שר הביטחון אהוד ברק אתמול, בחתונת בתו של השר אלי ישי (צילום: יואב ארי דודקביץ')

מוטרף ומיורק

שלושה עניינים מרכזיים עומדים בראש סדר היום של עיתוני ישראל: האיום הבטחוני בדרום, התפטרות הרופאים המתמחים בשל התנגדותם להסכם השכר, והעובדת הזרה של אביה של שרה נתניהו. "מנהל תל-השומר: 'אני מוטרף מפחד", נכתב בכותרת הראשית (אחת משתיים) של "מעריב". "96 שעות לפני התפטרות המתמחים וסכנת כאוס בבתי-החולים", לשון כותרת הגג קצרת הנשימה. "ירקו למתמחים בפרצוף, מדובר באנשים טובים", בוחרת כותרת המשנה בציטוט של פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל בית-החולים תל-השומר (בחירה מוזרה: וכי מה עניין האבחון האישיותי לנושא הנידון?). "אם לא יימצא פתרון", מאיים סופה של כותרת המשנה, "צפויים עומסים כבדים בבתי-החולים במרכז, ביטול ניתוחים וקריסת רופאים".

גם ב"הארץ" מגיעה התנגדות המתמחים לכותרת הראשית: "אלף רופאים מתמחים הפגינו בתל-אביב; 'לא נבטל את מכתבי ההתפטרות'". "בתי-החולים נערכים למחסור ברופאים החל מיום א'", דבר כותרת המשנה, "הפרקליטות לבג"ץ: ההתפטרות אינה חוקית, יש להוציא נגדם צווי ריתוק". גם "ידיעות אחרונות" נותן מקום על השער להתרחשות הזו: "הקרב הגדול של המתמחים"; "אלף רופאים: התפטרותנו נכנסת לתוקף ביום ראשון. בתי-החולים מאיימים: לא תקבלו פיצויים", נכתב ברצועה צרה בתחתית השער.

יוצא דופן בגישתו הוא "ישראל היום", שהכותרת שלו על השער מצטטת במפגיע את עמדת אחד הצדדים במקום לבשר על האירוע עצמו: "הפרקליטות: התפטרות המתמחים היא לא חוקית", נכתב שם. כותרת המשנה מביאה את עמדת המתמחים. כך או כך, הסיקור של "ישראל היום" את ההתפתחות במאבק הרופאים הוא העלוב ביותר מבין כל העיתונים: ידיעה אחת בתחתית עמ' 9.

בין אצבעות הרגליים

תשומת לבם של אנשי "ישראל היום" נתונה היום לעניין אחר מזה של מאבק הרופאים: שר החינוך גדעון סער שוחח אתמול עם "גולשי הפייסבוק של 'ישראל היום'", והאירוע האינטראקטיבי סיפק לעיתון כותרת מהדהדת - שילוב של סקופ עיתונאי ופובליציסטיקה מבריקה - שייתרה ממילא כל התלבטות עריכתית: "סער: 'נחזק השנה ערכי אהבת המולדת'".

את החדשות המסעירות מלווה טור פרשנות של דן מרגלית, כותרתו על השער: "מאמץ עצמי במקום 'מגיע לי'". מאמץ עצמי הוא סיסמה גרועה לעם הנסמך על עובדים זרים כדי שיעבדו בשדותיו, יבנו את בתיו ויטפלו בקשישיו. עובדת אחת כזו מגיעה גם היא לכותרות העיתונים, אפילו לאלו של "ישראל היום".

"המטפלת התלוננה; לשכת רה"מ: היא בדתה סיפור", לשון הכותרת הסתומה על שער עיתונו של שלדון אדלסון (כותרת הידיעה עצמה בוטה יותר במגמתיותה: "כשנודע לעובדת שעומדים לפטרה - היא החלה להשתולל"). בתחתית שער "הארץ" כותרת המוכנה לפרט יותר: "המטפלת באביה של שרה נתניהו: היא תקפה אותי". "עובדת זרה: נפצעתי בעימות עם שרה; לשכת רה"מ: היא פוטרה ומעלילה", מוסרת הכותרת על שער "ידיעות אחרונות" את תמצית הסיפור.

