מכסחי האינפנטילים

המעורבות הגוברת של ישראל במלחמה הסורית תופסת את מרכז תשומת הלב של עיתוני הבוקר. לפני שבוע בדיוק העריך איתן הבר ב"ידיעות אחרונות" כי תקיפה ישראלית או אמריקאית בסוריה ממשמשת ובאה, וזאת כדי למנוע השתלטות של גורמים פונדמנטליסטיים על כלי נשק מתקדמים. הוא צדק.

הכותרות באתרי האינטרנט הישראליים מדווחות הבוקר על תקיפה נוספת של חיל האוויר הישראלי בסוריה, במהלך הלילה. כותרות עיתוני הדפוס עוסקות בתקיפה הקודמת שביצעו מטוסי חיל האוויר בסוריה, בבוקר יום שישי האחרון. הכל, כמובן, על-פי מקורות זרים.

"ישראל תקפה בסוריה משלוח טילים לחיזבאללה", מבשרת הכותרת הראשית של "הארץ". "דיווחים בארה"ב: חיל האוויר השמיד ליד דמשק מאגר טילים שיועד לחיזבאללה", לשון הכותרת הראשית של "מעריב". "'ניו-יורק טיימס': 'ישראל תקפה משלוח טילים איראני בדמשק", מדווח בכותרת הראשית של "מקור ראשון". הכותרות הראשיות של "המודיע" ו"המבשר" דומות.

העיתון הנמכר ביותר בישראל, "ידיעות אחרונות", שמעדיף מעצם טבעו כותרת בת שתי מלים, בוחר להדפיס במרכז שערו תצלום של מטוס קרב מעל לביטוי "בלב סוריה". "ישראל היום", החינמון הנפוץ בישראל, מדפיס אף הוא תצלום של מטוס קרב לצד שתי מלים: "מכסחי הטילים" (תבנית כותרת חביבה על עורכי העיתון). במציאות העגומה של ענף עיתונות הדפוס בישראל, שני העיתונים הנפוצים ביותר מעניקים לציבור הקוראים שלהם זכות בחירה: לשלם כמה שקלים ולקבל מהעיתון יחס הנועד לאינפנטילים, או לא לשלם כלל ולקבל יחס הנועד לאינפנטילים גמורים.

"ישראל מהלכת כאן בלוליינות על חבל דק במיוחד", כתב עמוס הראל ב"הארץ", עוד לפני ההתקפה הנוספת. "היא מנסה לעמוד על הקווים האדומים ששירטטה – לא להעברת נשק כימי ומערכות נשק מתקדמות לחיזבאללה – מבלי להפוך את המערכה הסורית הפנימית לעימות בינה לבין משטר אסד. עד כה, נדמה שהזהירות היחסית משתלמת".

עמיתו צבי בראל הוסיף: "לנוכח מה שנראה כתקיפה ישראלית בדמשק וסירובן של מדינות המערב להתערב במערכה הסורית, עולה השאלה אם ישראל תוכל, או תתבקש, להרחיב את פעילותה האווירית בסוריה, הן במסווה של מניעת זליגת נשק לחיזבאללה או לארגונים אחרים, והן כמטרייה אווירית שתגן על כוחות המורדים".

ב"ישראל היום" מתמקדים כותבי הפרשנויות בחלוקת מחמאות ל"כוחותינו", כאילו אנשי מערכת העיתון הפציצו את הטילים בסוריה ולא טייסי חיל האוויר. ליד הכותרת הראשית מודפסות כמה מלים משלושה טורי פרשנות. הראשון, מאת יואב לימור, נושא את הכותרת "הישג מבצעי". השני, מאת בועז ביסמוט, מוכתר במלים "הישג הרתעתי". השלישי, שנכתב על-ידי גונן גינת, מקבל את הכותרת "הישג מנהיגותי".

