גוג ומגוג
"לא לחינם לפני דיוני התקציב האיומים הבטחוניים על מדינת ישראל הופכים לאיומים מסדר גודל של מלחמת גוג ומגוג", ציין אתמול יובל דרור באתר זה, דוגמה להכרח לחפש אינטרס צר מאחורי נסיונות להפחיד את הציבור בישראל. זו דוגמה ידועה, בדרכה להפוך לקלישאה, ובכל זאת רלבנטית מאוד: גם הבוקר, כשקוראים את הכותרות הראשיות בעיתונים, כדאי לזכור שברקע מתנהלים דיונים על התקציב הבא.
"הקרב על תקציב הביטחון נפתח אתמול בהסכמה ראשונית שלא יהיה קרב, לפחות לא פומבי", מדווחים ב"מעריב" זאב קם ואחיקם משה דוד. דיווחם עוסק בפגישה שהתקיימה אתמול בין שר האוצר יאיר לפיד לשר הביטחון משה יעלון. "שני הצדדים הגדירו את הפגישה כטובה, וכך גם את היחסים האישיים בין שני השרים", נכתב. "גורמים המעורים בפרטי הפגישה" מצוטטים בידיעה כמי שאמרו: "לאורך השנים הדיונים על תקציב הביטחון היו מלווים בהאשמות ובהשמצות בין שרי הביטחון והאוצר, ודו-השיח ביניהם התנהל בצורה של שוק. במקרה הזה שני השרים מאמינים בהידברות ובהגעה להסכמה, ולא בהתנהגות של מריבות".
אכן, הבוקר אין בעיתונים ציטוטים בוטים מפי שר האוצר בגנות שר הביטחון או להפך. אך אין להסיק מכך כי לא מתנהל קרב, ואפילו פומבי, על גורל תקציב הביטחון. הקרב אינו מתנהל באמצעות השמצות ישירות, אלא באמצעות עבודת יחסי-ציבור של שני הגורמים המרכזיים, משרד האוצר ומשרד הביטחון. בזירה היחצנית, למשרד הביטחון יתרון קבוע ומכריע. לרשותו עומדים מערך הדוברות של צה"ל ותחושת ההזדהות עם הצבא הישראלי, שבכוחם לגרום לכמעט כל כלי תקשורת להצדיע. כל שצריך הוא להרים טלפון למערכת, להעביר הערכות מאיימות או לארגן מפגש פנים אל פנים עם כמה קצינים בכירים. אין הכרח לדבר ישירות על התקציב, די באזכור הסכנה הבטחונית שעומדת בפני מדינת ישראל ואזרחיה.
"גורמים בטחוניים: איראן תגיע לפצצה גרעינית בין יולי לספטמבר", לשון הכותרת הראשית של "מעריב", אותו עיתון שבו מדווח כי אין קרב בין האוצר לביטחון. הכותרת מובילה לשלום ירושלמי, שמצטט במדורו הקבוע ב"מוספשבת" התרעות ששמע מפי "גורמים בטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן". לדבריהם, "האיראנים לא מפגרים אחרי צפון-קוריאה, מה שיש לקים ג'ונג און יש גם לאחמדינג'אד. [...] בסוף 2012 עשו האיראנים סימולציה של פיצוץ גרעיני, ומאז הם מתקדמים בקצב רצחני מדי יום".
האמריקאים, מסבירים לירושלמי אותם גורמים עלומים אך בקיאים מאוד בסוגיה האיראנית, עשו לבנימין נתניהו בית-ספר. "קנו אותו בדברי חלקות ובהפגנות ידידות, אבל הצליחו להתחמק מהתחייבות לתקיפה", הם אומרים. אובמה, בעיניהם, דומה לפרעה שכולא את הישראלים תחת האיום האיראני(!). המשל ברור: יש צורך במשה שיעשה את הדבר הנכון ויוציא את העם, או לפחות את תקציב הביטחון, מעבדות לחירות.
שער "מוספשבת" של "מעריב", 29.3.13
כתבת השער של "מוספשבת" היא "ראיון מיוחד" שערך עמיר רפפורט עם אלוף פיקוד מרכז ניצן אלון. לפי כותרת המשנה, אלון "לא נבהל מההסלמה ביהודה ושומרון, אבל מודה שהיא עלולה להתפתח לכיוונים מדאיגים".