"מעריב", העיתון שעורכו הטרי היה עד לא מזמן דוברו של ראש הממשלה נתניהו, הוא זה המעניק את הבולטות הגדולה ביותר לפרשה החדשה בכיכובה של אשת ראש הממשלה. בכותרת הראשית השנייה על שער העיתון נכתב: "העובדת הנפאלית נגד שרה נתניהו". בתצלום המרכזי על השער נראית דמות מטושטשת (צילום ממסך הטלוויזיה) ומתחת לה הכיתוב "'אני מפחדת'. העובדת הנפאלית טארה, מחוץ לבית ראש הממשלה, אמש" (אגב, "הארץ" הוא העיתון היחיד המגיש היום תמונה סבירה של העובדת, שצילם אוליביה פיטוסי, ולא עיבוד של תמונה שהוקרנה בטלוויזיה).

"פרשה חדשה שבה מעורבות רעייתו של ראש הממשלה שרה נתניהו ואחת העוזרות בביתה מתפוצצת כעת ברעש גדול", פותחים יובל גורן ואלי ברדנשטיין את הדיווח ב"מעריב". הרעש הוא גדול, אבל האם זו מהומה על לא מאומה? העיתונים מציגים גרסה מול גרסה: העובדת טוענת כי במהלך ויכוח עם נתניהו נבהלה ונחבלה, נתניהו טוענת כי העובדת היתה עובדת גרועה שביקשו להחליפה (לשכת ראש הממשלה מציגה מסמך המאשש זאת לכאורה) וכי טענותיה הן עלילה נקמנית.

השוואה בין הגרסאות שמסרה העוזרת לתקשורת מעלה סתירות: ב"מעריב" היא נפלה ופתחה את הסנטר (ציטוט מדברים שאמרה בערוץ 2), ב"ידיעות אחרונות", בידיעה של שמעון שיפר ותלם יהב, הם מצטטים אותה אומרת לעיתון כי שברה את האצבע (גם תגובת לשכת ראש הממשלה מזכירה אצבע שנפרקה וטופלה). ב"מעריב" מציינים גם כי אף שאמרה בערוץ 2 שאסרו עליה לצאת ממעון ראש הממשלה, בערוץ 10 צילמו אותה מחוצה לו. ואמנם, קשה ללמוד על גרסה של מאן דהו, בוודאי דובר שפה זרה, מהשוואה בין דיווחים ראשונים ובהולים. ב"הארץ" מציינים ברק רביד ודן אבן כי התאריך על אחד משני המסמכים שהציגה משפחת נתניהו הוא מאתמול.

מה אפשר ללמוד מפרשת "העוזרת של שרה" התורנית? שאפשר להמשיך לפקפק בהכחשות של ניר חפץ כי מי שהביא לפיטוריו ממשרת דוברו של ראש הממשלה היתה שרה נתניהו, ש"ידיעות אחרונות" הנמיך את הלהבות במלחמתו בראש הממשלה, וש"ישראל היום" כבר לא משרת את נתניהו מהמקפצה ומעז להתעלם לחלוטין מנושאים שאינם נוחים לו, אלא רק מסקר אותם תוך הדגשת עמדתו. אה, ושבן כספית ממשיך לנהל מאבק לחשיפת "הסוד הגדול" על התנהלותה של שרה נתניהו, שלטענתו מנהלת בפועל את לשכת בעלה. "מה שיוצא החוצה זה בקושי אחוז אחד ממה שקורה בפנים", הוא כותב. כספית לא מפרט מה מונע בעדו מלהגיש לקוראים משהו מ-99% האחוזים הנותרים.

ובינתיים, בדרום

יש, כאמור, עוד עניין אחד בראש סדר היום. "מאמץ ישראלי-מצרי לסכל פיגוע מסיני", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "מצרים שלחה 1,500 חיילים לסרוק קני טרור בסיני, ישראל הגבירה הכוננות בדרום ויצאה באזהרה לג'יהאד-האסלאמי: אתם במצוד".

ב"הארץ" ו"ישראל היום" מככב השר האלמוני בדרך כלל, מתן וילנאי. "וילנאי: חוליות מחבלים מסיני מתכננות פיגועים בישראל", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "ישראל היום" מצטט גם הוא את וילנאי על השער, אולם מעניק את הכותרת לרמטכ"ל, ש"הזהיר את ארגוני הטרור: אל תעזו לפגוע בנו" (איך לא חשבו על זה קודם?). "בה בעת נמשכת המערכה התקשורתית", כותבים אנשיל פפר ואבי יששכרוף ב"הארץ", "בכירים ישראלים מפרטים, בגלוי ומאחורי הקלעים, על הידוע לגורמי המודיעין על תוכניות הפיגוע".

