סליחה, ועדים
"הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים את הכותרות הראשיות שלהם הבוקר לשינויים הצפויים בשוק הטיסות הבינלאומי ולשביתה בנמל התעופה בן-גוריון שבאה בעקבותיהם.
"הממשלה צפויה לאשר היום את 'שמים פתוחים'", נכתב בראש שער "הארץ", כותרת ראשית המתבוננת במציאות מנקודת מבט רחבה, כמעט היסטורית. "ההסכם אמור להוזיל את מחירי הטיסות לאירופה", מוסבר בפתח כותרת המשנה. השביתה בנתב"ג היא סיפור משני בעיתון זה. השורות האחרונות בדיווח שבשער העיתון, מאת זהר בלומנקרנץ ומוטי בסוק, מוקדשות לטענה כאילו דו"ח ממשלתי שנגנז טען שחברת אל-על תקרוס במקרה של יישום ההסכם לפתיחת שמי ישראל לתחרות. מידע זה מוגש תוך סייגים ואינו מודגש בשום צורה. "הסכם לטובת הנוסע", מובהר בכותרת מאמר המערכת של העיתון, המופיעה גם בעמוד השער. "אל-על אינה ישראל. למדינת ישראל ולאזרחיה זהו הסכם טוב", נכתב במאמר.
"החל מחמש בבוקר: שביתה של חברות התעופה הישראליות" היא הכותרת הראשית של "מעריב", שמדגישה אירוע נקודתי במהלך הרחב לשינוי שוק התעופה בישראל. הכפולה הפותחת נפתחת בדיווח של אבי אשכנזי, שיורד לרזולוציה קטנה עוד יותר. אשכנזי בילה אתמול באולמות נתב"ג וחזר עם שלל התרשמויות ("מזג האוויר מחוץ לנתב"ג היה סוער אתמול בערב") וציטוטים מפי נוסעים מזדמנים ("ניהלנו מירוץ נגד הזמן כדי להספיק לטיסה"). בלב ידיעה נוספת, מאת יובל גורן, אבי אשכנזי וספיר פרץ, מוזכר כי בערוץ 10 נחשף אמש מסמך פנימי של משרד התחבורה, הקובע כי ההסכם עלול להוביל לקריסת אל-על. שלום ירושלמי מתאר בטור פרשנות נלווה את מערך הכוחות ברקע המאבק על יישום ההסכם, בין ראש הממשלה, שר האוצר ושר התחבורה מחד, לבין יו"ר ההסתדרות מאידך. עופר עיני, הוא קובע, בבעיה.
"שרים: הסתירו מאיתנו מידע", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שעליה הודבק תצלום של מטוס אל-על. "דו"ח שהזהיר כי ההסכם עלול להביא לקריסת אל-על לא הוצג לממשלה", מוסבר בכותרת המשנה. הכפולה הפותחת נפתחת בדיווח מאת דני שדה, איתמר אייכנר ונעם ברקן. הדיווח שם את הדגש לאו דווקא על מה שכתוב בדו"ח (מצד אחד, אל-על עלולה לקרוס, מצד שני, היא עשויה לשרוד "בתנאי שתתייעל"), אלא על הסתרתו משרי הממשלה, שאמורים לאשר היום את הרפורמה בשוק התעופה.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת לטרור בארה"ב, אולם בראש השער רצועה תכולה-לבנה הנושאת את הכותרת "הקרב על השמים הפתוחים". כל הכפולה הפותחת מוקדשת לסוגיה. ניכר כי העיתון, שבעליו שלדון אדלסון ידוע כשובר איגודים מנוסה, תומך ביישום הרפורמה. "סליחה, ועדים: למה שהטיסות לא יוזלו?", שואלת כותרת מאמר דעה מאת חיים שיין, המודפס בעמ' 3. מאמר נוסף המוקדש לסוגיה, ומתפרסם במדור הדעות, מביע אף הוא תמיכה בפתיחת השמים לתחרות. באופן נדיר, דווקא המדור "משאל עם", שכמעט תמיד תואם את נטיית לבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מביע הבוקר תמיכה גם בעובדים השובתים.
