ביש מזל

ביום חמישי האחרון, לקראת תחילת ההפגנות לציון יום הנכבה, דווח ב"ישראל היום" כך: "בצה"ל סבורים כי תמונה של הרוג פלסטיני תשרת את הפלסטינים בדעת הקהל הבינלאומית, ולכן הוחלט לרסן את הוראות הפתיחה באש: החיילים הונחו שלא לפתוח באש חיה אלא במקרה של סכנת חיים ממשית ומיידית".

במהלך סוף-השבוע הוציאו חיילי צה"ל לפועל את מדיניות הפתיחה באש. פלסטיני אחד נהרג. הבוקר מוציא "מעריב" לפועל את מדיניות ההסברה. תמונתו של ההרוג הפלסטיני אינה מופיעה בעיתון. כעת כל שדרוש הוא לוודא ש"מעריב" יהיה העיתון היחיד בעולם, ודעת הקהל הבינלאומית תתמוך בישראל.

בסך-הכל, כך מדווח הבוקר בכל העיתונים, מדיניות האיפוק של הצבא הוכיחה את עצמה במהלך סוף-השבוע, למעט אותו מקרה שבו נורה ונהרג נער פלסטיני.

ב"הארץ" מדווחים ניר חסון, אנשיל פפר, ג'קי חורי, אילן ליאור ויניב קובוביץ כי "היומיים האחרונים לא התאפיינו בהיקף הפגנות רחב מהרגיל בשטחים". על-פי דיווחם, "במערכת הביטחון ציינו בסיפוק שהתעניינות מועטה יחסית של התקשורת הבינלאומית, המתמקדת עדיין בהתרחשויות בלוב ובסוריה, גרמה לכך שהפלסטינים התאמצו פחות לייצר אירועים אלימים". כתבי "הארץ" מוסיפים כי "גם למזג האוויר החורפי יחסית היה חלק בקירור הרוחות".

ובכל זאת נהרג נער פלסטיני. "הכוחות אכן הגיבו באיפוק יחסי והשתמשו במספר מצומצם מאוד של רימוני גז וכדורי גומי יחסית לעבר", מדווחים אנשיל פפר וניר חסון בידיעה נפרדת, "[...] אבל הצבא והמשטרה לא לקחו בחשבון גורם אחד: מיליציה פרטית, הממומנת מכספי משלם המסים, המגינה על מתנחלי סילואן".

שמו של ההרוג הוא מילאד עיאש, בן 16 או 17 (תלוי איזה דיווח קוראים), תושב מזרח ירושלים. ביום שישי, מדווחים פפר וחסון, "הוא עמד מול בית-יהונתן וככל הנראה השתתף ביידוי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הבניין. לא ברור עדיין מי ירה ומדוע. ביקור במקום מלמד כי לא נראה שעיאש, ממקום עמידתו על שביל עפר צר מתחת לעץ תות, כעשרה מטרים מבית-יהונתן, היה יכול להעמיד בסכנת חיים מי מדיירי הבניין, המוגן בחלונות מסורגים ובכיתת מג"ב על גגו".

במשרד השיכון טוענים בפני כתבי "הארץ" כי בדיקה שערכו מלמדת שמאבטחי המשרד לא השתמשו בנשק באירוע זה. "גם תושבי בית-יהונתן אמרו אתמול כי איש מהם לא ירה בו, וכי הם מוחים על השקרים וההסתה", נכתב.

לדיווח ב"הארץ" נלווה תצלום של עיאש. גם ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם התצלום, תחת הכותרת "המשטרה חוקרת: מי הרג את מילאד". רוני שקד וירון דורון מדווחים כי ג'אוד ציאם, חבר ועד ההתנגדות של סילואן, טען בפניהם שמתוך בית-יהונתן "נורו כמה כדורים בודדים, ואחד מהם פגע בבטנו של עיאש". אותו התצלום מתפרסם ב"ישראל היום", לצד דיווח מאת אפרת פורשר ואיציק סבן, שמזכירים כי לאחר פציעתו "במשטרה טענו כי הוא נפצע באורח קל בכתפו, ואילו הפלסטינים טענו כי הוא נפצע אנושות בבטנו".

