מחכים לצלצול
משפחת שליט לא יכולה עדיין לנשום לרווחה, אבל ראש הממשלה יכול הבוקר לשחרר מעט את העניבה. סוגיית עסקת החילופין להחזרת החייל החטוף גלעד שליט היא אחת העננות הכבדות מעל כהונתו, ונראה כאילו רק באורח פלא טרם המטירה עליו את מלוא זעפה. התקשורת המרכזית בישראל מגויסת, רובה ככולה, לרעיון החזרת שליט "בכל מחיר" וכניעה מוחלטת לדרישות חמאס. נתניהו, מי שעומד בראש הפירמידה שצריכה להחליט לכאן או לכאן, היה אמור לחטוף הרבה יותר חבטות, מתקשורת עוינת ממילא, על כך שהחליט – וחזר והחליט – שלא לקיים את העסקה.
ייתכן שהדבר נובע מההשפעה הגדולה על התקשורת של מטה המאבק לשחרור שליט, שלא נתן אור ירוק להתקפה משולחת על נתניהו; ייתכן שלתקשורת יש מספיק סיבות אחרות לתקוף את ראש הממשלה, וייתכן שבסופו של דבר העורכים סבורים כי נתניהו אכן אינו האשם בכך שהעסקה אינה יוצאת לפועל. היום אין ספקות אפילו לא ב"ידיעות אחרונות", גדול העיתונים העוינים את ראש הממשלה, והוא מיישר קו עם "ישראל היום", העיתון התומך בו ללא סייג.
"האסירים טירפדו עסקת שליט", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; "חמאס בעזה ובדמשק תמך, בכלא התנגדו", נכתב בכותרת הגג לראשית. "'אם צריך, נשב עוד חמש שנים בכלא', הודיעו האסירים הבטחוניים כשהתברר שמספר רוצחים כבדים לא ישוחררו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של רוני שקד. חלק בולט מן השער מוקדש לטור של מאיר שלו (שהפאנץ' שלו הוא הטחת עלבון סתמי בביבי), שהשתתף בפרויקט המקומם "הצינוק של גלעד" ("ידיעות", שהפרויקט הוא הילד שלו, מקדיש לו כפולת עמודים), ולטור של איתן הבר בזכות קיומה של עסקה ("כולם למען אחד"), אולם נמצא שם מקום גם לטור של אלעזר שטרן, המציג דעה אחרת ("לא בכל מחיר"), ואף כלולה בו מחמאה עקיפה לנתניהו.
ב"ישראל היום", לעומת זאת, היום הוא יום רגיל. דגש מיוחד ניתן בשער ללגלוג על הפרויקט של "ידיעות אחרונות" ומטה המאבק לשחרור שליט. "גימיק", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "גימיק פתטי ומזיק", נכתב בהפניה סמוכה, לטור של דרור אידר על "המפגן המוזר של ידוענים בצינוק הדמה" (עצה ל"ישראל היום": גוונו את רשימת הפובליציסטים המיועדים לשיסוי אוטומטי בעיתון המתחרה. ולו כדי לחזק מראית עין של אמינות).
הכותרת הראשית עצמה, "דריכות בבתי-הכלא", מוקדשת לשירות בתי-הסוהר, המתמודד עם שביתת רעב של המחבלים הפלסטינים בשל כליאת עשרה מהם בבידוד (כך על השער) והרעת תנאיהם (כך בכפולה הפותחת), שעליה הודיע לאחרונה ראש הממשלה נתניהו בקול גדול (דרור אידר נבחר להביע דעתו גם על סוגיה זו: תנו להם למות ברעב, הוא מציע).
נועם שליט, אביו של החייל גלעד שליט, אתמול מול מעון ראש הממשלה בירושלים (צילום: דוד ועקנין)
עסקת החילופין עצמה, העומדת ברקע כל העניינים האחרים שבראש סדר היום של "ישראל היום", מוזכרת בכותרת הגג לראשית: "נתניהו: ישראל קיבלה את הצעת המתווך הגרמני לעסקה; חמאס לא השיב", ובכותרת הכפולה הפותחת, המובאת במרכאות: "כבר אמרנו 'כן' לעסקה". בכותרת המשנה מובאת תגובת חמאס, הטוען כי נתניהו משקר. דן מרגלית מברך את נתניהו על "עמידה איתנה".
