באב אל-עזיזה, המתחם המבוצר של מועמר קדאפי (צילום: DigitalGlobe, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

טייפון באמצע האביב

"התקשורת מתקשה להתמודד עם תהליכים מופשטים, אז היא נצמדת לשמות ופרצופים", מסביר הבוקר מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", בנוגע לסיקור האירועים בלוב. "איפה קדאפי עצמו? האם מרגול איימה על אטדגי? התהליך הפוליטי בלוב פחות מעניין ובלאו הכי קשה לתווך אותו לצופים. התקשורת מעדיפה להראות את צנעני עקודה לספסל הנאשמים בפתח-תקווה ואת ראשו של קדאפי מתגלגל ברחובות טריפולי. ואם אין ראש, מתמקדים בפסל מוזהב של השליט הנרמס תחת רגלי העם הלובי".

אכן, כל הכותרות בעיתוני הבוקר מתמקדות בראשו של רודן לוב מועמר קדאפי. "הגיעו לראש" ("מעריב"), "רוצים את ראשו" ("ידיעות אחרונות"), "קדאפי: הראש שהופל" ("ישראל היום") ו"המורדים כבשו את המעוז של קדאפי וערפו את הראש מפסל המנהיג המודח" ("הארץ").

"ידיעות אחרונות" הוא העיתון הראשון שמפרסם דיווח מאת שליח מטעמו ללוב. צור שיזף, הכותב עבור העיתון ואתר ynet, הספיק לשגר דיווח קצר על התרשמותו מהשעות הראשונות של כניסתו למדינה: "את הערבוביה המבולבלת של תחילת המאבק החליפו לובשי מדים שעל חזם תגים עם דגל לוב החופשית. את זה לא עשו הצבאות וחילות האוויר והיועצים של נאט"ו. את זה עשתה הרוח שאיחדה את כל מי שנלחם על מה שיקר לאנשים יותר מכל – החירות".

לפי דיווחו של שיזף, הוא נכנס אמש למדינה מכיוון תוניסיה, במעבר גבול דרומי שנשלט על-ידי כוחות המורדים. כשהגיע לנילוט, שם שכן מרכז התקשורת הראשון שנקרה בדרכו, ראה את סימני המלחמה ("הטנדרים המלוכלכים בבוץ עם המקלעים הכבדים" ו"תותחי הנ"מ המיושנים"). "יש עוד כיסי התנגדות, אבל העם שהחליט להחליף שלטון הצליח למעשה במשימה", מציין שיזף, "ועושה רושם שיותר מכל הפכה המהפכה הזו את הלובים לעם, ליחידה אחת שמשתפת פעולה".

בכפולה הפותחת של "מעריב" דיווח מתורגם מאת בורזו דרגאהי, שליח "לוס-אנג'לס טיימס" בטריפולי. "קולות נפץ עזים וירי רובים הרעידו אתמול חלקים נרחבים בבירת לוב, בעת שהמורדים הסתערו על מתחם השליטה המרכזי של מועמר קדאפי, באב אל-עזיזה, ומוטטו את מה שנותר משלטונו של הקולונל הישיש", מדווח דרגאהי.

"[...] המתחם נפרץ אחר הצהריים, אז רמסו המורדים, כ-500 במספר, את השער החיצוני, ובמהירות השתלטו על המבנה כולו. הדיווחים על מה שהתרחש במהלך ההשתלטות סותרים. לפי חלק מהעדויות, התנהל קרב עז בין הצדדים. דיווחים אחרים סיפרו שהיחידות הנאמנות לקדאפי נטשו את המקום במהירות".

בהמשך מספר דרגאהי על המחיר האנושי ששילמו תושבי טריפולי. ד"ר פתחי ערבי, אורתופד באחד מבתי-החולים בעיר, מעריך שלבית-החולים הגיעו 50–100 הרוגים ומאות פצועים. "עם זאת", מציין דרגאהי, "תחושת השמחה על תבוסתו של קדאפי היתה חזקה מכל".