דן מרגלית מוסיף בטור פרשנות נלווה את האפשרות כי עיאש מת כתוצאה מפגיעה של כדור שנורה מהצד הפלסטיני. כך או אחרת, לדעת מרגלית מותו של הנער "היה ביש מזל על רקע העובדה כי אירועי המבוא ליום הנכבה היו והסתיימו שלשום בשקט יחסי, לבד ממותו של הצעיר בן ה-17, שעלול ללבות יצרים".

ב"מעריב", כאמור, לא מספקים לרחוב הפלסטיני סיבה לצאת הבוקר לרחובות ונמנעים מלפרסם את תצלום הנער הפלסטיני שנהרג ביום שישי. גם ידיעה נפרדת על מותו לא מתפרסמת בעיתון. כתבי "מעריב" כוללים בקצרה (שלוש פסקאות, קצר יותר מכל עיתון אחר) את המידע על נסיבות המוות של הנער בלב ידיעה כללית המסכמת את אירועי סוף-השבוע באופן כרונולוגי, וזאת תחת כותרת הביניים המנוסחת בלשון פסיבית "נער פלסטיני הרוג".

שהכל יסתיים בשלום

מיטב המוחות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" שוב הצליחו לקלוע אלה לדעתם של אלה ולהגיע הבוקר לכותרת ראשית זהה: "כוננות נכבה". הבדל נרשם בתצלום המלווה את הכותרת. ב"מעריב" הביטוי מודפס על רקע תצלום [AFP] של שוטר מג"ב, שקסדה לראשו ורובה סער בידו. ב"ידיעות אחרונות" הביטוי מודפס על רקע תצלום [עטא עוויסאת] של מפגין פלסטיני, שכאפייה על פניו וחרב בידו.

הכותרת הראשית ב"הארץ" קוראת: "היערכות שיא לקראת ציון יום הנכבה היום". ב"ישראל היום" פורטים את הכותרות של העיתונים האחרים לנתון מספרי: "10,000 שוטרים בכוננות למהומות".

אפרת פורשר מדווחת ב"ישראל היום" כי מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, אמר אתמול "כי המשטרה תאפשר לקיים פעולות מחאה ותפעל באיפוק ובריסון, אך מנגד, לא תאפשר הפרות חוק וסדר". ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע, רוני שקד וירון דורון כי ראש אגף המבצעים במשטרה, ניצב נסים מור, אמר כי בשל מותו של הנער הפלסטיני, הוחלט "להעלות את הכוננות מדרגה נוספת".

ב"מעריב" אמנם לא מצאו לנכון לצרף תצלום של ההרוג מסוף-השבוע האחרון או להקדיש למותו ידיעה, אך בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסמת ידיעת תצלום מאת יוסי אלי המוקדשת לניצב ניסו שחם, שמונה לפני ימים אחדים למפקד מחוז ירושלים. בתצלום [פלאש 90], נראה שחם ברחבת הכותל, לבוש שכפ"ץ. הכותרת קוראת: "טבילת אש למפקד".

"נדרשת תבונה וערנות ישראלית, ומערכת שיקולים החותרת לאזן בין מגמות מובנות הסותרות זו את זו", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום". "תמצית ההנחיה הנחוצה לצה"ל ולמשטרה היא שהמציאות ביום הנכבה הנפתח הבוקר מסתכמת בניסוח כי המאבק במפגינים אינו תעתיק של דרעא שבסוריה, אבל גם לא של כיכר תחריר במצרים. היא מחייבת נימוס וריסון מצד כוחות הביטחון, אבל גם תצוגת שרירים למקרה הצורך, ובעיקר איזון. שהכל יסתיים בשלום".

"לנוכח האירועים של סוף-השבוע, אי-אפשר להתעלם מההתרחשויות הצפויות לקראת ספטמבר", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור פרשנות המתפרסם תחת הכותרת הראשית של "הארץ", ומעלים את האפשרות שבעוד ארבעה חודשים תפרוץ אינתיפאדה נוספת.

