גביעי קוטג' (צילום: אורן נחשון)
רבים מול מעטים
כמעט כל כותרות עיתוני הבוקר, מהכלכלונים ועד לחינמון, מוקדשות להודעה שהפיצו אתמול המחלבות הישראליות בדבר הורדת מחיר הקוטג'. הטון הכללי חגיגי, גאוותני, עם שאריות של מחאה בשוליים.
אוצר המלים לסיקור שאוב מדברי ימי מלחמות ישראל. כבר מזמן לא ניצחה החברה הישראלית במלחמה, לא מעטים מול רבים כמו ב-1967 ולא רבים מול מעטים כמו במלחמת הקוטג' הראשונה. ההצלחה בהורדת מחיר הגבינה מביאה את העיתונים לעלוז ולצהול, ובכמה מהמקרים לצבוע את הרקע לכותרת הראשית בתכול לאומי.
ב"גלובס" תנובה "מתקפלת"; ב"הארץ" יצרניות החלב "נכנעו"; ב"כלכליסט" חברת תנובה "הרימה דגל לבן"; ב"ישראל היום" מוסיפים ל"דגל לבן" את הקביעה שהצרכנים "ניצחו"; ב"ידיעות אחרונות" מתארים את "נצחון הקוטג'" כ"יום היסטורי לצרכנים בישראל". וכל זאת רק בכותרות הראשיות.
כותרת "מעריב" היא הסולידית מכולן: "המחיר החדש: 5.90 שקלים", תחת כותרת הגג "מחאת הקוטג' הצליחה". את הסולידיות בכותרת הראשית שובר הפרשן הבכיר של העיתון, בן כספית, המניח הבוקר את כל כובד משקלו על גביע הקוטג'. "אני לא בטוח שבעוד עשר שנים כל אחד מאיתנו יזכור איפה היה ומה עשה ביום ההוא בו נכנעה תנובה למהפכני הקוטג'", הוא מסייג בפתח טורו.
בהמשך מחבר כספית, זה לזה, את הביטויים "השבט אמר את דברו" ו"לכל שבת יש מוצאי שבת", מצטט "מישהו שיודע" (יהודה שרוני?) שאמר לו כי מחירי מוצרים אחרים מופקעים אף הם, ומשתמש בגוף ראשון רבים כדי לתאר את עצמו כחלק מהציבור הכללי, שנלחם את מלחמת הקוטג': "הרווחנו", "גילינו", "אנחנו", "[ה]צרכנים הפשוטים, התמימים, שמשלמים את החשבון ולא גומרים את החודש". עוד מעט וגם יאיר לפיד יכתוב טור אישי על מחשבות האוברדרפט שחלפו בראשו בזמן שעמד מול מקרר מוצרי החלב בסופר של שכונת חיים, ואהוד אולמרט יתלונן על כך שהקוטג' בחו"ל אולי זול יותר, אבל שכר הלימוד שם דווקא יקר.
פרשנות משמעותית יותר ב"מעריב" להורדת מחירי הקוטג' נכללת בטורו של העורך הכלכלי של העיתון, יהודה שרוני. "זרקו לנו עצם ובמחסן יש עדיין הרבה מאוד בשר" הוא הדימוי הבולט בטור, שכולל, בין היתר, קריאה להחזרת הפיקוח על כמה מוצרי צריכה ומחמאה לרשתות השיווק ש"הקדימו לקרוא את המפה וגילו אמפתיה לצרכנים" (נוחי דנקנר, הבעלים של "מעריב", מחזיק גם ברשת השיווק שופרסל, הגדולה במדינה).
מובן שלצד החגיגות יש גם ביקורת. בכל העיתונים מוזכר בדיווחים כי יוזמי המחאה קוראים לציבור הצרכנים לא להפסיקה עד שהמחיר יירד ל-5 שקלים לגביע קוטג', אך אל מול הכותרות הגדולות המכריזות על ניצחון, ספק אם יהיו די צרכנים שיטו אוזן להוראה.
