תוספת של חצי מיליון

עיתוני הבוקר מסקרים בהרחבה את חילופי האש בחזית הדרומית. תיקון: עיתוני הבוקר מסקרים בהרחבה צד אחד בעימות שמתחולל בחזית הדרומית – את הפגיעות בישראל.

"הסלמה" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום [מיכאל קרביץ] של טיל גראד פוגע בבית בבאר-שבע. "תחת אש", לשון הכותרת של "מעריב", מעל תצלום [יהודה לחיאני] של פינוי פצועה בבאר-שבע. "מטח קטלני", קוראת הכותרת של "ישראל היום", שמתייחסת אף היא לפגיעות בבאר-שבע. בראש שער "הארץ" נכתב: "הרוג ו-6 פצועים קשה במתקפת טילים על הדרום; משבר ביחסי ישראל-מצרים".

"חצי מיליון ישראלים תחת אש", קראה לפני כמעט שלוש שנים הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" למחרת פתיחת מבצע עופרת-יצוקה, שנועד לשים קץ לאיום הטילים מעזה. מה השתנה בשנים שחלפו? "מיליון ישראלים תחת אש", נכתב הבוקר על פני כמחצית מעמ' 2 בעיתון.

מתי סיבר, מתן צורי, מאיר תורג'מן, ירון דורון וצביקה ברוט מדווחים כי טיל גראד פגע אמש במכונית חונה לצד בית פרטי בשכונה בצפון העיר באר-שבע, הרג אדם ופצע עוד כעשרה בדרגות שונות של חומרה. "פתאום ראיתי את כל הבית שמולי עולה באש, וגם המכונית בערה", מצוטט עד ראייה. "ראיתי בן-אדם מתעופף באוויר מההדף, זה היה מאוד מבהיל". שני עמודים בהמשך העיתון מוקדשים לקורבנות התקפת הטרור הרצחנית מיום חמישי, התקפה שגררה את סבב האלימות הנוכחי.

"מיליון אזרחים תחת אש" היא הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת של "ישראל היום". גדי גולן ושלומי דיאז מדווחים על שלל הפגיעות במטרות ישראליות ביומיים האחרונים. נוסף לגראד שפגע אמש בבאר-שבע, נפל גראד באופקים ופצע שלושה (ביניהם תינוק בן ארבעה חודשים), פגיעה נוספת באשדוד גרמה לפציעתם של שלושה פלסטינים ששהו בישראל באופן לא-חוקי. "בסך-הכל נורו לעבר יישובי הדרום כ-80 רקטות ופצמ"רים מאז יום חמישי בלילה", נכתב. ארבעה עמודים בהמשך העיתון מוקדשים לסיקור ההלוויות והקורבנות של ההתקפה מיום חמישי.

כאמור, ב"מעריב" הפכו את ספיגת האש לכותרת הראשית של העיתון. שמעון איפרגן מדווח בכפולה הפותחת על נסיבות התקרית בבאר-שבע. "כששמענו את האזעקות רצינו לראות איך מערכת כיפת-ברזל מפוצצת את הגראד", מצוטט אחד מתושבי העיר. "ואז שמענו פתאום פיצוץ חזק מאוד שהעיף כמה מאיתנו לכל הכיוונים. ראינו איך הגבר חוטף את כל הרסיסים יחד עם הנערה. זה היה מראה קשה ביותר". ידיעה נפרדת מאת איפרגן מוקדשת לביקורת מצד גורמי שלטון על אזרחים שבעת אזעקה מעדיפים לצפות במערכת כיפת-ברזל בפעולה במקום לשהות במרחב מוגן. הכפולה המרכזית בעיתון, ועמוד נוסף, מוקדשים לקורבנות פיגועי הטרור של יום חמישי.

ב"הארץ" מעט מאוד פרטים על הפגיעה בבאר-שבע. כל עמ' 4 בעיתון מוקדש לסיקור הרוגי הפיגועים של יום חמישי.

