קצוץ דק-דק

"300 מיליארד שקל שעוברים בחשאי", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "בחודשים הקרובים יידרשו שרי הממשלה החדשה לאשר את תקציב המדינה", נכתב בכותרת המשנה, המובילה ל"בדיקת 'כלכליסט'" על-ידי שאול אמסטרדמסקי, "אז הם יגלו שהם לא יודעים כמה מיליארדים עברו להתנחלויות, למה תקציב הביטחון חרג ומה קורה לתקציב אם התחזיות המאקרו-כלכליות לא מתגשמות. מידת השקיפות של תקציבי המדינות בעולם נבחנת מדי שנה. מבדיקת 'כלכליסט' עולה כי לו ישראל היתה משתתפת במבחן, היא היתה מקבלת ציון 64 מתוך 100".

"פסח, מצה וטיול" היא כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום". "צפון-קוריאה העלתה כוננות", מדווחת ידיעה בעמ' 5. "ירדן סוגרת את מעבר הגבול שלה עם סוריה" היא כותרת הידיעה הראשית של עמ' 7. עמ' 9 עוסק בעניינים סמי-בטחוניים: חזרתו לישראל של החטוף בסיני, פטירתו של תא"ל במיל' יצחק (יצה) יעקב, פרשת זיגייר. עמ' 11: טראש פלילים. עמ' 13, "חשיפה", בתחום היחיד שבו "ישראל היום" מחזיק עיתונאי רציני פעיל: רפואה. בעמ' 15 ידיעה על אלבום תמונות צבעוני ממחנה ריכוז ועל כך שדפני ליף שוקלת להתמודד על ראשות עיריית תל-אביב. בעמ' 19, התפוס בחציו על-ידי פרסומת ובשוליו על-ידי ידיעה אחרת, מופיעה לראשונה ידיעה על ענייני תקציב המדינה. "הקיצוץ בדרך: מרתון של פגישות במשרד האוצר", נכתב בכותרתה. "אחרי ארוחת החג - הגיע הזמן להדק את החגורה" הוא הדימוי המגושם בכותרת המשנה. התמונה: של שר האוצר יאיר לפיד (זו לא בדיחה!) והנגיד היוצא פישר.

בעיתונים אחרים זוכה הדיון בהחלטה הכלכלית המשמעותית ביותר של ממשלת ישראל מדי שנה (או שנתיים, במקרה האומלל של יובל שטייניץ כשר אוצר) להבלטה רבה יותר, כמו גם לעיסוק רציני ונרחב יותר. "לפיד נערך לקיצוץ חד בביטחון, בקצבאות הילדים ובשכר הציבורי", נכתב בכותרת גדולה על שער "הארץ", מתחת לכותרת הגג "תדרוכים מרתוניים באוצר לשר הנכנס" - שתיהן מפנות ל"דה-מרקר", שכותרתו הראשית היא "הדילמה של שר האוצר לפיד: ביטול פטורים - או העלאת מסים ב-6 מיליארד שקל". הכותרת הראשית של "מעריב" עונה בתגובה: "שר הרווחה: אתנגד לקיצוצים גם במחיר של 'מלחמת אחים'". השר, מאיר כהן, ראש עיריית דימונה לשעבר, הוא חבר מפלגת יש-עתיד, שפרשנים ציינו כמה פעמים את התנהלותה הדיקטטורית. "סדקים ראשונים ביש-עתיד?", שואלת כותרת הגג. ואילו ב"מקור ראשון" כותרת על השער מוסרת: "לפיד: לטפל בצירוף החרדים והערבים לשוק העבודה".

ב"ידיעות אחרונות", כרגיל מאז הצטרפו לממשלה אנשי העיתון, התמונה מורכבת יותר. סבר פלוצקר אמנם תוקף באופן לא אופייני את יאיר לפיד ("לא ברור למה יאיר לפיד נדהם כל-כך ממצב המשק, שעמד בלב הדיון הציבורי בשנה האחרונה" ו"שר האוצר החדש, יאיר לפיד, הפריח האשמות בפייסבוק נגד קודמו במקום להמתין עד שייצא לציבור עם תוכנית כלכלית מגובשת"), וזוכה לכותרת הראשית של המוסף הכלכלי "ממון" ("מה מפתיע אותו"), אולם המסר העיקרי שלו, כפי שמופיע בכותרת ובהפניה בעמוד השער הראשי, הוא ההרגעה "אין מקום לפאניקה".