ב"הארץ" מדווח ג'קי חורי כי לפני שכוחות המורדים פרצו למתחם המבוצר של קדאפי, הפציצו אותו מהאוויר מטוסי נאט"ו. דיווח צמוד מאת סוכנות הידיעות רויטרס עוסק ברשת המנהרות בת מאות, ואולי אלפי הקילומטרים, שחצב קדאפי תחת הקרקע וככל הנראה משמשת אותו כעת במנוסתו. יוסי מלמן מספק ראיון קצר עם אחמד שבאני, מדוברי האופוזיציה הלובית, ששוחח עימו ממקום מושבו בגלות בלונדון. "אנו מבקשים שישראל תפעיל את השפעתה במסגרת הקהילה הבינלאומית כדי לשים קץ לשלטון העריצות של קדאפי ומשפחתו. יותר מזה איננו זקוקים לדבר בשלב זה", אומר שבאני.

ב"ישראל היום" מדווחים דניאל סיריוטי ואלי לאון על השתלטות כוחות המורדים על מתחמו של קדאפי. הם מציינים כי לפי "הגרדיאן", חיילים מהכוחות המיוחדים של בריטניה יעצו לכוחות המורדים ואימנו אותם. לדיווח נלווה מאמר פרשנות מאת דן מרגלית, שמבקש לשמור על פסימיות זהירה. הכותרת: "בינתיים, אין סיבה לחגוג", מזכירה את הכותרת הראשית של העיתון אתמול ("לוב חוגגת, בינתיים").

להבדיל משיזף, שראה בעבר וממשיך לראות במו עיניו את הלובים מתקוממים נגד שלטון קדאפי והגיע למסקנה כי המהפכה הפכה "את הלובים לעם, ליחידה אחת שמשתפת פעולה", מרגלית מביט מירושלים על הנעשה בלוב בחודשים האחרונים ומגדיר את המדינה כך: "יותר אדמה מאשר לאום, יותר נפט ושבטים מאשר ישות תרבותית".

מרגלית נזכר כיצד לפני 42 שנה דיווח ב"הארץ" כי לפי גורם במשרד החוץ הישראלי, ייתכן שההפיכה שבה תפס קדאפי את השלטון תביא בסופו של דבר תועלת לישראל. בדיעבד, ההערכה היתה שגויה, כותב מרגלית, ורומז כי גם כיום יש לבחון בזהירות את ההשלכות הצפויות של הדחת הרודן הלובי.

"מי דירבן אותם [את המורדים] להפיל את קדאפי?", תוהה מרגלית, שמתקשה, כך נראה, להבין את מניעיו של עם המדוכא זה עשרות שנים לפעול למען חירותו. "כיצד להסביר את הלהיטות הצרפתית?", ממשיך מרגלית ומעלה תהיות. "עד כמה המניע האיטלקי מסתכם בעניינם בשדות הנפט? מה הסוד של המעורבות הטורקית שנשמרה עד כה בצנעה, אך נחשפת עתה כתמיכה כספית מסיבית? ובעיקר: מה משקל אל-קאעידה והג'יהאד-האסלאמי ודומיהם?".

ב"ישראל היום", כידוע, משקלם של אל-קאעידה והג'יהאד-האסלאמי רב. לפי מרגלית, "יש שמאלנים רומנטיים כמו ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ, שמתמלאים תקווה מ'האביב הערבי'. זכותו, אך עד כה אין יסוד לאופטימיזם. להפך, האביב נתפס יותר ויותר כטייפון, צונאמי, כל מה שהוא בעייתי לדמוקרטיה ולזכויות האזרח והאדם".

מעבר לגבול הדרומי

אחרי שאתמול העלו כתבי "ידיעות אחרונות" ספקות באשר לזהות מבצעי הפיגועים על גבול ישראל-מצרים, הבוקר מתפרסמת בשער "הארץ" הכותרת "אסיר מצרי נמלט הוביל את הפיגוע בדרך לאילת".

אבי יששכרוף מדווח, על סמך פרסום בעיתון המצרי "אל-מסרי אל-יום", כי "לפחות שלושה חברים בחוליה שביצעה את מתקפת הטרור בדרך לאילת ביום חמישי היו אזרחים מצרים. [...] אחד מהשלושה, שהוביל את המתקפה, נמלט מהכלא המצרי בימי המהפכה".

