הצלחה חלקית
"שעות אחר הצהריים בימי חמישי במערכות העיתונים הן לחוצות למדי", מזכיר סמי פרץ לקוראי "הארץ". "יש הרבה מוספים, הרבה עמודים, לוחות זמנים צפופים וצמא אדיר לכותרות עסיסיות שעליהן ידברו בסוף-השבוע. בלשכתו של שר האוצר יאיר לפיד מכירים היטב את הרוטינה הזו".
"אחרי שבועות סוערים שהוא לא יורד מהכותרות, ניסו אתמול בלשכתו של לפיד לצאת לחופשת סוף-השבוע בצורה קצת יותר רגועה ושיחררו, לראשונה מאז מונה לשר האוצר, הודעה על גזירה כלכלית שהוא הולך להטיל: מיסוי של מכוניות ודירות יוקרה. הדיווח על כך נמסר מיד לאחר סיום הפגישה של לפיד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, בה הוצגו בפניו עיקרי התקציב לשנים 2013–2014".
"לפיד חשב שכך הוא יפתור שתי בעיות: גם יסדר כותרות סוף-שבוע נוחות וגם יעשה סיבוב על ציבור עצבני שנערך לגזירות, קיצוצים ומסים חדשים וייתן לו את מבוקשו: להעניש את העשירים. מבין כל הצעדים שהספיק לפיד לעשות מאז כניסתו לתפקיד, זהו הצעד הציני ביותר [...] מיסוי מוצרי היוקרה אינו אלא ניסיון לסמא את עיני הציבור ולתת לו תחושה שמתחילים קודם כל בעשירים".
אם זו אכן היתה כוונת שר האוצר ויועצי התקשורת שלו, ההצלחה חלקית. "הארץ", העיתון שבו כותב פרץ, מדפיס בראש עמוד השער תצלום בלתי מחמיא של לפיד, בעיבוד מחשב שנראה כאילו התקבל אחרי שהעורך אמר, "תעשו לי אותו נבל".
תחת הכותרת הראשית "ימי הביניים" נכתב: "שר האוצר אמנם הכריז על מיסוי ג'יפים ודירות יוקרה, אבל זה רק הכסף הקטן. בחדרי חדרים נסגרים הפרטים על קיצוץ של מיליארדים במשרדי הממשלה ועל העלאת מסים דרמטית. וכן, גם ריקי כהן מחדרה על הכוונת".
בעמ' 2 מגונן נחמיה שטרסלר על פקידי האוצר (מפני הביקורת של לפיד) וממליץ לקצץ בתקציבים בלא רחם; יוסי ורטר מתלונן בעמ' 3 שלפיד אינו מדבר עם העיתונאים, אלא מפרסם את מסריו בפייסבוק; בהמשך העיתון מפרט מוטי בסוק את שורת הגזירות הצפויה. מכולן החליט עורך העמוד להבליט את זו: "קצבאות הילדים יופחתו ל-150 שקלים בלבד, ללא אבחנה אם זהו ילד ראשון או עשירי".
ב"ישראל היום" המצב אינו טוב בהרבה, מבחינת לפיד. לעיתון המצדד בבנימין נתניהו אין בעיה להציג את שר האוצר כנבל, גם אם בתצלום הנלווה הוא עדיין נראה במיטבו ובעומק הטקסטים הוא מקבל מחמאות זהירות. "קצבאות הילדים: רק 150 שקל לכל אחד", נכתב בכותרת הראשית, המודפסת בגופן גדול פי כמה מזה שנבחר לכותרת הגג: "העשירים ישלמו יותר על יאכטות, מטוסי מנהלים, מכוניות יוקרה ומסכי ענק".
"מס עשירים או פופוליזם?", שואלת/משיבה הכותרת בכפולה הפותחת, מעל ידיעה מאת זאב קליין. למתקשים בהבנת הנקרא מספק חזי שטרנליכט את הפרשנות: "אין בצעד הזה [מסים על מוצרי יוקרה] הרבה מהות והוא מטריד. אלה הם הזיקוקין דינור שקיבלנו לפני יום העצמאות. אם זאת הפוליטיקה החדשה שהבטיח לנו יאיר לפיד, היא לא מרשימה במיוחד".
שטרנליכט ממליץ לוותר על מיסוי סיגרים ולהתמקד במס ירושה. כמו שטרסלר, גם הוא תומך גדול בקיצוצים ("ככל שאפשר להתרשם, הגזירות הצפויות הן לא קשות כל-כך. לטעמי, אמנם היה אפשר לקצץ הרבה יותר במשרדי הממשלה"), אולם השורה התחתונה של מאמרו דווקא חיובית – לפיד בכיוון הנכון. "הפגיעה במעמד הביניים ובשכבות החלשות אינה אסונית כמו שחלק מהגורמים מנסים לתאר אותה", הוא כותב, עמדה שלא מקבלת הבלטה בשער "ישראל היום".