"עניין גבולי" נכתב בכותרת הראשית המגזינית של "הארץ שישי". "אם בעבר חששו בישראל מעוצמת מדינות ערב, עכשיו חוששים מחולשתן", נכתב בכותרת המשנה. ההפניה מובילה לשני ניתוחים על המצב הסבוך בסוריה, מאת עמוס הראל וצבי בראל. "צה"ל מעריך כי האתגר בלבנון כעת גדול יותר וכי הסיכון הנשקף מעימות קונבנציונלי עם סוריה הולך ויורד", כותב הראל. "לכל אחת מספקיות הנשק – סעודיה, ירדן, קטאר או טורקיה – יש 'לקוחות' משלה, שבאמצעותם כל מדינה מקווה לרכוש מידה של השפעה בתקופה שאחרי נפילת בשאר אסד", כותב בראל.
מיד בהמשך העיתון מתפרסם ראיון שערך הראל עם אלוף פיקוד העורף, אייל אייזנברג, שמזהיר: "לא יהיה קל במלחמה הבאה. [...] אתה רואה תהליך מרשים של הצטיידות ברקטות ובטילים שכל תכליתם פגיעה בעורף מדינת ישראל. זה שינוי דרמטי".
לדברי האלוף אייזנברג, במקרה של מתקפת טילים מקיפה הוא ימליץ "להגן על הרציפות התפקודית של המדינה ועל היכולת לקיים מאמץ התקפי של צה"ל לאורך זמן, עד לניצחון במלחמה. זה אומר הגנה על תחנות כוח ובסיסי חיל האוויר לפני הערים הגדולות. ייתכן שבעתיד נוכל גם וגם. אבל נכון לעכשיו, עם סדר הכוחות של סוללות וטילי יירוט שעומד לרשותנו, נידרש להנהיג סדר עדיפות במשאבים".
"נשקפת סכנה" היא הכותרת לכתבת השער ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "הם השפיצים של מערך המודיעין בצבא, אלה שמזהים כל תזוזה מעבר לגבול", נכתב בכותרת המשנה. "וכשארבעתם מסתכלים דרך המשקפות, מחזית הצפון עד הדרום, הם רואים בעיקר שחורות". אלכס פישמן שוחח עם קציני המודיעין של פיקוד הצפון, פיקוד המרכז, פיקוד הדרום ופיקוד העורף. השורה התחתונה של ארבעתם חד-משמעית: "טלטלה בטחונית אורבת בפתח".
שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", 29.3.13
מנגד, "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד שמבליט בכותרת הראשית שלו את עמדת משרד האוצר. "האוצר דורש לקצץ בביטחון: 'האיומים על ישראל פחתו'", נכתב בכותרת ארוכה ומפורטת, בוודאי ביחס ל"ידיעות אחרונות", בוודאי ביחס לידיעה הקצרצרה שעליה היא מבוססת.
בעמ' 6 מדווח גד ליאור כי "גורמים בכירים במשרד האוצר" סבורים שאפשר לקצץ באופן משמעותי בתקציב הביטחון. הם מסבירים: הגדר בגבול מצרים משמשת חיץ בפני מחבלים; הצבא המצרי חלש מאי-פעם ואינו מתכונן למלחמה; הצבא הסורי אינו בבחינת איום; ולא צריך להשקיע עוד בנושא האיראני מעבר לסכומים שכבר הועברו. אדם המוגדר כ"גורם במשרד האוצר המעורה היטב בתחום הביטחון" מצוטט כאומר שאין שום סיבה לא לקצץ את תקציב הביטחון ב-4–5 מיליארד שקל.
כעת מגיע תורו של קורא העיתונים לשאול: על מי לסמוך? על "גורמים בטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן", אלוף פיקוד העורף, וארבעת קציני המודיעין הבכירים, או על "גורם במשרד האוצר המעורה היטב בתחום הביטחון"? התשובה ברורה. לאוצר אין סיכוי לגייס תמיכה ציבורית רחבה לקיצוץ בתקציב הביטחון.
ובכל זאת מנסים. "בדרך לקיצוץ בתקציב הביטחון: לפיד ויעלון מקימים מטה משותף", מבשרת הכותרת הראשית של "ישראל היום". זאב קליין, כמו זאב קם ואחיקם משה דוד ב"מעריב", מדווח כי שר האוצר ושר הביטחון נפגשו אתמול לדיון על תקציב הביטחון. קליין מדווח כי בסיום הפגישה בין לפיד ויעלון הוציאה לשכת שר הביטחון הודעה שלפיה השניים "סיכמו על הקמת מטה משותף לפתור את סוגיית הקיצוץ בתקציב הביטחון". ב"מעריב" מדווחים קם ומשה דוד כי "לראשונה שר הביטחון הביע נכונות לבצע קיצוץ בתקציב משרדו".