מחאת האסירים הפלסטינים מקבלת דגש ב"מעריב", שם מנבאים כי תעלה בתוהו. "המרד שנכשל" היא כותרתו של המוסף היומי של העיתון: "הקשחת תנאי הכליאה של האסירים הבטחוניים, כפי שהבטיח בנימין נתניהו, הובילה את החמאס להכריז על שביתת רעב היום בבתי-הכלא. בקיץ 2004 זה נגמר בניצחון של השב"ס ובהשפלתו של מרואן ברגותי, שתועד שובר שביתה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של אבי אשכנזי.
גם חלק מן השער ורוב הכפולה הפותחת של "מעריב" מוקדשים ל"שביתת המחבלים", ומובאת בהם שוב תמונת "ארוחות השחיתות של המחבלים מתוך דף הפייסבוק". ל"מעריב" עמדה ברורה בנושא זה. בשנים האחרונות הוענקה בעיתון במה בולטת לקמפיין של בן כספית בעד הרעת תנאיהם של המחבלים האסורים בכלא הישראלי.
"האם תנאי הכליאה בישראל הם נוחים יותר ביחס למדינות אחרות?", שאל אתמול אבי אשכנזי את נציב שירות בתי-הסוהר אהרון פרנקו בראיון ב"מעריב". "ממש לא", ענה לו הנציב, "בתי-הכלא בישראל לא שונים מבתי-כלא במדינות אחרות. התנאים שלנו הם לא תנאים של בית-מלון, למרות שנדמה מהסתכלות בתמונות שפורסמו ב'מעריב' כאילו האסירים חיים חיי רווחה מפליגים. גם אני, אם הייתי מסדר את הצלחות של עשרה אסירים הכלואים בתא אחד על השולחן, זה היה נראה כאילו הם נערכים לסעודת פאר, אבל לא כך".
עוד מתפרסמת בכפולה הפותחת ידיעה על תכנונים לעתיד של מטה המאבק לשחרור גלעד שליט. הפעם "מעריב" לא ייתן ל"ידיעות אחרונות" לגנוב לו את הקמפיין. "משפחת שליט יוצאת בקמפיין 'מפקד העם לשחרור גלעד', שבו נקרא הציבור לשלוח מסרונים בעד העסקה", נכתב בכותרת, אולם לא מצוין בה אם המסרונים יישלחו לממשלת ישראל או לחמאס. במקרה האחרון, לא ברור אם צריך לסמס לחמאס עזה, לחמאס דמשק או לאסירי חמאס בכלא הישראלי. במקרה שהאפשרות האחרונה היא הנכונה (ולפי עיתוני היום, האסירים הם המכשול האחרון, לעת עתה, לקיום העסקה), המבצע עלול להיתקל בבעיה: על-פי הפרסומים, כחלק מהרעת תנאיהם של אסירי חמאס במטרה ללחוץ על הארגון להסכים לקיום העסקה (נגיד), נלקחו מהם הטלפונים הניידים.
עוד כותרות ראשיות
"ארה"ב מגבשת חבילת סנקציות חריפה נגד איראן", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", המובילה לידיעה של בן כספית. "חשיפה", מתהדרת כותרת המשנה, "גל חדש של סנקציות יכלול הגבלות פיננסיות קשות, פיקוח על בנקים ופגיעה במדינות שאינן משתפות פעולה עם העיצומים. בכירים בישראל: 'החבילה החדשה כוללת צעדים שיפגעו מאוד בכלכלה האיראנית". שמישהו בקהל יתקן אותי אם אני טועה, אבל המתווה לסנקציות האלה נחשף כבר בתיק הישראלי של מסמכי ויקיליקס.