התקשורת מתסיסה כמה שהיא יכולה

"עד לשעות הערב של אתמול עוד חשבו בדרג המדיני ובדרג הצבאי בישראל שניתן יהיה לסיים את סבב האש הנוכחי בגובה להבות נמוך, יחסית, שילך וידעך מעצמו", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "זאת מתוך אמונה שחמאס יקבל את המסרים ששיגרה אליו ישראל מהאוויר וימנע בכוח מן הארגונים – בעיקר מהג'יהאד-האסלאמי – להמשיך בירי לעבר ישראל. לא ברור מה גרם לחמאס לשנות את עמדתו ולעבור לפאזה אסטרטגית שונה, של עימות מחודש עם ישראל".

התימהון של פישמן לנוכח ההחלטה של חמאס להכריז על סיום הפסקת האש משותפת בוודאי לרוב קוראי "ידיעות אחרונות". מקריאת העיתון קשה להבין מה יכול היה לגרום לחמאס לשנות את עמדתו. העימות בדרום מתואר באופן חד-צדדי כמעט לחלוטין. העזתים יורים על תושבי מדינת ישראל (למה?), ואלה סופגים אש (עד מתי?).

בהמשך טורו מעלה פישמן סיבה אפשרית לשינוי הגישה של חמאס. "ייתכן מאוד שהחבל בעזה נמתח, מבחינתם, קצת יותר מדי", הוא כותב. "לפלסטינים היו ביומיים האחרונים למעלה מ-16 הרוגים ועשרות פצועים ברצועה, והלחץ הפנימי על חמאס חייב אותו להצטרף לאש".

התירוץ שמוצא פישמן להחלטת חמאס לשנות את מדיניותו הוא כמעט בגדר סקופ. למותם של 16 איש בעזה ופציעתם של עשרות אין זכר בשער העיתון, בכותרות הידיעות או בכותרות המשנה. אין אפילו ידיעה אחת קצרה שמוקדשת באופן בלבדי לפגיעות שהסב צה"ל למטרות אנושיות ואחרות בעזה.

בעוד כל הדגשים בעיתון מכוונים אל הפגיעות בצד הישראלי, הפגיעות בצד הפלסטיני מוצנעות עד להיעלמות כמעט. בפסקה השביעית של הידיעה הפותחת את העיתון מוזכרת הודעה שהוציא ארגון חמאס ולפיה ירי הגראדים לעבר ישראל הוא "התגובה שלנו לפשעי הכיבוש הציוני שגרם למותם של 15 קדושים ולעשרות פצועים". בכך מתמצה הדיווח על הפגיעה בתושבי עזה – טרוריסטים רצחניים ותושבים תמימים כאחד.

תמונת המצב בעיתונים האחרים דומה. תחת כותרת נקמנית מזוויעה ("המטרה: להכאיב להם") מדווחים לילך שובל ודניאל סיריוטי ב"ישראל היום" על התקפות צה"ל ביממות האחרונות. לפי הדיווח, צה"ל תקף פעם אחת "מוקדי פעילות טרור ומחסן לאמצעי לחימה, מנהרות הברחה, מנהרת טרור ומוקד פעילות טרור", פעם אחרת הותקפו "אתרים לייצור אמצעי לחימה ושני מוקדי פעילות טרור נוספים" אחר-כך נפגעו "מחבלים שניסו לשגר רקטות" ו"ארבעה יעדי טרור נוספים, ובהם מנהרות ומחסן לייצור אמצעי לחימה, וכן מוקד פעילות טרור" (הפלסטינים, אגב, מדווחים על פגיעה במבנים אזרחיים ותשתית אזרחית, כגון תחנת כוח, משאבות ביוב וספרייה).

בסיום הידיעה ב"ישראל היום" מצוין כי "הפלסטינים דיווחו כי במהלך סוף-השבוע נהרגו לפחות 15 בני-אדם". לא נכתב כמה מההרוגים אזרחים ואם יש ביניהם נשים וילדים. על פצועים בעזה לא מדווח דבר.

