תאצ'ר מתה

"האם מרגרט תאצ'ר מתה?" הוא שמו של אתר אינטרנט בריטי שהוקם לפני כשלוש שנים, במטרה לתת שירות לגולש התוהה מה עלה בגורלה של ראש ממשלת בריטניה שמשלה ביד רמה בממלכה-המאוחדת במשך יותר מעשור. במשך שלוש שנים קידמה את הגולשים באתר התשובה הפשוטה "עדיין לא". אתמול בבוקר, זמן קצר לאחר פרסום עובדת מותה של תאצ'ר, התחלפה התשובה ב"כן" רבתי, בצירוף ביאור למתקשים: "הגברת הזאת כבר לא תחזור".

עיתוני ישראל, הדוגלים בהתחנפות למת, מסקרים את מותה של תאצ'ר ביראת כבוד. "מתה מרגרט תאצ'ר, האשה ששינתה את בריטניה", מבשרת כותרת במעלה שער "הארץ", המתנוססת מעל תמונתה של אשת הברזל בשיא תפארתה, מסיירת בטנק כבד וחבושה במשקפי מגן מסיביים. "המהפכנית הגדולה של השמרנות", מסכמת כותרת אחרת על השער, למאמר מאת ארי שביט.

"מנהיגת מעמד הביניים", מחמיאה לה כותרתו של הספד שחיבר הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, המופיעה על השער. "מצילת בריטניה" היא הכותרת שמקבל מאמרו בפנים העיתון, שם מסכם פלוצקר בקצרה את האופן שבו הפכה תאצ'ר את הכלכלה הבריטית על ראשה. "את עצמה היא ראתה כמנהיגתו של מעמד הביניים, המורכב מעצמאים, מבעלי עסק קטנים, מיזמים צעירים, מעובדים יצירתיים בחברות פרסום ויחסי-ציבור, מחנוונים, ממנהלים בכירים ופחות בכירים בענפי השירותים ועוד", כותב פלוצקר. "הם אכן הצביעו בעדה בשלוש מערכות בחירות – עד שקיצוניותה וקנאותה נמאסו עליהם ושלחו אותה לנצח הביתה".

קורא "ידיעות אחרונות" שיתהה כיצד באו לידי ביטוי אותן קיצוניות וקנאות יישאר עם תאוותו בידו; הדיווח החדשותי שמספק הבוקר העיתון של המדינה על מותה של האישיות ההיסטורית יוצאת הדופן הוא הדל ביותר בעיתונות הכללית. הדיווח, שעליו חתום כתב העיתון בבריטניה יניב חלילי, מורכב ברובו מציטוטים שלוקטו מפי אזרחים בריטים שנמצאו ברחוב, מתקציר טלגרפי של קורות חייה של תאצ'ר ומאזכור הסרט זוכה הפרסים שהמחיז את ימי תפארתה וקמילתה.

"ישראל היום", עיתון שעורכיו מורגלים במתן יחס חם לראשי ממשלה, מכתיר את הכתבה על לכתה של תאצ'ר בכותרת "גברת הברזל ששינתה את העולם", אם כי בידיעה [דוד ברון וסוכנויות הידיעות] לא כתוב כיצד. דברי תשבחות שאמר על המתה ראש ממשלה חי, בנימין נתניהו, מגיעים לכותרתו המרכזית של העמוד הבא (רק ב"הארץ" אין להם זכר).

מתחת למסר הממשלתי משובץ טור של בכיר הפובליציסטים של "ישראל היום", דן מרגלית, שכתב הספד הנושא כותרת השמורה בדרך כלל לרבין ("איפה ישנם"). "מחצית בני עמה שנאו אותה, אבל כל בני עמה ידעו כי היא יודעת לאן היא מוליכה אותם", כותב מרגלית במה שנראה כביטוי של הערצה לאומה הבריטית.