"התפיסה שלפיה מערכות ליירוט טילים ייפרשו ברחבי ישראל ויהוו מטריית הגנה בלתי חדירה, שתחתיה יוכלו הישראלים להמשיך בחיי היום-יום שלהם גם בעת מתקפה, אינה אלא אשליה", חותם משה ארנס את מאמרו שבתחתית מדור הדעות של "הארץ". "יש דרכים אחרות להביא לקץ איום הטילים, והממשלה תפנה לעברן במוקדם או במאוחר".

מחשבות עכורות ומחשבות צלולות

"טרכטנברג בוחן: הטבות מס לגיל הרך", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "כלכליסט" ("בלעדי"). "טרכטנברג שוקל: נקודות זיכוי עבור ילדים גם לגברים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" האחרון ("לפני כולם"). "בהמשך הדיון [של ועדת טרכטנברג] רמז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איל גבאי, על כיווני הפעולה של הוועדה: לא להכרה בהוצאות טיפול בילדים, כן לחינוך ממשלתי מגיל מוקדם יותר", כותב אדריאן פילוט בכפולה הפותחת ("צעד בעל עלויות אדירות שרק יגדיל את אי-השוויון במשק", דברי גבאי על הטבות המס).

"בנוסף", כתב אתמול תומר אביטל ב"כלכליסט", "צפויה הוועדה להמליץ לנתניהו על התקנת מדרגת מס נוספת בגובה 47%-48% למשתכרים מעל 50 אלף שקל בחודש. כמו כן נבחנת הטלת מס נוסף לשייכים למאיון העליון. אך לדברי בכיר בוועדה, מהלך זה הוא סמלי וחסר משמעות כלכלית, שכן אינו צפוי להניב למדינה הכנסות גבוהות, 'אך במצב הקיים צריך להכביד קודם כל על העשירים', לדבריו".

"לצערי, הממשלה מגיבה לדרישות המוחים בבחירת ה'פתרונות' הקלים יותר ליישום בטווח הקצר, קרי 'רפורמה' במבנה המס", כותב הפרופסור חובב המרכאות חיים ברנר במאמר בכפולה הפותחת של "גלובס". לפי ברנר, מהלך של העלאת מס לעשירים "יפגע בפריון, יעודד תכנוני מס לגיטימיים ויגביר במידה רבה העלמות מס". גם מיסוי רווחי הון הוא פגע רע: "השקעה בני"ע היא מסוכנת, ואם המדינה רוצה לעודד השקעות בפרויקטים שיש בהם סיכון (ראו ערך הייטק), היא אינה יכולה לגבות מסים גבוהים, כי הדבר יפגע בהשקעות. שנית, מס על רווחי הון הוא למעשה כפל מס, כיוון שהוא נגבה מהמשקיעים בחברה שכבר שילמה מס חברות. כמו כן, יש לזכור שהעלאת מס רווחי הון יפגע בכל החוסכים במידה שווה, עשירים ועניים". ומה עם מס עיזבון? "קשה לגבותו, במיוחד מהעשירונים העליונים שבידיהם האמצעים להימנע ממנו באופן לגיטימי, וההכנסות ממנו לעתים עולות על ההוצאות הכרוכות בגבייתו" (הכוונה, כנראה, הפוכה).

באותה כפולה מעניק "גלובס" פתחון פה גם לרוחות חדשות: "כאשר התחלתי לכתוב בנושא הזה, האורקל מאומהה, וורן באפט, כתב את המאמר שלו, פחות או יותר באותה רוח", כותב מוריס לוי, מעשירי צרפת ובעל חברת פובליסיס, שקרא לראש ממשלת צרפת להכביד את נטל המס על בעלי ההון. "לא שוחחנו זה עם זה בנושא, ולא קראנו את הטיוטות זה של זה. אולי מפתיע אפילו יותר, כמה קברניטי עסקים בצרפת [צ"ל ארה"ב] הצטרפו לקריאתו. גם בצרפת הצטרפו אלי כמה עמיתים. אולי המגמה השתנתה, וכבר לא מדובר בשקיעה, כפי שטוענים רואי השחורות, אלא במחשבה צלולה ובסולידריות".