ב"מעריב" המצב מעורפל עוד יותר. העיתון כלל אינו מדווח לקוראיו בידיעה חדשותית כי במהלך סוף-השבוע נהרגו 15 או 16 עזתים כתוצאה מאש צה"ל ונפצעו עשרות. לא בפסקה פנימית ולא כטענה בלתי מבוססת של האויב.

רמז לכך שהעימות בין ישראל לעזה אינו כולל פגיעה בישראלים בלבד ניתן בדיווח מאת עמית כהן, שמתפרסם תחת הכותרת "הזגזוג של חמאס". כהן עוסק בהתלבטות של חמאס, שעה ש"מניין ההרוגים בצד הפלסטיני עלה". כמה? מי? בהמשך הטקסט של כהן, בדומה לפרשנות של פישמן, מוסבר כי "אנשי הזרוע הצבאית של החמאס חשו את לחץ הרחוב העזתי, לאחר שתשעה פלסטינים נהרגו במהלך סוף-השבוע". פצועים ומטרות תקיפה אזרחיות אינם מוזכרים.

כתוצאה מהסיקור החד-צדדי של העיתונות הישראלית נוצרת אצל הקורא תמונת עולם מעוותת, שגויה מן היסוד, שבה ישראל ממלאת את תפקיד הקורבן בלבד, ואילו עזה משמשת תוקפן ותו לא. זה אינו תיאור הוגן של המציאות. למעשה מדובר בשקר גס, ופשיטת רגל מקצועית של העיתונות.

תפקידה קודם כל לספק לקוראים מידע אמין ומדויק ככל האפשר על המתרחש. העלמת צד אחד מקרב שבו נלחמים שני צדדים תורמת לאי-הבנה של המציאות יותר מאשר להבנתה, לכיסוי עיני הציבור ולא להארתן. המעשה נלוז במיוחד לאור יחסי הכוחות הבלתי שווים, ומספר הנפגעים הגבוה יותר ברצועת עזה.

אין כאן דרישה לעיתונות מהאו"ם, כפי שזו מכונה בלעג דרך קבע, המקדישה אותו נפח בדיוק למותו של אזרח ישראלי ולמותו של אזרח מדינת אויב. ניתן לדווח על המתרחש תוך תשומת לב רבה יותר לקורבנות הישראלים, ניתן לעשות זאת תוך הדגשה כי מעזה נורים טילים באופן חסר הבחנה על מטרות אזרחיות, בשונה ממדיניות התקיפה הרשמית של הצבא הישראלי. אך התעלמות כמעט מוחלטת מגורם אחד במשוואה פוגם בסיכוי להבין את תוצאתה, תהא אשר תהא.

"התקשורת מתסיסה כמה שהיא יכולה", כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום", ביחס לדיווחי התקשורת המצרית בימים האחרונים. "היא ציינה רק את הרג החיילים המצרים במקביל לדיווחים על תקיפות צה"ל בעזה. מתקפת טרור נגד ישראל בדרום? גראדים על באר-שבע? אפילו לא מבזקים". הנה כי כן, התקשורת הישראלית מתחרה הבוקר ברמת המקצועיות של התקשורת במצרים.

שינוי מסוים בגישת "הארץ"

בשנים האחרונות ניתן היה לנבא כי בימים של גיוס מוחלט של התקשורת בישראל לטובת מערכת ההסברה הצבאית והמדינית, עיתון "הארץ" ישמור על ייחודו ויקפיד לדווח בהבלטה יחסית גם על קורבנות תמימים מן העבר האחר. משהו מזה נמצא בגליון "הארץ" של הבוקר, אך בהיקף קטן יחסית לעבר. אולי תורמת לכך העובדה כי העורך הראשי של העיתון הוחלף. במקום דב אלפון, משמש בתפקיד אלוף בן. זוהי המערכה הצבאית הראשונה שמסקר עיתון "הארץ" תחת בן.