יששכרוף מוסיף פרטים על מהלך האירועים. "על-פי תחקיר שביצעה מצרים", הוא כותב, "חיילים ישראלים חדרו לשטחה סמוך לנקודה '79', כדי לרדוף אחר המחבלים. במהלך המרדף התנהלו חילופי אש עם השוטרים המצרים. לפי התחקיר, מסוק ישראלי ירה שני טילים לעבר המחבלים והמשיך בירי מקלעים לעבר השוטרים המצרים. כתוצאה מכך נהרג במקום הקצין המצרי אחמד ג'לאל, יחד עם שני שוטרים. מאוחר יותר נהרגו שני חיילים מצרים נוספים. מכונית של כוחות הביטחון המצריים שעשתה דרכה לזירת הפיגוע נפגעה אף היא מירי, אולם לא ברור של מי" (הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין מציין כי בעיתון "אל-מסרי אל-יום" נכתב במפורש כי היה זה מסוק ישראלי שירה על המכונית).

בהמשך הדיווח כותב יששכרוף כי מחיר הדמים של הפיגוע עלול היה להיות גבוה בהרבה. בשל כך מתפרסמת בלב הטקסט שלו כותרת הביניים המטופשת "הנס החלקי".

בראש שער "מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי הסיבה לאיפוק הישראלי היחסי בתגובת צה"ל לירי מעזה היא "מסר חד-משמעי מקהיר, שלפיו אם צה"ל יתקוף ביד קשה בעזה, הממשלה במצרים תתקשה להתמודד עם דעת הקהל הביקורתית נגדה", מה שעלול להוביל ל"פגיעה אנושה בהסכם השלום".

ב"גלובס" דיווח אמש יובל אזולאי על משמעות כלכלית של התחממות הזירה הדרומית: משרד הביטחון צפוי להשקיע עשרות מיליוני שקלים בחודשים הקרובים בפתיחת קו ייצור חדש של טילים ליירוט רקטות עבור מערכת כיפת-ברזל.

"על-פי הערכות, מחירו של טיל מיירט אחד מסוג טמיר נע בין 70 ל-100 אלף דולר", מציין אזולאי, ומזכיר כי "תחילה, עם פיתוח המערכת החדשה, העלו גורמים שונים ספקות בנוגע לכדאיות הכלכלית של פיתוח טילי יירוט מתקדמים, כשלמעשה הרקטות המיורטות נחשבות זולות מאוד ומחירן כמה מאות בודדות של דולרים".

בהמשך מוסבר כי "גורמים בטחוניים לא שללו בעבר אפשרות שהיירוטים המוצלחים מנעו במהלך שני סבבי העימות האחרונים הסלמה משמעותית בגזרת עזה. זאת, משום שאם היו מסיבות פגיעה משמעותית בנפש או ברכוש, הלחץ הציבורי היה דוחק בשרי הממשלה לדחוף לפעולה צבאית נרחבת ברצועה, אולי בדומה למבצע עופרת-יצוקה".

בחורינו הטובים

בכל העיתונים מדווח על שחרורם של שני טייסים ישראלים, ורד אהרונסון ויהודה מעוז, שנעצרו לפני חודש באריתריאה בחשד להברחת נשק. ב"הארץ" מדווח ברק רביד על חלקו של השר לשעבר אפרים סנה, חבר אישי של נשיא אריתריאה אסיאס אפורקי, במאמצים לשחרור השניים. סנה הוזעק למפגש עם הנשיא וביקש לשחרר את הטייסים. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים יוסי יהושוע, יובל קרני ודני שדה על חלקם של האחים עופר בהסתבכותם של שני הטייסים.

על-פי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", הנשק והתחמושת שניסו השניים להבריח נועדו להגיע לספינה המופעלת על-ידי חברת הספנות של האחים עופר. בחבילה שביקשו להעביר היו "מכלולים של רובי קלצ'ניקוב", שנועדו להגיע לידי מאבטחים של ספינה השטה באזור "השורץ שודדי ים".

