מהנעשה בגבול הצפון
האם בצפון נושבות רוחות מלחמה? בסוריה, שכנתה של ישראל מצפון, מתחוללת זה כשנתיים מלחמת אזרחים המביאה אט-אט להתפרקות המשטר הישן ולזליגת מאגרי התחמושת שלו לידי תומכיו, מיליציות אסלאמיות שלאחת מהן לפחות חשבון פתוח עם ישראל.
בשבועות האחרונים דווח על "פגזים תועים" שנורו מכיוון סוריה והתפוצצו בשטח ישראל. פצועים סורים המזוהים עם כוחות האופוזיציה חוצים גם הם את הגבול בין המדינות, וזוכים לטיפול רפואי וגם (יש לשער) לתשאול בטחוני – וזאת בניגוד גמור למדיניות הוותיקה של ישראל בנוגע לאזרחים סורים המתעלמים מקיומן של גדרות.
במקביל הוצבו בגזרה הצפונית מערכות הגנה מפני טילים, כמו גם כוחות צבאיים רבים, במסגרת מה שתואר בכלי התקשורת כתרגילים צבאיים. בימים האחרונים, כך דווח בכלי התקשורת בישראל ומחוצה לה, תקפו כלי טיס ישראליים מטרות בסוריה, ולטענת השלטונות גם זרעו שם הרג והרס רב, ובכלל זה קטילתם של עשרות חיילי קומנדו בצבאו של הרודן המקומי, בשאר אל-אסד.
התקיפות הללו הן פרק נוסף בסדרה של תקיפות צה"ליות על אדמת סוריה, שנועדו למנוע זליגת נשק לידי מיליציות דוגמת חיזבאללה, העשויות לעשות בו שימוש נגד ישראל. הגם שניתן להצדיק תקיפות מסוג זה, ראוי לזכור כי הפרת ריבונותה של מדינה, הריגת חייליה והשמדת מתקניה הצבאיים כמוה כהכרזת מלחמה.
אף על-פי כן, בשלב זה ניתן לומר בוודאות כי ישראל אינה נמצאת במצב של מלחמה עם סוריה. במלוא הזהירות ניתן לקבוע כי האירועים בצפון הם מהסוג שהגיוני לכנות "רוחות מלחמה", כלומר כאלה העשויים לבשר על התנגשותם המתקרבת של צבאות – אך לא בהכרח.
בפיקוד העליון של צבא ישראל יש מי שמבקש לערער על ההנחה הסולידית והמתבקשת הזאת, והוא זוכה לבמה מעל דפיהם של העיתונים היומיים. "אלוף פיקוד הצפון: 'אין רוחות מלחמה'", מודיעה כותרת על שער עיתון "הארץ", המתייחסת לדבריו של האלוף יאיר גולן. "לאחר כמה ימים מתוחים בגבול הסורי, בצה"ל ביקשו אתמול להרגיע את הרוחות", כותבים שם גילי כהן וג'קי חורי.
גם ב"ישראל היום", הנוהג להתכופף בבואו לסקר נושאים צבאיים, נותנים קול להצהרתו של אלוף הפיקוד. "תמיד נכון להתאמן, אבל אין רוחות מלחמה", מצוטט שם האלוף גולן, בידיעה מאת יוני הרש, דניאל סיריוטי ולילך שובל. כותרתה של הידיעה מוקדשת לטענות על ממדי ההרג שיצרה התקיפה הישראלית האחרונה בסוריה, ובהמשכה מובאת גם הטענה שלפיה הפגזים שנורו לשטח ישראל לאחר מכן הם "ירי תועה".
ל"מעריב" אמר אלוף הפיקוד את הדברים הבאים, שעל-פי הכתבים [אלי ברדנשטיין, אחיקם משה דוד ואסף גבור] נגבו במהלך מירוץ מסורתי של חטיבת גולני: "יש יותר רגוע מלרוץ עם חיילי גולני? הכל תחת שליטה ואין מתיחות. אני נראה לך מתוח?". כתבי "מעריב" מצטטים גם דברים שאמר האלוף "ישירות לתושבי הצפון": "לא צריך להיות היסטריים. אתם יכולים לישון הלילה בשקט, כמו בכל לילה".