גם כמה מהפרשנים לא מרוצים. "שטראוס וטרה הודיעו כמה שעות לאחר תנובה שגם הן החליטו להוריד את המחיר", מציין גולן פרידנפלד ב"כלכליסט". "באורח פלא הן בחרו בדיוק באותו מחיר כמו תנובה וסיפקו עוד הוכחה לכך ששוק הקוטג' התנהל ויתנהל בתנאים החסרים כל סימן של תחרות אמיתית". "הקוטג' הוא מקרה פרטי של בעיה לאומית – בעיית הריכוזיות", כותבת מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "מעט מדי ומאוחר מדי", קובעת אילנית חיות ב"גלובס". "במקום הצעה לפתרון כולל, בתנובה מציעים פתרון נקודתי למוצר אחד. למרבה הצער, הצעות לפתרונות כאלה נשמעות גם מפי פוליטיקאים".
"בלי עזרת הממשלה", מדגיש סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות". "מי שלא תרמה מאומה ולא עשתה מאומה היא ממשלת ישראל. ראש הממשלה, שר האוצר, שר התעשייה ושרת החקלאות נכנסו לטראנס של הצהרות סותרות ואיומים פורחים באוויר". "השבוע הודיע שר התמ"ת שלום שמחון על הקמת ועדה חדשה לבחינת כשלים בשוק המזון", מזכירים חזי שטרנליכט, זאב קליין וזיוה מוגרבי-קובני בעומק ידיעה המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום".
שטרנליכט מוסיף ב"ישראל היום" טור פרשנות שבו הוא חוגג את הניצחון, אך מתייחס משום מה להכרזה של רשתות השיווק על הורדת המחירים של הקוטג' ולא להכרזה של המחלבות שבאה בעקבותיה. יכול להיות שהטור של שטרנליכט נכתב בשעת צהריים מוקדמת ואף אחד לא שם לב שצריך לעדכן אותו? כך נראה. מכל מקום, מחמאה לממשלת ישראל טובה ב"ישראל היום" לכל עת, גם כשהקמעונאים מודיעים על הורדת מחירים וגם כשהמחלבות עושות זאת, ואמנם, הקריצה לממשלה נכללת בטור של שטרנליכט ("אסור לנוח על זרי הדפנה. הציבור צריך את הממשלה שלו, שתתמוך ותחוקק את החוקים הנדרשים להמשך המאבק").
המאבק הבא
ב"ידיעות אחרונות", צמוד לכותרת הראשית על נצחון הקוטג', מתבשרים הקוראים כי בקרוב תחול עלייה חדה במחירי החשמל. גם ב"הארץ" הכפולה הפותחת, המוקדשת להישגי הצרכן הישראלי במאבק על מחיר הקוטג', מסתיימת בדיווח על עלייה של כ-20% בתעריפי החשמל.
בדיחה מרירה שמתבקשת לאור העלייה הצפויה במחירי החשמל כוללת קריאה למאבק חדש וחרם כללי על חברת החשמל עד שתעריף המוצר יוזל. ב"ישראל היום" הבדיחה הופכת למציאות – בראש הכפולה הפותחת של העיתון, לצד הכותרת "המאבק הבא?", מוצגים חמישה מוצרים שמחירם בישראל יקר לעומת המחיר בארה"ב. תחליף חלב לתינוקות, משחת שיניים, מעדן יוגורט בטעם תות, מכונית משפחתית, וחשמל. איך אפשר לארגן בפייסבוק חרם על החשמל? הטעינו את הסוללות.
ספין אל עבר העבר
"העיכוב מעצבן – אך גם מרגש" היא הכותרת לדיווח היומי מאת עמירה הס, שמקבלת בעיתון "הארץ" את התואר "שליחת 'הארץ' למשט". ודוק, שליחה למשט, ולא ליוון נניח, כמו עמיתה מנחם גנץ, הכותב ל"ידיעות אחרונות".
