מותו של השופט בדימוס ורדי זיילר בשבוע שעבר ישים ככל הנראה קץ לפרשה תקשורתית שליוותה את שנותיו האחרונות – מאבק על שמו הטוב מול מה שתפס כהכפשה מצד "מעריב" והכתב קלמן ליבסקינד, שפירסמו תחקיר על עסקי נדל"ן שהיה מעורב בהם.

בשנה שעברה הגיש זיילר תלונה למועצת העיתונות, באמצעות עו"ד אסף פוזנר, ובה דרש לחייב את "מעריב" לפרסם במלואה את תגובתו על הכתבה, לפרסם התנצלות על תוכנה, לשלם לו הוצאות ולהשעות את ליבסקינד מתפקידו. הדיון בתלונה נמשך עד לשבועות האחרונים של חייו, בלי שזיילר או "מעריב" יבואו על סיפוקם.

התלונה נידונה תחילה בבית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. בתחילת דצמבר פירסמו חברי בית-הדין, עו"ד רמי הדר, יעקב אחימאיר ואלינוער רבין, את החלטתם: ליבסקינד ו"מעריב" הפרו שני סעיפים בתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות וראויים לנזיפה. חברי בית-הדין הגיעו למסקנה כי הכתב והעיתון לא בדקו די הצורך את העובדות טרם פרסומן, ולא נתנו ייצוג הולם לעמדתו של זיילר.

"כבודו של אדם וחשיפתו בפני פרסום בעיתון, בין עם על-ידי כתבה מקיפה ובין אם באמצעות תמונות וכותרות בולטות, אלו מצריכים זהירות רבה, בדיקה של ממש את עובדות המקרה טרם הפרסום, מתן במה שווה לעמדות הצדדים, ומתן אפשרות לנשוא הכתבה להביא במסגרת הכתבה, ככל שניתן, תגובה ראויה וביחס נכון להיקף הכתבה ולצדדים הרלבנטיים בכל מקרה ומקרה", נכתב בהחלטה.

"אנו סבורים כי הכתב כמו גם העיתון לא עמדו כראוי בחובות בסיסיות אלו, שאין להגזים בחשיבותן, בעניין שנדון בפנינו. [...] היה מן הראוי להביא בהרחבה ובאופן יותר ראוי את עמדתו ואת תגובתו של נשוא הכתבה. אלו לא הובאו במסגרת הכתבה באופן ראוי, הולם, ובהיקף נכון לעומת היקף הכתבה, והכותרת שליוו אותה".

חברי בית-הדין אמנם הוסיפו כי "התעקשותו של המתלונן, בעצמו ובאמצעות הבאים מטעמו, בדרישתו הלא מתפשרת שתגובתו תובא כפי שהיא במלוא היקפה ובלא לערוך בה כל שינוי שהוא" אינה מקובלת, אולם בשורה התחתונה החליטו כי יש "לנזוף בנילונים ולהורות לעיתון לפרסם [החלטה] זו במקום ראוי בעיתון בתוך 15 יום".

שני הצדדים עירערו על ההחלטה. "מעריב", באמצעות היועץ המשפטי מאיר בלייך, על עצם הקביעה כי הפר את התקנון האתי, וזיילר על קלות העונש (הוא התעקש על השעיית ליבסקינד ותשלום פיצויים).

הדיון בערעורים התקיים לפני כחודשיים, אך לא הביא לסיום המחלוקת. עוד לפני שהגיעו לדיון בגופו של עניין שמעו חברי בית-הדין לערעורים של מועצת העיתונות מזיילר כי הוא מבקש לשמור לעצמו את הזכות להגיש בעתיד תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. בית-הדין לאתיקה סירב להעניק לו זכות זו.

במהלך הדיון בערעור הבהירו לזיילר חברי הרכב בית-הדין לערעורים, יורם סמואל, שלמה נקדימון, משה רונן, יונתן רז ודורית שריד, שאם לא יחזור בו מהודעתו כי הוא עשוי להגיש בעתיד תביעת דיבה נגד ליבסקינד ו"מעריב", בית-הדין יחדל לדון בערעורים ויבטל את ההחלטה של הערכאה הראשונה.

בית-הדין העניק לזיילר את האפשרות לשקול עד יום ראשון האחרון, ה-7.4.13, את צעדיו, אולם זיילר הקדים וקבע כבר ב-20.3.13, באמצעות בא-כוחו, כי הוא "אינו נכון לוותר מראש על זכות הפנייה שלו לערכאות שיפוטיות". לצד זאת ביקש בא-כוחו מערכאת הערעור לשקול מחדש את ההחלטה לגנוז את התלונה.

כעת, לאחר מות זיילר, נראה כי החלטת הערכאה הראשונה תבוטל, הערעור לא יוכרע וגם תביעת דיבה לא תוגש.

"נוכח הנסיבות לא אתייחס, לא לגופו של איש ולא לגופה של התלונה", מסר קלמן ליבסקינד בתגובה לפניית "העין השביעית". "ערכאת הערעור של בית-הדין לאתיקה ביטלה את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ונראה לי חסר טעם להמשיך לדוש בנושא. לא נראה לי הגון להמשיך לנהל דיון בנושא כאשר המתלונן בעצמו סירב לאפשר קיום דיון בערעור.

"נוכח חשיבות הדברים, אתייחס רק להתנהלותו של בית-הדין בערכאה הראשונה. בסיום הדיון בתלונה אני בעצמי הצעתי, כפשרה אפשרית, שמר זיילר יקבל עמוד במוסף 'סופשבוע' על מנת לפרסם תגובה נוספת מטעמו לתחקיר שפירסמתי על אודותיו. בית-הדין הצהיר כי מדובר בהצעה נדיבה והמליץ למר זיילר לאמצה. לאחר שמר זיילר ביקש לחשוב בדבר, העניק לו בית-הדין 45 יום. לפתע פתאום, משעברו הימים ומר זיילר טרם השיב, גיליתי בתיבת הדואר שלי מסמך החלטה שבו מספרים חברי הרכב השופטים כי בית-הדין הוא שהציע את הפשרה ו'מעריב' (וגם זיילר) הוא שלא הרים את הכפפה. מדובר בדבר שטות, בהבל ובסילוף מקוממים. על שאלות של אתיקה ניתן להתווכח. לא על העובדות".

ממועצת העיתונות נמסר בתגובה כי באופן רשמי התיק עודנו פתוח, ועל כן לא ימסרו התייחסותם.