מכירת שארית מניותיה של חברת הטכנולוגיה הישראלית ישקר למיליארדר האמריקאי המקשיש והאהוד וורן באפט כובשת הבוקר את שערי רוב העיתונים, ומוזכרת בכולם. המכירה, שהיקפה נאמד בכ-2 מיליארד דולר (על-פי שווי חברה של 10 מיליארד דולר), נחשפה אתמול בערב כמעט במקביל על-ידי כתבי כל כלי התקשורת הכלכליים והכלליים – שהוטסו כולם מבעוד מועד לעיר אומהה שבנברסקה, ארצות-הברית, עירו של באפט.

"אחד ההרגלים המרגיזים שלי הוא לענות על השאלה מה שלומי ב'מעולם לא היה יותר טוב'", מגלה גיא רולניק, העורך המייסד של "דה-מרקר", ברפורטז'ה שניפק מעיר הספר האמריקאית. "כנראה שאני אשמור עליו – מתברר שהאיש שמעיד על עצמו כבר עשרות שנים שהוא 'רוקד סטפס לעבודה כל בוקר' משתמש גם הוא בקלישאה הזאת. אז מה שלומך, וורן?", שואל רולניק את המשקיע האגדי. המשקיע האגדי משיב, כצפוי: "מעולם לא היה טוב יותר".

רולניק הוא כמעט היחיד מבין מראייניו הישראלים של באפט שניצל את הפגישה עימו כדי לשמוע את עמדותיו על הכלכלה האמריקאית והעולמית, על הפערים בחברה שבה הוא חי, על מהלכי הממשל, ואפילו על ריכוזיות. באפט גם מתייחס בדבריו לתוכניותיו בנוגע לחברה שזה עתה השלים את רכישתה, והכרזתו, "אין סיכוי שישקר תצא מישראל", כובשת את שערו של העיתון הכלכלי מבית "הארץ".

ב"כלכליסט", שראשיו יצאו בעבר נגד תופעת האמברגו, אך במקרה זה נראה כי שיתפו עימה פעולה בנפש חפצה, הראיון עם באפט אינו מופיע במהדורה המודפסת של העיתון, אלא באתר האינטרנט שלו בלבד. בדומה לרולניק, גם שליחת "כלכליסט", טלי שמיר, ניסתה להוציא מבאפט מעט יותר מהצהרות חגיגיות על עסקת הרכישה, אם כי בשונה מרולניק – קיבלה תשובות מעניינות פחות (הראיון שהעניק ל"גלובס" יתפרסם לאחר פרסום סקירה זו). עורכת העיתון, גלית חמי, מראיינת את יו"ר ישקר איתן ורטהיימר, שמסביר לה כי העסקה משקפת "מחויבות ענקית" של באפט לישראל.

ב"ישראל היום", החינמון שזוכר שהוא גם ישראלי, מעוררת מכירתה של חברה מקומית מצליחה לתאגיד זר דווקא רגשות פטריוטיים. "טוב להשקיע בישראל בגלל איכות האנשים" היא הכותרת הראשית על השער, ציטוט מפי באפט שנמסר לעורך חדשות החוץ של העיתון, בועז ביסמוט, שבמסגרת דילוגיו המרשימים והתדירים בין מדינות כתוניסיה ודרום-קוריאה מצא לעצמו זמן לקפוץ גם לאומהה. "אתם אומה של יזמים עם יכולות מדהימות", אומר לו באפט, בראיון שכדרכם של מדורי הכלכלה והחוץ הנחותים של "ישראל היום", הוא הקצר מבין הראיונות עם באפט המתפרסמים היום בעיתוני ישראל.

ב"ידיעות אחרונות", המתחרה ב"ישראל היום" במקצה אהבת הארץ, מצליחים לחלץ מבאפט ציטוט חזק יותר, שלא לומר מטופש יותר: "ישראל המדינה מספר 1", מודיעה כותרתו הראשית של היומון, סגמנט מראיון שעליו חתום עופר פטרסבורג, שנסע גם הוא לנברסקה. "תמצא לי עוד חברה להשקעה בישראל ואני בא", מצטטת כותרת הראיון בכפולה הפותחת. לצדו מופיע טור מאת סבר פלוצקר, שמבקש לפזר על הכל קצת מלח.

