מכונית שהותקפה אתמול על-ידי מחבלים בכביש לאילת, ושכל יושביה נרצחו (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

טרור בדרום

"מתקפת טרור" היא הכותרת הראשית של "מעריב". "טרור בדרום – גיליון מיוחד", נכתב באותיות גדולות ליד לוגו העיתון, על גבי תצלום בפילטר אדום של שלד אוטובוס שרוף, זכר ל"מעריב" של לפני חודשיים.

"מתקפת טרור" היא גם הכותרת הראשית של "ישראל היום", העיתון היחיד שלא מוותר על המנהג הטבלואידי להקדיש את כל החלק העליון של השער להפניות למוספי שישי ("מרגול", פוקר ברומניה, כדורגל).

"מתקפה באילת", לא מדייקת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". הלוגו שליד לוגו העיתון: "8 הרוגים בכניסה לעיר הנופש". הספרה "8" מודפסת בגדול, באדום ובהצללה, כמו בפרומו בטלוויזיה.

"8 הרוגים במתקפת טרור בדרום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "15–20 מחבלים חדרו לשטח ישראל סמוך לגבול עם מצרים וביצעו סדרת תקיפות. שלושה אוטובוסים הותקפו", נכתב בכותרת המשנה. "בירי לעבר מכונית משפחתית נהרגו ארבעת הנוסעים. 4 גראדים נורו לאשקלון והסביבה. צה"ל חיסל ברפיח בכירים בוועדות ההתנגדות. נתניהו: האחראים למתקפה כבר אינם בין החיים. חילופי האשמות בין צה"ל לשב"כ על ההתרעה" (אנשיל פפר, חיים לוינסון, יניר יגנה ורויטל לוי-שטיין).

"שישה אזרחים ושני חיילים נהרגו אתמול במתקפת טרור משולבת כ-15 קילומטרים מצפון לאילת", נכתב בפתח הידיעה הראשית של "הארץ" (אנשיל פפר). "במשך שעות פעלו מחבלים בשטח ישראל כשהם מצוידים בנשק, רימוני יד, מטענים וחגורות נפץ. כוחות הביטחון הרגו חמישה מחבלים מארגון 'ועדות ההתנגדות העממית' הפלסטיני. שניים נוספים נהרגו, ככל הנראה מאש חיילים מצרים".

"בתגובה למתקפה הפציצו כוחות צה"ל בית ברפיח שבו שהו מפקדי 'ועדות ההתנגדות העממיות'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה בעמ' 5 של "הארץ". "במתקפה נהרגו 6 בני-אדם, בהם מפקד הזרוע הצבאית של הארגון, שניים מסגניו וילד".

באף עיתון לא נמצאה הכותרת "שוב חוזר הניגון", אבל יש מפגני טעם רע (וחמור מכך) אחרים. הפיגוע מביא איתו את עיתונות-הפיגועים, וזאת מלווה במחלות הידועות. כך היום על שער "ישראל היום" מופיעים שמותיהם של הרוגים שטרם הותרו לפרסום (מהם הותרו לפרסום במהלך הלילה, לפני חלוקת העיתון, אחרים עדיין לא התפרסמו גם בשעות הבוקר המאוחרות), ובתמונה המרכזית על שער "הארץ" נחשף פצוע מוטל על הרצפה בתחתוניו.

כל עיתון מגיש סיקור נרחב של האירועים הטרגיים בנגב. לצד הניסיון לשרטט את התמונה העובדתית של האירועים, עולים שני עניינים מרכזיים בדיווחים ובפרשנויות: מחדלים אפשריים בהכנות ובהתמודדות עם הפיגועים, והמשמעות הבטחונית והמדינית הרחבה של האירועים. אם תרצו: ההתרעה וההרתעה.