"גזירות לפיד", קראה אתמול הכותרת הראשית של "גלובס". בראש "המודיע" הבוקר נכתב: "לפיד הציג בפני נתניהו את תוכנית הגזירות והקיצוצים בתקציב המדינה".
"ידיעות אחרונות", העיתון שבו כתב לפיד עד שעבר לפוליטיקה, מקדיש את הכותרת הראשית לחברו למפלגה, שר החינוך שי פירון ("בלעדי", "ראיון", "בגליון העצמאות ביום שני", "מוסדות חרדיים לא יקבלו תקציב בלי לימודי ליבה", "העלייה לחברון בחסות משרד החינוך תיפסק"). איור המתפרסם בשער העיתון מציג את לפיד כמי שמתחבא מאחורי מסך מחשב שממנו ניבט אתר פייסבוק. "כמה תשלם ריקי כהן", נכתב מתחת לאיור, ומעליו כמה משפטים מהטורים של סימה קדמון וסבר פלוצקר. קדמון כותבת על פוליטיקה (לפיד חש בתמיכה מצד ראש הממשלה), פלוצקר על כלכלה.
"כששר האוצר יאיר לפיד עושה דברים, ולא מהגג על דברים בפייסבוק, הוא עושה נכון", כותב פלוצקר. הפרשן מחמיא ללפיד ומבהיר כי בתקופה הקרובה "יידרש מעמד הביניים להדק חגורה ולרדת ברמת חייו [...] לא כי מישהו מתנכל לו, אלא כי אין ברירה".
רק בשער "מעריב" מקבל הספין של לפיד את התוצאה המיוחלת. תחת כותרת הגג "מס הג'קוזי" נכתב: "תוכנית לפיד נגד האלפיון העליון: הטלת מס מיוחד על דירות פאר, יאכטות, סיגרים ומטוסים פרטיים". ואולם, זו אינה הכותרת הראשית בעיתון, והדיווח בעמודי הפנים שונה בתכלית.
"לפיד יקצץ לרשויות, לעשירים ולילדים", לשון הכותרת בראש עמ' 4. "מההחלטות שיצאו אתמול ממשרדי ראש הממשלה והאוצר נודף אפילו ריח של חוצפה", כותב יובל גורן בטור נלווה. "[...] כשחושבים על כך שערך קצבת הילדים בישראל הוא כמחצית מערך הקצבה הממוצעת במדינות ה-OECD, ושמהסכום הזה עוד רוצים לקצץ, אי-אפשר שלא לחשוב על המהירות שבה הוצבו קצבאות הילדים במרכז המטרה של שני שרי אוצר בישראל בעשור האחרון – בנימין נתניהו ב-2003, ולפיד בדיוק עשור אחריו".
"האי-שוויון מושרש עמוק בסדר הכלכלי-החברתי הנהוג זה שנים רבות", כותב אור קשתי במדורו שב"הארץ", ומביא ממצאים של שני מחקרים שפירסמה באחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפי דיווחו, השכירים המתגוררים בסביון, היישוב עם השכר הממוצע הגבוה ביותר בשנת 2010, "נהנו מאחוז השינוי הריאלי הגבוה ביותר בכל הארץ בשכר החודשי – 13.7% – בהשוואה לשנה הקודמת". מנגד, "חמשת היישובים בהם נרשם השיעור הגבוה ביותר של תמותת תינוקות בשנים 2007–2011 הם בדואיים".
ב"גלובס" התפרסמה אתמול ידיעה שלפיה ביל גייטס מצטרף ליוזמה להקמת "מדד עבדות מודרנית". "העבדות מניבה רווחים בשווי כולל של 32 מיליארד דולר מדי שנה, על-פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, והיא כוללת פעילויות כגון סחר בשפחות מין וכריית מינרלים באזורי עימות, כאשר מינרלים אלה משמשים לאחר מכן בתעשיית המוצרים האלקטרוניים, כולל מחשבים נישאים ומכשירי טלפון ניידים", מוסבר בידיעה המתורגמת מ"בלומברג". המדד החדש יושק באוגוסט.