ב"ידיעות אחרונות" משתקפים מאמצי ההרגעה הצה"ליים בידיעה מאת יוסי יהושוע וגואל בנו, המדווחים על דחייתו של "תרגיל פיקוד הצפון". "ההחלטה לדחות את התרגיל, שהיה אמור להתקיים בימים הקרובים, נבעה מרצון להנמיך את סף המתיחות ולמנוע אי-הבנה שעלולה לנבוע מהתנועה הערה של כלי רכב צבאיים בכבישי הצפון – ולהוביל להסלמה". בהמשך הדיווח מובא ריכוז של מקרי התפוצצויות הפגזים הסוריים בשטח ישראל בזמן האחרון.
גזירות לפיד
כל העיתונים למעט "מעריב" מקדישים את כותרותיהם הראשיות להרכבם המסתמן של המהלכים שמקדם שר האוצר בניסיון לאזן את תקציב המדינה. "הגזירות", מרעימה כותרת בשרנית באדום על שער "ידיעות אחרונות", המלווה בפירוט דקדקני במושגיו של הטבלואיד הצעקני: מס ההכנסה יעלה ב-1.5% לכלל הציבור, המע"מ יעלה ל-18%, קצבאות הילדים יקוצצו בשליש, עקרות בית יידרשו לשלם דמי ביטוח לאומי, המס על סיגריות ומשקאות חריפים יעלה, הפטור ממס שבח על דירות שמחירן 5 מיליון שקל ומעלה יבוטל, המס על מכוניות שמחירן 300 אלף שקל ומעלה יעלה, ומס החברות יעלה גם הוא. שלוש גזירות שסומנו מראש כלא ריאליות בוטלו: לא יוטל מס על קרנות השתלמות, לא יוטל מע"מ על פירות וירקות, וגם לא על העיר אילת.
בכפולה הפותחת של העיתון, שהיה עד לאחרונה בימתו התקשורתית של שר האוצר, מודפס בגדול דיוקנו הבוהה, שמאפייניו הבולטים הם עייפות וחיוך לאה [גיל יוחנן]. "אנחנו משלמים את המחיר", נכתב מעל התמונה באותיות ענק אדומות. "במשרד האוצר גיבשו ביממה האחרונה שורת גזירות שכמותה לא הוטלה על אזרחי המדינה זה עשור", מרעימים תופי המלחמה בפתיח הידיעה, מאת גד ליאור.
"הכינו את הארנקים", מתופף גם שערו של "ישראל היום", המזהיר את מעלעליו מפני גזירות העשויות להתברר כ"קשות וכואבות הרבה יותר משחשבנו". גם כאן בוחרים העורכים להדביק את פרצופו של השר לפיד, הנראה בתמונה נחוש ובוטח [גדעון מרקוביץ']. "הנה באות הגזירות", מתריעה כותרתה של הכפולה הפותחת של החינמון [זאב קליין]. "כבר תקופה ארוכה שברור שתקציב 2013–2014 יכיל גזירות כואבות, אולם אמש החל להתברר עד כמה", מבשר הפתיח.
ב"מעריב" מקדישים את הכותרת הראשית להכבדה נוספת על כיסו של האזרח – העלייה הצפויה בתעריפי החשמל – אך מתייחסים גם לגזירות. "צריך להדגיש כי מדובר בדיונים המתנהלים כמו שוק. האוצר מכניס גזירות קשות יותר ('עיזים'), בהנחה שנוכח התנגדות של השרים והח"כים לקיצוצים, הוא ייאלץ לסגת מחלקן, וכך יגיע לתקציב שהוא יכול לחיות עימו", מפרשן יוסי גרינשטיין. לכתבתו מצורף תצלום של יאיר לפיד מעווה את פניו במיאוס [מירי צחי].