כותרת אחרת על השער מודיעה על "דיונים באוצר: להעלות את גיל הפרישה ל-70"; "על-פי ההצעה, מדובר בתהליך הדרגתי שיימשך שנים. עוד על הפרק: ביטול העלאת השכר במגזר הציבורי ועיכוב פרויקטים בתחבורה".

מחיר הידידות

כפי שהדגים כאן אורן פרסיקו בשבוע שעבר, "ישראל היום" שינה את טעמו יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו באשר להתנצלות בפני טורקיה בעקבות הרג תשעה מאזרחיה על-ידי צה"ל במשט ההתרסה לעזה (על סיפונה של המרמרה). נתניהו היה מי שדחה שוב ושוב את ההצעות שהניחו לפתחו פוליטיקאים ודיפלומטים ישראלים לפשרה עם הטורקים, ו"ישראל היום" היה הבוטה ביותר בהתנגדותו להתנצלות. ואולם, מרגע שנתניהו, בלחץ אובמה והמצב בסוריה, נענה לדרישת ראש הממשלה הטורקי המיליטנטי ארדואן, הפך פתאום "ישראל היום" ליונה ממשרד החוץ.

במהלך החג דיווחו כלי התקשורת האלקטרוניים כי ארדואן מתהדר בנצחונו הדיפלומטי ובהשפלה שהנחיל לנתניהו (אחרי שדחה הצעת פשרה מצדו בימים שקדמו לביקור אובמה, משום שלא כללה את המלה "התנצלות"), אולם הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "ישראל וטורקיה החלו לדון במנגנון הפיצויים", וגם כותרת המשנה עניינית ואף נכתב בה כי "שר החוץ הטורקי והשרה לבני שוחחו בטלפון". ללמדך שחלילו של נתניהו מסוגל להכשיר ב"ישראל היום" בבת אחת את השטן הקטן (טורקיה) והשטן הגדול (ציפי לבני). אפילו כותרתו הראשית של "הארץ", שהיה הבולט בתמיכת פרשניו בהתנצלות, לוחמנית יותר מזו של "ישראל היום" הלאומני: "טורקיה דורשת עשרות מיליוני דולרים פיצויים", נכתב בה. ב"מעריב" היחסים עם טורקיה כלל אינם מגיעים לשער, וב"מקור ראשון" הכותרת הראשית היא "ארדואן: דחינו הצעת פיוס מצד ישראל לפני ביקור אובמה".

מי שבולט בשער העוין להתנצלות הוא דווקא "ידיעות אחרונות", שנראה היה בתחילה כי הוא מקבל אותה בברכה: "מחיר הפיוס", מתריסה כותרתו הראשית; "טורקיה דורשת מיליון דולר פיצויים עבור כל אחד מהרוגי המרמרה, ישראל מציעה 100 אלף דולר על כל הרוג. בעוד ארדואן מציג את ההתנצלות כניצחון, ביקשה ישראל מארה"ב: רסנו את ההתלהמות באנקרה", נכתב בכותרת המשנה. הכפולה הפותחת מוקדשת לנושא, ובה ידיעה ראשית של איתמר אייכנר על אודות המשא-ומתן לקביעת פרטי ההסכם בין לבני לשר החוץ הטורקי; ידיעה של כתב התיירות דני שדה ("עשרות ישראלים כבר יצאו לטורקיה"); טור של איתן הבר התומך בהתנצלות ותמונה גדולה של כרזת רחוב טורקית תחת הכותרת "חוגגים השפלה".