"מדובר בהישג מודיעיני, מבצעי – ובעיקר מנהיגותי, של רה"מ", כותב גינת בפנים העיתון. "בשעה שלא אחת נראה לנו שיש מנהיגים השקועים עד צוואר בהתכתשויות בפייסבוק – מתנהלת בד בבד, בצללים, מלחמת הקיום האמיתית [...] אם הדיווחים לפי פרסומים זרים נכונים, הרי שהצוות של רה"מ, שר הביטחון, הרמטכ"ל וצה"ל – תיפקד היטב. הם הפגינו מנהיגות, נחישות, דבקות במטרה. ביום שאחרי, לא ברור כמה יזכרו לומר תודה. צריך לומר".

תשעה עמודים מקדיש "ישראל היום" לחגיגות המבצע הצבאי המוצלח של כוחותיו. מעמוד השער, עם תצלום של מטוס ישראלי וטיל עוין; עבור בכפולה הפותחת, שנושאת את הכותרת "הזרוע הארוכה היכתה שוב" (במקרה זה "ידיעות אחרונות" מתעלה על יריבו עם הכותרת "הזרוע הארוכה לא מתעייפת"); וכלה ברצף של ידיעות, פרשנויות ואינפוגרפיקות המתפרשות על פני העמודים 5–9. בצד עמ' 9 מקדיש העיתון ידיעה קצרצרה לאירוע אחר שהתרחש בסוריה בסוף-השבוע: טבח של כוחות אסד בעשרות רבות של בני-אדם. דניאל סיריוטי מדווח באמצעות 77 מלים על מותם של לפחות 150 סורים במהלך סוף-השבוע.

"סוריה מדממת: החל שלב 'הטיהור האתני'", נכתב בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות". סמדר פרי, גואל בנו ואיתן גליקמן מדווחים כי "כוחות הביטחון הדפו ארבעת אלפים אזרחים סונים שניסו לברוח על חייהם בעקבות טבח אכזרי שביצעו בריוני המשטר העלאווי. [...] לפי הערכות, בסוף-השבוע נרצחו באמצעות סכינים כ-300 אזרחים בשלוש ערים ברחבי סוריה".

בדיווח של "ידיעות אחרונות" מוזכר כי "תמונתו של תינוק מת שרגליו נשרפו בהפצצה אווירית וגוויותיהם של נשים, קשישים וילדים שנרצחו בשנתם בידי בריונים שחדרו לבתי המגורים שלהם הועלו אמש לאתרים החברתיים בידי האופוזיציה הסורית". תצלומי הזוועה אינם מתפרסמים ב"ידיעות אחרונות". הידיעה בעיתון זה מלווה בתצלום [רויטרס] של סורים חיים, ההולכים ברחוב מופצץ. הזוועה מתפרסמת ב"מעריב".

במרכז הכפולה השנייה של "מעריב" מודפס תצלום גדול [AP] של ערימת גופות, תושבי העיר בניאס. ילד, ילדה, נשים וגברים. כמה מהם מכוסים שמיכה ורודה, הרוב גלויים. הפנים מפוקסלות, אולם כל היתר גלוי.

"ביממות האחרונות הפציעו תמונות הזוועה מהעיר בניאס, אזור החוף שבו אסד מנסה לבצע טיהור אתני ממש לטובת העלאווים", כותב נדב איל ברשימה הצמודה לתצלום. "[...] האכזריות בסוריה כבר מזמן חרגה מעימות פוליטי פנימי אלים; היא במישורים של פשעים נגד האנושות. אך המישור המוסרי הוא רק מרכיב אחד. העניין השני קשור באסטרטגיה אזורית. [...] את החלל הגדול שמותירה ארה"ב, מנסה ירושלים למלא. זה ניסיון הרה סכנות אבל כנראה הכרחי, בעיקר בתקופה שיותר ויותר גורמים אזוריים תוהים לאן אמריקה נעלמה".