"הרשות החליטה רשמית לפנות לאו"ם כדי שיכיר בספטמבר במדינה פלסטינית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בישיבה ברמאללה החליט הוועד הפועל של אש"ף שלא להמתין לחידוש השיחות הישירות עם ישראל", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אבי יששכרוף ועמוס הראל. "היום יחל צה"ל בסדנת הכנה למפקדים מחשש להתלקחות בספטמבר". התמונה המלווה את הידיעה המרכזית על שער "הארץ" היא של פועל ומנוף מפרקים גדר: "ארבע שנים אחרי פסיקת בג"ץ: צה"ל מפרק את הגדר בבילעין", נכתב בכותרת כיתוב התמונה. "בוועדה העממית של בילעין אמרו שההפגנות השבועיות יימשכו כי 'כ-1,350 דונם מאדמות הכפר עדיין מעבר לתוואי החדש'", מדווח אנשיל פפר. אם כן, ההצגה חייבת להימשך.
שוטי שוטי
"נתניהו: לא נאפשר לספינות להגיע לעזה", נכתב בכותרת ידיעה על שער "הארץ". "להניח למשט", נכתב בכותרת מאמר המערכת של העיתון. "כוחותינו יעצרו את המשט", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". אם כן, בקרוב: קרב בין כוחות "הארץ" לכוחות "ישראל היום". אני הייתי שם את הכסף שלי על "הארץ". החבר'ה שם צעירים יותר, ויש הרבה יותר מהם.
הקוטג'
כצפוי, ענייני הקוטג' נעלמים מהכותרות הראשיות של הכלכלונים: "במאזנים של אגרקסקו היו הלוואות פיקטיביות", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט"; "המשבר באגרקסקו: דנקנר ותשובה עשויים להשתלט על הייצוא החקלאי", נכתב בזו של "דה-מרקר"; "טייסי אל-על נגד המנכ"ל", נכתב ב"ממון" של "ידיעות"; ו"מייסיס פותחת את הדלת לישראלים" ב"עסקים" של "מעריב" (כן, זו הכותרת הראשית של המוסף).
ברם, הקוטג' רחוק מלהיעלם מהתודעה העיתונאית: "מקינזי יעצה לתנובה: תעלו מחירים, הביקוש קשיח", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס", מי שהבליט לאחרונה את סיקור עליית מחירי המזון. "קבוצת תנובה אימצה מדיניות של העלאת מחירים במטרה לייצר ערך מהיר לחברה, ולאחר שקיבלה עבודת מחקר של חברת ייעוץ ולפיה היא יכולה להעלות את המחיר בסדרת מוצרים בלי לפגוע בביקוש – כך נודע ל'גלובס'", נכתב בדיווח של אילנית חיות.
הטענה הזו נגד תנובה, קרן איפקס השולטת בה וזהבית כהן המנהלת אותה אינה חדשה, כמובן, והיא מלווה את הסיקור החדשותי של מחאת הקוטג', אולם יש ערך בגילוי של "גלובס" כי טענות אלה אכן נכונות בהחלט, במיוחד לאור ההכחשות היוצאות מכיוון חברת תנובה.
על שער "דה-מרקר", מעל לכותרת הראשית, מודפס תצלום של זהבית כהן ולצדו הכותרות הבאות: "תנובה תתקשה לחזור למעמדה"; "סערת הקוטג' מערערת את אחת החברות החזקות במשק: 'הניסיון להציג תדמית אחרת התרסק'"; "דיל הקוטג'"; "בתמ"ת שוקלים: המחלבות והרשתות יורידו מחירים – המדינה תוותר על פיקוח. בכנסת: הלוביסטים של המגזר החקלאי מגבירים את הלחץ".
שני חלקיה של הכותרת האחרונה מתיישבים היטב: שר התמ"ת שלום שמחון הוא אחד משני נציגים מובהקים של הלובי החקלאי בממשלה. אמירותיו בזכות התרת הייבוא, שיפגע ברפתנים, נשמעו מן השפה ולחוץ, ואכן הולמות יותר את עמדתו לפעול לקידום הפיקוח, המשפיע על החברות.
"שמנת חמוצה", נכתב בכותרת על שער "ממון". "למה בספרד תשלמו שליש מישראל על שמנת מתוקה, ובגרמניה תשלמו על תה חצי". "ממון" שם דגש בדרך כלל על נושאי צרכנות, ואחת הכתבות הבולטות בו היא כתבת הצרכנות הוותיקה שושנה חן, החתומה גם על הכתבה הזו, המביאה לנו נתונים שכבר קראנו בעיתונים המתחרים ואפילו צפינו בהם בטלוויזיה. ובכל זאת, מוטב מאוחר.