גם בגיליון הקודם, ערב החג, פירסם העיתון בהבלטה, בעמוד הפותח ועם הפניה בשער, מאמר של שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן התוקף באופן נחרץ את החלטתו של נתניהו להתנצל בפני טורקיה. היום ממשיך העיתון לעסוק במאמר, כשהוא מעמיד אותו במרכז המדור הפותח את המוסף היומי ("האם אתם מסכימים עם הביקורת של ליברמן כי ההתנצלות בפני טורקיה היתה טעות?"). במדור הדעות מתפרסם מאמר של אביעד קליינברג, התומך בהתנצלות ותמה מה לקח כל-כך הרבה זמן.

"ידיעות אחרונות" נותן, אם כן, מקום לתמיכה במהלך, אולם מבליט את הביקורת עליו ועל מחירו (בכסף ובעיקר בגאווה), במאמרים ובדיווח החדשותי. ייתכן כי מדובר בהמשך הקו השוביניסטי שנקט העיתון בסוגיה, למשל כשקרא לחרם על טורקיה. ייתכן כי מדובר בהבלחה של קרבתו הבלתי מוכחשת של ליברמן, העומד כעת למשפט בעבירות של מרמה והפרת אמונים, עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס. וייתכן כי מדובר בסתם התנהלות חסרת משמעות. אחרי הכל, הילדים בחופש ולמי יש זמן וכוח.

ותביא טבלואיד לפסח

יום ראשון הוא יום עיתונים חלש. יום אחרי חג הוא יום עיתונים חלש עוד יותר. יום אחרי חג הפסח וקדחת המוספים הוא יום עיתונים שברירי ממש.

ידיעה מעולם עסקי הטכנולוגיה, שאינם מסוקרים ברגיל בעיתונים הכלליים, מקבלת היום מקום ב"ישראל היום" (ידיעה קטנה), "מעריב" (ידיעה מלווה בתצלומים) ו"ידיעות אחרונות" (שער אחורי), תחת גרסאות שונות של הכותרת "בן 17 מכר את הסטרט-אפ שהקים תמורת 30 מיליון דולר".

מה שהטבלואידים אינם מספרים, כותב ג'ק שפר בעקבות ה"גרדיאן" וה"ניו-יורק טיימס", הוא שכיחותם של יזמי הייטק צעירים, העובדה כי הנהלת הסטרט-אפ כללה כמה אנשים מבוגרים ובעלי ניסיון טכנולוגי ועסקי, וכי יאהו רכשה את החברה בסכום גבוה בעיקר בשביל יחסי-הציבור שהרכישה תביא עימה, וזאת בשל הסלבריטאים הרבים המככבים ברשימת המשקיעים שלה. כלומר, העיתונים הביאו לקנייתה של חברת אינטרנט צעירה במטרה שיכתבו על מכירתה לחברת אינטרנט מזקינה.

כל העיתונים מדווחים על משפט חוזר, שלישי, שייערך לאמריקאית שזוכתה מרצח אנגלייה באיטליה. "תחילת הפרשה בנובמבר 2007, אז נמצאה קרצ'ר (21) בפרוג'ה כשהיא עירומה למחצה וגרונה משוסף, ככל הנראה אחרי לילה פרוע של משחקי מין, אלכוהול וסמים", כותב מנחם גנץ, המקבל עמוד שלם ב"ידיעות אחרונות". "הרצח, שריתק מיד את כל העולם, זכה לסיקור נרחב גם, ואולי בעיקר, בזכות פני המלאך של הסטודנטית האמריקאית היפהפייה נוקס, שלפי החשד שיספה את גרונה של קרצ'ר בזמן שבן-זוגה וצעיר נוסף, רודי גאודה, אוחזים בה".

אם בעיתונים מודעים לכך שהסיבה העיקרית לכיסוי נרחב של סיפור חדשותי היא שולית וחסרת חשיבות כמו פניה היפות של גיבורתו, מדוע הם עוקבים אחריו בדבקות ומקדישים לו מקום נרחב? משום שזו אינה הסיבה, ולכן מותר לכתוב אותה בעיתון. הסיבה העיקרית, והיחידה, לאטרקטיביות הגדולה של המקרה של אמנדה נוקס בעיני העורכים היא כי ניתן לפרסם לצד תצלום של בחורה יפה צירופי מלים כמו "עירומה למחצה וגרונה משוסף, ככל הנראה אחרי לילה פרוע של משחקי מין, אלכוהול וסמים". אבל את הסיבה הזו אסור לכתוב בטבלואידים.