בכותרת הראשית של "הארץ" ובכותרת המשנה לראשית לא מוזכרים 15 או 16 הרוגים פלסטינים. יחד עם זאת, בפסקה הפותחת של הידיעה המרכזית בעמוד השער [יניר יגנה, ברק רביד, אנשיל פפר ואבי יששכרוף] מדווח כי צה"ל הרג תשעה "פעילים" של ועדות ההתנגדות והג'יהאד-האסלאמי. "עוד תשעה פלסטינים נפצעו בתקיפות, רובם אזרחים", נכתב.

בידיעה המלאה, שמתפרסמת בכפולה הפותחת, אין מידע נוסף. למעשה יש פחות מידע. מדווח רק על מותם של תשעת הפלסטינים בתקיפה הראשונית של צה"ל. לפי הידיעה, צה"ל תקף "מטרות". לא מצוין המחיר שגבו התקיפות בנפש.

לפי "גורמי רפואה פלסטיניים", בעזה נהרג בין היתר "רופא, אחיו וילד" מתקיפה שהחטיאה את מטרתה. בסיבוב הלחימה הנוכחי עד עתה, כך מדווח ב"אל-ג'זירה", נהרגו בעזה שלושה ילדים. המידע הזה לא הצליח להסתנן לעמודי החדשות של עיתוני הבוקר. גם לא של "הארץ". שמותיהם של האזרחים המתים מירי צה"ל נותרים עלומים.

נבוט לפני השתגעות

"בפני הדרג המדיני והדרג הצבאי הבכיר בישראל עומדת עתה דילמה קשה מאוד: איך להחזיר את ההרתעה מול עזה – בלי להעלות את כל השכונה בלהבות", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות". "לרשות ממשלת ישראל עומדים כלים צבאיים משוכללים. אין לה אסטרטגיה", כותב נחום ברנע באותו עיתון.

ב"ישראל היום" מציע יואב לימור "לשגר מסר לחמאס". איזה מסר? "שישראל עומדת להשתגע". כיצד משגרים מסר כזה? גורמים לו להבין שישראל שוקלת פעולה קרקעית למיטוט שלטונו, אבל בלי לממש את האיום. "עזה צריכה לספוג נבוט, אבל כזה שבסופו נכונות להחזרת הרגיעה בכללים הקודמים", מגדיר לימור את עמדת ראשי מערכת הביטחון. דן מרגלית מעריך כי "מבצע עופרת-יצוקה חדש לא ייצא לדרך בעתיד הנראה לעין".

ב"הארץ" דורש ארי שביט מנתניהו לגלות איפוק ולשקם קודם כל את היחסים עם מצרים. אמיר אורן מעלה סדר עדיפויות דומה ברשימה משלו המתפרסמת בעיתון. ב"מעריב" בולט בהעדרו מאמר פרשנות על החזית מול עזה. המאמר המרכזי בכפולה הפותחת, מאת בן-דרור ימיני, מוקדש לביקורת על ההחלטה להפגין אתמול למען צדק חברתי.

הדברים הבסיסיים ביותר

עיתון "הארץ" הוא היחיד שמקדיש מקום בשערו להפגנה שנערכה אמש בתל-אביב בדרישה לצדק חברתי (ב"ישראל היום" הפניה קטנה מהשער לידיעה על ההפגנה). אילן ליאור, אלי אשכנזי ועוז רוזנברג מדווחים בעמ' 7 של "הארץ" כי כ-5,000 איש הפגינו אתמול תחת הכותרת "אין ביטחון אישי בלי ביטחון חברתי".

"ההסלמה הבטחונית גמרה את המחאה החברתית?", שואל אילן ליאור את איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, בחלק ב' של "הארץ". "לא. להערכתי אין סיכוי שזה יקרה, כיוון שאנשים נאבקים כבר מעל לחודש על הדברים הבסיסיים ביותר", משיב שמולי.