"האנשים נעשים עשירים בזכות מידע יותר מאשר בזכות כסף", אומר נשיא המדינה שמעון פרס בראיון לגיא רולניק המתפרסם ב"דה-מרקר". "אז שלדון אדלסון יקים עוד קזינו, אז מה. ישראל מלאה בכשרונות של בני-אדם. אז יש כמה פלוטוקרטים, זה לא חשוב לי. חשוב לי שזו תהיה המדינה האינטליגנטית ביותר בעולם. כששואלים מה התרומה הגדולה של היהודים לעולם, אני אומר: אי-שביעות רצון. היהודים לא שבעי רצון, וזה נהדר. אז יש מאבק, זה בסדר. כשאדלסון חולה, הוא הולך כמו כל אחד אחר עם מקל. אני לא צריך מקל. מה שצריך זה משמעת עצמית ושלטון האדם בעצמו".
בשולי החדשות
ב-4 באפריל 2013 היה "הארץ" העיתון היחיד שהדגיש את מקור הגרסה שלפיה נער נהרג סמוך לטול-כרם אחרי שהשליך בקבוק תבערה על עמדת חיילים. הבוקר מספק גדעון לוי תמונה מפורטת יותר על נסיבות מותו של עאמר נסאר ועל מותו של נאג'י בילבייסי באותו אירוע: "כתמי הדם עדיין על הכביש, במקום שבו נהרג עאמר, אבל גם על האדמה בחצר האחורית של מפעל לעיבוד עורות, שאליו נמלט נאג'י ושם ירה בו חייל בחשכת הערב, כדור אחד בגבו, שהרגו".
חיים לוינסון וג'קי חורי מדווחים ב"הארץ" כי נער פלסטיני נפצע אמש קשה מירי במהלך עימות עם מתנחלים וחיילים ליד עפרה.
בראש מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מדווח כי כוכב הפופ הדרום-קוריאני סיי שיחרר הלילה סינגל חדש. ידיעה אחרת במדור מוקדשת לאדם שהתגורר לבדו ביער במשך 27 שנה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו (מימין) והשחקן מריאנו אידלמן, אתמול באולפן "ארץ נהדרת" (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
בשער "ישראל היום" מתפרסם תצלום של בנימין נתניהו באולפן "ארץ נהדרת", לצד החקיין שלו, מריאנו אידלמן. "גם הקהל באולפן הופתע", נכתב בכיתוב התצלום. "רה"מ בנימין נתניהו קפץ אמש לצילומי תוכנית הסאטירה 'ארץ נהדרת' ללא היערכות מראש, כדי לחסוך לקהל את הבדיקות הבטחוניות".
באה לשנות
הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לנציגה נוספת של יש-עתיד בממשלה, שרת הבריאות יעל גרמן. "אחרי עשור של מחלוקת: שרת הבריאות הורתה על הפסקת הפלרת מי השתייה", נכתב בראש שער העיתון. מתחת לכותרת מובאת במלואה ידיעה מאת אביב לביא, שמדווח כי לצד ההחלטה של גרמן על הפסקת הפלרת מי השתייה, חתמה אתמול שרת הבריאות על התקנות החדשות לאיכות מי השתייה. "רק שלושה שבועות חלפו מאז שגרמן נכנסה לתפקידה, וכבר ברור שהיא באה לשנות", כותב לביא.
בכל העיתונים מוזכרת ההחלטה של גרמן, אולם רק ב"מעריב" היא מגיעה לעמוד השער ומעפילה לכותרת הראשית. חבל. במהלך של גרמן יש עניין לציבור והשפעה עליו. הוא ראוי לכיסוי מובלט גם מהטעם ששרים המעזים לקבל החלטות ולהוביל שינויים זקוקים לתמיכה תקשורתית כדי לצלוח את המכשולים המובנים במערכת.
איה ביסמוט היום?
בועז ביסמוט, שליח "ישראל היום" לדרום-קוריאה, שלח לחבר'ה במערכת העיתון כמה תצלומים למזכרת. הנה אני עם חיילים של צבא הדרום, הנה אני לצד משאית, הנה אני "על רקע חומת התקווה". תצלומי הטיול של ביסמוט משולבים משום מה בתוכן המערכתי שמגיש הבוקר "ישראל היום" לקוראיו; ביסמוט לצד משאית בראש עמוד השער של העיתון, ביסמוט עם חיילים וביסמוט על רקע חומה מקושטת בכתבה המתפרסמת במוסף "ישראל השבוע".
