באחד הימים עסקה תוכנית הבוקר בהגשת גלית גוטמן ויואב לימור (קשת, ערוץ 2) במה שהוגדר כ"תופעה מתפשטת" – בני נוער המתפשטים בפני המצלמה ומעלים את תמונותיהם לפייסבוק כדי שחבריהם ידרגו אותן ויקבעו אם הם "שווים". המגישים ריאיינו פסיכולוגית חינוכית, שהסבירה עד כמה ההעמדה העצמית לשיפוט האחרים על-פי המראה החיצוני ועוד יותר מזה ההעמדה העצמית של גופם החשוף לשיפוט רמת האטרקטיביות והסקסיות שלהם מסוכנות לבריאותם הנפשית, במיוחד בגיל שיש בו תלות כה רבה בדעותיהם של בני קבוצת ה"שווים".

גוטמן, מי שנחשבה שנים רבות לדוגמנית הישראלית בה"א הידיעה, הזדעקה אל מול המרואיינת והביעה זעזוע מהתופעה: "איזה נזק בוודאי נגרם לנערה שמתייחסים אליה בעיקר על-פי המראה החיצוני שלה", אמרה גוטמן, משפט שהיה מעורר מיד הזדהות ותמיכה, אלמלא היתה זו היא שאמרה אותו.

בספרה "מיתוס היופי" קובעת החוקרת נעמי וולף כי "מיתוס היופי הוא מכשיר שליטה רב עוצמה על נשים. תפקידו הגלוי של המיתוס הוא לעצב עבור נשים מודל שאליו ישאפו, כשהוא מתפקד בעיקר ככלי לדיכוי נשים – פועל כדי לרומם אותן נשים מעטות העומדות בקנה המידה של המיתוס, אך מופעל בעיקר כדי להדיר נשים שאינן תואמות את קנה המידה שלו, על-ידי דיכוי פסיכולוגי שיטתי ואכזרי של בטחונן העצמי. נשים חוות את אי-התאמתן למודל, את סטיית התקן שלהן, עודפיו או חסריו של גופן ביחס לאותו מודל, והן מפנימות את אי-ההתאמה הזו כנחיתות וכהצדקה לדחיקתן המתמדת לשוליים".

למרבה האירוניה, נשים משתפות פעולה, מחוסר מודעות, או מחוסר הרצון להיות מודעות, עם דיכוין הפסיכולוגי של נשים אחרות בתהליך האדרתו של מודל היופי החברתי-תרבותי. גוטמן היא דוגמה לאשה כזו. היא היתה זו, לפני יותר משני עשורים, שהעניקה לגיטימציה ועודדה נערות בגיל העשרה להגדיל את חזן כדי להיראות סקסיות ומושכות יותר, כשהיא, בתור נערה שהחלה את קריירת הדוגמנות שלה בשנות ה-80 (בהיותה כנראה בעצמה "קורבן" של אותו מודל יופי), בחרה לעבור ניתוח שכזה ולייחצן אותו.

כשגוטמן, כאשה בוגרת וכמודל ישראלי לנשיות וליופי, נשאלה בנוגע לחוק הפוטושופ, ענתה שהיא לא מבינה מדוע שואלים אותה, שהיא "לא יודעת", וש"הרי לא יצליחו להוריד את זה, אז נקסט...".

השימוש בפוטושופ בתצלומי דוגמנות הרסני עבור נערות ונשים. הוא יוצר מודל לא מציאותי של גוף נשי "מושלם", שבגללו נערות שוקעות בדיאטות הרעבה עצמית עד כדי פיתוח הפרעות אכילה חמורות ומסכנות חיים; ונשים חשות לא "תקינות", לא מספיק רזות, לא מספיק נשיות או לא מספיק מושכות.

גוטמן למעשה קידשה בקריירת הדוגמנות שלה את המראה החיצוני הנשי הממושטר מעבר לכל חלק אחר באישיות הנשית. היא סייעה ביצירתם של סטנדרטים וקריטריוני שיפוט גופניים שאינם תואמים את ממדיה של "האשה הממוצעת" ואפילו לא את ממדיה של "הנערה הממוצעת", דבר הרסני לדימוין העצמי של נערות ונשים, לערכן העצמי ולרווחתן הרגשית.

לכן, הזדעקותה של "הדוגמנית האם" לנוכח קידושו של המראה החיצוני על-ידי נערות והעמדת גופן לדירוג בפייסבוק לוקה בצביעות ובהיתממות. מוטב היה שתעלה את הפרובלמטיות שיוצר עולם הדוגמנות ואת המסרים שהוא מעביר לנערות ולנשים לדיון ציבורי-תקשורתי. כך תוכל לנצל את הבמה שניתנה לה לא רק כדי להראות שהיא עצמה הרבה מעבר למודל יופי מדוגם, אלא גם כדי לחשוף בפני נשים אחרות את שקריותה של תעשיית היופי ואת המניפולציה שהיא עושה בהן, ובכך תסייע להן לראות ולקבל, מעבר למיתוס היופי הדכאני, את יופיין האותנטי הייחודי.