הנכבה כפי שהסברתי לבתי

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת רוני שקד המספקת מעט רקע היסטורי לאירועי היום. "הנכבה הוא המלה המציינת עבור הפלסטינים את 'האסון – שואת פלסטין'", מסביר שקד, "הכינוי שהם נתנו לעזיבתם, גירושם ונטישתם של מאות אלפים מבתיהם ומכפריהם בעקבות מלחמת השחרור והקמת מדינת ישראל". שקד מוסיף כי "הנכבה והדרישה לזכות השיבה הן חלק מאתוס המאבק של הפלסטינים במדינת ישראל".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת ליאת עזר ולפיה "תנועת הסטודנטים אם-תרצו פתחה השבוע, לרגל ציון 'יום הנכבה', בקמפיין תחת הכותרת 'נכבה חרטא'". על-פי הידיעה, "בקמפיין שיופיע בכלי התקשורת ובאינטרנט נטען כי יום הנכבה, שמכונה גם 'יום הזעם', הוא יום שבו אין את מי להאשים אלא את הערבים".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם מאמר מאת יועז הנדל, שכותב על יום הנכבה והספרון שתנועת אם-תרצו הפיצה לקראתו. "למה 63 שנה אחרי המלחמה צריך ספרונים וסיסמה בוטה?", שואל הנדל, ועונה: "מכיוון שבישראל יש פריחה מאוחרת של שרלטני זיכרון, צדקנים שבאופן מתמיה בוחרים להנציח את האסון הפלסטיני דרך שנאה עצמית והלקאה פומבית".

במדור הדעות של "הארץ" כותב גדעון לוי: "לו היתה ישראל בטוחה מעט יותר בצדקתה; לו היתה ישראל בעלת משטר פתוח יותר – כי אז היו מציינים היום בכל בתי-הספר בישראל, היהודיים והערביים, את יום הנכבה. [...] אחרי 63 שנים וכשהמדינה מבוססת ומשגשגת, אפשר כבר להתחיל לספר את האמת כולה, לא רק את חלקה ההירואי, הנוח לסיפור".

כמו בדרום אפריקה

ידיעה קצרצרה מאת מיה בנגל המתפרסמת בצד עמ' 17 של "מעריב" נושאת את הכותרת "בכירים במשק מתנגדים בחריפות למדיניות נתניהו". מהידיעה עולה כי הכוונה למדיניות החוץ של ראש הממשלה, לא למדיניות הכלכלית. בנגל מדווחת על מפגש של עשרות אנשי עסקים בולטים שנערך ביום חמישי האחרון. "הטענה העיקרית כלפי נתניהו היתה שהקיפאון המדיני, שמאפיין את ממשלתו, מסכן את עתידה הכלכלי של ישראל".

ב"ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת שלמה צזנה על המפגש של אנשי העסקים. הביקורת על נתניהו נעדרת מהדיווח. כל שנכתב הוא שאנשי העסקים הבכירים חוששים מסנקציות על ישראל, וקוראים לממשלה ליזום תהליך מדיני. כמו כן מצוין כי במפגש נחשף שבימים אלה פועלת ההסתדרות במטרה לסכל גל מהלכים של ועדי עובדים ברחבי העולם הקוראים להחרים את ישראל.

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מדווחים רחלי בינדמן ומיקי פלד בהרחבה יחסית על המפגש. הדיווח נפתח בציטוט מפי עידן עופר, מבעלי החברה-לישראל, ממקימי קבוצת ישראל-יוזמת ומי שביקר לאחרונה ברמאללה ונפגש עם בכירי הרשות הפלסטינית.

עופר אמר באותו כנס את הדברים הבאים: "אנחנו הופכים במהרה לדרום-אפריקה. הפגיעה הכלכלית בעקבות סנקציות על ישראל תורגש בכל משפחה, ובראש ובראשונה בשכבות המצוקה". בידיעה מצוין כי בשיחה עם "כלכליסט" הוסיף עופר ש"הכנס הזה נובע מדאגה עמוקה של אנשים המפרנסים רבבות משפחות בישראל מהקיפאון המדיני".