"אי-אפשר להימנע מהשאלה למה, לכל הרוחות, הוא מוכן להוציא עוד שני מיליארד דולר, כאשר מכל בחינה מעשית אין הבדל בין שליטה באמצעות 80% מההון או 100% ממנו?", תוהה הפרשן הכלכלי. "ייתכן שבאפט מתכנן לצמצם עד למינימום את הפעילות התעשייתית של ישקר בארץ", הוא משער, ומוסיף השערה נוספת: "ייתכן שחברת האחזקות של באפט הופכת את ישקר לחברה אמריקאית לכל דבר ועניין, ללא שריד של בעלות או שייכות ישראלית, משיקולי מס קרים".

קוראי "מעריב" אינם זוכים הבוקר לראיון עם באפט. הקבלן שנשכר כדי לדווח על נושאי כלכלה לקוראי העיתון, "גלובס", בחר לשמור את השלל למהדורת סוף-השבוע.

וזה טוב ליהודים?

כל העיתונים מקפידים לכלול בדיווחיהם על מכירת שארית מניותיהם של הוורטהיימרים בישקר גם בשורה לאוצר המדינה. בקונסטלציה מסוימת עשויה העסקה להניב למדינה הכנסות עתק ממס, והעיתונים, כולם אופטימיים ומוחמאים מתשומת הלב שהורעפה עליהם מצד גדול המשקיעים החיים כיום, מתחרים הבוקר בהערכותיהם סביב היקפן של אותן הכנסות.

ב"כלכליסט" אומדים את ההכנסות ממס בשני מיליארד דולר, ב"ידיעות אחרונות" זהירים יותר ונוקבים בסכום של 1.5–2 מיליארד דולר, ב"ישראל היום" בעל דסק הכלכלה המדולדל מפשטים את ההערכה לכדי "יותר ממיליארד שקלים", וכך גם ב"גלובס על הבוקר". ב"דה-מרקר" מעריכים כי אם לא יחולו שינויים קיצוניים בשער הדולר מול השקל, יסתכמו ההכנסות ממס בכ-1.8 מיליארד שקל.

בכמה מהעיתונים (ו"ידיעות אחרונות" בראשם) כבר מפנטזים על גזירות התקציב שניתן יהיה למנוע בעזרת הממון הרב, ומזכירים כיצד נהנה אוצר המדינה מהכנסות המס בעקבות הסכם המכירה הקודם של מניות ישקר לחברת ברקשייר-התאוויי של באפט ב-2006. אבל רגע, האומנם?

ההתפעלות וההתבטלות בפני השקעתו של באפט בישקר, האופטימיות המוגזמת באשר להשפעותיה על המשק ועל אוצר המדינה, ואפילו הטסתם של כתבי הכלכלה לחו"ל – כל אלה הם שידור חוזר של אותה עסקת רכישה לפני שבע שנים, שנעטפה גם היא בצמר גפן מתוק. בדיעבד, הודו הכתבים שסיקרו אז את עסקת הענק, עבדו עליהם. על האופן שבו זה נעשה אז כתב בהרחבה גדעון עשת בגיליון 63 של "העין השביעית". מאמרו מאיר העיניים מומלץ לקריאה גם היום.

בשורה התחתונה, כתב עשת, הרווחים לאוצר המדינה ולאזרחים התבררו כעלובים למדי – אם בכלל היו כאלה. מי שיחפש פרטים נוספים בנוגע להיקף המס שישלמו בני משפחת ורטהיימר ושותפיהם, כמו גם למחלוקותיהם עם רשות המסים הישראלית, ייאלץ לצלוח את ההסבר המורכב שנשתל בלב הידיעה האופטימית על הרכישה ב"כלכליסט", שכותרתה "המס ממכירת ישקר שווה ערך להורדת המע"מ בחצי אחוז" [הדר קנה, אסף גלעד ומיקי פלד]. בעיתונים האחרים העננה הזאת אינה באה לידי ביטוי.