"ג'ון קרי, שר החוץ הנוכחי, ביקר שנה לפני ההתקוממות ארבע פעמים בסוריה", מזכיר עודה בשאראת במדור הדעות של "הארץ". "מה שמעניין הוא שבכל השיחות הללו לא נאמרה מלה אחת על שחרור הגולן, או על זכויות הפלסטינים. הם נסבו בעיקר על המתרחש בלבנון, על המצב הנורא בעיראק, שלסורים יש בו יד ורגל. בדיוק כמו סוחרים ממולחים, הם דיברו תכלס. על חלוקת השלל. ובינתיים אין מה להתפלא על השקט העולמי המצמרר שמלווה את הטבח בסוריה. הרי בטבע כל זאב משרטט את גבולות הטריטוריה שלו. לרוע מזלה של סוריה, היא נמצאת בטריטוריה של הזאב הרוסי, כפי שטיבט נמצאת בטריטוריה של הזאב הסיני, כפי שפלסטין נמצאת בטריטוריה של הזאב האמריקאי-ישראלי".

לבטים פומביים

"לפיד מזגזג שוב", נכתב בשער העיתון החרדי "המבשר". "החליט למתן את יעד הגירעון ל-2013 לכ-46 מיליארד שקל". "הבלבול בלשכת שר האוצר חוגג", מדווח שלמה גרין בפתח ידיעה בנושא. "שר האוצר לפיד ממשיך בשיטת הזיגזג", לשון כותרת בשער "המודיע", "הגירעון ב-2013 יירד ל-4.65%".

ניכר כי העיתונות החרדית שמחה לאידו של שר האוצר, שנקלע לעימות גלוי ראשון עם ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל. המניע לאיבה טמון ביחסו של לפיד לחרדים ובקיצוץ שהוא מנהיג בתקציבים המיועדים להם. אולם ללפיד גם יריבים אחרים.

שר האוצר יאיר לפיד, 28.4.13 (צילום: יונתן זינדל)

"הזגזוג נגמר ב-4.65%", נכתב בשער "ישראל היום" הבוקר. "הזיגזג של לפיד", נכתב שוב בראש עמ' 13 של העיתון. זאב קליין מדווח כי "במערכת הפוליטית והציבורית נמתחה ביקורת על 'הזיגזג' של שר האוצר בנושא הגירעון". הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט סונט בשר האוצר על שביצע "צעד מהוסס, זגזוג מיותר שעדיין מעיד על חשש של לפיד מנקיטת הצעדים הנכונים המתבקשים". לדברי שטרנליכט, "ההתנהגות של שר האוצר מדאיגה מאוד".

האיבה של "ישראל היום" ללפיד מונעת מנאמנותו של העיתון לבנימין נתניהו (חרף הפגישה שנערכה לאחרונה בין שר האוצר לאיש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון). ההיגיון פשוט: לפיד מאיים על נתניהו, ועל כן יוצג בעיתון זה כמעט תמיד באור שלילי.

"דה-מרקר" מצטרף אף הוא לביקורת על שר האוצר. "לפיד מהסס ומזגזג", נכתב מעל תמצית טורו של סמי פרץ בשער העיתון. השורש ז.ג.ז.ג מופיע כבר בשורה הראשונה של הטור. בהמשכו קובע פרץ: "המספרים חשובים, אבל חשוב יותר המסר, וכרגע המסר הוא של זגזוג הססני". בידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת מדווח מוטי בסוק כי לפיד נאלץ בשבועות האחרונים "לקבל החלטות מנוגדות, ולזגזג ביניהן כמה פעמים".

"הזגזוגים הבלתי פוסקים של שר האוצר החדש מצביעים על חוסר ניסיון, חוסר ביטחון, ופוגעים באמון השווקים בחו"ל בישראל ובקברניטי כלכלתה", מצטט בסוק "בכיר במשרד האוצר". בכיר אחר, מבנק ישראל, אמר לו: "לפיד מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הוא לא מבין שמערכת הבחירות הסתיימה והוא לא מגיש תוכנית בטלוויזיה. הוא אינו מודע לגודל התפקיד שלו ולרגישות של כל מלה שיוצאת מפיו".