את מקומו של סנה ממלא ב"ידיעות אחרונות" שר החוץ אביגדור ליברמן, שעשה מאמץ דיפלומטי וסייע לשחרורם. הצנזורה, כך מצוין, מנעה בישראל כל פרסום על האירוע עד לשחרור השניים. דובר מטעם חברת עופר-ספנות מסר ל"ידיעות אחרונות" כך: "מאז ומעולם איננו נוהגים להתייחס לנושא אבטחת האוניות מפני תקיפת פיראטים".

ב"מעריב" מדווחת רוית נאור כי הספינה שאליה היה אמור להגיע המשלוח היא ליברית, וכי היא מאובטחת על-ידי חברה בשם בוליין-דיפנס. לפי דיווחה, המשלוח כלל "חלקי חילוף" לכלי נשק שהוצב על הספינה.

בשתי הפסקאות האחרונות של הדיווח מוזכר הקשר הישראלי של חברת האבטחה. "אנשי האבטחה של החברה הם בוגרי הקומנדו הימי של חיל הים", נכתב. "עופר אלעד, הרשום כמנכ"ל החברה, הכחיש כל קשר לפרשה או לחברה, אף כי שם החברה מופיע על גדר ביתו. במענה בטלפון הסלולרי, שמספרו מופיע באתר החברה, סירבו להגיב לידיעה וטענו שמדובר בטעות במספר ושאין להם כל קשר לחברת האבטחה".

צמצום רווחים

היום הוא היום השני ברציפות שידיעה מאת שרון שפורר על הנעשה בנמל אשדוד מתפרסמת בשער "הארץ". אתמול דיווחה שפורר כי הפעילות בנמל אשדוד הופסקה "בעקבות אירוע פרטי של אחד מבכירי ועד העובדים", וציינה כי "לפי גורמים הבקיאים בענף הספנות, הנזק למשק משיתוק הפעילות בנמל נאמד במאות אלפי שקלים".

הבוקר מדווחת שפורר כי "עלות השכר הממוצעת לעובד בנמל אשדוד הגיעה ב-2009 ל-390 אלף שקל בשנה – יותר מ-32 אלף שקל בחודש [...] פי שלושה מעלות השכר הממוצעת במשק". בהמשך מצוין כי "עלות השכר של עובדי הנמל גבוהה אפילו מעלות השכר בבנקים". לא מצוין בידיעה דבר בנוגע לפערי השכר בקרב עובדי הנמל, אך נכתב כי "מנתונים חלקיים שהתפרסמו עולה כי בעוד השכר של העובדים המשיך לטפס והוצאות השכר וההוצאות הנלוות הגיעו לכחצי מיליארד שקל – הכנסות הנמל דווקא התכווצו בכ-10%, לכמיליארד שקל".

בעמודי הפנים של העיתון מדווח רועי צ'יקי ארד על הרצאה שנשא אתמול ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר. "אף שדבריו עסקו בהצעות קונקרטיות לשינוי בהקשר למחאה החברתית, זליכה לא דיבר על צדק חברתי או מדינת רווחה, הוא לא דיבר על שכר העובדות הסוציאליות", כותב ארד. "נוסחת הקסם שלו היא פירור המונופולים לפיסות קטנות יותר, על-ידי רגולציה חזקה. עד שזה יקרה, הוא אפילו לא פוסל פיקוח על מחירים. אף שלאחרונה תרם לקמפיין של שלי יחימוביץ', זליכה מגיע מהכיוון של קפיטליזם פרגמטי. אך נראה שבמצב הקשה של היום, הקפיטליזם והסוציאליזם נאלצים לשתף כוחות נגד האוליגרכיה והמונופולים שמטביעים את חיינו בחינגת הביזה".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח דוד רגב כי כ-500 עובדים של חברות סונול ודלק יפגינו היום מול משרד האוצר במחאה על הכוונה להוזיל את מחיר הדלק, מהלך שצפוי, לדבריהם, להוביל לפיטורים המוניים. "מדובר בציבור מבוגר יחסית המרוויח שכר מינימום", מצוטט יו"ר ועד עובדי סונול, שמעון שטרית. "עובדים כאלה, אם יפוטרו, יתקשו למצוא פרנסה אחרת". לפי הדיווח, חברות הדלק אינן צפויות לעבור להפסדים בשל הוזלת מחיר הדלק, אלא יסבלו מ"צמצום רווחים". בכל זאת, הן מאיימות בפיטורים המוניים.