נתניהו מנהל "תהליך פירוק משולש" למחאה, טוענת אבירמה גולן במדור הדעות של "הארץ". הצלע הראשונה והשנייה - חוק הווד"לים והטיפול בריכוזיות - הן שינויים שנתניהו עצמו היה מעוניין לבצע ממילא והמחאה משמשת לו מנוף. הצלע השלישית היא הרפורמה במסים, המנוגדת לעמדתו של נתניהו, שתומך בה בלית ברירה. גולן טוענת כי כשיושלם המהלך המשולש, חייבים המוחים "להבהיר מדוע הוא אינו הישג אמיתי". אל המוחים צריכה להצטרף הקהילה העסקית, ממשיכה גולן, "יש להם ממי לקחת דוגמה. וורן באפט האגדי ירה את יריית הפתיחה, והשבוע פירסמה קבוצה ממקבלי השכר הגבוה ביותר בצרפת [...] עצומה שכותרתה 'הטילו עלינו מס!"". כותרת המאמר היא "שעת הטייקונים".

עד שהטייקונים יצטרפו למחאה החברתית, אהוד ברק, שר הביטחון ומייסד סיעת עצמאות, קופץ אליה בימים האחרונים קפיצת ראש. "ברק: 'אל תספידו את המחאה'", היתה אתמול כותרת ידיעה ב"ישראל היום", והיום מצטטת את ברק הכותרת הראשית של "דה-מרקר": "עלות השינוי החברתי: 100-50 מיליארד שקל". "ברק רואה במחאה הזדמנות היסטורית לשינוי חברתי-כלכלי", נכתב בכותרת המשנה, "באמצעות העלאת המס על בעלי שכר של 80 אלף שקל ויותר, הטלת מסי ירושה, העלאת שכר המינימום ל-5,000 שקל, שילוב מהיר של חרדים וערבים בשוק העבודה וטיפול בריכוזיות. ברק תומך בהגדלה מסוימת של הגירעון והתקציב - אך מתריע כי תרומת משרד הביטחון לא תהיה משמעותית".

מדוע החליט פתאום דייר מגדלי אקירוב, שבחדר השירותים שלו מותקנת משתנה מעוצבת ואמבטיה בסגנון נפוליאון, לדרוש צדק חברתי? לא צריך להיות בעל איי.קיו גבוה כדי לנחש את הסיבה, ולמעשה, אפשר להיות גם אחרי ניתוח לכריתת אונה. מספיק רק לקרוא את סופה של כותרת המשנה. ומדוע "דה-מרקר" מעניק למי שגם בנותיו הפכו מיליונריות בגיל צעיר מעמד של מנהיג מחאה חברתית? נדמה שגם כאן כותרת המשנה מסגירה. מי שמסכים לומר מלה רעה על הריכוזיות, מקבל מיניה וביה תואר אצולה ברחוב שוקן. אגב, הכותרת הבולטת האחרת על שער "דה-מרקר" היא "120 טייסים נגד הריכוזיות". כי גם לוחם של סיירת מטכ"ל צריך שיטיסו אותו ליעד.

"ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, נענה ללחצים קואליציוניים והסכים לשנות את תוכנית הצנע בהיקף 45 מיליארד יורו ששיכנעו את הבנק המרכזי האירופי לתמוך באג"ח המדינה האיטלקיות. ברלוסקוני ביטל בין היתר מס על ההכנסות הגבוהות ביותר והגביל קיצוצים תקציביים לרשויות מקומיות", מדווח "גלובס".

"האמן והמוזיקאי אהד פישוף ייצא מחר להליכה אטית בשדרות רוטשילד בתל-אביב. ההליכה תימשך כל היום, בקצב ממוצע של כמטר לדקה", מדווח מוסף "גלריה" של "הארץ". "המיצג, 'הליכה אטית רוטשילד', הוא לדברי פישוף מחווה למאבק החברתי ולמאהל המחאה ברחוב. [...] ההליכה האטית, לדבריו, היא 'דרך מתאימה יותר להפנות את תשומת הלב לנושאים שקשורים לזמן ממושך, אטיות וחשיבה לטווח ארוך".

