יו"ר ועד עובדי "מעריב" חגי מטר (במרכז) בבית-הדין לעבודה בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

יו"ר ועד עובדי "מעריב" חגי מטר (במרכז) בבית-הדין לעבודה בתל-אביב (צילום: "העין השביעית")

בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו דחה את בקשת ארגון העיתונאים לחייב את "מעריב" להעסיק מחדש את העיתונאי חגי מטר, יו"ר ועד העובדים בעיתון. בהחלטה שניתנה לפני כשבועיים קבע השופט אורן שגב, יחד עם נציג הציבור הרצל גבע ונציג המעבידים אליאב יארניצקי, כי העיתון הצליח להקים תשתית ראייתית מספקת כדי שניתן יהיה לקבוע שפעל כשורה.

"בחנו את הנתונים שהובאו בפנינו על-ידי הצדדים ומצאנו כי הנתונים המספריים שהעיתון הציג בפנינו, ושלא נסתרו, מטים את הכף, בשלב לכאורי זה, לעבר המסקנה כי אי-קליטתו של מר מטר היתה מעוגנת לכאורה בשיקולים כלכליים עסקיים סבירים בנסיבות העניין", נכתב בהחלטה.

"אכן, נקלטו לעיתון למעלה מ-360 עובדים, אך לא הונחה בפנינו תשתית ראייתית לכך שהיה תקן ספציפי פנוי שהתאים למידותיו של מר מטר, ולא הוצע לו בכוונת מכוון רק בשל היותו יו"ר ועד העובדים. בעדותו בפנינו, מר מטר אף אישר זאת. ייתכן כי העובדה שהעיתון החליט, כאסטרטגיה עסקית, להתקשר רק עם פרילנסרים ברשת המקומונים (שנותרו פעילים) ראויה להידון במסגרת משפטית אחרת ובאספקלריה של רצוי מול מצוי במסגרת עבודה מאורגנת ויחסי עבודה בישראל, אלא שבמסגרת המצומצמת של התובענה דנן, לא מצאנו שבית-הדין הנו הפורום המתאים לכך או שיש לו הסמכות להתערב בשיקוליהם העסקיים של בעלי השליטה בעיתון, כל עוד לא הוכח בפניו כי החלטות הנוגעות לזכויות עובדים ולתנאי עבודתם התקבלו בניגוד לדין".

בהחלטה מובהר כי נטל ההוכחה במקרה זה היה על המעביד, שהיה צריך לשכנע כי לא הונחה על-ידי שיקולים זרים כשלא קלט מחדש את מטר. "העיתון הציג נתונים מספריים שלא נסתרו על-ידי ההסתדרות", מודגש מחדש בהחלטה. "עוד הוסיף העיתון וטען כי היה מוכן להעסיק מספר לא מבוטל של עובדים (60–80) מעבר למכסה של 350 עובדים, ולו באופן זמני, עד אשר הנאמן יוכל לבדוק את העסקתם, אלא שהצעה זו נדחתה. בנסיבות אלה נתקבלה החלטה מיידית בנוגע למקומונים וחמישה מהם נסגרו כליל, בעוד שבאלה שנותרו פעילים נערכו קיצוצים נרחבים".

"העסקת כתבים כפרילנסרים לא היתה חזון נפרץ גם קודם למשבר, באשר רוב המקומונים פעלו בשיטת העסקה זו, וזאת בשל אופיו של המקומון. החלטה זו הובילה, לטענת העיתון, לחיסכון ניכר בהוצאות (66%–75% מעלויות השכר). באשר למר מטר עצמו, הרי שביחס לעמיתתו הוותיקה יותר, הגב' טורס, הוא עבד כשנתיים ימים וכתב רק עבור מקומון 'זמן תל-אביב', ולכן הוחלט להעדיף אותה על פניו והוצע לה להיקלט כפרילנסרית.

"כל הטענות דלעיל מקימות לטעמנו, בשלב לכאורי זה, תשתית ראייתית מספיקה כדי לקבוע כי העיתון עמד בנטל המוטל עליו. לפיכך, לא השתכנענו כי בנסיבות העניין, יש לאכוף על העיתון לשוב ולקלוט את מר מטר לשורותיו".

בסיום ההחלטה הוסיף השופט שגב את ההערה הבאה: "סברנו אז, ואנו סבורים גם היום, כי מן הראוי היה, מהפן של שמירה על יחסי עבודה קיבוציים ניאותים ותקינים, שהעיתון יעשה מאמץ מיוחד לשוב ולקלוט את מר מטר, ולו בשל העובדה שהעובדים עצמם רואים בו סמל למאבקם. סברנו כי העיתון היה צריך לנהוג ביתר רגישות כלפי מר מטר, אם לא מתוך התחשבות וכיבוד רצון העובדים – שיקול חשוב ונכבד בפני עצמו – אזי לכל הפחות מתוך מניעים פרגמטיים ואנוכיים של צמצום נקודות חיכוך מיותרות איתם, במיוחד בשלב כל-כך קריטי ורגיש בחייו החדשים של העיתון.

"[...] הגם שאין חולק כי יו"ר ועד אינו נהנה מחסינות או מפריבילגיות מיוחדות שעה שבאים לשקול שינוי ארגוני, הרי שהוא בהחלט ראוי להתייחסות רגישה יותר, במיוחד כאשר מדובר באדם מוכשר ומוערך בתחומו המקצועי, כפי שנטען בפנינו, ולא נסתר, לגבי מר מטר. יש בעובדה זו כדי להקל מאוד על החלטת העיתון לשקול את העסקתו מחדש. אלא שחרף כל האמור לעיל, משנדרשנו להכריע בסוגיה, לא השתמשנו אלא בכלים משפטיים מוכרים וידועים: ניתוח הראיות שהובאו בפנינו בהליך זה לאור הוראות החוק והפסיקה. בהולכנו במשעול זה, הגענו למסקנות דלעיל".

מארגון העיתונאים נמסר כי בכוונתם לערער על הפסיקה בבית-הדין הארצי לעבודה.

21961-11-12