בתוככי "הארץ" מתעכב אנשיל פפר, לונדון, על הגורמים שהפכו את תאצ'ר ל"דמות הפוליטית הנערצת והשנואה ביותר בבריטניה מאז וינסטון צ'רצ'יל", ואלה מובאים במסגרת פרופיל נרחב הקושר יחדיו את תופעת השנאה כלפיה, את דרכה רבת הקשיים לצמרת, את משנתה הכלכלית השנויה במחלוקת ואת יחסה המורכב לישראל וליתר אומות העולם. נדב איל ב"מעריב" משלים את התמונה בניתוח פסיכולוגי-חברתי של קיומה עלי אדמות.

סדק בממשלת נתניהו השלישית

בימים האחרונים מתרוצץ בארץ ישראל איש גבוה, גרום וכסוף רעמה שנשלח להשכין שלום בין יהודים לפלסטינים. אלא שבניגוד לנוהג השמור כאן לביקוריהם של בכירים אמריקאים, ביקורו של האיש, מזכיר המדינה ג'ון קרי, כמעט שהוחרש.

ב"הארץ" [ברק רביד] וב"ידיעות אחרונות" [איתמר אייכנר] מובאים הבוקר בקצרה עיקריו של תדריך שערך אתמול קרי לעיתונאים, שאם להאמין לדיווחים, התאפיין באופטימיות מנומסת ובמיעוט של עובדות. ב"ידיעות אחרונות" מסביר אלכס פישמן בטור פרשנות כי כרגע מתרכז קרי בניסיון לכנס פסגה מדינית בירדן, עד כה ללא הצלחה של ממש.

נשיא המדינה שמעון פרס עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, אתמול. צילום: מארק ניימן, לע"מ

נשיא המדינה שמעון פרס עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, אתמול. צילום: מארק ניימן, לע"מ

"מעריב", שאתמול התנאה בסקופ מדיני ("לבני: הכרה במדינה יהודית אינה תנאי סף למשא-ומתן"), קוצר הבוקר את הפירות בדמותו של מה שעשוי להתברר כסדק ראשון בממשלת נתניהו השלישית: עמדתה של לבני, שעם הצטרפותה לקואליציה דווח כי תהיה אחראית על תהליך השלום, זוכה לכתף קרה מצד שותפיה לממשלה.

"ישראל דורשת הכרה במדינה יהודית מול הדרישה להקפאת ההתנחלויות", מבהירה הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב" [אלי ברדנשטיין], הנושאת דברים המיוחסים ל"גורמים בישראל ובמערב". "לבני ויתרה על הכרה במדינה יהודית על דעתה", מצוטט יו"ר הקואליציה, ח"כ יריב לוין, בידיעה נפרדת [זאב קם]. "דבריה של שרת המשפטים מבטאים את עמדתה האישית, כפי שהוצגה על-ידיה בעבר. הם לא מבטאים את עמדת הממשלה", מבהיר לוין. אחריו סונטים בלבני בלשון דומה גם ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה, ואורי אריאל, שר הבינוי והשיכון.

לבני עצמה אינה מצוטטת הבוקר ב"מעריב".

התקציב של לפיד

"לקראת הקיצוץ בתקציב: גרעון הממשלה מעמיק", מעדכנת הכותרת הראשית של "הארץ" [מוטי בסוק]. "עקב הכנסות מאכזבות ממסים, נרשם ברבעון הראשון של 2013 גירעון ענק ולא צפוי של 4.6 מיליארד שקל", נכתב בכותרת המשנה. "האוצר צפוי לדרוש קיצוצים עמוקים יותר בתקציב".

הקיצוצים הצפויים מגיעים גם לכותרת הראשית של המוסף "ממון" מבית "ידיעות אחרונות" [גד ליאור], שם מוצמד לכותרת על הגירעון תצלום לא מחמיא של שר האוצר יאיר לפיד, הנראה כבוהה אל עבר עתיד מעורפל.

במסגרת מובלטת בעמ' 3, מתחת לתצלום נוסף של לפיד, שבמקרה זה נקלט במצלמה כשעל פניו הבעה של זעם כבוש, מובאות "הגזירות שיקטינו את הגירעון": הטלת מס על קרנות השתלמות, העלאת המע"מ באחוז אחד, ביטול הפטור ממע"מ באילת, העלאת המס על הסיגריות, דחיית תשלום דמי הבראה במגזר הציבורי והטלת מע"מ על פירות וירקות.