לפיד, התקציב וכותרות נוספות

"לפיד מציע להגדיל את התקציב ב-6.5 מיליארד שקל", מודיעה כותרת במעלה שער "הארץ", ובה מפורט כי ההצעה כרוכה בהעלאת יעד הגירעון של מדינת ישראל מ-3% ל-4.9% מהתוצר ("הגדול בתולדות המדינה", מתריע הכתב, מוטי בסוק). "מגדילים את הבור" היא הכותרת שהוענקה למהלך ב"ידיעות אחרונות", שם מחלקים עורכיו של הכתב גד ליאור את הדיווח לחדשות טובות ("פחות קיצוצים השנה") וחדשות רעות ("גזירות כואבות במיוחד בשנה הבאה"). ההצעה תובא להכרעת הממשלה ביום ראשון.

"שר האוצר יאיר לפיד נפגש לפני כשבועיים (באמצע חודש אפריל) בחשאי עם המיליארדר היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון, תומכו הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובעליו של החינמון 'ישראל היום', עורפו התקשורתי", חשפה אתמול העיתונאית מזל מועלם באתר "אלמוניטור". מומלץ לקרוא את רשימתה במלואה.

כל העיתונים מדווחים בהצנעה על תוכנית של חברי סיעת ישראל-ביתנו שמטרתה "הגברת המשילות". במרכזה של ההצעה עומד ניסיון – עוד ניסיון – להעלות את אחוז החסימה לרמה של 4% ולהקשות על הפלתה של ממשלה מכהנת.

ב"הארץ" מביא יהונתן ליס התנגדויות גם מפי נציגי מפלגות שאינן צפויות להיפגע מההצעה (ש"ס, העבודה), וגם את דבריה של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, הטוענת: "בשם היציבות השלטונית, הצעת ליברמן תחזק עוד יותר את כוחו של ראש הממשלה מול סיעות הכנסת ותחריף את סכנת עריצות הרוב".

"המשטרה בונה מאגר דנ"א למהגרים מאפריקה", מזהירה הכותרת הראשית של "הארץ" [יניב קובוביץ ואילן ליאור].

כל העיתונים מדווחים על הצהרה של סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, שלפיה אין בכוונתו "לשכוח" את המידע המפליל לכאורה שיש בידיו על שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שתחתיו כיהן. הבוקר העיד איילון נגד ליברמן במשפט המתנהל סביב "פרשת השגריר". מהדיווחים עולה כי איילון קיים את הבטחתו.

היה הסכם?

האם נוחי דנקנר שיקר לתקשורת? "אלשטיין עלה על המטוס מבלי לחתום על הסכם ההשקעה", מכריזה כותרת בלעדית המתנוססת על שער מוסף שוק ההון של "כלכליסט" [גולן חזני]. אלשטיין, בעל ההון הארגנטיני שבו מבקש דנקנר להסתייע לאחרונה לצורך שיקום עסקיו, אמור היה לחתום עימו על הסכם שלפיו ישקיע כמה עשרות מיליוני שקלים באימפריה המתפוררת, וכך, בין היתר, יסייע לבעל ההון הישראלי להשיב לעצמו את אמונה של המערכת הבנקאית בישראל ולהגיע עימה להסכמות בנוגע למחיקת, פריסת ומחזור חובותיו.

בשבוע שעבר הצהיר דנקנר כי ההסכם עם אלשטיין כבר נחתם, וכמה מכלי התקשורת, ובראשם "גלובס" וערוץ 2, התייחסו לטענתו כאל עובדה מוגמרת. ב"כלכליסט" מתעקשים שלא כך. בידיעה מזכיר חזני כי בית-המשפט מינה לחברת אי.די.בי פיתוח של דנקנר משקיף חיצוני, ובכך אימץ את המלצת כונס הנכסים הרשמי. פעולתו הראשונה של המשקיף, עו"ד חגי אולמן, תהיה החלפת כמה מחברי הדירקטוריון בחברות של דנקנר, בשל "ניגודי עניינים".

"החוקר עטור הפרסים ג'ארד דיימונד עקב במשך 50 שנה אחרי שבטים פרימיטיביים שפיספסו את המהפכה החקלאית וגילה אצלם חינוך ליזמות מגיל אפס, ניהול סיכונים אחראי יותר מאשר במערב, מערכת צדק מרתקת וחיים עם יותר בריאות ופחות חרטה" (כותרת משנה, "מוסף כלכליסט").