סימנים מקדימים

"אמבוש לנתניהו", לשון כותרת המתפרסמת בראש עמ' 4 של "ידיעות אחרונות". אורלי אזולאי ואיתמר אייכנר מדווחים כי נשיא ארה"ב החליט לשאת נאום לפני נאומיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מידע שפורסם כבר ביום חמישי. אלא שאז היה מדובר בהערכה; מאז פירסם הבית הלבן באופן רשמי כי אובמה יישא נאום יום לפני פגישתו עם נתניהו.

אזולאי ואייכנר מתארים את ההחלטה הזו כ"חישוק" של אובמה את נתניהו, במטרה להשפיע עליו ולאלצו להתייחס לדברים שיישא בקונגרס. "זאת היתה הפתעה גמורה", מצוטט "מקור דיפלומטי ישראל", "עד הרגע האחרון חשבנו שאובמה ינאם רק אחרי הפגישה. זה בהחלט גרם לעצבנות אצלנו".

יחד עם זאת, אזולאי ואייכנר מדווחים כי לאחר התייעצויות שקיים, החליט אובמה לא להשיק בנאומו מהלך מדיני מחודש. תחת זאת יתמקד נשיא ארה"ב בדבריו בעיקר בתמורות בעולם הערבי ובחיסול בן-לאדן, גם אם יתייחס בשוליים לסכסוך הישראלי-פלסטיני. "הנחמה, מבחינת נתניהו", מצוין בדיווח, היא שאובמה יקרא לחידוש המשא-ומתן, וידרוש את התנערות חמאס מהטרור והפסקת הבנייה בהתנחלויות, אבל לא מעבר לכך. אם כך הם פני הדברים, מהו האמבוש ועד כמה חזק הוא החישוק?

ב"ישראל היום" מבליטים את הפן האחר של המטבע, נחמתו של ראש ממשלת ישראל. "הערכה: נאום אובמה לא יתמקד בסכסוך", נכתב בראש עמ' 9 של העיתון.

"הסימנים המקדימים נראים טוב מבחינת נתניהו", כותב אלוף בן ב"הארץ". לדבריו, היועץ לביטחון לאומי של אובמה, תום דונילון, נאם ביום חמישי בפני קהל פרו-ישראלי ואמר כי המדינה הפלסטינית תוקם רק במו"מ. "כלומר עם וטו ישראלי", מסביר בן, "ולא בהכרזה חד-צדדית או בכפייה של האו"ם". בהמשך מוסיף בן: "הבטחה דומה שמע נתניהו בטלפון מקאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל".

אין לכם מה להפסיד זולת את הרכבת

"הממשלה מתכננת להתחיל ביישום מיידי של רפורמה ברכבת", מדווח אבי בר-אלי ב"דה-מרקר". על-פי דיווחו, "בממשלה שוקלים להכריז עוד השבוע על מהלכים חד-צדדיים ראשונים במסגרת השינוי המבני המתוכנן. המהלך נבחן על רקע סירובו של ועד העובדים בחברה לפתוח במשא-ומתן רשמי על מתווה הרפורמה".

ידיעה נוספת מאת בר-אלי מביאה את דברי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, שאמר לו כך: "רכבת ישראל חייבת לעבור שינוי, הוא חייב להתחיל עכשיו. מצב העניינים לא מאפשר לנו לשקוט על השמרים – ואין לנו זמן עודף. אנחנו מתקדמים לקראת עידן חדש, וכדי להסיע נוסעים בבטחה ולהעניק רמת שירות נאותה לציבור הנוסעים, צריך להבטיח שהרכבת לא תישאר מאחור".

במדור הדעות של "הארץ" כותב רועי צ'יקי ארד כי "כדאי לשים לב איך עומדים לפתע לגנוב לנו את הרכבת. תחת הספין של כמה תאונות שנגרמו באשמת הציוד, שר התחבורה זומם להעביר את הרכבת לבעלים פרטיים, שבטיחות בוודאי תעסיק אותם מעט פחות משורת הרווח. [...] נלסון מנדלה של הרכבת, גילה אדרעי, יו"ר ועד העובדים, אם חד-הורית שניסתה לעצור את האסון, נעצרה כפושעת ומספרת שקיבלה מכות משוטרים. לא בשטחים, אלא במכבים".

כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" היא ראיון שערכו נעם ברקן ומאיר תורג'מן עם אדרעי. "לפני 16 שנים", מספרת להם אדרעי, "בירידה מכביש שמוביל לגן הבהאים בחיפה, החלקתי על כתם שמן ועפתי לוואדי. נפצעתי באורח קשה. הייתי מאושפזת במשך שמונה חודשים. עברתי 16 ניתוחים. שקלתי 35 ק"ג, אבל חוויה משפילה, דוחה וכואבת כמו שעברתי במעצר – לא חוויתי. הלוואי שהיו שולחים כזאת כמות של שוטרים כדי להציל אשה שצועקת שרוצחים אותה".

עוד אומרת אדרעי למראיינה כי היא בטוחה שהציבור מבין את עובדי הרכבת השובתים. "אזרחי מדינת ישראל, תתעוררו", היא מוסיפה, "היום רק הרכבת עומדת בקרב על הזכות לתעסוקה – אתם לא רוצים שבקרוב המאבק על הזכות הזאת יגיע גם אליכם".

קנוניה מזרח-אירופית

בעמ' 22 במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מדווח אלדד בק כי "בכירים ברשות השידור הישראלית הביעו תרעומת קשה על תוצאות תחרות חצי הגמר באירוויזיון, בה לא הצליחה דנה אינטרנשיונל להעפיל לשלב הגמר שהתקיים אתמול". בק מוסיף כי "למשלחות של מדינות שונות בתחרות הגיע מידע מוצק על כך שצוותי שופטים ממדיניות מסוימות, בעיקר ממזרח אירופה, קבעו ביניהם מראש את חלוקת הנקודות, שאיפשרה לשירים רבים מהגוש המזרחי להעפיל לגמר".

גם ב"מעריב" מדווח על הטענות הללו, אך לא בעמוד אחורי של המוסף היומי, אלא על פני למעלה ממחצית כפולת האמצע של קונטרס החדשות. גדעון קוץ מביא לקוראי "מעריב" את תגובתו של ז'אן פול גוטייה, שעיצב את תלבושתה של נציגת ישראל בתחרות. "זוהי שערורייה", הוא אומר, "[...] יש מאפיה רוסית-סרבית שהחליטה מטעמים פוליטיים שלא להעביר את דנה לסיבוב הבא". קוץ מציין כי "גוטייה שוחח עם 'מעריב' במהלך אירוע לרגל השקת בקבוק שמפניה בעיצובו הייחודי".

הדיווח על טענות מעצב-העל למאפיה רוסית-סרבית שמנעה מזמרת ישראלית להעפיל לגמר תחרות האירוויזיון, טענות שהושמעו באירוע השקה של בקבוק שמפניה, מתפרסם ב"מעריב" לפני דיווח [ליטל גרוסמן] על שביתה הצפויה מחר בכל בתי-החולים הציבוריים, לפני דיווח [אבי אשכנזי ונתיב נחמני] על הרוגי תאונות הדרכים מסוף-השבוע וידיעה [אורי בינדר] על כך שצה"ל החליט להעתיק את סוללת כיפת-ברזל מבאר-שבע, ולהותיר את העיר ללא הגנה מפני רקטות גראד.

בין פופולרי לפופוליסטי

על פני כפולת העמודים 6–7 מפרסם "דה-מרקר" טענות שהועלו בפני "ועדת הריכוזיות". הדגש הוא על טענות בדבר ריכוזיות יתר. הכותרת שנפרשת לרוחב כפולת העמודים קוראת: "יש לפרק את פירמידת השליטה ולנתק את האחזקות הפיננסיות מהריאליות", ציטוט מעמדת התנועה לאיכות השלטון, שנציגתה, נילי אבן-חן, נפגשה ביום חמישי האחרון עם הוועדה.

בידיעה מאת מוטי בסוק מדווח גם על נייר עמדה שהגיש לחברי הוועדה איגוד לשכות המסחר ביום חמישי האחרון. אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, אמר בוועדה כי "הדיון הציבורי במבנה הבעלות במשק הוא פופולרי יותר, אך בעיית הריכוזיות נובעת בעיקר מסכירת המשק לתחרות אמיתית של יבוא ומעלויות כבדות המוטלות על המגזר העסקי על-ידי המונופולים המוחלטים".