"הדיווחים על מכשולים ביורוקרטיים וטכניים גם מאפשרים למארגני המשט להישאר אייטם חדשותי ולהמשיך לדבר על עזה בכלי תקשורת רשמיים ואלטרנטיביים בתכיפות גבוהה", מציינת הס. "בעידן הבלוגים, פייסבוק וטוויטר, כל משתתף משתף בחוויות העיכוב את קהילתו, ועושה הקבלה בין עיכובו בעיר הנמל לבין המצור על עזה". בהמשך הדיווח היא מספרת על "תנועות חשודות" שנצפו סביב כמה ממשתתפי המשט, על גניבת טלפונים ניידים מכמה מהמשתתפים, ועל דייגים "שאינם מצוידים בפתיונות או בדליים, שהופיעו פתאום ליד מים עכורים מלאים בבנזין ובדיזל".
גם מנחם גנץ שומע מהפעילים כי העיכוב אינו פוגם במיזם שלהם. "ככל שאנחנו מתעכבים ישראל סבורה שהיא תפגע ברוח ובמוטיבציה שלנו, אבל היא טועה", אומר לו תומס סומר-הודוויל, דובר המשט הצרפתי. כאמור, להבדיל מהס, התואר המתלווה לשמו של גנץ בעיתון הוא "עם ספינות המשט באתונה". גם תפקידו בכוח שונה. הוא לא רק מדווח על הנעשה באתונה, הוא גם מוצא את עצמו משמש כלי במסע יחסי-הציבור של המארגנים.
גנץ מתאר כיצד סומר-הודוויל מזמין אותו לעלות על הספינה לואיז-מישל ולחפש את הנוזל הכימי שבכירי צה"ל טענו לקיומו. "אמנם הטענה הישראלית התייחסה לאונייה הצרפתית כבוד, שכבר הפליגה מחופי קורסיקה", מציין גנץ, "אבל זה לא משנה את העובדה שנוכחות עיתונאי ישראלי במקום יכולה דווקא לסייע לתעמולה מבית-היוצר של מארגני המשט. צוות של תחנת טלוויזיה צרפתית, כתבת רדיו צרפת ועיתונאית מאתר אינטרנט נקראו גם כן לצלם, להקליט ולדווח כיצד כתב ישראלי מבקר באונייה של שוחרי שלום ומוודא שאין בה נשק".
"מערכת הביטחון רשמה לעצמה בשבועות האחרונים שורת הישגים אדירים במלחמה שהיא מנהלת נגד המשט. ליתר דיוק, במערכה שהיא מנהלת על דעת הקהל הישראלי", כותב רונן ברגמן במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". בהמשך טורו מוסיף ברגמן: "רוב רובו של המאמץ התקשורתי הנוכחי אינו אלא ספין שמריצים על חשבון כולנו. הקמפיין אינו צופה פני עתיד אל פני עבר – כדי להסביר שגם בפעם הקודמת הכל היה בסדר. הוא מכוון לאוזניו של מבקר המדינה, שהפיץ בימים האחרונים את טיוטת הדו"ח שלו בפרשה".
למסקנה דומה להפליא מגיע גם עמוס הראל ב"הארץ". "ההסבר לפרץ הפעלתנות שאחז בימים האחרונים בדרג המדיני ובצה"ל, לקראת הגעת המשט, קשור יותר בעבר מאשר בעתיד", כותב הראל. "מה שמטריד כעת יותר את הצמרת המדינית והבטחונית הוא דווקא המשט הקודם, זה שבמהלכו אירעה התקרית על סיפונה של המרמרה. ליתר דיוק, דו"ח מבקר המדינה בפרשה".
לפי הראל, "מי שנמצא הפעם על הכוונת של המבקר הוא בעיקר ראש הממשלה, בנימין נתניהו", מה שעשוי להסביר את ההתנהלות של לשכתו לקראת בוא המשט. ועוד מוסיף פרשן "הארץ" כי הכותרות הראשיות מתחילת השבוע על כוונה של פעילי המשט להרוג חיילי צה"ל הן תוצאה של "ספין" אשר "נולד מדאגה כפולה: של אמ"ן, שהפעם יקפיד לא להחמיץ שום בדל מידע מוקדם, ושל חיל הים, שלא יאפשר להפיל עליו שוב את התיק במקרה של מרחץ דמים".