המחדל התורן

"במערכת הביטחון היו התרעות על הפיגוע המתוכנן, וכוחות צה"ל בגזרה תוגברו בהתאם", כותב פפר ב"הארץ". "לא היה אתמול מחדל מודיעיני: היתה טעות בהערכה מבצעית", קובע אמיר אורן באותו עיתון. "השב"כ עשה את מלאכתו והביא התרעה ממוקדת. הטעות היתה בהערכת המצב של הפיקוד", מפרט אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", "שם כנראה האמינו שהמחבלים יבצעו את הפיגוע בשעות החשיכה, ולא העריכו שהם יעברו דרך הגבול המצרי". "מודיעין מדויק, וכישלון צורב", כותב עורך אלמוני בכותרת דיווח של יוסי יהושוע בעמ' 2 של "ידיעות".

מבצע נשר

"המתקפה התאפשרה בין היתר היות שהגבול הדרומי בין ישראל למצרים עודו פרוץ", נכתב בידיעה המרכזית על שער "מעריב" (אחיקם משה דוד, עמית כהן, אבי אשכנזי ויהודית זילברשטיין). "הגדר שהיתה אמורה להיות מוקמת לכל אורכו של הגבול בין רפיח לאילת, כ-240 ק"מ, נבנית באטיות רבה". הסיבה הראשונית להקמת הגדר לא היתה בטחונית: הגדר נועדה בעיקר לחסום מסתנני עבודה ופליטים מלחצות את הגבול אל ישראל.

"האם צה"ל ימשיך להסתמך על שיתוף הפעולה הצבאי המצרי?", זו אחת מארבע "השאלות הקשות" המודפסות על רקע אדום בעמ' 2 של "הארץ". "צבא מצרים דיווח על שני מחבלים נוספים שנהרגו מאש כוחותיו", כותב פפר באותו עמוד. "לכל אורך האירוע שמר צה"ל על ערוצי הידברות עם הצבא המצרי, בניסיון להביא לסיום האירוע. על-פי הערכות במערכת הביטחון, רוב המחבלים הצליחו להימלט חזרה אל תוך השטח המצרי". כתבים ופרשנים מזכירים כי גדוד מג"ב שהיה אחראי על האזור שבו בוצעו הפיגועים פורק לא מזמן מסיבות תקציביות.

"מצרים הכחישה אתמול כל קשר לפיגוע הקטלני", נכתב בדיווח בעמ' 2 של "מעריב". "המצרים הכריזו על מצב חירום בעקבות הפיגוע והחלו בסריקות חירום לאורך הגבול עם ישראל והחלה לבצע פעולות לאיתור המחבלים [כך במקור]. במקביל נחקרו חיילים מצרים כדי לברר אם סייעו למחבלים או העלימו עין". בהמשך הדיווח נכתב: "ישראל לא מפנה אצבע מאשימה כלפי מצרים, שלא הצליחה לסכל את הפיגועים, מתוך הבנה של החולשה המצרית בימים אלה. לכן ישראל כנראה גם תימנע מתקיפה מסיבית בעזה, כדי שלא לפגוע במצרים, שרואה עצמה כמדינה הערבית המובילה באזור".

סמדר פרי, יוסי יהושוע ועופר פטרסבורג חתומים על ידיעה ב"ידיעות אחרונות" שבה מדווח כי הפיגועים אירעו בעיצומו של "מבצע נשר" של כוחות הביטחון המצריים, "לביעור קני הטרור בחצי האי ולהשבת הריבונות והנוכחות של המנגנונים המצריים בו", זאת לאחר שורת אירועים שבשיאם הרגו בדואים שישה שוטרים באל-עריש. "'מבצע נשר' לא יצא לדרך למען הציונים", מציינים ב"ידיעות". "ההפקרות בשטח פגעה אנושות בשני מקורות ההכנסה החשובים של מצרים, שזקוקה היום לכל דולר: התיירות והגז".

