מה שבטוח

"היחס כלפי המלחמה בסוריה מורכב משום שהברירה שם היא בין תופת לגיהנום", כותב נחום ברנע, והדברים מופיעים בתמצית טורו על שער "ידיעות אחרונות". "תמיכה במשטרו הרצחני של אסד לא באה בחשבון, ותמיכה במורדים עלולה להקים בלב המזרח התיכון בסיס של הג'יהאד העולמי". הדברים באים על רקע המתיחות הגוברת והולכת סביב סוגיית ההתערבות – ישראלית או אמריקאית או קו-פרודוקציה – בסוריה. העילה לכאורה לאפשרותה של התערבות היא מצבורי הנשק הכימי שבידי שלטון אסד.

"הקבינט ערך דיון מיוחד על הנשק הכימי בסוריה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "השרים דנו בין היתר באפשרות שאמצעי לחימה יועברו לחיזבאללה. נתניהו הורה לשרים לא להתבטא בנושא הסורי – אך פרץ קרא לארה"ב להתערב", מדווחת כותרת המשנה לידיעה של ברק רביד. בעמוד פנימי כותב עמוס הראל על הלבטים האמריקאיים בקשר לפעולה. עוד לפני החששות מעזרה לג'יהאד העולמי, חרדים האמריקאים מעצם המשמעות של הנחתת עשרות אלפי חיילים במזרח התיכון לעוד מלחמה שסופה מי ישורנו.

"המורדים: ישראל הפגיזה את הנשק הכימי בסוריה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "'המועצה הצבאית המהפכנית' פירסמה סרטון ובו נראה עשן העולה מיעד התקיפה לכאורה. בישראל לא מתייחסים", נכתב בכותרת המשנה. "ראש המוסד לשעבר דגן: 'אסד וסוריה לא מהווים איום בטחוני על ישראל'". בעיתונים אחרים מדגישים דברים דומים שאמר ראש הממשלה לשעבר אולמרט על איראן.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט מדבר, אתמול בניו-יורק (צילום: מארק ישראל סלם)

"ההרג המתמשך בסוריה מזעזע", כותב ברנע, "התמונות שבאות משם קשות לעיכול. עם זאת, מה שצריך להדריך אותנו, הישראלים, מול ההתרחשויות שם הוא ההשלכות שלהן על הביטחון שלנו". "לא צריך נשק כימי כדי להפליל ראש מדינה שמפעיל בריונים, שולח מטוסים להפציץ אזרחים שממתינים בתור ללחם, מאפשר להתעלל, לאנוס ולהרוג נשים וילדים בחדרי החקירות", כותבת סמדר פרי באותו מדור דעות ב"ידיעות אחרונות".

יד ימינם

"נתניהו ניסה להחזיר למשרד החוץ את יד ימינו של ליברמן", מדווחת כותרת על שער "הארץ", העיתון המוביל בשנים האחרונות (פעמים כמשתתף יחיד במירוץ) את הסיקור הביקורתי של שחיתות שלטונית. "הנציבות הקפיאה את מינויו של שרון שלום בשל חקירה בה הוא מעורב", מדווחת כותרת המשנה לדיווח של ברק רביד (הממלא, כך נראה, אט-אט, את מקומם של כתבי התחומים שפוטרו).

גם ב"ידיעות אחרונות" מדווחים על ענייני ליברמן, שמשפטו מתנהל בימים אלה בירושלים. "חברי ועדת המינויים העידו במשטרה: 'אף אחד לא לחץ עלינו'", נכתב בכותרת. המלים "אף אחד לא לחץ עלינו" מודגשות ומוגדלות. חברי הוועדה יעידו מחר במשפט; "ידיעות אחרונות" מספק להם, אם כן, רקע ותזכורת.

שבת שלום

"ההסתדרות מחריפה את איומי השביתה: 'סכסוך עבודה תוך כמה ימים'", נכתב על שער "מעריב". באופן מעניין, "ידיעות אחרונות" כלל אינו מזכיר על השער את ההסתדרות או את האיום בשביתה. בהתחשב ביחס המפרגן שיו"ר ההסתדרות עיני זוכה לו לרוב בעיתון, ניתן היה לצפות לטיפול דומה לזה שמעניק לו היום "כלכליסט", העיתון הכלכלי מבית "ידיעות": "עיני מתכונן למלחמה בהצעת התקציב של האוצר", נכתב בכותרת הגג לראשית: "ההסתדרות תכריז על סכסוך עבודה במשק". "ההכרזה המתוכננת השבוע תאפשר לה להשבית שבועיים אחר-כך את המשק כולו", מוסרת כותרת המשנה, המפנה לכתבה של מיקי פלד. "הרקע להכרזה הוא איום האוצר לפגוע בשכר עובדי המגזר הציבורי. לטענת יו"ר ההסתדרות עופר עיני, הממשלה פועלת באופן חד-צדדי במקום לנהל משא-ומתן".