מירב ארלוזורוב ממשיכה בביקורת על שר האוצר ומגדירה בהמשך "דה-מרקר" את מהלכו האחרון "הטעות הפוליטית הראשונה של לפיד". לדבריה, ההצהרה המקורית על קביעת יעד גירעון של 4.9% היתה "טעות קריטית ביחסי-ציבור", "טעות קריטית בבנייה של ציפיות כלכליות" ו"טעות קריטית מבחינה פוליטית".

ההתנגדות של "דה-מרקר" להגדלת הגירעון מונעת אידיאולוגיה. לו היה לפיד פועל לפי מדיניות כלכלית שונה, היה בוודאי זוכה לתמיכת העיתון. "האדישות בה מתקבל הגירעון המפלצתי שלפיד רוצה להעביר מדהימה לנוכח העובדה שאין בינתיים שום רפורמה או כיוון שיצדיק את נטילת החובות והעלאות המס"', צייץ אתמול מייסד העיתון, גיא רולניק. "גרעונות גדולים הם אמנם תופעה נפוצה כיום בעולם", מסבירה ארלוזורוב בטור נפרד, "לא מעט כלכלנים אף מטיפים בלהט בשבחי הגרעונות התקציביים – זוכה פרס נובל, פול קרוגמן, הוא הקולני שבהם. רק שקרוגמן, כמו כל הכלכלנים, מדבר על גרעונות של אין ברירה".

אפילו ב"ידיעות אחרונות" ניתן למצוא ביקורת על מהלך לפיד, אם כי זו מוצנעת יותר ומאוזנת בדברי שבח. בתחתית עמ' 8 מתפרסמת ידיעה מאת גד ליאור הנושאת את הכותרת "דירוג האשראי ירד – שר האוצר התחרט". כותרת הגג מגדירה זאת "הזיגזג של לפיד" והשורש ז.ג.ז.ג אף נכלל בגוף הידיעה כמה פעמים. כיתוב התצלום של לפיד קורא: "רגליים קרות", עדות לעצמאות מערכתית של העורכים (ואולי רמז לצפוי ללפיד אם ימשיך בפגישותיו עם מר אדלסון?). אולם בשונה מהעיתונים האחרים, במדור הדעות של עיתון זה מציג הפרשן הכלכלי הבכיר, סבר פלוצקר, נקודת מבט שונה.

"גישתו של לפיד לתקציב ככלי להגשמת החזון [של העמדת האדם העובד במרכז] מקובלת על הרוב הגדול של תומכיו ומצביעיו", כותב פלוצקר. "ולא רק עליהם: לפי הסקרים, הפופולריות שלו כשר האוצר חסרת תקדים בנקודה זו של כהונתו. הלבטים הפומביים שלו לא מתקבלים כזגזוג, אלא כחיבוטי נפש אמיתיים".

פלוצקר משרטט ברשימתו את דמותו של לפיד כראש ממשלה לעתיד וטוען כי את הטעות הפוליטית הקשה ביצע דווקא ראש הממשלה נתניהו, כשמינה את לפיד לשר האוצר במקום שר חוץ. לדבריו, לפיד ירוויח הן אם ייכשל בתפקידו כשר אוצר והן אם יצליח, ואילו נתניהו ייצא מופסד בכל מקרה. כן, ממש כך.

בעוד פלוצקר עוסק בסקרים ויחסי כוחות פוליטיים, ב"כלכליסט" מתאר אמנון אטד את מהלך העניינים במשרד האוצר מנקודת מבט כלכלית, וטוען כי "הפתרון שעליו בסופו של דבר הוחלט הוא – בתנאים שנוצרו – הפתרון ההגיוני ביותר". בטור פרשנות נלווה מוסיף אטד כי "לא מדובר בצעד שמסמן את קץ האנושות. [...] דווקא כאשר באירופה מתחילים להתפכח ממדיניות הצנע, הגיע הזמן שגם אצלנו יתחילו מקבלי ההחלטות הכלכליות לחשוב מחוץ לקופסה".