מדוע מוטב מאוחר? משום שמחאת הקוטג', כפי שנראה שהבינו כעת אפילו אחרוני הפובליציסטים מאותגרי הפייסבוק, אינה בעניין הקוטג', אלא בעניין הפער המעמדי שהולך ונפער בישראל. מחאת הקוטג' אינה רק דוגמה נפלאה להתארגנות אזרחית ולהתממשותו של חרם צרכנים – עניינים חשובים ותקדימיים כשלעצמם – אלא קריאת אזהרה לכלכלה ולחברה הישראלית. יהיה חבל מאוד אם הקריאה הזו תיעלם מתחת לערימה של מכנסונים ממייסיס.
הנה, גם ב"עסקים" חושבים כך, כנראה. "מחאת הקוטג' עוברת לתנובה", נכתב בכותרת הידיעה הראשית בעמוד הראשון של המוסף. "קבוצות חדשות בפייסבוק קוראות לחרם על כל מוצרי החברה". ואילו על שער "כלכליסט" מודפסת הכותרת "מוצרי המהפכה": "חיתולים, מזון לתינוקות, בשר טרי, קפה, שוקולד, חטיפים, פסטות, מרקים, אוכל מוכן, סכיני גילוח, מגבות מטבח, שמנת ושוקו. היצרניות הגדולות העלו מחירים רגע לפני מחאת הקוטג'. עכשיו תורו של הלחץ הציבורי". ויווה!
עניינים נוספים
"המכנסונים הפכו לפריט הלוהט של הקיץ" (כותרת על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות").
"ת"א 25 איבד 0.8% במחזור דליל של 780 מיליון שקל" (כותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר").
אזן לי עמדה
"הניסיון לסגור את גלי-צה"ל מחטיא את המטרה. התחנה הצבאית היא שהפיצה בעשור האחרון את בשורת הגיוון בתקשורת", כותב כתב חדשות ערוץ 2 ובוגר גלי-צה"ל עמית סגל במדור הדעות של "הארץ". "היא הכירה לציבור הרחב את אורי אורבך וקובי אריאלי, ואת ידידיה וסיון רהב-מאיר. היא נטעה בפריים-טיים את הל' המתגלגלת של כתבים עולים מרוסיה ואת הר' הגרונית של שיבל מנסור מעוספייה, מהטובים שבקרייני גל"צ. רשימת המגישים יכולה להיות מאוזנת יותר, אבל לשם כך יש להכשיר עוד אנשים טובים בפס הייצור המוביל של עיתונאים בישראל – לא לשרוף את המפעל בזעם קדוש. ומאנשי התחנה אפשר לצפות שיאזינו לציבור בדיוק כשם שהיו רוצים שהציבור יאזין להם". "את האימה מפני התלהמות השטח כבר ניתן לזהות", כותב באותו מדור מיכה פרידמן, שדרן בגלי-צה"ל, על המחאה הימנית שהתעוררה בימים האחרונים נגד התחנה.
אם כן, מדור הדעות של "הארץ", סוגיה אקטואלית (מחאה מימין נגד תחנת הרדיו הצבאית), שתי דעות: נגד ונגד. מאוזן? לא. איזון זה לא עיתונות. איזון זה שיעור בבית-ספר. כמה מכם רוצים לחזור לבית-הספר? (מי שנהנה בבית-הספר יכול לעקוב אחרי המדור "ראש בראש" ב"ידיעות אחרונות". והיום: "האם לשחרר את גלעד שליט בכל מחיר?". התשובות במדור: כן, לא. אגב, אומרים שגם "ישראל היום" הוגן ומאוזן. כלומר, אומרים ב"ישראל היום").
ענייני תקשורת
המדור של המאמן אריה מליניאק ב"כלכליסט" כבר מוקדש לסדנה שהוא עצמו יעביר בכנס הקרוב של העיתון. מליניאק כנראה מאמן ממש טוב אם הצליח לשכנע את עיתונאי "כלכליסט" לדיל המוזר הזה.