מועצת העיתונות החליטה אמש להקים ועדת משנה שתבחן את האפשרויות לסייע בפתרון המשבר הפוקד את התקשורת, זאת על סמך נייר עבודה שהכינו פרופ' גבי וימן וד"ר צבי רייך.
נייר העבודה, הנושא את הכותרת "תפקיד מועצת העיתונות במשבר בעיתונות", משרטט את הבעיות שהתקשורת בישראל מתמודדת עימן, משווה את הפעולות שנקטו מדינות שונות מול בעיות דומות ומציע כמה מסלולים לשילובה של מועצת העיתונות בפתרון המשבר בישראל.
"המשבר הקשה הפוקד בשנים האחרונות את העיתונות הישראלית ואת תעשיית החדשות הישראלית בכללותה מהווה מבחן מאתגר לרלבנטיות של מועצת העיתונות למתרחש בשוק התקשורת", נכתב בפתח נייר העבודה, "והזדמנות נדירה לממש את מעמדה ואת משקלה הציבורי הייחודי ולגלות קשב ואמפתיה לטלטלות הקשות הפוקדות את הקהילה העיתונאית".
וימן ורייך מציעים להכיר בכך שהמשבר גורף ומשפיע על כלל אמצעי התקשורת, "אבל לרכז מאמצים בראש ובראשונה בסיוע לעיתונות המודפסת", משום שזו נמצאת "במצוקה הקריטית והמיידית ביותר [...] אנו מבקשים לרתום את מועצת העיתונות למאמץ של חיפוש שיטתי של פתרונות, לניהול מערך של שיתופי פעולה עם גופים מתאימים, ומתוך השילוב של שני אלה – לסייע לעיתונות המודפסת בשלב המעבר", הם כותבים.
וימן ורייך מחלקים את ערוצי הפעילות המוצעים לשלושה סוגים: ערוצים ציבוריים, ערוצי פעילות "רכים" וערוצי פעילות "קשים". בזירה הציבורית מציעים וימן ורייך להניע את משרד החינוך לשלב את אוריינות המדיה בתוכנית הלימודים וליזום "קמפיין לאומי שיעודד אנשים לצרוך חדשות כמעשה אזרחי". ערוצי הפעילות ה"רכים" שמציעים וימן ורייך נועדו לחבר את המועצה "למצוקותיה ולחששותיה של הקהילה העיתונאית" באמצעות סיורים במערכות החדשות ומפגשים יזומים עם עיתונאים.
עיקר נייר העבודה מוקדש לערוצי הפעילות ה"קשים", שבמרכזם שינוי המודל הכלכלי של העיתונות ממודל מסחרי למודל הנסמך על סיוע ממשלתי, בעלות ציבורית, נאמנות או פילנתרופיה. "אחד המעצורים החמורים בתחום זה הוא הקושי הפסיכולוגי של ארגוני חדשות, מנהלים, בעלים ועיתונאים אפילו לצייר בדמיונם כיצד נראה ופועל גוף תקשורת שלא על בסיס מסחרי טהור. לכן, יהיה צורך במסגרת זו לסייע להם לדמיין מציאויות מסוג זה, לצייד אותם בדוגמאות לכך מן העולם", כותבים וימן ורייך, ומספקים שלל דוגמאות.
המדינות באירופה שבהן נהוגה תמיכה ממשלתית בעיתונות יומית מודפסת בתשלום
המחברים מתמקדים במאפיינים של המודל השבדי והמודל הצרפתי לתמיכה ממשלתית בתעשיית העיתונות, אך מדגישים כי בכל מקרה, "לפני החלטה על סיוע ממשלתי יש להקפיד וליצור את מנגנוני ההגנה, את החיץ שיבטיח הפרדה בין סיוע שכזה לבין כפיפות או תלות של העיתונות בגורמי הממשל".
"נייר עמדה זה אינו מציע פתרון יחיד או אינו מתיימר לפתור את כל הבעיות", כותבים וימן ורייך. "אנו מבקשים לרתום את מועצת העיתונות למאמץ של חיפוש שיטתי של פתרונות, לניהול מערך של שיתופי פעולה עם גופים מתאימים, ומתוך השילוב של שני אלה – לסייע לעיתונות המודפסת בשלב המעבר [...] המאבק להצלת העיתונות חייב לכרוך זה בזה את הבטחת הישרדותה של העיתונות עם הדרישה לטרנספורמציה ארגונית, טכנולוגית ותפיסתית. במלים אחרות: רק על-ידי מניעת קריסתה של העיתונות (או לפחות של רובה, שכן גם סיוע אינו מבטיח הישרדות מלאה של כל הגופים) ניתן להבטיח את הישרדותה בשלב הקריטי של משבר המעבר".
הקיים ההולך ואוזל
"המסמך הזה נכתב מתוך כאב, דאגה וגם נאיביות מסוימת", אמר אתמול פרופ' וימן כשהציג את נייר העבודה לחברי מליאת מועצת העיתונות. "מותר גם להיות נאיביים ומותר גם לחלום".
