בהתאם להשקפת עולמו של הכלכלן הישראלי החביב עליו, סטנלי פישר. ב"כלכליסט" הסבירו כי הגירעון דווקא יגדל, דה-פקטו. בשבוע שעבר הודיעה כותרת על שער "ידיעות אחרונות" על "הפתרון של לפיד: הגדלה דרמטית של הגירעון". "שר האוצר הפתיע אמש את המערכת הכלכלית כשהודיע: הגירעון יגדל ל-4.9%, ומסגרת התקציב תיפרץ ב-6.5 מיליארד שקל. המשמעות: הגזירות השנה יצומצמו לחצי, והמכה תידחה ל-2014", הבטיחה כותרת המשנה.

אלא שאז ירד דירוג האשראי של ישראל, "גלובס" דיווח כי נתניהו ופישר לא עודכנו על-ידי לפיד בפריצת מסגרת הגירעון, ולפיד הודיע כי הגירעון יירד רק ל-4.65%. מאוחר יותר הסביר ליאור ב"ידיעות" כי פישר ונתניהו בעצם לא הופתעו, אבי טמקין ב"גלובס" הסביר מדוע מדובר בעיסוק שולי (הזזת עמודות בגליון אקסל), ואמנון אטד ב"כלכליסט" הסביר כי הגירעון, למעשה, כבר עלה, משום שאין דרך לגבות באמצע השנה את הגירעון שנוצר כתוצאה מהגבייה הנמוכה. וב"דה-מרקר" דיווחו בכלל השבוע בכותרת הראשית כי "המשנה לנגיד באזהרה לשרים: 'אנו מאבדים שליטה בתקציב'", זאת לאחר שהממשלה אישרה את העלאת יעד הגירעון החדש, הנמוך יותר (ובעצם – הגבוה יותר. או שלא).

לסבר פלוצקר, פרשנו הבכיר של "ידיעות אחרונות", היה בכלל הסבר אחר לתעתועי הגדלת הגירעון שבשלם הוכתר לפיד בעיתונות כזגזגן. לדבריו, ההודעה על ההעלאה הראשונה היתה מתוכננת כך שבעקבותיה ובעקבות ההתנגדות הציבורית תבוא הודעה מתונה יותר. כלומר, אליבא דפלוצקר, בית-המדרש של "דה-מרקר" היה ניצב בתוכנית של לפיד שפישר היה שותף לה (אם לסמוך על דיווחיו של שותפו הוותיק של פלוצקר, ליאור).

מאבטחי שר האוצר מניסים אותו ממפגינים מול משרד ראש הממשלה נגד רפורמת התעופה, 21.4.13 (צילום: יונתן זינדל)

אם תוכנם של הדיווחים מתעתע, מעורפל וסותר, הרי שמסגורם ניחן בקו קל יותר למעקב – במיוחד אם מקפידים להבחין בין יחסה של העיתונות למשרד האוצר (כלומר, לפקידות המקצועית הבכירה) ולבנק ישראל לבין יחסה לשר האוצר עצמו, יאיר לפיד. עם פתיחת הדיונים על התקציב זכה לפיד ליחס עוין למדי ב"הארץ" וב"דה-מרקר", יחס פושר ב"גלובס", חשדני ב"ישראל היום" ואוהד ב"ידיעות אחרונות". גרף היחס ללפיד בעיתונים – בכולם – מראה ירידה עקבית ותלולה, כשבימים האחרונים מעמדו של בעל הטור לשעבר יורד לשפל המדרגה גם בעיתון האב שלו, "ידיעות אחרונות", ואילו ב"ישראל היום" מוסרת המסכה הדקיקה של "השותף הטבעי" לטובת כפפות האגרוף.

בסוף מרץ פורסם בפתח המוסף "G" של "גלובס" ציטוט של לפיד: "התמונה הנפרסת לעיני היא גרועה ממה ששיערתי", ולצדה הכיתוב: "שר האוצר לפיד מופתע מהגירעון התקציבי. תרגום: תתכוננו, אחרי החגים הולך להיות פה שמח". במדור "השבוע בכותרות", הבודק אזכורי נושאים בתקשורת, נכתב כי "שר האוצר הטרי עורר תגובות במדיה וברשת כשהכין את הציבור לקיצוצים כואבים: חלק מהגולשים התרעמו על הקיצוץ ועל חוסר הניסיון שלו בתחום, אולם חלק נכבד מהגולשים דווקא משבחים את לפיד על המהירות שבה נכנס לתפקיד".

"יאיר לפיד מתחיל לעשות את החשבון: 'אנחנו צריכים את כספי המסים של מעמד הביניים'", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר" בסוף אפריל. "שר האוצר הצהיר אמש על תוכניתו ליישם שורת רפורמות שנועדו, לדבריו, 'לשנות מהיסוד את מצבו של האדם העובד'. מעמד הביניים, שלטובתו מכוונת התוכנית של לפיד, הוא גם מי שממנו מבקש שר האוצר לממן אותה – באמצעות הכבדה של נטל המס".

ביום ראשון הודיעו ב"ידיעות" על הקדמת ה"גזירות" מאוגוסט ליוני. "האוצר יוזם העלאה גורפת של 1.5% במס הכנסה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" אתמול. "יבוטל סבסוד הצהרונים, יוגדלו תשלומי הורים לבתי-ספר ויוטל מס בריאות על נשים שאינן עובדות". "הגזירות", נכתב בכאילו פשטות אופיינית על שער "ידיעות אחרונות", שהוסיף לרשימה של "הארץ" גם קיצוץ בשליש של קצבאות הילדים, ייקור הסיגריות, המשקאות החריפים ומכוניות היוקרה, ביטול פטור ממס שבח על דירות מעל 5 מיליון שקל והעלאת מס חברות. ההפסד הכולל למשפחה: 6,312 שקל בשנה, נטען.