שתיקה עיקשת
כפולת עמודים במוסף "ממון" מוקדשת לראיון קצר עם בעל השליטה בחברה-לישראל, עידן עופר, ולמבחן נסיעה ברכב שמייצרת החברה בסין, הקורוס. קוראים פורמליסטיים יגיעו למסקנה כי כתב "ידיעות אחרונות" אודי עציון טס לסין על חשבון מערכת העיתון כדי לצפות מקרוב בתרומה הישראלית לתערוכת הרכב בשנגחאי. בסיום הטקסטים של עציון אין שורה מודגשת ובה גילוי נאות שהכתב היה אורח החברה-לישראל. אין גם הודאה בכך בלב הטקסטים, אפילו לא בין סוגריים.
אם עציון אכן נסע על חשבון מערכת "ידיעות אחרונות" לסין, ולא על חשבון החברה-לישראל, עולה השאלה מדוע הראיון שקיים עם עידן עופר ומבחן הדרכים שביצע לקורוס יצאו כל-כך חד-צדדיים.
בראיון נמנע עופר מלדבר על נושאים הקשורים לחברה-לישראל ונמצאים על סדר היום הציבורי/תקשורתי. עציון מסביר זאת כך: "אחרי הכותרות של השבועות האחרונים, עופר שומר על שתיקה עיקשת בנושא המעבר ללונדון, מכירת כיל לפוטאש או הסדר החוב בצים, אבל הוא כן מוכן לספק הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של פרויקט המכונית הסינית שלו, וגם לדבר על העתיד שהוא עדיין צופה לבטר-פלייס, למרות כל הקשיים".
"אני עוד לא יודע איך זה ייגמר, אבל ההרגשה מדהימה", מצוטט עופר ביחס למיזם המכוניות של החברה בסין. "[...] אני יכול לומר שההשקעה תחזיר את עצמה בתוך כמה שנים, לא הרבה. אני מרגיש שיש לנו את המוצר הנכון, בזמן הנכון, במקום הנכון". בהמשך מביע עופר תקווה גם באשר לעתיד מיזם בטר-פלייס, שבעבר הוצג אף הוא כמוצר נכון בזמן נכון ובמקום הנכון.
במסגרת מבחן הדרכים הצמוד לראיון מחמיא עציון לרכב (אך מציין כי הגימור עודנו ברמה של אב-טיפוס). כותרת המשנה למבחן מדגישה את החיובי: "'ממון' בדיווח בלעדי ממושב הנוסע: המרווח מצוין, הביצועים טובים. ככה זה כשהמהנדס הוא בוגר ב.מ.וו".
גורמים עם אג'נדות
גם הבוקר עומד איש העסקים והפילנתרופ נוחי דנקנר במוקד תשומת הלב של עיתוני הכלכלה. במהלך סוף-השבוע הודיע בנק לאומי על נסיגתו ממתווה ההסכם למחיקת חלק מחובותיו של דנקנר, ואילו דנקנר עצמו הודיע כי הוא סמוך ובטוח שיגיע להסדר ראוי עם שותפו הארגנטיני והבנקים.
הכותרת הראשית במוסף "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב", נתונה בין מרכאות: "לאומי נכנע ללחץ וביטל ההסדר בגנדן; דנקנר: זה משרת רק גורמים עם אג'נדות". מדוע המרכאות? את מי מצטטת הכותרת? לא ברור. אולי כותרת המוסף מצטטת את הכותרת שמופיעה בשער "מעריב": "בנק לאומי נכנע למחאת הפייסבוק וביטל את ההסדר עם גנדן"; אולי היא מצטטת את כותרת הגג בכפולה הפותחת של המוסף: "בנק לאומי נכנס ללחץ הציבורי וביטל את ההסדר עם גנדן"; אולי את פסקת הפתיחה של הידיעה מאת עירית אבישר, פאדי מועלם ורון שטיין: "לאחר הביקורת הציבורית החריפה שנמתחה בשבוע שעבר על מתווה הסדר החוב בין בנק לאומי לחברת גנדן של נוחי דנקנר, נכנע הבנק בסוף-השבוע ללחצים והודיע כי הוא מבטל את ההסדר המתוכנן".