מוסף "ישראל השבוע", 12.4.13
זו אינה הפעם הראשונה ולא השנייה שתצלומים שבהם נראה ביסמוט באתרים שונים מחוץ לישראל משולבים בכתבות פרי עטו. אם זהו פועל יוצא של סעיף הכלול בחוזה העבודה שלו, הרי שמדובר בשערורייה. אם אין סעיף כזה בחוזה של ביסמוט, אזי מדובר בעדות נוספת להיגיון השטחי שבבסיס העבודה העיתונאית הגסה של "ישראל היום". עורך חדשות החוץ שלנו מסתובב הרבה בעולם. הנה, תראו.
משני צדי הקו הירוק
בעיתוני הבוקר ניתן לראות סימנים ראשונים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה וליום העצמאות, שיצוינו בשבוע הבא. כתבות ומאמרים על שכול, צה"ל וזהות לאומית תופסים עמודי חדשות ומגזין.
שער "ישראל השבוע", המוסף של "ישראל היום", כולל תצלום גדול של חיילים בבית-עלמין צבאי מתחת לכותרת "בת 65, בזכותם". במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מתפרסם פרויקט מיוחד לרגל 65 שנה לחטיבת גולני. כתבת השער ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" עוסקת באשה שאיבדה במלחמות ישראל שני בנים, נכד ואחיין.
במוסף "ערב שבת" של "מעריב" משוחח יאיר שלג עם אורי אבנרי, אליקים העצני ומוקי צור על המדינה, אז והיום. "הדור שלנו התגלה כחלש מדי", אומר אבנרי. "מדינה בלי צדק לא יכולה להתקיים, ומדינה שבנויה על אי-צדק לא ראוי שתתקיים", אומר העצני. "חלוציות קורבנית פוגעת ביכולת לקיים אורח חיים חלוצי ומשימתי לאורך זמן", טוען צור.
אורי אליצור כותב ב"מקור ראשון" על פלישתה של מדינת ישראל לתחומי העם היהודי וארץ ישראל. "אפשר להבין מדוע יש למדינה נטייה להשליך החוצה את העם היהודי ואת ארץ ישראל ולהציב את עצמה במקום שניהם", כותב אליצור. "שני המונחים האלה, העם היהודי וארץ ישראל, באמת לא כל-כך קלים לעיכול. אין להם גבולות ברורים ואין להם הגדרה משפטית, ויש המון ויכוחים ודעות בשאלה מי הם ומה הם. מדינה, לעומת זאת, היא עניין מוגדר היטב. חובותיה וזכויותיה כתובות בספר החוקים וגבולותיה משורטטים במפות רשמיות".
משורטטים יפה-יפה, אבל לא כולם יודעים לקרוא מפה.
"מזמן לא נתקלתי בכתבה המנוסחת באופן כה מגמתי כגון כתבתו של אורי בלאו ('כיבוש בוטיק', מוסף 'הארץ', 8.3)", כותבת רבקה נמירובסקי, תושבת ההתנחלות הר-אדר. "בימים אלה של התנכלויות גזעניות לערבים במקומות שונים בישראל, בחר הכתב דווקא באחד היישובים האיכותיים ביותר בארץ, הנמצא משני צדי הקו הירוק, שיכול להוות מודל לדרך שבה אפשר להגיע לדו-קיום ולשלום בינינו לבין שכנינו".
"[...] אכן כן, תושבי הר-אדר אינם מגדירים עצמם מתנחלים, וזאת לא רק מסיבות גיאו-פוליטיות, אלא גם בשל השקפת עולמם [...] עובדי המועצה הפלסטינים זוכים כל שנה לימי הבראה להם ולבני משפחותיהם באילת, מקבלים ביטוח נדיב והטבות סוציאליות שעובדים רבים בארץ היו שמחים לקבל [...] לפני שבועיים ביקרנו בביתו של הגנן שלנו, שהוא ממש בן-בית אצלנו כבר שנים רבות, וזכינו, כמובן, לאירוח כמיטב המסורת הערבית".
בשער "מעריב לילדים" מתפרסם תצלום של מסדר צבאי המשמש רקע לכותרת "65 שנות תפארת". לצד דבר העורכים במוסף מתנוססים שני תצלומים: של יונתן פולארד ("בכלא כבר 28 שנה") ושל עוגת יום-הולדת עם נרות בצורת המספר 65. לצד העוגה שתי כותרות שחורות: "שישה מיליון שנרצחו בשואה" ו"חיילי צה"ל שנפלו במלחמות".
איכשהו יוצא שדווקא כשפונים לילדים קטנים, הנוחים להשפעה, מקובל לעשות שימוש באינדוקטרינציה בוטה במיוחד. ילדים קטנים, וקוראי "ישראל היום".