מנגד מדווח גד ליאור ב"ידיעות אחרונות" כי "כבר בפגישתם הראשונה התברר שמערכת הביטחון תתנגד לכל קיצוץ בתקציב, ואף תדרוש תוספת של שני מיליארד שקל, נוכח האתגרים הבטחוניים".
"האם אתה תומך בקיצוץ נרחב בתקציב הביטחון?", שאל נחום ברנע את השר היוצא דן מרידור. "להפתעתי", כותב ברנע במדורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "הוא השיב בשלילה". מרידור טוען כך: "הוצאות הביטחון עומדות עכשיו על כשישה אחוזים מהתל"ג. אחוז ורבע מתוך זה משלמים האמריקאים. אי-אפשר להוריד את זה יותר – לא במונחים דרמטיים. כל קיצוץ יחייב החלטות – כמה משקיעים בהגנה אקטיבית על העורף, כמה ביכולות תקיפה, כמה בעולם הסייבר, שהוא איום חדש לגמרי".
"התקציב הפלסטיני לשנת 2013: לפחות 26% מההוצאות למגזר הבטחוני", מדווחת עמירה הס ב"הארץ". "בשנים קודמות", היא כותבת, "ההקצאה הגבוהה למנגנוני הביטחון זכתה לעיקר הביקורת החברתית, ולדברי גורמים במועצה המחוקקת הפלסטינית, פילוח התקציב נעשה בשנתיים האחרונות באופן שיסתיר את מלוא ההוצאה על מנגנונים אלו".
סטודנט מצטיין
"לשר האוצר החדש, יאיר לפיד, יש מורה פרטי לכלכלה. קוראים לו פרופ' מנואל טרכטנברג", מדווח גד ליאור ב"ידיעות אחרונות". לפי דיווחו, טרכטנברג מעביר ללפיד בעשרת הימים האחרונים שיעורים בכלכלה, שיימשכו גם בימים הקרובים (ללא תמורה). "גורמים יודעי דבר אומרים כי לפיד – שלפני כמה שנים העיד על עצמו בתוכניתו בערוץ 2 שאינו מבין בכלכלה – הוא סטודנט מצטיין", מסתיימת הידיעה.
"זה בסדר, תרגיע, לפיד נקלט וקולט מהר", נכתב בפתח הטור השבועי של סבר פלוקצר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". את המשפט הזה שמע פלוצקר מ"בכיר ותיק באוצר". הבכיר הוסיף: "עד כה, אני נשבע לך, הוא הפתעה לטובה. רציני. קשוב. לא דוגמטי. הייתי מצביע בעדו". הבכיר מפרט באוזני פלוצקר את המלצות המשרד ללפיד. הראשונה שבהם נוגעת לקיצוץ בסך 4–5 מיליארד שקל בתקציב הביטחון. "אין טעם לקרוא לקיצוצים לפני שהביטחון תרם את חלקו", מוסבר.
"פעם בשעה לערך במהלך הדיונים האינסופיים במשרד האוצר לקראת תקציב המדינה הבא התרומם שר האוצר יאיר לפיד מכסאו. 'אני כאן כדי לדאוג למעמד הביניים', הוא הכריז, כדי שלא ישכח מאין בא ולאין הוא הולך", כותב שלום ירושלמי ב"מוספשבת" של "מעריב". "הפקידים באוצר קלטו את המנטרה, ומדי פעם הצטרפו לדקלום של לפיד. 'הכיס של מעמד הביניים הוא הכיס האחרון שאליו אכניס את היד. תציעו לי הצעות בהתאם', חזר ואמר להם לפיד".
"לפיד מצטייר בעיני כפוליטיקאי מזן אחר", מוסיף הבכיר במשרד האוצר בשיחתו עם פלוצקר. "בפגישות העבודה איתו הכל על השולחן והדיון ענייני מאוד. רגשי, אך ענייני. אני מקווה שיקבל החלטות אמיצות". בתשובה לשאלת פלוצקר "מה זה אמיצות?" משיב הבכיר ממשרד האוצר: "החלטות אמיצות הן אלו הפוגעות בציבור הבוחרים של לפיד, במעמד הביניים המבוסס. אם הוא ירצה לחוס עליו, הוא ייכשל ועימו כולנו".