"מקבץ הפיגועים תפס את מערכת הביטחון באמצע דיונים על ההיערכות הנדרשת מול מצרים שאחרי מובארכ", נכתב בתמצית טורו של נחום ברנע מ"המוסף לשבת", המופיעה על שער "ידיעות אחרונות". "השלמת הגדר תואץ. השאלה היא מה לעשות מעבר לזה: האם לתגבר באופן משמעותי את כוחות צה"ל בגבול המצרי, האם להקים מחדש מפקדות, האם לרענן את המערכת המודיעינית. במלים אחרות, האם להחזיר את המצב בשטח למה שהיה לפני השלום עם מצרים".

ברנע, הפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות", הוא, במקרה זה, מייצג של עיתונות השאלות. הפרשן הבכיר של "מעריב", בן כספית, הוא נציג מובהק של עיתונות של תשובות. המשפטים המסתיימים בסימן שאלה אצל ברנע ממוסמרים בסימני קריאה בטורו של כספית בעמ' 2 של "מעריב": "המצב בחצי האי סיני לא ישתפר בזמן הקרוב. אולי אפילו יחמיר, בסגנון חיזבאללה, מה שייאלץ את ישראל להתייחס מעתה ואילך לגבול הדרומי שלה כגבול טרור, על כל המשתמע מכך".

"למרות האווירה הקשה בצמרת המדינה בעקבות האירועים, לא שוררת אווירה מתלהמת בקריה ובלשכת נתניהו", נכתב בדיווח ב"מעריב". "ראש הממשלה והשרים אמנם היו נסערים מאוד, אך ההערכה היא שלפחות כרגע, ישראל לא תצא למבצע רחב היקף בעזה".

"הפתרון אינו בגדר או שביל פטרולים חדש", נכתב בתמצית טור של איתן הבר, שמופיעה בשער "ידיעות אחרונות". "לנגד עינינו מוקמת אימפריה ערבית מוסלמית, שעלולה – אם לא נעשה משהו – להתחיל במבואות רמאללה ולהגיע עד שערי טהרן". זה משפט בעל חשיבות; הוא מתמצת את הטוב והרע שבגישה הפרשנית של בני דורו של הבר: בתוכנו הקובע כי ישראל מסוגלת לסכל ולכוון כרצונה את ההתפתחויות ההיסטוריות האזוריות, ובכך שקביעה זו מובאת כבדרך אגב, במאמר מוסגר.

בתגובה לפיגועים, תוך כדי התרחשותם, הפציץ צה"ל ברצועה והרג בכירים בארגון ששלח את המחבלים. בתגובה לתגובה נורו מהרצועה טילי גראד לכיוון אשקלון, ולא גרמו לנפגעים. היום נורו טילים לעבר אשדוד, אחד מהם פצע באורח קשה כמה אזרחים. במקביל, מחבלים תקפו חיילים מצרים בסיני והרגו כמה מהם.

הטרור חזר, אפשר שוב לנשום

נושא נוסף שכמה פרשנים מתייחסים אליו בהקשר לפיגועים הוא המחאה החברתית, שעד לפני פרשת מרגלית צנעני תפסה במשך כחודש את הכותרות הראשיות. "לרגע חשבנו שאנו חיים בלה-לה-לנד, במדינת ההפגנות וההופעות, בארץ האוהלים והסולידריות. אתמול קיבלנו תזכורת כואבת כי אין חדש תחת השמש", כותב יוסי ורטר ב"הארץ". "החלטתו של יו"ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, לבטל את ההפגנה מחר בערב בירושלים היתה נכונה, ומתבקשת. אבל היא גם המחישה עד כמה המחאה שהוא וחבריו מובילים היא על תנאי".

"סדר היום הישראלי השתנה אתמול לחלוטין", נכתב בתמצית מטורה של סימה קדמון מ"מוסף השבת", המופיעה על שער "ידיעות אחרונות". "החשש של תומכי המחאה החברתית, שמשהו יקרה ויסיט את תשומת הלב הציבורית ממאבקם – התקיים במלואו. גם אם נתניהו קיווה בסתר לבו שיקרה משהו שיקפל את האוהלים מהרחובות, לא לזה הוא התכוון. גאוותו הגדולה על כך שבתקופת כהונתו נשמר השקט הבטחוני כפי שלא היה מזמן – התבדתה".