חדשות מחלקה ראשונה
"וינשטיין עושה עבודה מצוינת", אומר שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן על היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בראיון לנחום ברנע וטובה צימוקי, המתפרסם בפתח "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "[...] וינשטיין רואה דברים ב-360 מעלות. מזוז ראה את הדברים דרך עיני הפרקליטות. זה יתרונו של וינשטיין".
"האם נכון, שאלנו, שבשנות ה-90 אתה תיווכת בין שרה נתניהו לבעלה? האם בכספת שלך מונח הסכם שנחתם בין השניים?", שואלים ברנע וצימוקי. "אין כזה דבר, זה בולשיט", משיב נאמן.
במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מזומנת הפתעה לקוראים: פרק נוסף מספרה של אודליה כרמון, העדה א' מפרשת נשיא המדינה לשעבר משה קצב. הפעם מוקדש הפרק לבנימין נתניהו ורעייתו שרה. הוא כולל מידע עסיסי רב, שגם אם אינו נחשף לראשונה, היה בוודאי יכול לזכות לקידום מסיבי מצד "ידיעות אחרונות".
"כאדם הוא ממוקד מטרה כסוס מירוץ או כשור בזירה, אבל הוא חסר את חוכמת הלב", כותבת כרמון על נתניהו. "[...] ביבי לא מנהל. הוא מניח לכל אחד להתנהל כרצונו [...] הזוג נתניהו אוהב לסעוד במסעדות גורמה נחשבות [...] העבודה עם נתניהו כרוכה בראש ובראשונה בהשבעת רצונה של רעייתו [...] לעורר את חמתה, המתלקחת כהרף עין באופן בלתי צפוי על זוטות זניחות, פירושו לספור את ימיך בלשכה [...] שרה נתניהו חיה במציאות שבה השירותים ניתנים לה על-ידי משרדו של בעלה".
כך זה נמשך ונמשך. מסגרת שלמה בכתבה מוקדשת לנסיעה של בני הזוג ללונדון. "טיסה במחלקה ראשונה, מלון יוקרה ונהג צמוד לאשתו, שרה", נכתב בכותרת המשנה. על אף כל זאת, הפרק מספרה של כרמון אינה מקודם כלל על-ידי העיתון. הוא מתפרסם בעמ' 42 של "7 ימים". אין לו זכר בהפניות שמופיעות בשער קונטרס החדשות, ואפילו שער המוסף מתעלם ממנו.
הכל עניין של תזמון, וכרמון פיספסה את הנכונות של "ידיעות אחרונות" להיכנס בכל הכוח בנתניהו ובאשתו. נכון להיום שוררת הפסקת אש מתוחה בין הצדדים. ירי מזדמן כן, אבל נזהרים שלא לגלוש למתקפה כוללת. לאף צד אין כרגע עניין בחימום הגזרה, כמו שנהוג לומר על ישראל וחמאס.
ענייני תקשורת
עפרה אידלמן ורויטל חובל מדווחות ב"הארץ" כי בית-המשפט העליון אישר ל"עובדה" לשדר את הכתבה על שמעון קופר. להלן קטעים נרחבים מפסק הדין.
ב"גלובס" כותב על כך יובל יועז: "אין להמעיט בחשיבות ההצהרה היוצאת מהעליון בדבר החופש שצריך להינתן לכלי התקשורת המסקרים ניהול משפטים פליליים: שופטי העליון מתייצבים לצד החופש העיתונאי, ומוציאים כרטיס צהוב לערכאות השיפוט הנמוכות שידן קלה מדי על הדק הוצאת צווי איסור הפרסום והשידור, ובמקרה זה – בהתבסס על עילת הסוביודיצה. [...] התקשורת כולה והציבור שוחר הביטוי החופשי יכולים לנשום לרווחה".
בתחתית עמ' 8 של "מעריב" מתפרסמת "הבהרה בעניין דליה איציק": "לעיריית ירושלים או לכל גוף אחר אין כל טענה לשרה לשעבר דליה איציק בעניין החשד הנבדק לחריגות בנייה בבית המגורים שבו היא מתגוררת, בניגוד למשתמע מכותרת הידיעה שפורסמה אתמול. 'מעריב' מתנצל בפני דליה איציק על עוגמת הנפש שנגרמה לה".
במדור המכתבים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים שמונה מכתבים. שלושה מוקדשים לכתבות שפורסמו במוסף וחמישה למדורים של כותבי הטורים הקבועים.
שבוע לאחר מותו של אמנון דנקנר, נמשכת העלאת הזכרונות. אראל סג"ל, אבי בטלהיים וקלמן ליבסקינד מספידים את דנקנר ב"מעריב", אריה קרישק כותב על דנקנר מנקודת מבטו ב"הארץ".