סלסילת הגזירות מגיעה גם לשערו של "הארץ", שם מוזכר כי התוכנית תובא לאישור השרים ביום שני הקרוב – נצח במושגיה של הפוליטיקה הישראלית רצופת הספינים, ששני קודקודיה העכשוויים נודעו כאשפי תקשורת. רמז לכשרונם הרב של השניים, ושל לשכותיהם, ניתן למצוא באופן שבו הצליחו לגרום לעיתוני ישראל להתייחס לתוכנית הקיצוצים והמיסוי שטופטפה בימים האחרונים כאל עובדה מוגמרת, במקום, נגיד, להתייחס אליה כאל מה שהיא באמת – טיוטה, שאת סעיפיה ניתן, אם רוצים, לסכל. הזעם המופגן בכותרות הבוקר הוא אפוא חומר מלבין, או אולי משכך, המקונן על המוגמר עוד בטרם הפך למוגמר.
שר האוצר יאיר לפיד משוחח עם שר הכלכלה נפתלי בנט בכנסת, 29.4.13 (צילום: יונתן סינדל)
בגליון אמש של "גלובס" הזכיר הפרשן הכלכלי אבי טמקין כי יש אלטרנטיבה, ובכללה מהלכים שהוצגו אך לא מזמן בקמפיין הבחירות של שר האוצר. "לאחר שבוחנים את האופן שבו התגלגלה פרשת התקציב עד עכשיו, נשארים עם שאלה אחת בסיסית", כותב טמקין. "אם 2013 היא כבר 'שנה אבודה' – למה לא להתייחס אליה בדרך זו, ולהתחיל להתכונן לתקציב של 2014, אשר ישקף שינוי אמיתי וחיובי יותר בסדר העדיפויות של הממשלה, שבו אפשר גם לדבר על תקציב הביטחון, גם על התנחלויות, גם על הקלות לחברות גדולות וגם על הצורך לחזק את השירותים החברתיים לאזרחי ישראל. במקום זאת, לפיד עוסק בהזזת עמודות בגליון אקסל".
פרשת רוזן
כל העיתונים מדווחים על פתיחתה של חקירה פלילית נגד העיתונאי והמגיש עמנואל רוזן, הצפוי להיחקר במשטרה בימים הקרובים. כל העיתונים מביאים גם תמצית מדבריה של מעיין פופלבסקי, שנחשפה אמש בתוכנית "שש עם עודד בן-עמי" בערוץ 2 כמי שהוטרדה מינית על-ידי רוזן בעת שריאיינה אותו למדור באתר הפרסום "מזבלה" (בשבוע שעבר נזפה אותה פופלבסקי באחת המתלוננות, שהשתמשה לטענתה בהיתקלותה עם רוזן כקרדום לפרסום עצמי).
פופלבסקי, שהעידה לא רק בפני עודד בן-עמי כי אם גם במשטרה, מחזקת את הטענות שהועלו בתחקיר של שרון שפורר וגילי איזיקוביץ' ב"הארץ", שלפיו מעשיו של רוזן חורגים מתחומי החרמנות השובבה והפלירטוט האגרסיבי. המעשה שמייחסת פופלבסקי לרוזן ("אדם נחמד, אדם כריזמטי, אדם מקסים – עד לאותו רגע") הוא מהסוג שעליו נוהגת לדווח התקשורת בקריצה סלחנית, תחת היופמיזם "ביצע בעצמו מעשה מגונה" (כלומר, אונן).
בשלב זה נראה כי עדותה של המתלוננת שזוהתה בתחקיר "הארץ" בכינוי א' – זו שטענה כי רוזן אנס אותה – טרם הגיעה לידי החוקרים, וכך גם העדויות על מעשי אונס שלטענת העיתונאית הדס שטייף הגיעו לידיה, במקרה שאכן מדובר במקרים נפרדים.
"התאסף אצלנו היקף גדול של עדויות נגד עמנואל רוזן", אמר גורם משטרתי לכתב "ידיעות אחרונות" ירון דורון. "מהעדויות עולה דפוס פעולה לכאורה של עבריין מין". דורון מוסיף כי בשלב זה נחשד רוזן בביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית, "אך ייתכן שבהמשך יתגבש נגדו גם חשד לביצוע אונס".
ב"ישראל היום" מפרסם פרשן המדיה דרור אידר מאמר מבולבל ומבלבל שלפיו המסקנה המתבקשת מפרשת רוזן היא שהתקשורת הישראלית זקוקה ליותר מגישים מהקצה הימני של המפה הפוליטית. "ההדרה הנשית מחווירה עשרות מונים אל מול ההדרה הפוליטית המתמשכת", כותב אידר בנפוץ מבין עיתוני ישראל.