ב"ישראל היום" שמח דן מרגלית על השינוי בסדר היום, על שהפיגועים תיקנו את "סדר העדיפויות והקדימויות שהשתבש", ש"אתמול טולטל והושב במחיר טרגי למקומו", כלומר – הנושאים החברתיים והכלכליים שעלו לראש סדר היום. כעת אפשר יהיה שוב להעמיד את הנושא הבטחוני בראש סדר היום (זו אינה פארודיה, כך באמת כותב מרגלית).

אותה תפיסת עולם עצובה של מרגלית מגיש גם גונן גינת, כהרגלו, בצורה בוטה, חשופה וחסרת כל מודעות עצמית. בטור בעמ' 23, הזוכה להפניה בשער, כותב גינת כי הציבור הישראלי המוחה על המצב החברתי במדינה אינו משרת בצה"ל. גם ביקורתו על המוחים כי החליטו "להמשיך בסדרת ההופעות כרגיל", חרף הידיעה המופיעה ממש מעל לטור המבשרת על ביטול העצרת הגדולה, מציעה כי הפרשן והעורך הבכיר מנותק מהמציאות. כדי להשלים את האירוניה, זוהי גם כותרת הטור, "מנותקים מהמציאות", המכוונת בטעות אל אנשי המחאה.

ידיעות אחרונות מהמהפכה

"חתונה בשבעה מיליון שקלים והשחתת יער בן-שמן זה גס ודוחה, אבל מכאן ועד לשנאה הזאת? שוכחים שרובם לא גנבו", אומר גורם ש"עובד בשירות חלק מבכירי המשק" לשלומית לן בכתבה על המחאה החברתית ושנאת עשירים ב"גלובס", אולם כותרת העיתון הכלכלי היא בכלל "מתקפת טרור ליד אילת". האם התקשורת עזבה את סיקור ההתעוררות הציבורית במדינת ישראל? "הארץ" ממשיך לספק את הכיסוי המקיף שהתרגלנו אליו, "מעריב" משתדל גם הוא, ואילו "ידיעות אחרונות" זונח את סיקור המחאה כמעט לחלוטין.

"נכנסים לכיס של מרגול" היא כותרת הדיווח הראשון בגליון "מעריב" על פרשת הבדרנית והעולם התחתון – בעמ' 11. הדיווח הראשון בגיליון על המחאה החברתית מופיע לפניו, בעמ' 10. תחת הכותרת "הפסקת מחאה" כותבים נתיב נחמני ויובל גורן על ביטול העצרות שתוכננו למוצאי שבת.

בטור צמוד קורא מרדכי חיימוביץ' ליושבי האוהלים שלא לקפל אותם, למרות שינוי סדר היום הציבורי. "מי שמייעץ למוחים להאט, להעריך, לשקול – יחליף נא את שמו לאחיתופל", קובע חיימוביץ' ומייעץ להפך: להחריף את המחאה, לדרוש דרישות מיידיות ולארגן הפגנות גדולות עוד יותר.

באותו עמוד מתפרסם גם דיווח מעניין של נחמני ממפגש של מפגינים עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה איל גבאי. "מדינת רווחה? לא אצלנו", היא הכותרת, ובכותרת המשנה מצוטט גבאי כמי שאמר: "לא יהיה שינוי בשיטה. חוץ משלי יחימוביץ', כל הפוליטיקאים חולקים את אותה תפיסת עולם".

הדיווח הראשון על צנעני ב"ידיעות" מופיע בעמ' 9 ("עימות למרגול בחדר החקירות"). הדיווח הראשון על המחאה מופיע בעמ' 11, שכמעט כולו מוקדש למודעות אבל והמשך טורי הפרשנות מהעמודים הראשונים, והוא כולל ידיעה קצרה של תלם יהב על ביטול ההפגנה שתוכננה למוצ"ש, תחת הכותרת "המחאה נמשכת – אבל בשקט". האייטם השני בעמוד, התופס מקום נרחב הרבה יותר, מוקדש לשוד בנק באי באוקיאנוס השקט. יותר מהכל מזכיר אופן הדיווח ב"ידיעות" את זה של "ישראל היום" – שם הידיעה הקצרה, הראשונה והיחידה על המחאה מובאת בעמ' 23 ועניינה ביטול ההפגנה בירושלים.