ב"דה-מרקר" מדווח ליאור דטל על הדיון הפומבי הראשון של ועדת טרכטנברג. "האירוע נראה מתוכנן ומתוזמן, אך חברי הוועדה נראו קשובים לדוברים שפנו אליהם. טרכטנברג, גבאי וקנדל אף הפנו שאלות אליהם, ולעתים גם טענות על ההצעות", הוא כותב. אחת הדוברות שהופיעו בפני הוועדה היא רינת שניידובר, ממובילי מחאת העצמאים והפרילנסרים.

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת להצעות של מרכז טאוב לכינון סדר יום כלכלי וחברתי חדש. מוטי בסוק מדווח על דו"ח חדש של מרכז טאוב המציע "לבטל הטבות מס קיימות ומתוכננות בסך של 20 מיליארד שקל (סך ההטבות 38 מיליארד), בדגש על פטורים בשוק ההון, להעביר חלק ממימון פרויקטים תשתיתיים לדורות הבאים – שכן גם הם ייהנו מהפרויקטים – ולהקטין את הכלכלה השחורה על-ידי חיזוק מערכות המשטרה, המשפט ורשות המסים". בין היתר מוזכר כי בדו"ח נכתב שהריכוזיות פוגעת במשק, וקביעה זו הופכת לכותרת הדיווח.

עיתון "גלובס" שם אתמול דגש על השוק השחור ודיווח בהרחבה [אלה לוי-וינרב] על הסכומים הגדולים שמתגלגלים בו והאפשרות לנצלם למטרות חברתיות.

אורה קורן מדווחת ב"דה-מרקר" על צעדים ראשונים של משרד האוצר לאיתור מקורות למימון רפורמה חברתית. לפי הדיווח, יש כוונה לעצור את הרפורמה במס החברות (אך בינתיים לא להעלות את המס) ולהאט את הורדת המס ההכנסה של בעלי ארבע מדרגות המס הגבוהות (אך לא להעלות את המס שנגבה מהם).

הכותרת הראשית של "כלכליסט" – "היתה פה הפרטה נדיבה מדי" – היא ציטוט השאוב מראיון שהעניק שר התקשורת והרווחה משה כחלון לעיתון [תומר זלצר וגילעד נס]. בתזמון מושלם מתפרסם דווקא היום טקסט ביקורתי על כחלון בעיתון המתחרה, "דה-מרקר", שבעבר נשא את השר על כתפיו. "הראש של כחלון כבר לא במשרד התקשורת", טוען אמיתי זיו, ומסביר כי "באחרונה נראה כי משהו לא טוב קורה במשרדו [הכוונה למשרד התקשורת]: לפי מקורות שונים, כחלון הוריד את הרגל מדוושת הגז, ורפורמות חיוניות למשק עשויות לרדת מסדר היום".

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

ככל שחולף הזמן ממועד רכישת "מעריב" על-ידי נוחי דנקנר, נראה כי איל ההון הישראלי לומד את טעמו של "אפקט אדלסון" – המחיר שמשלם מי שרוכש כלי תקשורת למטרה מסוימת עלול להיות גבוה מהתועלת שניתן להפיק ממנו. כפי שבנימין נתניהו סופג ביקורת חריפה ביותר מצד עיתונים שאינם "ישראל היום", כך גם דנקנר הופך למטרה לביקורת מצד עיתונים שאינם "מעריב". אם בעבר "דה-מרקר" היה בולט בתחום, לאחרונה היו מקרים שבהם "כלכליסט" ולפעמים אף "גלובס" הפגינו עוינות כלפי דנקנר.