נקודת קיצון של חוסר שוויוניות

הכותרת הראשית של "כלכליסט" מוקדשת לנושא אחר: "ההטבות לחברות הגדולות גבוהות פי 4 מהמס ששילמו". שאול אמסטרדמסקי ותומר אביטל מדווחים כי לפי "פרק מדו"ח מינהל הכנסות המדינה, שפרסומו מעוכב מעל חצי שנה, [...] טבע, אינטל, כיל וצ'ק-פוינט מקבלות 70% מכלל הטבות המס שמעניקה המדינה, ושווי ההטבות שקיבלו ב-2010 היה גבוה פי 4 מהיקף המס ששילמו".

בגוף הידיעה נכתב כי לפי הדו"ח, בשנת 2010 נטלו ארבע החברות הגדולות ביותר כ־70% מסך הטבות המס באותה שנה, וזאת לעומת נתח של 32% בשנת 2003. "זו, בעצם, כל התורה כולה", כותבים אמסטרדמסקי ואביטל. "[...] בין השנים 2003 ל-2010 קרה משהו, כותבים כלכלני האוצר, והאופן שבו המדינה מחלקת את הטבות המס לחברות הגיע לנקודת קיצון של חוסר שוויוניות".

אמסטרדמסקי מוסיף טור נפרד לתולדות הסתרת הנתונים. לדבריו, העיתון ביקש לדעת מתי יתפרסם הדו"ח השנתי של מינהל ההכנסות כבר לפני שנה, ומשרד האוצר דחה והתחמק ושוב דחה.

"למרות התגובות הקודמות של משרד האוצר, חלקים נרחבים מהדו"ח כבר מוכנים זה חצי שנה לפחות", מציין אמסטרדמסקי. "כל צמרת האוצר הקודמת – תחת שטייניץ – ראתה אותם, והם רק מחכים להתפרסם. אלא שלהנהלת האוצר הקודמת לא היה נוח בזמן בחירות לפרסם נתונים כאלה. [...] הדו"ח והנתונים החשובים שמופיעים בו אינם של משרד האוצר. הם של הציבור. את ההבדל הזה התקשו להבין באוצר, אולי בשל שכרון הכוח. את הנתונים האלה שר האוצר, שהכריז כי הוא דוגל בשקיפות, מוכרח לפרסם ולהעמיד לרשות הציבור. הפרק שנחשף כאן לראשונה הוא רק אחד מתוך רבים. זה הזמן לפרסם את כל היתר".

סיווג לא חוקי

עודד פלר ויונתן ברמן מפרסמים זה כמה שנים את הבלוג "לסה פסה" – "הגיגים ללא גבולות על הגירה ועל מהגרים ועל מעמד בישראל". בפוסט האחרון שלהם, "נחום ברנע וייבוא האובייקטים הבלתי חוקיים", מצביעים השניים על הפער העגום שבין היחס למהגרים בתקשורת הזרם המרכזי של ארה"ב ליחס אליהם בתקשורת הישראלית. ברשימתו האחרונה של נחום ברנע מיום שישי, הם מציינים, כתב ברנע על מהגרי עבודה בישראל תוך שהוא עושה שימוש תדיר בביטויים "ייבוא" ו"בלתי חוקיים".

"אפילו לא 'שוהים בלתי חוקיים', אלא סתם 'בלתי חוקיים'", מדגישים השניים ומוסיפים: "לא מדובר סתם בדקדוקי עניות או בפוליטיקלי-קורקט מאוס. כינוי של אנשים 'בלתי חוקיים' מתייג את כל ישותם וכל הווייתם בסיווג 'לא חוקי'. בדיוק מסיבה זו החליטה סוכנות הידיעות רויטרס לפני כחודש להנחות את הכותבים מטעמה שלא לעשות עוד שימוש במונח illegal migrant ולהשתמש ב-illegal רק לתיאור פעולה ולא לתיאור אנשים. גם ה'ניו-יורק טיימס' החליט לאחרונה לקרוא לכותבים ולעורכים לשקול שימוש במונחים אלטרנטיביים.