במקרה של אמנדה נוקס יש גם בונוס: מאחר ששיסוף הגרון ומשחקי המין, האלכוהול והסמים אירעו באירופה, ומככבים בהם בעלי נתינויות זרות, הם כשרים לדיווח בולט גם בעיתוני האיכות: "תפנית בתיק שזיעזע את איטליה", לשון הכותרת על שער "הארץ". מתוך התמצית על השער: "אם המשפט החוזר בפירנצה יתקיים שלא בנוכחות נוקס (בתצלום), השוהה בארצות-הברית [...]".

"ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מבליטים בשעריהם דיווח על בעל שרצח את אשתו "לעיני ילדתם בת ה-14" ותצלום של הנערה בזירת הרצח. מעתה אמור: בעל רצח את אשתו לעיני מיליוני קוראי הטבלואידים.

ובינתיים, באי.די.בי

"עוד שנה רעה לאי.די.בי: הפסידה 960 מיליון שקל ב-2012", נכתב בתחתית שער "גלובס על הבוקר", המצורף ל"מעריב". "אי.די.בי הפסידה 960 מיליון שקל ב-2012. שבעת המנהלים השתכרו 15.5 מיליון שקל", מרחיבה כותרת על שער "דה-מרקר". אפילו במדור הכלכלה המצומק של "ישראל היום" נמצא מקום לידיעה תחת הכותרת "אי.די.בי: הפסד עתק של 960 מיליון שקל ב-2012". חזי שטרנליכט גם מציין כי נוחי דנקנר, בעל השליטה בתאגיד, זכה לשכר של 2.74 מיליון שקל.

וגם, תחזיקו חזק, המוסף "ממון" מפרסם על השער תמונה של דנקנר חמוץ פנים לצד הכותרת "הפסיד עוד שנה" (רועי ברגמן), המפנה לעמוד שלם, עמ' 4, המוקדש כולו לסיקור שלילי של דנקנר ואנשיו, כולל תצלומים שלהם וציון עלות שכרם לצד הכותרת "הפסדי העתק של אי.די.בי". אחרי האיום מצד הבנקים שהעביר פלוצקר לקורא דנקנר לפני כשבועיים, מצטרף הסיקור היום כמסר לשורטיסטים.

"960 מיליון שקל - ההפסד של אי.די.בי אחזקות ב-2012; 746 מיליון שקל - ההפסד של אי.די.בי פיתוח ב-2012", נכתב ב"כלכליסט", אולם לא בשער אלא באינפוגרפיקה הפותחת את מדור שוק ההון, בעמ' 25. לשער מגיעה הפניה לידיעה עצמה, "למה החליטו הבנקים ללכת לקראת נוחי דנקנר". לפי הידיעה, של גולן חזני ורחלי בינדמן, הבנקים העדיפו שדנקנר יישאר בכיסא בעל השליטה כדי להרחיק משם את ג'רמי בלנק מקרן יורק, שהיה עתיד, לפי הכתבים, לפגוע בסיכוייהם לקבל בחזרה את הכסף שהלוו לאי.די.בי. הגרסה הזו מיוחסת ל"גורמים פיננסיים". האם זו גרסתו של דנקנר עצמו? העיתון המתחרה, "דה-מרקר", קרא שוב ושוב לדנקנר לפנות את כסאו. בלנק היה אחד המועמדים של העיתון להוריד אותו משם.

כך או כך, טור הפרשנות של יניב רחימי תקיף ביותר. אי.די.בי, הוא כותב, אומרת למעשה בדו"חותיה הכספיים למשקיעיה "יהיה בסדר", בלי לנמק את קביעתה זו.