אילנה דיין ושידורי קשת לא פירסמו לשון הרע בתוכנית "עובדה" משנת 2009, כך קבע בשבוע שעבר שופט בית-משפט השלום בבאר-שבע, אור אדם. יחד עם זאת, השופט מצא כי הקטע הקצרצר בתוכנית, שבעקבותיו הוגשה התביעה, היה "מיותר" ו"נערך באופן לא ראוי".

לפני כארבע שנים שודרה במסגרת התוכנית "עובדה" כתבת תחקיר על אדם איטל, שנחשד בביצוע מעשי רצח באזור באר-שבע. במסגרת הכתבה, כאילוסטרציה, הוקרנו למשך כשתי שניות תצלומים של אזור התעשייה של עמק שרה בבאר-שבע, ובהם נראה בית-העסק של חברת הידראוליקה 90 (1992) י.ע. בע"מ. בשל הקרנת תצלום בית-העסק הגישה החברה תביעה לבית-משפט השלום בבאר-שבע, בדרישה לפיצוי כספי בסך 300 אלף שקל. בהמשך צומצם הסכום הנתבע ל-50 אלף שקל בלבד.

וכך מתאר השופט אדם את הקטע הרלבנטי בכתבה בפסק דינו: "למשך 2–3 שניות נראה צילום כללי של רחוב בעמק שרה. על המסך מופיע הכיתוב: 'עמק שרה – אזור התעשייה באר-שבע'. הצילום נעשה מלמטה, כמעט בגובה הכביש, למעלה. ברחוב רואים מכונית חולפת לעבר המצלמה ודף נייר מתנפנף ברוח. ברקע נראה בית-העסק של התובעת, וניתן להבחין בשם העסק. המכונית החולפת מסתירה לשבריר שנייה את כתובת העסק. הקריינות שמתחילה על רקע הצילום ומסתיימת לאחר מכן, הינה: 'בין השניים האלה היה סכסוך עתיק יומין אשר הגיע לשיאו כאשר אבו-רוס ניסה לסחוט את פרימו, ופרימו סירב לשלם'".

התובעת טענה, באמצעות עו"ד שלמה אביטן, כי הצגת בית-העסק שלה במסגרת כתבה על רצח וסחיטה גרמה לצופים לחשוב שיש קשר בינה לבין המתואר בכתבה. לטענת בא-כוחה, אין כל קשר בין המקום המצולם לבין זירת הרצח שבו עסקה הכתבה, ועל כן מדובר בתצלום מיותר. אילנה דיין ושידורי קשת טענו, באמצעות עו"ד טל ליבליך, כי מדובר בשניות בודדות מתוך כתבה של קרוב לשלושת רבעי השעה, וכי למתבונן בכתבה ברור שמדובר בתצלום שנועד לצורכי עריכה של הכתבה ושאינו קשור לתובעת. לטענתם, על רקע התצלום הופיע הכיתוב "באר-שבע אזור התעשייה עמק שרה", כדי להבהיר שמדובר בתצלום כללי בלבד.

"מחד גיסא", כותב השופט אדם בפסק דינו, "יש ממש בטענת בא-כוח התובעת, כי מדובר בצילום מיותר שאיננו מוסיף תוספת של ממש לכתבה. בדקות הסמוכות לצילום לא מוזכר כל אירוע שאירע בעמק שרה, ולא היה כל צורך בהוספת צילום ויזואליה כללי של עמק שרה, בשלב זה בכתבה. מאידך גיסא, יש ממש גם בטענת בא-כוח הנתבעות, כי מצפייה בהקשר הכולל של הכתבה, בה מופיע גם אותו צילום כללי של שניות בודדות עם אותו כיתוב, קשה לראות קשר שהצופה הסביר ימצא בין בית-העסק של התובעת לנשוא הכתבה".

השופט אדם הסתמך בפסיקתו על פסק הדין שניתן בבית-המשפט העליון בערעור שהגישה דיין על פסיקת בית-המשפט המחוזי בפרשת סרן ר'. השופט אדם מציין כי העליון קבע שגם ליוצרי כתבת תחקיר הזכות למרחב יצירתי, הכולל בין היתר שימוש בתצלומי אילוסטרציה. "בענייננו", כותב השופט אדם, "אין המדובר במהדורת חדשות. מדובר בתוכנית תחקירים המשלבת קטעים שונים כדי ליצור רצף אטרקטיבי של חוויה. בהקשר זה נראה לי כי אדם סביר הצופה בכתבה כולה לא ימצא לנכון לקשור בין התובעת לבין נשוא הכתבה. [...] קבלת התביעה בנסיבות העניין תפגע באופן בלתי סביר בחירות היצירה ובאפשרות לעשות שימוש בצילומי אילוסטרציה או ויזואליה שאינם קשורים באופן ישיר לכתבה".

השופט אדם כותב עוד שבמהלך הכתבה משולבים קטעים רבים, כולל "קטעי נוף, צילומי אילוסטרציה, צילומי טביעות צמיגים, צילומי חורשות ומקומות שלא ברור כיצד קשורים לתוכן, קטעי וידיאו מן הארכיון וכיוצא באלה. בהקשר זה, צילום בית-העסק של התובעת, הנמשך 2–3 שניות, בטל בשישים ואיננו יוצר לדעתי תחושה אצל הצופה הסביר כי בית-העסק קשור לתוכנית. [...] על רקע הכתבה כולה, המגיעה לכדי קרוב ל-40 דקות, צילום של 2–3 שניות שניתן לראות שהוא צילום אמנותי, בו מצולם בית-העסק של התובעת, רכב חולף ופיסת נייר מתנופפת – כל אלה מנחים צופה סביר לראות בכך עניין אמנותי גרידא, ללא קשר שלילי כלשהו".

יחד עם זאת, השופט אדם קיבל את הטענה כי התצלום של בית-העסק של התובעת הינו "צילום מיותר שאיננו מוסיף דבר לתוכן הכתבה [...] ולכן לא היה מקום ולא היה צורך בצילום זה לשם שלמות הכתבה". בשל זאת קבע השופט כי התובעת לא תשלם לדיין ולשידורי קשת הוצאות משפט.

ב"ש 4388/09