בשער המוסף "עסקים" של "מעריב" מודפסת הכותרת "אוריאל לין בוועדת התחרות: 'הדיון בנושא הריכוזיות פופוליסטי. הפוליטיקאים מפחדים לטפל בוועדים הגדולים". בעמ' 5 של המוסף מדווח רותם סלע על דברי לין. גם כאן מקפיד העיתון, שבבעלות נוחי דנקנר – מטרה אפשרית של הוועדה – להתייחס אל הוועדה בשמה הרשמי, "הוועדה להגברת התחרותיות במשק", ולא "ועדת הריכוזיות".

סלע מצטט בהרחבה מדברי לין ומציין כי אמר, בין היתר, כך: "כוחם של ועדי העובדים נעוץ בהיותם 'המונופולים המוחלטים' המשפיעים על המגזר העסקי – גדול יותר מאשר כל גורם פרטי זה או אחר במשק". הדיווח הבוקר ב"מעריב" אינו מזכיר ולו במלה את העמדות שהביעה באותו היום נציגת התנועה לאיכות השלטון, נילי אבן-חן.

במדור הדעות של "ישראל היום" מתפרסם מאמר מאת אוריאל לין, וזאת תחת הכותרת "ארץ נהדרת: בואו נפסיק להתלונן". "בגיל 63 מדינת ישראל היא מדינה משגשגת ופורחת, האנרגיות פורצות ממנה", כותב לין. "[...] המדינה נבנית בתנופה אדירה. מספר הקניונים מתרבה. מגדלי מגורים ומשרדים מרהיבים ביופיים מתרוממים מעלה-מעלה".

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ ומזל מועלם מדווחות ב"הארץ" כי הממשלה תחליט הבוקר אם לתמוך בחוק המתיר לגלי-צה"ל לשדר חסויות ותשדירי שירות.

אופיר בר-זהר ריאיינה עבור "דה-מרקר" את מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן. "אנחנו לא עושים מספיק יחסי-ציבור", הוא אומר לה. "[...] אני רוצה למכור את ישראל כדמוקרטיה, כמדינה שהיא נס כלכלי".

בתיבה נפרדת מדווחת בר-זהר כי בעקבות עתירת האתר "סקופ" לבג"ץ נגד תנאי קבלת תעודות עיתונות ממשלתית, והחלטת בג"ץ כי יש לשנות את התנאים, הוחלט בלשכת העיתונות הממשלתית להקים ועדה מייעצת בת שישה חברים ("יהיו בה בן מיעוטים, שתי נשים, אנשי משפט, אקדמיה ועיתונות", מבטיח הלמן) שתעזור לגבש המלצות לשינוי הקריטריונים להענקת תעודת עיתונאי מטעמה.

עוד מדווחת בר-זהר ב"דה-מרקר" כי עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט ב"מעריב", מבקש להטיל מגבלות על מינויו ופיטוריו של העורך הראשי בעיתון, וזאת לאור השתלטות נוחי דנקנר על "מעריב".

ב"כלכליסט" מדווח [סוכנויות הידיעות] כי הצהובון הבריטי "ניוז אוף דה-וורלד" הגיע לעסקת טיעון ראשונה בפרשת האזנות הסתר לידוענים, וישלם 100 אלף ליש"ט לשחקנית הבריטית סיינה מילר. במסגרת העסקה ימסור הצהובון לשחקנית 8,000 אימיילים שלה המוחזקים ברשותו.

קונטרס "ישראל היום", שמחזיק הבוקר 64 עמודים, גדול יותר (לראשונה?) מסך כל עמודי העיתון "מעריב" ומוספיו.

במדור "היום לפני" שמתפרסם בחלק ב' של "הארץ" מספרת ליטל לוין כי ב-15 במאי 1965 זוכו מו"ל העיתון "דר שפיגל" וסגן העורך מאשמת בגידה במדינה.