בידיעה מאת ליאור ותלם יהב, המתפרסמת בעמ' 2 של קונטרס החדשות, מפורטת גזירה נוספת. "על-פי הצהרותיו של שר האוצר יאיר לפיד, זה אמור היה להיות 'עשור החינוך'. אולם במסגרת הקיצוצים מתכוונים במשרד האוצר לפגוע משמעותית גם בתקציב ההשכלה הגבוהה – ולהעלות כבר בשנת הלימודים הקרובה את שכר הלימוד ב-20%", כותבים השניים. הסטודנטים, כך כתוב, כבר הודיעו שייצאו למאבק נרחב (עדכון, 9.4: לפיד עדכן את קוראי עמוד הפייסבוק שלו כי מדובר בספין, וכי שכר הלימוד לא יעלה).

עמיתו של לפיד למפלגה, שר החינוך והרב שי פירון, זוכה הבוקר לחיבוק בעיתון שבו שימש עד לאחרונה שר האוצר בעל טור. "מהפכת הבגרות" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "השר שי פירון רק נכנס לתפקיד - וכבר מתכנן את מה שעשויה להיות אחת המהפכות הגדולות בחינוך הישראלי", מודיעה כותרת הגג של הידיעה, המתפרשת על פני רוב כפולת העמודים הראשונה, בליווי תצלום מחמיא של פירון [תלם יהב וצביקה ברוט].

שאריות שואה

את הניכוס המתמשך ומתפתח של שואת יהודי אירופה על-ידי צבא יהודי ישראל מזקק הבוקר עורך השערים של "ידיעות אחרונות" לכדי שתי מלים: "צה"ל באושוויץ". הכותרת מודבקת על תצלום של חיילים ישראלים החולפים בסך על רקע מחנה ההשמדה בפולין ומצדיעים לראש המטה הכללי של צבא מדינתם, רב-אלוף בני גנץ, שמצדיע להם בחזרה. רצה הגורל והיום כבר לא יום השואה, אלא רק היום שלאחר יום השואה, וההפניה הזו היא רק השנייה בחשיבותה על שער העיתון.

"לפני שמדברים ברצינות על קיצוץ בתקציב הביטחון יהיה צורך לקצץ בקדושת הביטחון, לנתק את הקשר הגורדי בין צה"ל לשואה", כותב ב"הארץ" אורי משגב, במאמר שכותרתו "אושוויץ מאז ולתמיד".

החברה האזרחית

"משטרת ישראל נגד מיאו והאו בע"מ". ברוך קרא, במדורו המשפטי החדש ב"מעריב", מפרשן ומשבח הבוקר את הכרעתם של שני שופטים צעירים בערכאה זוטרה, שהורו לפתוח מחדש שני מועדונים תל-אביביים שנסגרו לאחר שנחשף בהם סחר ענף בסמים בלתי חוקיים. "יש משהו די מרענן בשופטים צעירים (בני 41 ו-42) שלא רואים את עצמם כחותמת גומי של הרשויות, ופוסקים, גם אם בהחלטה זמנית, לטובת הפרט", כותב קרא על השניים, מי-טל אלעד-קרביס וגיא היימן מבית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב.

מבצע לשחרור תרנגולות. עדי חשמונאי מדווחת ב"מעריב" על מבצע נועז שבמהלכו פרצו פעילים למען זכויות בעלי-חיים אל "אחד הלולים במרכז הארץ", הוציאו ממנו 105 תרנגולות שהוחזקו בתת-תנאים ו"שיחררו אותן לחופשי, בלי להשאיר עקבות". דיווחה הנרחב של חשמונאי נסמך כולו על הודעה שפירסמו המשחררים ועל שיחה עם פעיל בשם סשה בוז'ור, והתמונות הנלוות לו הן תמונות שהפיצו הפעילים. אם פנו ב"מעריב" למשטרה, למשרד החקלאות או לבעלי הלול כדי לקבל אישור לכך שהפעולה אכן התרחשה כפי שהצהירו מחולליה, הדבר אינו מוזכר בכתבה.