"הצניחה ברווחים לא מונעת מכלל-תעשיות לחלק 200 מיליון שקל כדיבידנד" היא הכותרת לדיווח מאת שלי אפלברג ב"דה-מרקר". אפלברג מדווחת כי חברת האחזקות כלל-תעשיות, מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר, רשמה רבעון חלש עם רווח נקי של 3 מיליון שקל בלבד, לעומת 41 מיליון שקל ברבעון המקביל. "למרות תוצאות אלו", נכתב בפסקת הפתיחה, תחלק החברה דיבידנד של 200 מיליון שקל". הדיבידנד מוזכר גם בכותרת המשנה לידיעה. בסיום מצוין כי "ההתחייבויות השוטפות של הקבוצה גדלו ב-13% ל-2.6 מיליארד שקל, וההתחייבויות לזמן ארוך גדלו ב-3% ל-4.6 מיליארד שקל".

ב"כלכליסט" מדווח ניר צליק על דו"חות כלל תחת הכותרת "הצמיחה בפעילות נשר ותעבורה לא מנעה את הירידה ברווח הנקי של כלל-תעשיות". בכותרת המשנה מוזכר הדיבידנד הצפוי ובידיעה נכתב עליו כך: "למרות הירידה ברווחיות, החליטה כלל-תעשיות לחלק דיבידנד בהיקף של כ-200 מיליון שקל, וזאת כאשר קופת המזומנים של החברה מכילה רק כ-34 מיליון שקל, לעומת 81 מיליון שקל בתקופה המקבילה. עם זאת, כלל-תעשיות צפויה לקבל כ-467 מיליון שקל בנוסף לרווח חשבונאי של כ-90 מיליון שקל, כשיושלם בחודשים הקרובים המיזוג בין נטוויז'ן לסלקום".

במוסף "עסקים" של "מעריב", שנמצא כמו חברת כלל-תעשיות בבעלות אי.די.בי של נוחי דנקנר, מתפרסם דיווח מאת "כתב 'מעריב'" תחת הכותרת "רווחי כלל צנחו בחציון ב-74%". חלוקת הדיבידנד של 200 מיליון שקל מוזכרת בשורה בת עשר מלים, המופיעה לאחר ההבהרה כי "הונה [של החברה] מסתכם ב-2.3 מיליארד שקל". הצהרה מפי המנהלים אבי פישר וצבי לבנת מסיימת את הידיעה. תחתיה מתפרסם הגילוי הנאות "'מעריב' נמנה עם קבוצת אי.די.בי".

ענייני תקשורת

בשער "מעריב" מדווח [מערכת "מעריב"] כי ניר חפץ, לשעבר עורך "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" וראש מערך ההסברה של בנימין נתניהו, מונה לעורך העיתון במקום אבי משולם, הצפוי להתמנות בקרוב לעורך בכיר בקבוצת "מעריב".

ב"כלכליסט" מדווחת שלי פריצקר כי ברשות השנייה סגרו השבוע את הפורום באתר האינטרנט שלה, שעסק בשידורי הטלוויזיה הדיגיטליים ונועד לטפל בתלונות הציבור. "הפורום נסגר משום שהאטרקטיביות שלו היתה נמוכה והוא לא היה ממש פעיל", מצוטט מנכ"ל הרשות מנשה סמירה. לדברי משתתף קבוע בפורום, לעומת זאת, הפעילות בו היתה ערה, והצטברו בו תלונות רבות על שיבושים בשידורים.

ב"הארץ" מדווחת גילי איזיקוביץ כי שרת התרבות והספורט לימור לבנת ביקשה מהמועצה לביקורת סרטים להקפיא את סיווג הצפייה בסרט "השוטר" לבני 18 ומעלה. המועצה עשתה כבקשתה.

ב"מעריב" מדווח אלי ברדנשטיין כי שני צלמים מלשכת העיתונות הממשלתית סירבו לצאת לתיעוד של זירת נפילות רקטות באזור הדרום משום שלא צוידו בקסדות.

במוסף "ספרים" של "הארץ" מבקר יצחק נוי את ספרה של יעל לביא על חוויותיה בתעשיית החדשות האמריקאית.

עמרי מניב מדווח ב"מעריב" כי ספר מאת סייד קשוע ייכלל מהשנה הבאה בבחינת הבגרות בספרות. "אני אעבוד על קיצורו של הספר ואעשה סרט כדי שיהיה לתלמידים קל יותר", מבטיח הסופר.