מכל מקום, הסיקור של "גלובס על הבוקר" אוהד יחסית את בעל ההון שאיבד את הונו. בראש הכפולה הפותחת מתנוססת כותרת המצטטת את תגובת דנקנר, במכתב שהעביר אמש "לעובדיו": "ההשקעה של אלשטיין בגנדן שרירה וקיימת, אי-הגעה להסדר תשרת רק גורמים עם אג'נדות". "כל גורם מקצועי אחראי ער לכך שהסדר עדיף על פני כל הליך אחר", מצוטט דנקנר בכותרת המשנה. "קל להרוס, קשה לבנות", מצוטט דנקנר בכותרת ביניים. גם הליד בכתבה מצטט את דברי דנקנר מתוך מכתבו, שב"ישראל היום" מוגדר על-ידי דן מרגלית כ"מכתב מתבכיין". "בשבילי אי.די.בי היא מפעל חיים, בית יקר ללב", מצוטט דנקנר. "מטרתי היא לשקם את הקבוצה במהירות ולהשיב את החובות לכל נותני האשראי שלנו".
הבחירה העריכתית הזו מעלה תמיהה. מדוע להבליט ארבעה ציטוטים מהמכתב של דנקנר, ולא, נניח, את השורה שיצאה ביום שישי מבנק לאומי: "מתווה ההסדר, שממילא לא הגיע לידי הסכם, התייתר וכבר אינו עומד על הפרק"? מדוע לא להדגיש בכותרת או בכותרת המשנה, בכותרת הביניים או בליד, את השורה "לאור ההתפתחויות האחרונות סביב עסקת אלשטיין-גנדן, להערכת הבנק אפסו הסיכויים להתממשותה"?
"בסוף-השבוע נפל דבר בעולם הבנקאות", כותבת עירית אבישר בטור פרשנות המתפרסם אף הוא ב"גלובס על הבוקר". "בנק לאומי בחר באופציה שטובה לו מהבחינה הציבורית, ורעה עבורו מהבחינה הכלכלית". בהמשך הטור מסבירה אבישר כי למעשה הבחירה של רקפת רוסק-עמינח היתה גם טובה מהבחינה הכלכלית (עלולה היתה לפרוץ מחאה נגד הבנק, שנזקיה היו יכולים להיות גדולים פי כמה מההפסד הצפוי כתוצאה מוויתור על ההסכם עם דנקנר).
סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", מביע ב"ממון" עמדה דומה: לדירקטוריון בנק לאומי "לא היתה ברירה" אלא לבטל את ההסדר עם דנקנר. יחד עם זאת, פלוצקר ממעיט בחשיבות "כעס הציבור על מחיקה של חובות גנדן" וטוען כי ההסכם עם לאומי היה ככל הנראה קורס גם ללא אפקט הכעס (כלומר, ללא הידיעה הבלעדית ב"דה-מרקר" והמסע התקשורתי שניהל עיתון זה בשנים האחרונות בכלל ומאותו רגע ואילך בפרט).
"דה-מרקר" אינו נח על זרי הדפנה. הכותרת הראשית מביטה קדימה: "הבנקים ובעלי האג"ח יוצאים למאבק על נתח מחוב של 9 מיליארד שקל בפירמידת דנקנר". בכותרת המשנה מדווח כי "לאומי מחק לתשובה חוב של 130 מיליון שקל". הכפולה הפותחת בעיתון מוקדשת לטורי דעה ופרשנות. סמי פרץ מעריך כי דנקנר יאבד את השליטה באי.די.בי אחזקות. "הציבור עבר מהפך תודעתי", קובע איתן אבריאל, ובהמשך מדווח כי "על-פי מקורות בבנק לאומי, לאחר ישיבת הדירקטוריון ביום שישי החליטה רוסק-עמינח לא רק על ביטול עסקת דנקנר ומחיקת החוב, אלא על שינוי פרדיגמה בכל הנוגע ליחסים בין הטייקונים לבין הבנק".