ד"ר רייך הזכיר בדברי הפתיחה שלו מסקנה העולה מספרו האחרון של דייוויד מ' ריף, "Can Journalism Survive", ולפיה העיתונות האמריקאית מתעקשת שלא להשתנות או להתאים את עצמה למציאות החדשה. "למרות שהחרב על צווארה, היא תקועה בקבעונות", אמר רייך. "העיתונות לא חושבת מספיק מקורי, לא מספיק מתחדשת, היא עושה הכל כדי לשמר את הקיים ההולך ואוזל. אני חושב שהאתגר הגדול של כולנו הוא לעזור לעיתונות לצאת מהקבעונות, לחשוב מקורי ומחוץ לקופסה".
"כל עיתון שרוצה היום לשרוד חייב אכן לחשוב מחוץ לקופסה", הסכים אהרון לפידות, סגן עורך "ישראל היום", העיתון המחולק חינם תוך הסתמכות על מימונו של איש העסקים והפילנתרופ שלדון אדלסון. "גם העיתון שאני עובד בו הוא לא עיתון מסורתי, כי הוא לא גובה כסף עבור הגליונות שלו", הוסיף לפידות, "ובכל זאת אני יכול להניח את דעתכם שהוא מבזבז פחות כסף מעיתונים אחרים".
חברים רבים במליאת מועצת העיתונות הביעו הערכה לעבודה שהושקעה בהכנת נייר העבודה, אך העלו הסתייגות לנוכח התמקדות המחברים בעיתונות הדפוס. "השאלה היא האם במקום להגן על תעשייה מסוימת כמו תעשיית העיתונות המודפסת, מועצת העיתונות צריכה להגן על העיתונות כערך", הגדיר זאת דוד ויצטום, עיתונאי רשות השידור.
"דיון על פלטפורמה אחת הוא דיון אנכרוניסטי", הוסיף יובל יועז מ"גלובס". "הדיון צריך להיות לא על הדרכים להציל את הפרינט, אלא דיון שעוסק בשמירה על הדברים שחשוב לנו לשמר בתקופת המעבר הזו: אתיקה עיתונאית, עצמאות העיתונאי, משאבים של כתיבה ועריכה. חשוב לדאוג שיהיה מודל כלכלי בעל היתכנות, כדי לשמר עיתונות מקצוענית ולא להעביר אותה למודל חצי וולונטרי".
"הבעיה אינה אם העיתונות המודפסת תשרוד, אלא אם ישרדו ארגונים שהם יצרני חדשות מקוריות ואיכותיות", הסכים רייך.
יובל דרור, חבר מערכת "העין השביעית" וראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית-הספר לתקשורת במסלול האקדמי, המכללה למינהל, השווה את הדיון במועצת העיתונות ל"אסיפה של התאחדות העגלונים שמנסה להבין איך היא מתמודדת עם העניין הזה של המכוניות". דרור הציע להתבונן על הבעיה מזווית שונה: במקום להעניק עזרה לעיתונות המודפסת – להעניק תמיכה למי שיעבור לעיתונות דיגיטלית. "כיוון שיש עדיין כשל במודל העסקי של הדיגיטל, וזה מה שמקשה על העיתונים המודפסים לעשות את המעבר", אמר דרור, "בואו אנחנו, המדינה או יהיה מי שיהיה, ניתן כסף לעיתונים כדי לתמרץ אותם לעשות את המעבר, ועל-ידי כך לשמור על הארגון התקשורתי".
יאיר טרצ'יצקי מארגון העיתונאים בישראל הגדיר את השלב הנוכחי כ"מעבר דירה" והמליץ אף הוא לא להשקיע כסף בשיפוץ הדירה הישנה, אלא בעידוד מציאת דירה חדשה. רוני לינדר-גנץ, כתבת הבריאות של "דה-מרקר", הציעה לשאוב השראה מהיחסים בין הממשלה לקופות-החולים ולהתנות מתן סיוע לכלי תקשורת בהתחייבויות למלא אחר האינטרסים שחשובים למועצת העיתונות, כגון שמירה על חופש העיתונות ומעמד העיתונאי.
בתום הדיון דנו חברי המועצה באפשרות להעביר את מסקנותיהם לכנסת. פרופ' יחיאל לימור אף הציע לקרוא לכנסת להקים ועדה מיוחדת לדיון במצבה הקשה של התקשורת, ולהגיש לה את המסקנות. לימור הביע תקווה כי ועדה זו תוכל לנקוט צעדים של ממש לסיוע לתקשורת, לאור העובדה שבכנסת הנוכחית מכהנים רבים שהיו בעבר עיתונאים.
חיליק שריר, סמנכ"ל התוכן בחברת החדשות של ערוץ 2, התנגד לרעיון. "אנחנו העיתונאים", הזכיר, "עשינו כמיטב יכולתנו במהלך הקדנציה האחרונה להימנע מחקיקה שמתערבת בעולם העיתונות ומנסה לעתים להצר את צעדינו. לצאת מנקודת הנחה שבגלל שבכנסת החדשה יש 17 עיתונאים לשעבר ולפיכך בהכרח מה שייצא מאותה ועדה הוא חקיקה שהיא פרו עיתונות חופשית חזקה ויציבה, זו תפיסה קצת נאיבית".
נשיאת מועצת העיתונות, השופטת (בדימוס) דליה דורנר, הובילה החלטה שלפיה תוקם ועדת משנה מיוחדת שתדון בנייר העבודה של וימן ורייך ותנסח בתוך 60 יום הצעות מעשיות ליישום המלצותיו.