"תקציב הביטחון לא יקוצץ", מדווחים גד ליאור ועופר פטרסבורג במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". לפי דיווחם, "אפשר שאף יוגדל על חשבון משרדים אחרים בעקבות האירועים בדרום". בהמשך מדווח כי "גורמים באוצר העריכו שאין סיכוי להעביר בימים אלה החלטה על קיצוץ ממשי בתקציב הביטחון לטובת מילוי התביעות של ארגוני המחאה".

"כעת לא צפויה המלצה של הוועדה לקצץ בתקציב הביטחון", מצוטט "אחד מחברי ועד טרכטנברג". בהמשך מוסבר כי "מאחר שהרזרבה לתקציב לשנה זו כמעט לא קיימת, קיים סיכוי שבשל הצרכים הבטחוניים המיידיים, ייאלץ האוצר לקצץ בתקציבי משרדי הממשלה כבר בשבועות הקרובים".

המאיון העליון

"מחקר: 69% מההכנסות של המאיון העליון – מרווחי הון", מדווח הבוקר צבי זרחיה ב"דה-מרקר", על סמך מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבוצע לבקשת ח"כ זהבה גלאון. "לאור הנתונים על התחלקות הכנסות בין יגיעה אישית לבין הון בקרב מנהלי חברות, ניתן לשקול הגדלת השוויון בשיעורי המס הקיימים בין שכר לבין הכנסות מהון", מצוטטת גלאון.

"להתחלקות ההכנסות בין המאיון העליון לבין שאר האזרחים יש חשיבות חברתית וכלכלית", כותב סבר פלוצקר במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "[...] אין, לעומת זאת, חשיבות חברתית או כלכלית להתחלקות ההכנסות בתוך המאיון העליון, למשל בין 3,000 הישראלים הכי עשירים (האלפיון העליון) לבין 29 אלף הישראלים הקצת פחות עשירים (תשעה האלפיונים הנותרים). [...] אף על פי כן, עסוקה ממשלת נתניהו עד מעבר לראש בסוגיית החלוקה של ההכנסות והרכוש בתוך המאיון העליון".

"בהתקפות על בעלי ההון אנחנו יורים לעצמנו ברגל", הוא הציטוט מפי יו"ר בנק לאומי לשעבר איתן רף, שנבחר לכותרת הראיון שהעניק למוסף "עסקים" של "מעריב" [יהודה שרוני]. "הם יוצרים מקומות תעסוקה ותורמים לצמיחה", מוסיף רף בראיון. בעל הון בולט בישראל הוא נוחי דנקנר, שבין היתר מחזיק גם בעיתון "מעריב".

"מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי

"הירידה במניית קרדיט-סוויס בשבוע החולף מקרבת את כור שוב לקו האדום", נכתב בשער "כלכליסט", לצד תצלום של נוחי דנקנר. ניר צליק מדווח בפתח מדור "השוק" כי ייתכן שההכרזה של דנקנר כאילו משבר קרדיט-סוויס מאחוריו (שזכתה לכותרת ראשית ב"כלכליסט") היתה מוקדמת מדי.

"מחיר מניית קרדיט-סוויס, שנפל ביום שישי ל-20.96 פרנק שווייצרי, התקרב שוב אל 'מחיר הרצפה' החדש שנקבע בשבועות האחרונים במו"מ של כור עם הבנקים המלווים, שעומד על כ־18 פרנק – 16.4% מתחת למחיר הנוכחי", מסביר צליק. "אם המניה תרד מתחת לרף זה, עלולים הבנקים, שהעמידו לכור מימון של כ-4 מיליארד שקל לצורך ההשקעה בקרדיט-סוויס, לדרוש מימוש של המניות המשועבדות אליהם, וכך תיאלץ כור לקבע הפסד נוסף על השקעתה, גבוה בהרבה מזה שרשמה עד כה".