"לפיד אולי נבון ומהיר תפיסה, אבל תיקח לו לפחות שנה של שקדנות כדי באמת להבין את העסק ועוד שנה כדי להבין את הטעויות שעשה בשנה הראשונה", כותב רותם שטרקמן ב"הארץ".
עוד כותרות ראשיות
הכותרת הראשית של "גלובס" מוקדשת לזירת קרב נוספת של משרד האוצר – ציבור העובדים המאורגן. "עיני מחכה ללפיד", נכתב בכותרת הפרסונלית שמשטחת את המאבק בין האוצר להסתדרות לקרב אישי בין שני פרצופים מוכרים. שי ניב משרטט את "הכוורת של עופר עיני", ומוסיף טור פרשנות שבו הוא כותב: "עיני ערוך לכל התרחישים. [...] עיני מתעקש לא לתת שקל מכספי העובדים".
יחד עם זאת, מיד בהמשך מעריך ניב מה תהיה הפשרה: עיני יציע לדחות בשנה את הדיונים על הסכם שכר חדש, "ככה האוצר יוכל להציג הישג בלי לראות שקל מהעובדים". עכשיו רק צריך לשכנע את האוצר לקבל את הפשרה הזו.
"תוכנית בן-דהן: רבנים מרדנים יפוטרו", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". מיכאל טוכפלד ריאיין את הרב אלי בן-דהן, סגן השר לשירותי דת. בכותרת המשנה לראשית מצוטט סגן השר באומרו: "הממשלה הזו לא תאשר נישואים אזרחיים".
מטבע הדברים
"בעקבות הראיון ב'ידיעות אחרונות' המבקר שפירא התנצל בפני לינדנשטראוס", נכתב הבוקר בשער העיתון. טובה צימוקי, שריאיינה את יוסף שפירא בשבוע שעבר יחד עם נחום ברנע, מדווחת כי מבקר המדינה הנוכחי שיגר מכתב התנצלות למבקר לשעבר מיכה לינדנשטראוס, וזה השיב כי קיבל את התנצלותו.
מטבע הדברים, "ידיעות אחרונות" מבליט את בקשת ההתנצלות. כותרת בולטת בשער העיתון, דיווח בראש עמ' 5 ותצלום של "הפרסום שגרם לסערה" – שער מוסף החג מהשבוע שעבר.
גם ב"הארץ" מדווח על ההתנצלות של המבקר הנוכחי בפני קודמו בתפקיד [רויטל חובל]. בשני הדיווחים משולבים ציטוטים מהדברים שאמר שפירא בראיון וממה שכתב במכתב ההתנצלות. משפט אחד מתוך המכתב של שפירא ללינדנשטראוס מצוטט ב"הארץ" ונעדר מ"ידיעות אחרונות": "עם שובי [מחופשה] אצור קשר על מנת להיפגש ולפרט את מלוא הדברים שנאמרו בראיון, כשמטבע הדברים לא הכל נכלל בכתבה".
בשולי החדשות
פחית-צוננים. יונתן גת מעניק במוסף "ז'ורנל" של "מעריב" שני כוכבים מחמישה לסרט הדוקומנטרי על מאיר אריאל, "מאז שעזבת", שהוקרן השבוע בערוץ 1. "להקצות כ-45 דקות לדוקו כזה זו ירייה ברגל עוד לפני תחילת הצעידה", הוא כותב. "[...] רוב הסרט כלל לא עוסק בחייו של מאיר עצמו, אלא בבני משפחתו. [...] ההפקה כולה אינה מכבדת את המתארחים בה. הצילום, התאורה, העריכה והאריזה הכללית אינם ראויים או מתאימים לדורנו".
מאיר אריאל (צילום: משה שי)
ב"ידיעות אחרונות" מוסיף נחום ברנע סיבה נוספת לכשלונו של הסרט, שאותו הוא מגדיר "שערורייה": "רק כשהסתיימה התוכנית גיליתי שהופקה על-ידי המחלקה למורשת ישראל – שם קוד לנחלה הפרטית של המפד"ל ברשות השידור". כפיצוי מציע ברנע לקוראיו שלושה קטעים מטורים שכתב אריאל לשבועון "כותרת ראשית". הנה אחד, קצר: "פחית של משקה צונן מוגז/ שמוציאין מתחתית הארגז,/ בטעם תפוח-תפוז-לימון/ עם טבעת-נצרה, כמו ברימון,/ עם צליל נקישה, עם רחש תוסס,/ פחית-צוננים עוטה דוק נמס,/ נגד שמש הנגב, נגד אבק הלס!".