"שלא תהיה טעות, המחאה עדיין כאן", כותב יוסי ורטר בטור בעמ' 5 של "הארץ", "הבעיות והמצוקה שגרמו לצונמי החברתי ששוטף את הארץ, גם הן עדיין כאן, בגדול". הדיווח הראשון על צנעני מופיע בעמ' 10 ("החוקרים בודקים את חשבונות הבנק של צנעני עם רשות המס"), עמודים 8–9 מוקדשים כולם לסיקור המחאה.

"הארץ" ו"ידיעות אחרונות" היו העיתונים המגויסים ביותר לסיקור המחאה החברתית. לסיקור הנמרץ של המחאה בעיתונים ניתנו כמה סיבות: תמיכה והזדהות אידיאולוגית – אך גם שנאה לנתניהו הנובעת מהתחרות עם "ישראל היום" ושיקולי רייטינג (מאז שהפכה המחאה לנושא המעורר עניין בציבור). כעת "הארץ" ממשיך לסקר את המחאה במרץ, ואילו "ידיעות אחרונות" הפך את עורו. ההתנהלות הזו היא הוכחה עבור מי שטען כי "ידיעות אחרונות" הוא עיתון שתוכו אינו כברו, שאינטרסים זרים מכתיבים את מהלכיו.

מצא את הלשון

בשבועות האחרונים, כשעיתוני ישראל היו עסוקים עד מעל לראשית בסוגיות חברתיות וכלכליות, נמצא גם מקום לדווח על הנעשה בסוריה. הכותרות נדמו כלקוחות ממשחק מחשב: אסד שולח את הצבא להרוג באזרחי המדינה, אסד שולח טנקים נגד המפגינים, אסד מפציץ את הסורים מסיפונן של ספינות. רק כעת נכתב היום בכותרת ידיעה על שער "הארץ": "אובמה דרש מאסד להתפטר: 'הוא מענה וטובח בבני עמו'".

ענייני תקשורת

בן כספית מקדיש חלק לא קטן מטורו כדי לחבוט בשר הביטחון אהוד ברק, הפעם בגלל התנהלותו התקשורתית. כספית מבקר את החלטתו של ברק לערוך אתמול, בעת הפיגועים בדרום, מסיבת עיתונאים "מאולתרת" "בשטח", מזכיר כי במהלכה נהרג, לא רחוק מהמקום שבו התקיימה, לוחם ימ"מ בהיתקלות עם מחבלים, וטוען כי הסיבה לקיום המסיבה היתה רצונו של ברק לגנוב את ההצגה מנתניהו, שהתעתד להופיע במהדורות החדשות המרכזיות בשעה 8. "עדיף קודם כל לגמור להרוג את המחבלים, לפני שרצים לספר לחבר'ה", מסכם כספית.

רוב העבודה על מוספי השבת המצורפים היום לעיתונים הסתיימה כבר לפני שנודע על האירועים הקטלניים בדרום. מוסף השבת של "ידיעות אחרונות", נכון להיום המוסף המוצלח ביותר מבין ארבעת המוספים המדיניים של העיתונים, הוא היחיד שהספיק להגיב ולהתאים את שער המוסף וחשוב מכך – כמה מהתכנים – להתפתחות הטרגית.

"הבהרה", נכתב בעמ' 27 של "ישראל היום": "בידיעה שפורסמה אתמול על האסון בטיול באפריקה, צוטט משפט אחד בשמו של המדריך גיורא לוין בצורה שגויה; אין זה נכון שהתקפות של היפופוטמים על מטיילים הן תופעה שכיחה שממנה יצאו עד היום בנס".