"למרות שנדמה כי המחאה החברתית גוועת, נראה כי תלמידי ישראל עדיין תומכים בה באופן כמעט גורף", כותבת איריס ליפשיץ-קליגר על סקר מכון דחף שהזמין מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות".

מלה על האמריקאים

"בתגובה לרשימתו של יצחק נוי על הספר 'מפיקת מלחמות'. אני מבקש למחות על האמירה הקיצונית של יצחק נוי: 'העם האמריקאי מעולם לא היה מוסרי'. זו אמירה שיפוטית, רשלנית, לא מוסרית ונגועה בדעה קדומה לא ראויה. כל העם? כל האמריקאים?", כותב ברוך רוזן במדור המכתבים של מוסף "ספרים" של "הארץ". "לפני ימים ישבתי במקום הומה, הרחק מביתי, מול כוס קפה בינוני. גברת זרה, מבוגרת - גם אני כבר לא צעיר - ביקשה להניח את הקפה שלה על שולחני והתחלנו לשוחח. היתה זו גברת חכמה, וכשסיימנו דיון בעוולות העולם היא סיכמה: 'אכן נגמר העידן האמריקאי ועכשיו באים הסינים. חבל, בסופו של דבר, עם כל חסרונותיהם, הם היו נדיבים, רחומים והיתה בהם אנושיות רבה".

ענייני תקשורת

מדור "תרבות" של "המגזין" ב"מעריב" עובר תפנית מבורכת בתקופה האחרונה. מה שהיה פח זבל של ידיעות על תוכניות ריאליטי מציג היום, למשל, כתבה מעניינת של עופר מתן על "הסיפור המוזר של המועצה לביקורת סרטים, שהחליטה להגביל את הצפייה בסרט 'השוטר' מגיל 14 'בגלל הטיימינג'" ("הנימוק להגבלה היה הקונטקסט של התקופה. המועצה חששה שהסצינות האלה יעודדו צעירים לירות בעשירים כחלק מהמחאה החברתית"), ידיעה של אלעד בילו על הסדרה הישראלית "תמרות עשן", שנמכרה לחו"ל, ואייטם של אליקים ירון על המחזה "אורזי המזוודות".

יש לקוות שהשינוי הזה מבשר משהו על הדרך שילכו בה סגן העורך הראשי לענייני תרבות שי גולדן והעורך עמית שהם, המתכוננים, ככל הנראה, להקמתו מחדש של מוסף התרבות. בקדנציה הקודמת של גולדן הפך מוסף "תרבות" ל"פרומו", לא רק בכותרת אלא גם בתכנים. כעת, מול מוסף "7 לילות" מדשדש ומוסף בידור נחות של "ישראל היום", יידרש אומץ גדול עוד יותר כדי להוציא מ"מעריב" מוצר אחר, איכותי ונגיש.

"מנהל רשת ב', מוטי אמיר, ייפגש מחר (ד') עם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ויעיד על 'ההתנכלות כלפיו מצד מנהל קול-ישראל, מיקי מירו, מטעמים פוליטיים', כהגדרתו", דיווח אתמול רועי ברק ב"גלובס". "במקביל תקיים הערב (ג') מועצת העיתונות דיון בפוליטיזציה ברשות השידור, אך במועצה אומרים כי יו"ר הרשות, אמיר גילת, הודיע כי ייעדר מהדיון. במכתב שנשלח למבקר המדינה לפני כשבועיים קבל אמיר על התנכלויות לכאורה מצדו של מירו כלפיו. לדברי אמיר, בחודשיים האחרונים הוא עובר 'זובור והשפלה', תוך שהוא מפרט מספר אירועים הממחישים זאת. 'אני מבקש את התערבותך, אדוני המבקר', כתב אמיר, 'כדי שאוכל למלא את תפקידי ללא איומים ולחצים שמקורם פוליטי'. דיווח על ישיבת מועצת העיתונות שהתקיימה אמש ניתן לקרוא כאן. גילת אכן לא הגיע.

באותו גיליון מדווח לי-אור אברבך כי גילת מתכנן להפוך את ערוץ 33, אחת הפארסות המביכות של השידור הציבורי בישראל, לערוץ חדשות. "הרעיון להפוך את ערוץ 33 לערוץ חדשות, למעשה ערוץ החדשות הישראלי הראשון, עלה בעבר כבר בוועדת ביקורת המדינה, בה נכח ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעסקה ברשות השידור".