על המאמר השלישי שמודפס בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" חתום רותם שטרקמן. "בסוף-השבוע נפל דבר כשרוסק-עמינח החליטה להתנתק מהכללים הישנים ולקבל את כללי המשחק החדשים", הוא כותב. לפי כללי המשחק החדשים שאימצה מנכ"לית בנק לאומי, היא נמצאת מעכשיו "עם הציבור ולא עם המועדון הסגור". המועדון הסגור, מסביר שטרקמן עוד קודם לכן, הוא "מועדון האלפיון העליון, הריכוזיות וההון-שלטון הישראלי - האליטה הישנה של מי ששולט במוקדי הכוח הכלכליים, של מי שמשכורתו החודשית כוללת שש ספרות ופועל לשמר את הסדר הקיים [...] המועדון שנפגש בארוחות ובאירועים, מעניק פרסים אחד לשני וסוגר עניינים".
בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מתפרסם תצלום שמתעד את אחד המפגשים במועדון [אלירן אביטל]. בתצלום נראים דנקנר ורוסק-עמינח מחייכים למצלמה בעת בילוי חברתי לעת ערב במה שנראה כגן אירועים. מאחוריהם נראים עוד כמה חברים במועדון, אחד מהם, עידו דיסנצ'יק, מביט לעדשת המצלמה. "כללי המשחק החדשים" היא הכותרת שנבחרה לטור מאת גלית חמי, עורכת "כלכליסט", אשר מוביל אל התצלום מן המועדון. המסר של הטור של חמי דומה לזה שבטור של שטרקמן, אם כי זווית הראייה שונה. שטרקמן כותב ל"ציבור" ששינה את הכללים (וקורץ לחברי המועדון שחוששים כי הקרקע מתחת לרגליהם נשמטת), חמי מסבירה ל"ארגונים" כי ייאלצו מעתה להפנים את הכללים שהכתיב "ציבור מתלהם".
ידיעת אבל
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת הבוקר כפולת עמודים שכולה מודעות אבל. ב"ישראל היום" מתפרסמות רק שתי מודעות אבל, אולם לצד זאת מופיעה בעיתון גם ידיעת אבל. בתחתית עמ' 27, תחת הכותרת "שנה למותו של פרופ' בנציון נתניהו", מדווח שלמה צזנה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף ביום שישי בטקס האזכרה במלאות שנה לפטירתו של אביו. במרכז הידיעה תצלום של ראש הממשלה, רעייתו שרה ובנם אבנר מעל קברו של בן-ציון. "ישראל היום" הוא העיתון היחיד המדווח על כך.
מבול אדיר של פטריוטיות
"החשד: המניע לטרור – ג'יהאד", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", העוסקת בלכידת החשודים בהטמנת פצצות בנתיב המרתון בבוסטון. "הסתיים מה שנראה כפרק בסדרה 'הומלנד', אבל בחיים", נפתחת כותרת המשנה לראשית בנוסח שנראה כאילו חובר על-ידי תלמידי קורס תקשורת לבני 8, אבל למעשה מתפרסם בשער העיתון הנפוץ בישראל.
בפנים העיתון מתפרסמת ידיעה נוספת בסדרת הידיעות שמתפרסמות ב"ישראל היום" אחרי אסונות בינלאומיים ומקשרת בינם לבין סרטים הוליוודיים. הפעם מדווח "כתב 'ישראל היום'" כי "מתברר שהיה מי שכבר חזה את המצור שבו היו נתונים תושבי בוסטון בסוף-השבוע, ואף תירגם זאת לסרט מצליח בכיכובו של דנזל וושינגטון בסרט 'המצור'".
תושבי בוסטון חוגגים לכידת חשודים בטרור (צילום: choyoungkwan, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)
הכותרת לידיעה המרכזית על לכידת המחבלים בבוסטון קופצת מתפיסת העולם האינפנטילית לזו הדודתית: "כפויי טובה", מוגדרים האחים טמרלאן וג'וחאר צרנאייב, שהיגרו לפני כמה שנים לארה"ב וכעת חשודים בהטמנת מטעני הנפץ. "מדוע עשו האחים הצ'צ'נים את מה שעשו?", שואל שי בזק, בעבר דוברו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וכיום קונסול ישראל בבוסטון, במסגרת טור המתפרסם בעיתון. "האם מישהו עמד מאחוריהם? האם היתה זו אידיאולוגיה אסלאמית או סתם מרירות של בחורים צעירים ומתוסכלים?".