1+1. בכל העיתונים מדווח כי המשטרה עצרה שחקן כדורגל זר בחשד למעורבות ברצח צעירה מנתניה. זהותו של השחקן אסורה בפרסום, ובתצלומים פניו מפוקסלות. יחד עם זאת אפשר לראות שגוון עורו כהה, וב"ידיעות אחרונות" מדווח כי הוא משחק בקבוצת מכבי נתניה. בקבוצה זו רק שחקן זר אחד שחום עור.
חינוך חינם. טלילה נשר מדווחת ב"הארץ" כי משרד החינוך דורש ממועמדים ללימודי הוראה לדווח בין היתר על הלאום שאליו הם משתייכים, וזאת בניגוד לחוק זכויות הסטודנט. לידיעה מצורף תצלום של הטופס ובו נראות האפשרויות הקיימות בסעיף הלאום: "יהודי, ערבי, דרוזי, צ'רקסי, בדואי, אחר". "מדובר בטופס ישן, שבכוונת המשרד לשנותו", נמסר בתגובת משרד החינוך ל"הארץ".
פריצת דרך. אתמול פורסמה בעיתון "הארץ" מודעה על מסלול הכשרת מנהלים של המרכז הבינתחומי בהרצליה, בשיתוף "דה-מרקר". לפי המודעה, בחודש הבא ייפתח "פורום מנכ"לים: המועדון הכלכלי של הבינתחומי", מסלול שיתמקד השנה ב"פריצות דרך עסקיות". בין המרצים ששמם עיטר את המודעה גם ניר חפץ, עורך "מעריב" לשעבר. הוא יוכל לשתף את המנהלים בנסיונו ולספר להם כיצד ניתן, בשנה אחת, לפטר מאות עובדים, לשלש את ההפסדים ובכל זאת למשוך שכר בסך עשרות רבות של אלפי שקלים בחודש.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" על המתרחש מאחורי הקלעים של התוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב'. קריאה מהנה.
במוסף "G" של "גלובס" מתפרסמת כתבה של חן שליטא על מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו. בין היתר מתייחסת שליטא ליחסיו של דנינו עם הכתבים הפליליים, יחסים שהתערערו מאוד לאחרונה. לדברי אחד הכתבים ששוחחו עימה, מקור הבעיה הוא בכלל "מדיניותו של ראש אגף חקירות יואב סגלוביץ' 'להשאיר את התקשורת בחושך', ממש עד לסוף החקירה". אותו כתב טוען: "הכתבים חושבים שחרם על דנינו ישחרר חומרים מחדרי החקירות, בעוד שדנינו דווקא פתוח יחסית, וסגלוביץ' הוא זה שהודף את התקשורת".
מאמצי השיווק של אפליקציית האייפד החדשה של "ידיעות אחרונות" מגיעים הבוקר לשיא חדש. "הציור השבועי לילד", פינתו הקבוע הציור של ג'קי (יהושע) ג'קסון במוסף "7 ימים", מוקדשת לשאלה "לאן נעלם האייפד". מתחת לאיור של שלושה אנשים ישובים במה שנראה כמו חדר בקרה של אולפן טלוויזיה נכתב כך: "בדסק החדשות של 'ידיעות אחרונות' נערכים לסגירת מהדורת העיתון בשעת הלילה. צוות מהדורת האייפד החדשה של העיתון היו עסוקים בהכנת אפליקציה מיוחדת במינה כשלפתע נעלם להם האייפד. אנא, עזרו לשלושה למצוא את האייפד שנעלם".
במדור המכתבים של מוסף "הארץ" מתפרסם מכתב ארוך ומפורט מאת אודי בורשטיין, הטוען כי ברשימה שפירסם אורי בלאו על עסקיו הפרטיים של יאיר לפיד נעשה "שימוש לא הוגן או נבער מדעת בכמה מושגי כלכלה בסיסיים".
במוסף "גלריה" תוהה בן שלו היכן יכתוב מיכאל רורברגר, לאחר שהשבועון "עכבר העיר" נסגר.