הפה של הרפז
חקירה נוספת של מבקר המדינה מחוללת הבוקר כותרת בולטת בשער "ידיעות אחרונות": "הרפז גילה הכל למבקר". טובה צימוקי מדווחת, לצד החותמות "חשיפה" ו"פרסום ראשון", על התפתחות מרעישה בפרשת "מסמך הרפז". גיבור הפרשה, בועז הרפז, הגיע בשבוע שעבר "במפתיע" למשרד מבקר המדינה, נפגש עם מיכה לינדנשטראוס וצוותו הבכיר לשתי פגישות שנמשכו "שעות רבות", ופרש בפניהם "מידע על שהתרחש מאחורי הקלעים של מינוי הרמטכ"ל ועל חלקו בסיפור". לפי הדיווח, הרפז "מסר פרטים על עיסוקיו במערכת הביטחון ועל קשריו עם גורמים שונים שם".
צימוקי מביאה מדברי "מקור משפטי" שאמר לה כי הרפז "פתח את הפה עד הסוף" ו"טרף את הקלפים". לדברי אותו מקור, "הוא דיבר כאילו לא מעניין אותו כלום, כל אדם לנפשו, דיבר בפתיחות לב ולא חס על אף אחד". בעקבות דבריו של הרפז, מוסיפה צימוקי, ייתכן שכמה מהמעורבים בפרשה, כולל הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, יתבקשו למסור עדות משלימה בפני מבקר המדינה.
מודעה
אל המודעות בדבר תרומתה של חברת מפעלי ים המלח בע"מ לשגשוגו של ים המלח וסביבתו מצטרפת הבוקר מודעה המתחזה לכתבה עיתונאית. לרוחב כפולת האמצע של "דה-מרקר ויק" הומוסף "כלכליסט" מתפרסמת הכותרת "ים המלח, הסיפור האמיתי". על החתום: גד בירון. בתחתית מובטח כי זו "כתבה ראשונה בסדרה".
"לא ברור למה בעלי ההון חושבים שהדרך לממשלה עוברת בחלקים הרכים והדביקים בלבו של הציבור", כותבתו נעמה סיקלר בפתח "כלכליסט" ביחס למסע יחסי-הציבור של מפעלי ים המלח. "פעם שנייה ברציפות שזה לא עובד. צריך יותר מצבעים יפים כדי למחוק נזקים תדמיתיים כבדים, כולל ניצול עובדים, גזילת משאבים והרס הטבע".
לא רק שוק הקוטג' ריכוזי
המוסף "דה-מרקר ויק" מוקדש הפעם לשוק ההון הישראלי ולריכוזיות המאפיינת אותו. "מעולם לא שלטו מעטים כל-כך בכסף של רבים כל-כך", נכתב בשער העיתון על רקע איור של שחר מנאפוב (שאחראי לכל האיורים הנאים שמשובצים במוסף, המעוצב באיפוק מבורך).
במרכז עמ' 24 של המוסף מופיעה כותרת המשנה הבאה: "12 דירקטורים במערכת הבנקאות מועסקים במקביל כדירקטורים בקבוצת אי.די.בי, ששולטת בעשרות חברות במשק. וזה לא המקרה היחיד". לא המקרה היחיד אמנם, כפי שניתן ללמוד מהכתבה של סיון איזסקו, אך זהו המקרה שמגיע לכותרת הכתבה וגם לכותרת הראשית של העיתון "דה-מרקר": "הזרוע הארוכה של אי.די.בי. במערכת הבנקאות".
מעניין לאיזה מחיר היה הקוטג' צריך לרדת כדי שהכותרת הראשית של "דה-מרקר" תוקדש לו, ולא לביקורת על תאגיד אי.די.בי.