לא מוזכרת גם עובדה הידועה לכל פעיל למען זכויות בעלי-חיים שהתנסה בשחרור תרנגולות: היות שהציפורים המגושמות ומשוללות יכולת התעופה הללו העבירו את רוב חייהן בכלובים צרים, כשמשחררים אותן בשטח פתוח הן נוטות להסתובב בו במעגלים קטנים ולהיטרף במהרה על-ידי בעלי-חיים כחתולים, שועלים, תנים ובני-אדם בעלי תעוזה.

ובינתיים, בלוד. "הם הגיעו לשם חדורי מוטיבציה ואידיאולוגיה, במטרה לחזק את לוד. אבל שנה וחצי אחרי, רבים ממשתתפי פרויקט 'רילוד' של אגודת הסטודנטים טוענים: המלגה שהבטיחו לנו לא שולמה במלואה", מודיעה כותרת המשנה של כתבה המתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", הזוכה לכותרת המתבקשת "איפה הכסף?". בתצלום המתנוסס במרכז הכתבה מופיעים ח"כ איציק שמולי, המתגורר בלוד, ו-14 צעירים בלתי מזוהים, רובם מחייכים. "שמולי ומשתתפים בפרויקט, בימים מאושרים יותר", מבאר כיתוב התמונה.

ללכת עם, להרגיש בלי

"מה מרגיש פרמדיק ערבי בזירת פיגוע?", שואלת הכותרת הראשית שעל שער "24 שעות", המפנה לראיון עם פרמדיק ערבי ממד"א [ירון קלנר] ומדגימה כיצד ניתן להביע עמדות גזעניות וגם להידמות למי שמגנה אותן במשפט אחד. והפרמדיק? "אני מרגיש שם כמו בפיצול אישיות, גם הבן-אדם שמציל וגם ערבי".

ענייני תקשורת

"המגזין", מוסף "מעריב", שלרגל יום השואה החזיק אתמול 20 עמודים, חוזר הבוקר לגזרתו הדקיקה (12 עמודים).

"שאול אלוביץ' בעקבות פטריק דרהי? Yes בוחנת הנפקת אג"ח בחו"ל", מדווחים שירי חביב-ולדהורן וגד פרץ במוסף "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב". על-פי דיווחם, היקף ההנפקה הנבחנת נאמד במאות מיליוני שקלים.

ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי היקף הפרסום בערוץ 2 ובערוץ 10 עלה ב-9% וב-15% (בהתאמה). בידיעה אחרת מדווח טוקר על החלטת הרשות השנייה להוריד מן האוויר תוכנית בוקר בהגשת אורנה דץ, ששודרה בערוץ 10 וכללה רמות אגרסיביות של פרסום סמוי. "בערוץ 10 הבהירו כי לא יורידו את התוכנית, אלא יבצעו התאמות לפי בקשת הרשות", כותב טוקר.

בידיעה שלישית, זעירת ממדים, מדווח כתב התקשורת של "דה-מרקר" כי הנהלת "מעריב" עתידה לפטר 10% מעובדי העיתון. המעוניינים בפירוט יוכלו לקרוא את הדיווח על המהלך שפורסם אמש באתר זה.

רוב העיתונים אינם כוללים הבוקר התייחסות לחבילה חדשה של מסמכים שחשף אתמול הארגון ויקיליקס, פרויקט שבמסגרתו פורסמו כ-2 מיליון מסמכים דיפלומטיים מבית-היוצר של הממשל האמריקאי. המעוניין לעיין במסמכים יוכל לעשות זאת כאן.

"אני קורא את ההספדים על אמנון דנקנר וחושב לעצמי: לא, בשום אופן. אי-אפשר לשלח את האיש הזה לדרכו עם הספדים שכל-כך מסלפים את דמותו. אי-אפשר לעשות את זה לאדם שתמיד הטיף בלהט שאדם מת אינו אמור להיות חסין מפני אמירת האמת עליו, גם אם אינה מחמיאה", כתב מתי גולן בגליון אמש של "גלובס", ופירט. על הלבנתו המזוכיסטית של העורך שרומם והשפיל, וגם התענג על כך, כתב כאן אתמול שוקי טאוסיג.