האם ב"ידיעות אחרונות" החמיצו את המסר מעיני או שהעדיפו להתחמק מניגוד האינטרסים בין מנהיג העובדים החביב על העיתון לבין שר האוצר החביב על אותו עיתון? ב"ישראל היום" אין דילמה כזו. "עיני מאיים בשביתה; הממשלה שוקלת: חוק", מוסרת הכותרת המגושמת כרגיל (באמת, מה חושבים לעצמם העורכים בחינמון המרוט? מה אומר להם הקול הבא: "הממשלה שוקלת: חוק"? הרי מדובר בצירוף מלים חסר פשר). החוק: "הגבלת שביתה בשירותים החיוניים". ואם החוק לא יעבור? אולי שלדון יממן משק חלופי.

אי.די.בי

"מי שחשב שהזעקה הציבורית סביב הסדר החוב של גנדן לבנק לאומי וחשיפת היקף החובות של חברת טומהוק היו האקורד האחרון בשלטונו של נוחי דנקנר על פירמידת אי.די.בי, כנראה שטעה", כתב אתמול איתן אבריאל במאמר הפותח של "דה-מרקר", שהוקדש לחזרתו של דנקנר מפגישה עם משקיע בארגנטינה (כלשון כותרת הידיעה בעניין על שער העיתון אתמול: "אלשטיין ישקיע 75 מיליון דולר אם הציבור והבנקים יוותרו לדנקנר על מיליארד שקל לפחות"). אבריאל, ועורך מדור שוק ההון עמי גינזבורג, יעצו לבעלי החוב של דנקנר שלא להסתפק במתווה ההסדר שהציע להם, לקחת את כספו של אלשטיין, אולם לסלק את דנקנר מהתאגיד ולהתעקש על קבלת יתרת סכומי החוב.

מנגד, כתב אתמול משה גורלי על בקשת הנושים לטווח ארוך של אי.די.בי פיתוח להוציא את השליטה בחברה מידיו של דנקנר, וכינה את "התערבות בית-המשפט בשלב הנוכחי", שבו החברה עדיין מסוגלת לפרוע את חובותיה לשנתיים הקרובות, "הזויה". תיאורו את המציאות בחברה, אחת משכבות הפירמידה של דנקנר, רחוקה מהנחרצות שבה משתמשים לתיאור אותה מציאות עצמה בעיתון ברחוב שוקן.

חיים גבריאלי (משמאל) ושוני אלבק (לצדו), שני מנהלים בכירים בקונצרן אי.די.בי, אתמול בבית-המשפט (צילום: רוני שיצר)

היום מקדישים ב"דה-מרקר" את הכותרת הראשית לדיון הראשון בבית-המשפט בבקשה המדוברת של נושי אי.די.בי פיתוח. הניתוק מהמציאות מיוחס יותר לבעלי החוב, ופחות לנושים האגרסיבים. "בית-המשפט תוקף את הבנקים: 'איך נתתם לאי.די.בי הלוואות בלי בטחונות?", נכתב בה. "הדיונים בחובות של אי.די.בי פיתוח, בסך 5.8 מיליארד שקל, מפרנסים מאות עורכי-דין. אתמול הגיע המאבק סביבם לאולמו של השופט אורנשטיין, ששאל, 'איפה נוחי דנקנר?', אך לא חסך ביקורת מהבנקים ומבעלי האג"ח, המבקשים להשתלט על החברה". רוח דומה, פחות או יותר, נושבת גם מהדיווחים בעיתונים האחרים ("תסתדרו ביניכם" היא הכותרת על שער "ממון").

עורכי-הדין רם כספי (שמאל) ופנחס רובין אתמול בבית-המשפט, בדיון בבקשת נושי אי.די.בי פיתוח (צילום: רוני שיצר)

על שני הטורים הפותחים ב"דה-מרקר" חתומים היום רותם שטרקמן ועידו באום; הראשון מתייחס למשפט מזווית מרחיבה ותוהה על טיבן של הלוואות שניתנות "לבעלי הון ולטייקונים – בניגוד לסתם אנשים מהיישוב". את חזרתו של דנקנר מדרום אמריקה עם משקיע חדש-ישן מבטל שטרקמן: "חזר ללא בשורה", "נלחם עם אותם 75 מיליון דולר בחוב עצום של 9 מיליארד שקל". באום מתאר כיצד השופט מנסה לקבל תשובה לשאלה, לכאורה שאלת מפתח, האם החברה הינה אכן חדלת פירעון.