ענייני תקשורת
בגליון אמש של "גלובס" דיווח לי-אור אברבך על כוונת שר התקשורת, גלעד ארדן, לגבש רפורמה חדשה לרשות השידור, שתתווסף על זו הנוכחית, רצופת חבלי הלידה, שעליה חתמו בראשית השבוע נציגי הנהלת הרשות ואגודות העיתונאים.
"לתפיסתו של השר ארדן, הרפורמה שהושגה היא מימונית בעיקרה, ומטרתה לאפשר קיום פיננסי של הרשות", כותב אברבך. "עם זאת, הרפורמה אינה מבטיחה קיום איכותי ויעיל באמת של הרשות", הוא מוסיף. אדם המזוהה כ"גורם בכיר באוצר" מנפק ביקורת על ראשיה הנוכחיים של רשות השידור: "הרשות חייבת ניתוח חירום, לא בטוח שהייתי רוצה שאלו יהיו האנשים שינהלו את הניתוח הזה".
ארדן, שהתפרסם כמחוקק פעלתן וכשר פעלתן מעט פחות במשרד להגנת הסביבה, זכה ליממה של תקשורת אוהדת בשבוע שעבר, עת הודיע כי יבחן מחדש את עצם קיומה של הרפורמה. הטיעון שהציג אז היה ערכו הירוד של התוכן שמקבל הציבור בתמורה לדמי האגרה הגבוהים שהוא נדרש לשלם. מה שעומד בבסיסם של טיעונים מסוג זה הוא ההבנה שאי-אפשר (כלומר אפשר, אך אין זה ראוי) לדרדר עוד ועוד את איכותו של מוצר ועדיין לדרוש עבורו מחיר של סחורה סוג א'.
תוכן, גרס השר בלי לדעת שהוא כזה, הוא כמו ארגז מלפפונים. ביום ראשון, כשהסחורה טרייה ונוטפת אגלי טל, מוציא אותה הבסטיונר למכירה במחיר הנאה של שישה שקלים לקילוגרם. יממה לאחר מכן, כשאגלי הטל מתנדפים אך המלפפונים עדיין מוצקים ובשרניים, יורד המחיר לחמישה שקלים, או אולי ארבעה וחצי. למחרת, כשאניצי הפרחים שבקודקוד הפרי כבר מסמורטטים משהו, ואולי אף נזרקה בהם מעט רקבובית, יורד המחיר מדרגה נוספת, ובעת דחק גם מידרדר למבצע מסוגת הכמה-קילו-בממש-כלום-כסף-רק-תיקחו-ממני-את-הדבר-הזה. שהרי אם יציע התגרן סחורה עייפה במחיר מלא, לא יקנו ממנו.
אלא שתכניה של רשות השידור אינם מוצר הנסחר בשוק החופשי, כי אם כאלה שנכפה על הציבור לרכוש. גם שר התקשורת של מדינת ישראל הבין זאת, ויממה לאחר הצהרתו המהדהדת והממוסמכת בדבר התמורה לאגרה נזכר שהוא בעצם החקלאי – וחזר בו.
מוצר תוכן אחר, שנסחר גם נסחר בשוק החופשי ואף משלם על כך בהיקף קהל המנויים שלו, הוא העיתון היומי "מעריב". כמו רשות השידור וכמו מלפפון שווקים מצוי, גם "מעריב" הלך והידרדר עם הזמן. לעתים, כמו בתקופת הבעלים הקודם, התאפיינה הידרדרות זאת בהתערבות בוטה בתכנים העיתונאיים, ולעתים, כמו בתקופת הבעלים הנוכחי, מתאפיינת ההידרדרות בהצטמקות מדאיגה של התוכן המוגש לקוראים.
הבוקר חשו זאת ודאי קוראיו הקבועים של "המגזין", מוספו היומי של היומון, המחזיק שמונה עמודים בלבד והתוכן העיתונאי בהם מסתכם בכתבה אחת ויחידה, העוסקת בעלייה הצפויה במחירי הירקות (עלייה העשויה להתברר בכלל כספין לצורכי מיקוח, אבל זה כבר סיפור אחר).
בתיאבון.