מה חדש בתחבורה הציבורית
ב"מעריב" מתלווה יובל גורן לנהג האוטובוס אלי בק, שזה למעלה משמונה שנים מסיע את נוסעי קו 35 מהתחנה המרכזית אל בית-החולים תל-השומר ובחזרה. העילה לכתבה – ביטול הקו, כחלק מהרפורמה בתחבורה הציבורית. "כמעט אין נוסע שלא שואל אותי מה יהיה עם קו 35 ומה הנוסעים אמורים לעשות כשהוא לא יהיה כבר", אומר בק. "אבל כרגע, הכל נעשה ב'שושו', ואף אחד לא ממש יודע לתת תשובות".
ב"הארץ" כותב רועי צ'יקי ארד על קו 45, שבעקבות מחאת הנוסעים הוחלט לבטל את ביטולו. "כולם עייפים בקו 45", הוא קובע, וכותב עוד כי "תחבורה ציבורית, במיוחד בגרסתה הישראלית השמנונית, זה לאוכלוסיות החלשות. לאחרונה מוחים פה נגד שנאת עשירים, אבל השנאה הגדולה היא נגד העניים והעובדים".
שי ניב מקדיש את טורו ב"גלובס" לבועז צפריר, שמונה השבוע למנכ"ל הרכבת, ומזכיר כי זהו אותו בועז צפריר ששימש בעבר סמנכ"ל כספים בשמן-תעשיות ואשר מתוקף תפקידו זה שילם לעו"ד אורי מסר 29.5 אלף שקל כדי שיעזור לו לפגוש את אהוד אולמרט, שר התמ"ת דאז. "הפגישה התקיימה על רקע הנטייה של משרד התמ"ת להפחית את ההיטל על שמנים מיובאים לכדי 3%, לעומת 4.5% כפי שהיה נהוג עד אז", מסביר ניב, ובהמשך מוסיף: "אפשר, אולי רצוי, לתהות כיצד אדם שהודה כי שילם כסף כדי לפגוש שר בממשלה מתמנה למנכ"ל של חברה ממשלתית חשובה".
ענייני תקשורת
דנה הרמן מדווחת ב"הארץ" כי שני עיתונאים צרפתים מתחנת הטלוויזיה פראנס 3, הכתב ארבה גשיקייר והצלם סטפן טפונייה, שוחררו אתמול לחופשי לאחר 18 חודשי שבי באפגניסטן.
עוד ב"הארץ", ידיעה ["הגרדיאן" ו-AP] שלפיה ג'והן הארי, בעל טור בעיתון "אינדיפנדנט", הודה אתמול כי הציג ציטטות מתוך ספרים ומאמרים כאילו נאמרו לו בראיונות. בין היתר שילב הארי בראיון שקיים עם גדעון לוי פסקה שכתב העיתונאי הישראלי במאמר בעיתון כחצי שנה לפני כן.
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על הצעת חוק חדשה שנועדה להאריך בשנתיים את ההסדר שבו תמלוגי חברות הכבלים והלוויין משמשים למימון החדשות המקומיות. "החדשות המקומיות מופעלות כיום על-ידי קודה-תקשורת בבעלות רם לנדס", מציינת בר-זהר, ובהמשך מוסיפה: "לנדס נחשב מקורב לבעל המניות ב-HOT ובעלי 'ידיעות אחרונות', ארנון (נוני) מוזס".
ב"עכבר העיר – תל-אביב" כותבת מיכל גרוסברג כי הופעתו של ניצן חורש, סולן להקת אלקטרה, בתוכנית הבוקר של קשת "בוקר חדש" נקטעה לאחר דקה וחצי. על-פי דיווחה, חורש מתח ביקורת על הזכיינית קשת לפני שהדיון הופסק. "הראיון הסתיים במסגרת הזמן המתוכנן שהוקצב מראש לאייטם", נמסר לעיתון מדוברות קשת.