"חשוב להבין שגם לפני הנחיות אלה ספק אם מישהו ב'ניו-יורק טיימס' או ברויטרס היה מעלה על דעתו להשתמש במלים כמו אלה שמשתמש בהן ברנע. המקבילה לביטוי 'בלתי חוקיים', כשהוא נטול 'אנשים', 'מהגרים' או 'עובדים' (אותה ברנע מביא כשם תואר ללא שם עצם אליו הוא מוצמד), היא illegals, מונח בו עושים שימוש גורמים פוליטיים ימניים, אך ודאי שלא עיתונאים מכובדים. ואולי אי-אפשר לצפות להרבה במדינה בה עיתונאים סבורים באמת ובתמים כי המלה 'מסתננים' מתארת באופן אובייקטיבי אנשים שחצו את הגבול ללא היתר".

תתכוננו להתרגש

"ידיעות אחרונות" שוב מציג שיתוף פעולה מסחרי עם יצרנית קוקה-קולה בישראל כדיווח חדשותי. בתחתית עמ' 26 מספק "כתב 'ידיעות אחרונות'" את הקומוניקט האחרון של החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, בליווי תצלום וציטוט מפי סמנכ"ל השיווק אלון זמיר ("חוויית מותג אישית ומרגשת [...] באה לחזק את הקשר בין המותגים לצרכנים בדרך מפתיעה ומיוחדת"). לפי המודעה הנחזית לידיעה חדשותית, יצרנית המשקה ו"ידיעות אחרונות" פוצחים במבצע חדש נושא פרסים. "פרטים נוספים על המבצע יפורסמו בהמשך", מובטח.

בשולי החדשות

"מחר, פרויקט עיתונאי שאני עובד עליו חצי שנה, יראה אור לראשונה. סדרת כתבות. למרות שנולד לי ילד לפני שלושה ימים, זה עדיין מרגש אותי", צייץ אתמול שאול אמסטרדמסקי. הנה ההקדמה והכתבה הראשונה בסדרה שזכתה לכינוי "אמסטרדמסקי בערבות הפנסיה".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מכנה גלעד שרון את בני בגין "פוחלץ גיאולוגי", אם כי שרון אינו נוקב בשמו המפורש. בכל זאת, צריך לשמור על קלאסה.

בכל העיתונים מדווח כי נתניהו ימריא לביקור רשמי בסין. ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בפרט שולי: "נתניהו נוסע לסין עם ילדיו".

ענייני תקשורת

"המשטרה החליטה: חקירה פלילית נגד עמנואל רוזן", מדווח אבי אשכנזי ב"מעריב". "לפי שעה טרם נקבע מועד לזימונו של רוזן לחקירה, ולא ברור אם הוא עומד להיעצר ביממות הקרובות", נמסר.

נתי טוקר מדווח בהרחבה ב"דה-מרקר" על המכתב החריף שהוציאו ביום חמישי האחרון חמישה מחברי מליאת רשות השידור, ובו קראו לסגירת הרשות ובנייתה מחדש. בטור נפרד מביע טוקר תמיכה בהצעת היו"ר לשעבר משה גביש לסגור את הטלוויזיה ולשמור על פעילות קול-ישראל, ומפנה אצבע מאשימה להנהלה הנוכחית, שלדבריו "מצטיירת יותר ויותר ככזו שלא מסוגלת להוביל את הרשות לעידן החדש". מי שמעוניין להעמיק את היכרותו עם הנהלת רשות השידור הנוכחית מוזמן לקרוא את סדרת הכתבות שפורסמה באתר זה בימים האחרונים, על סמך פרוטוקולים של ישיבות הוועד המנהל ברשות.

"כתב 'ידיעות אחרונות'" מדווח בעמ' 16 של העיתון כי תחקיר מאת ד"ר רונן ברגמן, שפורסם ב"דר שפיגל", הגיע למקום השני בקטיגוריית התחקירים המיוחדים במסגרת חלקות פרסי הנרי נאנן.