"מניית קרדיט-סוויס רחוקה ב-14% מהמחיר שבו כור תידרש למכור אותה", לשון הכותרת לדיווח דומה מאת מיכאל רוכוורגר ב"דה-מרקר". במוסף "עסקים", השייך כמו כור לקבוצת אי.די.בי, אין ידיעה דומה.

"נייר-חדרה הפסידה 35 מיליון שקל ברבעון השני של 2011", מבשרת כותרת לידיעה מאת יורם גביזון ב"דה-מרקר". גביזון מסביר את ההפסד בהפרשה של 37 מיליון שקל בגין תביעת מס בטורקיה, החרפת התחרות בתחום החיתולים החד-פעמיים, ומעבר להפסד של שתי חברות-בת של החברה.

"החיתולים הדולפים של האגיס והתחרות המפתיעה מריבוע-כחול פגעו בנייר-חדרה", מסבירה כותרת לידיעה מאת גיל קליאן ב"כלכליסט".

בראש מדור "שוק ההון" של "עסקים" מדווח "כתב 'מעריב'" על מצבה של החברה תחת הכותרת "הפסדים על הנייר". כותרת הגג מסבירה: "בית-המשפט בטורקיה העביר את נייר-חדרה מרווח להפסד". כותרת המשנה מוסיפה: "החברה הפרישה 37.2 מיליון שקל בעקבות הפסיקה ומתכוונת לערער. מנכ"ל נייר-חדרה: נפעל לצמצם עלויות".

מה לגבי החרפת התחרות בתחום החיתולים החד-פעמיים? "על אף התחרותיות הצליחה חוגלה-קימברלי ישראל [...] לשמור על נתחי השוק שלה בקטיגוריות השונות", מדווח הכתב האנונימי. על הפסדי שתי חברות-הבת לא נכתב דבר. הידיעה מסתיימת בציטוטים מעודדים מפי צביקה לבנת, יו"ר הקבוצה ("כל חברות נייר-חדרה צמחו ברבעון השני והגדילו את היקף מכירותיהן") ועופר בלוך, המנכ"ל ("החברה מפעילה תוכנית חיסכון והתייעלות").

בתחתית הידיעה נכתב כי "מעריב" נמנה עם קבוצת אי.די.בי. כך, כמובן, גם חברת נייר-חדרה וחברות-הבת שלה, ביניהן חוגלה-קימברלי.

זוטות

"אין ספק שישראל צודקת", אומר איש התקשורת האמריקאי גלן בק בראיון ל"ישראל היום" [בועז ביסמוט].

בתחתית עמ' 14 של "ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק כי הזמר שלמה ארצי ננשך על-ידי כלבה בעת ששהה בחופשה ביוון. "ראיתי את הסוף מגיע", אמר לו הזמר, שלאחרונה זכה למחמאות יוצאות דופן בעיתון ולפי דיווחים אמורלהצטרף בקרוב לסגל כותביו. "זה היה נס", מוסיף הזמר.

עקיבא נוביק מדווח בתחתית עמ' 16 של "ידיעות אחרונות" כי 13 נערים, בני 16–18, נעצרו על-ידי משטרת מחוז ש"י בחשד שתקפו את בסאם הדלין, ילד פלסטיני בן 10, במוטות ברזל ורוגטקות. הילד סובל מפגיעות ראש ופצוע באורח בינוני עד קשה, מדווח.

ענייני תקשורת

במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסמות תוצאות סקר שבחן את היחס למנחי תוכניות החדשות בערוצים המסחריים [ללא קרדיט].

במדור הרכילות של המוסף, "הסיטי", מדווח כי אמש התכנסו בכירי ערוץ 10 לחגיגות השנה של התוכנית "צינור לילה". מצוינים גם שמות המנהלים והעיתונאים הבולטים שטרחו והגיעו לאירוע. אלא שאתמול דווח באתר ice[אלכסנדר כץ] כי בשל ההסלמה בדרום, בוטלה החגיגה.