"השופט ניסה לברר את השאלה הזאת כמה פעמים. מחזיקי אגרות החוב טוענים כי הקונצרן על סף חידלון, אבל הם אינטרסנטים. את בא-כוח אי.די.בי, עו"ד צוריאל לביא, שאל השופט אם החברה היתה מקבלת 'הערת עסק חי' לולא קיבלה חמצן מהבנקים. לביא התחמק. את נציג הכונס הרשמי שאל השופט ישירות אם החברה חדלת פירעון. נציג הכונס חמק אף הוא מתשובה חד-משמעית. איש אינו רוצה לחתום על תעודת הפטירה של הקונצרן. גם אורנשטיין לא היה רוצה לקבל החלטה כזאת".

אורנשטיין לא היה רוצה לקבל החלטה כזו, גם לא העיתונות – להוציא את "דה-מרקר". לטוב ולמוטב, הוא מוביל את הסיקור של עסקיו של דנקנר, גם כשגולן חזני מספק ב"כלכליסט" סקופ ועוד סקופ מאותה החזית (ולדעת אנשי "דה-מרקר" – מהחזית ההפוכה). האם לעיתון צריך להיות מזג שיפוטי? לאו דווקא.

"אג"ח אי.די.בי זינקו עם כניסת אלשטיין כשותף", מבשרת כותרת במדור השוק של "כלכליסט".

עוד כותרת ראשית

"שר החינוך שוקל: חופש בימי שישי", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ("מהפכת החופשות בבתי-הספר יוצאת לדרך"). בתמורה יקוצר החופש הגדול ב-3 שבועות. הנה, כך כולם יפסידו.

הפתעה

"'לימודי המתימטיקה והמבחנים באיראן קשים יותר מבישראל. יש שם גם יותר כבוד למורים וסדר בכיתות'. שרה חקיקי, מורה בת 26 בבית-ספר יסודי בירושלים, עלתה מטהרן לפני שבע שנים עם תעודת בגרות איראנית. מדאיג לשמוע מה יש לה להגיד על מערכת החינוך שלנו בהשוואה לזו של אחמדינג'אד", נכתב בכותרת משנה לכתבה של משה רונן במוסף היומי של "ידיעות אחרונות". בעיתון, שסיקור זכייתו של ישראלי בפרס נובל כלל אצלו פוסטר של הזוכים הישראלים לדורותיהם, ההזדמנות שניתנת לקוראים להציץ על עצמם דרך עיניהם של שונאיהם הקמים עליהם להשמידם ("השנה היא 1939") היא הבלחה מפתיעה של מודעות עצמית.

דמיון מודרך

"גדי סוקניק על עמנואל רוזן: 'זה רק קצה הקרחון בפרשה'", נכתב בכותרת על שער "הארץ", שכתבותיו שרון שפורר וגילי איזיקוביץ חשפו לראשונה (ביום שישי האחרון) את שמו של רוזן כאיש התקשורת הבכיר הגורר אחריו שלל טענות מצד נשים שעבדו לצדו ותחתיו. עוד חושפות שפורר ואיזיקוביץ כי "מנכ"ל חדשות 2 לשעבר ערך שיחות אזהרה עם רוזן". באותו עמוד מתפרסמת ידיעה של ליאור דטל ורויטל חובל תחת הכותרת "המבקר יפרסם דו"ח על מרצים שמטרידים סטודנטיות".

"סערת עמנואל רוזן" הוא הלוגו הצהוב המודבק על הדיווח של ירון דורון בעמ' 18 של "ידיעות אחרונות", ללמדך כי מדובר בדיווח מיוחד, ולא חדשה רגילה שאפשר לעבור עליה לסדר היום – תובנה שקוראי העיתון היו יכולים להגיע אליה לנוכח הסיקור הפושר של הפרשה, שסוקרה אתמול לראשונה בעיתוני הדפוס. "תא העיתונאיות הציג בפני ראש אגף החקירות יואב סגלוביץ' חלק מהעדויות נגד רוזן, אבל במשטרה מעדיפים להמתין לתלונות מצד הנשים שהוטרדו לכאורה על-ידיו", נכתב בכותרת המשנה, המהדהדת את התנהלותו של העיתון עצמו בכל הנוגע לפרשה הזו – שמעדיף לדווח על תלונה משטרתית במקום לחשוף תלונות של אזרחיות.

ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" מגיעה הפרשה לתחנה העיתונאית המאוסה של "בעד ונגד" (ב"ידיעות אחרונות" השכילו להסתוות והסירו מהמדור במוסף היומי את שמו, "בעד ונגד". ב"ישראל היום" חסר המודעות המינימלית הפינה מקבלת את הלוגו המסגיר "ראש בראש"). מדוע הנוהל העריכתי הזה מאוס? משום שהוא מעדיף קריטריונים צורניים (תביאו לי טור אחד בעד וטור אחד נגד) על פני תוכניים, ומשום שהוא מרדד בהכרח את הדיון (אמרתי לכם תביאו "בעד" ו"נגד", מה זאת אומרת זאת סוגיה מורכבת?).

ב"ישראל היום" מכניסים לזירה את המשפטן ד"ר אביעד הכהן, הכותב דרך קבע בעיתון, ואת פעילת זכויות הנשים יפעת זמיר. באופן לא מפתיע, שניהם נגד (וכי מי שאינו מנוול גמור יכול להיות בעד?). הכהן כותב נגד "משפט שדה" וקורא לברר חשדות רק על-ידי "גופי חקירה". הכהן, מהפרשנים הרציניים הבודדים בחינמון, מוכיח כאן חוסר הבנה נפוץ באשר לתפקידה של עיתונות בישראל. ב"ידיעות אחרונות" מגייסים למערכה תותח כבד פחות: מול ה"בעד" (אריאלה רינגל-הופמן בעד פרסום שמו של עמנואל רוזן) מתייצבת סמדר שיר. טיעונה: הפרסום הרס את חייו של רוזן. "אחותי", פותחת שיר בהתחנחנות אופיינית, "לפני שאת סוקלת אותי באבנים ומאשימה אותי בזלזול בכאבן של נשים, אני רוצה לבקש ממך דבר אחד: נסי לדמיין שהאיש הזה הוא הבן שלך, הבעל שלך, בן הזוג שלך או השכן הסימפטי מהקומה הראשונה שעוזר לך לסחוב את סלי הקניות לשבת. האם גם במקרה הזה היית דורשת ששמו יפורסם?".

הבנתן את זה, אחיות? נסו לדמיין שהמטרידן ("המחזר האובססיבי", או.קיי?) המתוקשר הוא הבן שלכם – הייתן רוצות שהשם שלו יפורסם? וכיצד יהין עכשיו לחייג למחוזרת צעירה או להפגין חלקי גוף לנחשקת נאה? לא חראם, להרוס לו ככה את התחביב? ומי יסחב לכן את הסלים? הרי בצעידה הארוכה במדרגות עם השקיות העמוסות יהיה לכן זמן לחשוב מה היה אילו היתה זו הבת שלכן, האשה שלכן, השכנה שלכן.

ענייני תקשורת

על שער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הפניה לידיעה של יוסי יהושוע על קידומו של דובר צה"ל תא"ל פולי מרדכי לדרגת אלוף וחיפוש אחר דובר חדש. אם לשפוט לפי פעולותיו המתוקשרות האחרונות של מרדכי בתפקיד – מתקפה על דוגמנית שלא שירתה בצה"ל והכרזת מלחמה על עורך "הארץ" אלוף בן משום שהעז לחשוף כי בלשכת הרמטכ"ל העניקו דרגת רב-סרן למוזגת הקפה – טוב למוסד הדוברות שיקבל כעת ראש אחר.

"היוצרים: רשות השידור מודיעה על השקעה בתוכן – אך לא מזרימה כסף", מדווחת כותרת ידיעה של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "'לרשות אין לכאורה כוונה אמיתית לעמוד במחויבויות התוכן', נטען במכתב ששלחו היוצרים ליו"ר הרשות, אמיר גילת. בתגובה הודיע גילת על הוראות חדשות – בהן העברת דיווח חודשי לגבי הסטטוס של הפקות מקור".

במוסף "גלריה" מראיין יובל סער את המאיירת ("ניו-יורקר", "ניו-יורק טיימס") מיירה קלמן.

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים מקום בשער להפניה לידיעה על תלונות ולפיהן צבעי השטרות החדשים "מבלבלים" וכי לא מונצחים בהם אנשי רוח מזרחים. שאלת ייצוג "בני עדות המזרח, נשים וערבים" על שטרות הכסף של ישראל זוכה לעמוד שלם ב"הארץ".

"בזמן שאגודל אחד מקליד תו, האגודל השני כבר מתכונן להקליד את התו הבא", מספר ציטוט מודגש בידיעת השער האחורי של "הארץ", המוקדשת ל"דור הבא של המקלדות".

ל"הארץ" מצורף מוסף פרסומי לבני גיל הזהב.