ההבדל בין ישראלי לאזרח ישראלי

"אזרח ישראלי" הוא הכינוי שמעניקים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" לאדם בשם סימון סעדתי, ערבי תושב רמלה שחצה משום מה את הגבול ללבנון ונתפס שם על-ידי כוח יוניפי"ל ורשויות אכיפת החוק המקומיות (ב"ידיעות אחרונות" טוענים סמדר פרי, מאיר תורג'מן וגואל בנו כי אותן רשויות הן "צבא דרום לבנון" – גוף שאינו קיים זה 13 שנה). האיש, כך נראה, הוא אכן אזרח ישראלי. ואולם, כידוע, אם היה סעדתי אזרח ישראלי שהוא גם במקרה יהודי, מעטים הסיכויים שהיו מדביקים לו כינוי זה, המשמש כשם תואר מכובס למלה "ערבי", שבחוגים מסוימים נתפסת משום מה כקללה.

ב"מעריב" הוא מכונה פשוט "ישראלי".

ענייני תקשורת

כל העיתונים מדווחים על התפתחותה של הבדיקה המשטרתית של מעשי ההטרדה והתקיפה המינית המיוחסים לאיש התקשורת עמנואל רוזן. בכולם מודגשת עדותו של גדי סוקניק ("מה שפורסם הוא רק קצה הקרחון"), כמו גם זימונן לחקירה של נשים שהוטרדו לכאורה, אך מודגשות גם הבהרותיהם של גורמים במשטרה המסבירים כי יש הבדל בין "בדיקה משטרתית" ל"חקירה פלילית".

בשלב זה, אומר "גורם בכיר באגף החקירות במשטרה" לכתב "מעריב" אבי אשכנזי, השוטרים אינם בטוחים כי רוזן עבר עבירה כלשהי. ירון דורון ורז שכניק מדווחים ב"ידיעות אחרונות" כי היום צפויות להיגבות עדויותיהם של ענת סרגוסטי, שלום קיטל ואבי וייס.

רצועה על שער "ידיעות אחרונות" משתמשת בקלונו של הקולגה עד לא מכבר כדי לקדם את מכירות גליון סוף-השבוע. "מחר במוספים של 'ידיעות אחרונות': תיק עמנואל – כל הפרטים על הפרשה שמסעירה את התקשורת", מודיעה כותרת ההפניה. שני טיזרים מבשרים: "דנה ספקטור: למה אני מרחמת עליו" ו"רענן שקד: לא תאמינו, גם אני נפגעתי".

"קודם כל כאשה, ואחר-כך כאזרחית, אני מוחה נגד האופן האלים שבו תא העיתונאיות מנהל את הקרב נגד רוזן", כותבת במדור הדעות של "מעריב" העיתונאית יעל פז-מלמד.

"בתוך כך אישר אתמול מקורב של נתניהו בלשכת ראש הממשלה כי הוחלט להפסיק את עבודתה של אורית צוקר-גלילי בתנועת הליכוד", מדווח יובל קרני ב"ידיעות אחרונות", בעקבות לילך ויסמן ב"גלובס". "צוקר-גלילי מונתה לפני כשנתיים וחצי לתפקיד יועצת אסטרטגית של נתניהו, והשתכרה כ-20 אלף שקל. נוסף על כך היא נחשבת מקורבת מאוד לשרה נתניהו", כותב קרני. עד כמה מקורבת? עד כדי התרשמות כי רעיית ראש הממשלה היא נכס אלקטורלי.

"הוצאת חרגול נפרדה מעם-עובד ותשתף פעולה עם מודן", מדווחת מיה סלע ב"גלריה".

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מתפרסמת כתבת פרופיל על שחקנית הקולנוע גווינת פאלטרו, לרגל הכתרתה כ"אשה היפה בעולם" מטעם המגזין "פיפל". הכתב, יובל אברמוביץ', או אולי העורך, מקפיד לציין כי ציטוטיה של פאלטרו המופיעים בכתבה לקוחים מראיון שנתנה למגזין שהעניק לה את התואר, מהופעותיה בתוכניות של אלן דג'נרס וגרהם נורטון ומ"אחד מעשרות הראיונות בימים האחרונים". לא תמיד זה היה ככה.