"ישראל היום" אינו מספק תשובה חד-משמעית, כיוון שזו אינה בנמצא כרגע, אולם הכותרת הראשית שלו מבהירה, כאמור, את הכיוון: ג'יהאד. יוני הרש מדווח כי "טמרלאן, שהיה נשוי ואב לילדה צעירה, נחקר בשנת 2011 על-ידי הבולשת הפדרלית לבקשת מדינה זרה (רוסיה ככל הנראה). 'הבקשה היתה מבוססת על כך שהוא תומך של אסלאם קיצוני ומאמין אדוק', נמסר מהבולשת".
"זו היתה, ככל הנראה, מזימה של שני בני טיפש-עשרה שהצליחה מעבר למה שיכלו לשער", כותב ב"ידיעות אחרונות" נחום ברנע מניו-יורק. "לא אל-קאעידה, לא חיזבאללה, לא ארגון שוליים ימני שיצא מהמחתרת. רק שני אחים, שאחד מהם סבל מעודף שנאה והאחר מחולשת אופי".
עמיתתו, אורלי אזולאי, מדווחת בהמשך העיתון כי "אחרי שה-FBI החרים את המחשבים שלהם [של החשודים], התברר כי האחים גלשו באתרים אסלאמיים קיצוניים שהטיפו לג'יהאד וקראו לפיגועי טרור בנוסח אל-קאעידה". בעוד שהאח הגדול חשוד שעבר אימונים אצל פעילים אסלאמים קיצוניים, בן כיתתו של האח הצעיר מצוטט כאומר: "לא התרשמתי שהוא מחויב לאסלאם. צריך לזכור שהוא היה רוב הזמן מסטול, הוא היה חזק בעניין של מריחואנה".
"לקח לרוב כלי התקשורת 24 שעות עד שבכלל היו מוכנים להשתמש במלה 'טרור'", כותב אמנון לורד במדור הדעות של "מעריב". "זה היה מופת של הכחשה, כיסוי האמת ושלילת הזכות הבסיסית ביותר של האזרחים במדינה דמוקרטית – זכות הציבור לדעת. מסתבר שכאשר יש חשש מה שאולי מדובר בטרור ג'יהאדיסטי, אסלאמי, הזכות הזאת בארצות-הברית נשללת, ולא ביוזמת הרשויות. אלה כלי התקשורת ההמוניים המרכזיים, שבשם הזהירות והדיוק נמנעים מלהסתכל לפיל הג'יהאדיסטי שבאמצע הכיכר בעיניים".
"התקשורת האמריקאית הגיבה במבול אדיר של פטריוטיות", מדווח בקנאה בן-דרור ימיני, השוהה בבוסטון. "אצלנו, בישראל", הוא מוסיף, "כבר היו רוב חכמי התקשורת מאשימים את הרשויות באלף ואחד פשעים. [...] המגישים באולפנים התייחסו לכתבי השטח כאל חיילי סיירת קומנדו בשירות האומה. אפילו שמץ של ציניות לא היה שם. אין להם אמנון אברמוביץ'".
ענייני תקשורת
צבי הראל מדווח ב"ישראל היום" כי דובר צה"ל גילה שלשום שהחטיבה תחת פיקודו עוסקת בימים אלה בהכנת סרט שישמש תשובה לסרטו של מוחמד בכרי, "ג'נין ג'נין".
הבוקר מתפרסמת כתבת מגזין על שלמה ארצי שלא בעיתון "ידיעות אחרונות" או אחת משלוחותיו. צופיה הירשפלד כותבת ל"מגזין" של "מעריב" על יצירת מחול חדשה מאת רנה שיינפלד, שמבוצעת לצלילי פזמוניו של ארצי.
הילה רז מדווחת ב"דה-מרקר" כי רופא הגיש תביעה נגד שופטת משום שלא הוציאה צו איסור פרסום על פרטיו.
במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על פוסט שפורסם באתר "דיילי ביסט", אבל בטעות מכנה את הפוסט "בלוג". זו אינה הפעם הראשונה שברנע מתבלבל בין שני המונחים הללו.