היום ממשיכות הכותרות הראשיות לצעוד על גבו של לפיד, באמתלה כי הוא צועד על גבו של העם. "התקציב החדש יפגע ברוכשי דירות ובשכר אקדמאים; הציבור ישלם יותר על בריאות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". מחיר הגזירות למעמד הביניים: 8,000 שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "התקציב הראשון של לפיד: גזירות כבדות על העובדים במשק ועל רוכשי הדירות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "מעמד הביניים ישלם", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הזעם על לפיד הוא רב", כותב שלום ירושלמי על שער "מעריב". "קיר הפייסבוק שלו, שהיה בשנה האחרונה מקום של תמיכה ועידוד, הפך אתמול לקיר של כעס ודמעות". "לפיד, איכזבת אותנו", נכתב בכותרת נוספת באמצע שער "ישראל היום", מעל לתצלום משפחה ישראלית (אב, אם, שלושה ילדים) ש"הצביעו לפיד". "המחיר למשפחה: 11,000 ש'", מעלים את המחיר בחינמון – כמעט פי שניים מזה של המשפחה של "ידיעות אחרונות".

קיר המגן היחסי שלפיד נהנה ממנו – בזכות תדמיתו התקשורתית, בזכות האסטרטגיה התקשורתית שלו, בזכות קרבתו לגופי התקשורת החזקים – הולך ומתמסמס. "יאיר ינעל כוס אחותך השרמוטה תעלה תשכר מינימום לפחות נעשה כסף על המעסיקים" היא אחת ההודעות על קיר הפייסבוק שלו, שלא נמחקה מהבוקר. "גם נגד לגליזציה גם מעלה את הסיגריות והאלכוהול תתפטר כבר רק נזק אתה עושה!!!", כתב מגיב אחר. "מעמד הביניים הגיע שוב הזמן לצאת לרחובות", "עשית מהמדינה שלנו ומכל האזרחים צחוק", "שקרן רמאי נוכל", וכך זה ממשיך עוד ועוד – ספק שיקוף, ספק הדהוד (פראי ופרוע) של הסיקור העיתונאי.

ובכל זאת, גם במגמת ההתרסקות הנוכחית ניתן להבחין בהבדלים בסיקור בין העיתונים. בעוד ש"ישראל היום", בעל הדסק הכלכלי הבלתי מורגש, מספק סיקור שלילי מובהק, "ידיעות אחרונות" משתדל לשתף את נתניהו בחגיגת האשכבה. "רחוק מהסערה", נכתב מעל לתצלום של נתניהו על שער "ידיעות אחרונות". ראש הממשלה שוהה, כידוע, בסין בימים האחרונים. "נתניהו מתכנן הקלות בגזירות. מקורבי לפיד; הוא פופוליסט", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". מירב ארלוזורוב הזהירה בעבר ב"דה-מרקר" כי היריבות השקטה בין לפיד לנתניהו תביא לשיתוק: "במקום שממשלת נתניהו השלישית תיזום שינויים מבניים מרחיקי לכת, היא עלולה להפוך לממשלה בינונית שאינה נוקטת אף מהלך משמעותי, ושראשיה עסוקים בהישרדות אישית".

אם סיקור דיוני התקציב מלמד אותנו משהו, הרי זה שהדיונים הללו מפגרים מאוד אחרי הנתונים המקרו-כלכליים, שבעצמם מספקים באיחור תיאור של מציאות מתגלגלת. כשהדיווחים על ההחלטות המקרו-כלכליות הופכים למיקרו-עיתונות, הם מאבדים את ערכם התזונתי. על רקע זה, "רפורמות" או שינויים מבניים הופכים לדבר החשוב באמת – ולא החישובים החוזרים ונשנים של כמה מאות או אלפי שקלים תפסיד משפחה ממוצעת בשנה כתוצאה מהגזירות שיהיו או לא יהיו.

"ככה עושים מהפכה" היתה הכותרת הראשית של "גלובס על הבוקר" אתמול. "שנה למהפכת הסלולר: החשבונות שהתכווצו, המסלולים שהפכו לפשוטים, ההתניידות שהפכה למהירה מאי-פעם והמבצעים הבלתי פוסקים. 'גלובס' מסכם שנה למפץ בשוק הסלולר הישראלי". מהפכת הסלולר היתה סמל לרפורמות מבניות במשק הישראלי בשנים האחרונות. "תהיו כחלונים" היא סיסמה שראש הממשלה עצמו טבע, ואילו כחלון היה מי ש"דה-מרקר" סיפק לו את הרוח הגבית לרפורמות שביצע, רפורמות שעד לא מזמן היה נדמה שב"גלובס" מעדיפים להמעיט בערכן.

ביום שישי האחרון תיארה סימה קדמון את שורת הרפורמות ששרי הממשלה הכריזו שיישמו, בין השאר למען הורדת יוקר המחיה, בין השאר כשהנושאים האמורים כלל אינם בשליטתם. "בעיות לא נפתרות ביום אחד, גם לא בשבוע, ובטח שלא בדיבורים", סיכמה. "כל מי שבא עם כוונות טובות מגלה מהר מאוד שיש במדינה שלנו שלטון אחד והוא של המנגנון. שלטון הפקידים". אם כן, יש את מי להאשים.

ענייני תקשורת

"ברשות השידור מנותקים מהמציאות: העובדים יקבלו בונוס של ארבע משכורות", מדווח נתי טוקר ב"דה-מרקר".

"כדי להבין מה רוצים הצרכנים כבר לא צריך מחקרי שוק יקרים – מספיק לנטר את הרשתות החברתיות", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של עידו אפרתי באותו עיתון. תשאלו את לפיד.