מה נותר

"העיר", 2.5.2013 (צילום: "העין השביעית")

ממעבה "דה-מרקר" נושרת בתקופה האחרונה, בימי חמישי, חוברת שנראית כמו עיתון, מדברת כמו עיתון, מודפסת על נייר עיתון עם ריח של עיתון וגם נושאת שם ולוגו של עיתון, ואפילו עיתון אמיתי: "העיר". שערה של החוברת מוקדש הבוקר לנושא החשוב של חיפוש עבודה, ולמעשה מורכב בעיקר ממודעות דרושים.

ואולם, סטריפ של הפניות עיתונאיות בחלקו העליון של השער מאותת שאין מדובר בעוד לוח מודפס שמזמין את קוראיו להצטרף לשורותיהם של מינהל האמרכלות בעיריית ראשון-לציון או שירות התעסוקה בחדרה.

"נגני הרחוב לא ממהרים לשמוח", מכריזה הפניה אחת. "אליפות אירופה בהרמת משקולות תתקיים בתל-אביב", מעדכנת אחרת. "הסבר יצירתי בשש דקות ו-40 שניות" הוא לשונה של השלישית, האניגמטית מבין הפניות השער. "אלן ז'ופה על קיימות בבורדו", מבשרת אחרת, המניחה כי קוראיו המדומיינים של העיתון המוזר יודעים מיהו המדינאי הצרפתי המכהן כיום כראש עיריית בורדו ומעוניינים לקרוא חדשות על אודותיו ועל אודות עירו המסקרנת. "והקולקציה שמושפעת מיצירות אמנות", חותמת הפניה קרתנית.

כשפותחים את החוברת מגלים כי בעיתון יש גם כתבות וכתבים, ואפילו הפקת אופנה. שלושה וחצי מבין תריסר עמודיו מוקדשים למעשה למה שנהוג לכנות "תוכן מערכתי", המעוצב על-פי הגריד המיושן שעוד משמש את רשת המקומונים של קבוצת "הארץ", אך זהו לא באמת תוכן מערכתי. אלו הן שאריות מ"עכבר העיר" – לא זה התל-אביבי, שנקבר לאחרונה, אלא הירושלמי, הממשיך לראות אור עד היום מדי שבוע, בחסדם של מפרסמים נדיבים וכתבים זולים להעסקה.

התכנים עצמם אינם עוסקים בירושלים, אלא בתל-אביב, העיר שבה חולק העותק הנסקר כאן, ובאשדוד (העיר שבה נאם ז'ופה בכנס שנערך בחסות קבוצת "הארץ"). הדיווח על נאומו של המדינאי הצרפתי הוא למעשה הדפסה של ידיעה שהופיעה בשבוע שעבר באתר "הארץ", בתת-מדור שיווקי למראה.

הידיעות על חיי התרבות השוקקים בתל-אביב נדמות ככאלה שנרקחו במחלקת הדוברות של העירייה, בעיקר לנוכח הנימה החיובית שלהן וההתעקשות לראיין את נציגי הרשות המוניציפלית, המתגאים בהישגיהם. והפקת האופנה? ובכן, לא מדובר בהפקה. הצילומים לקוחים כולם מתוך הקטלוג של האופנאי המקודם בה, וצולמו על-ידי צלם מטעמו.

זה מה שנשאר מ"העיר", העיתון שהגדיר את העיר. מי יודע, אולי ביום מן הימים, כש"הארץ" יהיה גם הוא בר-מינן, ינשור מ"דה-מרקר" עוד פמפלט שעיקרו יוקדש למכשירי שמיעה, הודעות תכנון ובנייה ויתרונותיה של מכללת תל-חי. וגם הפמפלט הזה יתגלגל לידיים שונות, וידופדף, יצהיב בשמש על המרפסת ויישלח למפעל המחזור, שם יהפוך לעיסת נייר, וכל מה שיזכרו ממנו הוא שפעם, לפני שהגיע לעולם, היה חוץ ממנו עוד "הארץ", שהיה עיתון יומי חשוב ומשפיע. או שמא? בשלב הזה הכל מתערפל.