עוד גימיק
"הלכתי אמש לראות את אביבה ונועם שליט ביום השנה החמישי. הלב נשבר. לא רק על גלעד: גם עליהם", כותב נחום ברנע בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "אמש הם כבלו את עצמם לגדר מעון ראש הממשלה. עוד ג'סטה, עוד תעלול, עוד גימיק. המלאכה הזאת זרה לאנשים המופנמים האלה. חשבתי מה הייתי אני עושה אילו הייתי במצבם. אני מניח שהייתי עושה אותו דבר, פחות או יותר. וזה עוד יותר מתסכל".
תצלומי הגימיק התורן מעטרים הבוקר את שערי כל העיתונים. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מקדישים לתעלול מעורר הרחמים של בני משפחת שליט גם את הכותרת הראשית ("בשלשלאות" ו"נואשים", בהתאמה). בעמודי הפנים חומל הפרשן ברנע על אנשים מאופקים שנאלצים להשתתף בהצגה מגוחכת למען התקשורת. בשער העיתון מתייחסים עורכי "ידיעות אחרונות" להצגה המגוחכת ברצינות גמורה. המלאכה הזאת לא רק שאינה זרה לכלי התקשורת ההמוניים, היא אבן בנייה בסיסית שלהם.
"הם כבר הפגינו, צעדו וזעקו – אך ללא הועיל", קוראת כותרת המשנה לראשית. "אמש, כשגלעד שליט ציין חמש שנים בשבי, כבלו בני משפחתו את עצמם לגדר ביתו של רה"מ. נתניהו היה בירושלים, אך לא הגיע לדבר עם ההורים". גם קטע מטורו של ברנע מתפרסם בשער העיתון, אך כמובן לא המשפט שבו הוא מתאר בחמלה את מעשה בני המשפחה.
במקום זאת מצוטטים מרשימתו של ברנע כמה משפטים על נכונות הישראלים לצאת במחאה: "מדינה שלמה מוכנה לבכות על מר גורלו של גלעד. בכי כן, מרי לא. כנראה שאת כל הזעם שלהם שומרים הישראלים לקוטג'. מה יש בגבינה שהיא מזיזה את הממשלה, מה אין בגלעד". גם משפטים אלה נערכו מחדש כך שהוצא מהם כל רמז ביקורתי כלפי מסע יחסי-הציבור של תומכי משפחת שליט. בטור המתפרסם בעמודי הפנים של העיתון, מיד אחרי "בכי כן, מרי לא", נכתב "קיטש כן, זעם לא".
הקיטש מגיע בימים אלה לשיאו באולפני הרצליה, שם נבנה "צינוק" שאליו נכנסים שני תריסרי ידוענים, כל אחד לשעה אחת, במטרה לעורר מודעות לסבלו של גלעד שליט. בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של גילה אלמגור יושבת באולפן הטלוויזיה המדמה את הצינוק. "אסירי גלעד", לשון הכותרת בעמ' 4 של העיתון, שמוקדש כולו למיזם המכונה "פרויקט גלעד".
לוח השידורים של הפרויקט, מעוטר בתצלומי הידוענים ושעות הכניסה שלהם לאולפן המדמה צינוק, תופס כרבע מהעמוד. בסופו מופנים הקוראים לאתר ynet, שם מוקרן כל העת שידור חי מה"צינוק". אלמגור מסכמת את חווייתה בטור אישי המתפרסם בצד העמוד: "נכון שהיה קצת חם וקצת קשה לנשום, אבל אחרי שעה יצאתי, נכנסתי למונית ונסעתי הביתה. גלעד שליט נמצא בשבי לא שעה ולא שנה. גלעד בשבי חמש שנים".
מקומו של העמוד הזה אינו בקונטרס חדשות של אף עיתון המבקש שיתייחסו אליו ברצינות. כמו שהצינוק אינו צינוק אלא אולפן טלוויזיה המדמה צינוק, כך גם האירוע עצמו אינו חדשות אלא מופע המדמה חדשות, ודיווח כה נרחב ובלתי אמצעי על האירוע ראוי להידפס לא בעיתון, אלא בקונטרס דפים המדמה עיתון. ובכל זאת, זהו מיזם הדגל של "ידיעות אחרונות" בימים האחרונים.
בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "האכזריות של חמאס", מתפרסמת ידיעת תצלום מאת רוני שקד על "מיצג שהועלה אתמול במחנה הפליטים ג'באליה". על-פי הידיעה, "הוצגה בו דמותו של גלעד שליט יושב בתא כלא קטן ליד עוגת יום הולדת, מעליו תמונתו שלו לצד תמונתו של רון ארד וכתובת גרפיטי בעברית קוראת, 'מפקירים אותי. שתי ממשלות, אני עדיין אסיר. גורלי גורל רון ארד, הצילו אותי בכל מחיר'".
בין הכותרת על האכזריות של חמאס לדיווח על המיצג ("לא חסכו בציניות", מציין שקד) תצלום [AP] של שחקן המגלם את שליט, יושב בתא מאסר ליד עוגת יום הולדת. זהו אינו המיצג הראשון של חמאס המוקדש לשליט. מדי שנה מנסה הארגון לעורר מודעות למצבו העגום של החייל, לפעמים באמצעות הצגות ולפעמים באמצעות סרטוני אנימציה, במטרה לזרז את ביצוע העסקה לשחרור אסירי חמאס תמורת שחרור חייל צה"ל.
ככל שחולף הזמן, התעלולים של אנשי יחסי-הציבור הפועלים בישראל למען שליט הולכים ונעשים דומים לתעלולים של אנשי יחסי-הציבור של חמאס. אם בעבר היה מופרך להעלות על הדעת שכלי תקשורת מרכזי בישראל ידווח בהרחבה ובגאון על תוכנית מציאות שבה נכנסים 24 ידוענים לנעליו של החייל השבוי באולפן המדמה צינוק, היום נראה הגיוני שבעתיד יהיה מיזם ישראלי שבו יגולם שליט עצמו, כולל מדי צה"ל ומשקפיים, ממש כמו השחקן של חמאס.
ההבדל בין המיצג של חמאס לפרויקט של גלעד, לבד מהעובדה שהראשון מופק על-ידי הארגון המחזיק את החייל בשבי, הוא במסגור שמעניקה לו התקשורת הישראלית. הראשון מתואר כאכזרי, לא אנושי וציני. השני הוא מופע של רגש טהור, שיא של אנושיות למען שלומו של החייל השבוי. אבל המטרה היא אותה מטרה – להפוך את הקרביים של הציבור הישראלי כדי שיפעיל לחץ על ממשלתו ויביא להשלמת עסקת החילופין.
"מעריב", שאיבד את הבלעדיות על "פרויקט שליט" לטובת מתחרהו, אינו מסוגל שלא לדווח כלל על המופע ומקדיש לו ידיעת תצלום המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון. את תוספת הקיטש מספקת חן קוטס-בר, ברשימה שנראית כפרודיה על כתיבה רגשנית ומתפרסמת בחלקה בשער העיתון, מתחת לכותרת הראשית: "כמה אכזרי; מתסכל, מייאש, לא נתפס. משפחת שליט ישבה אתמול מרחק הליכה מהאיש שגורלם נמצא בידיים שלו. האיש שגורל בנם החייל תלוי בו. האיש שאמור לקבל החלטה ולא מקבל אותה. האיש שממתין. האיש שלוקח את הזמן. האיש שלא יוצא לדבר איתם, לנחם, להגיד מלה טובה, בשורה, לתת תקווה, קרן אור, משהו".
לא רק רגש יש בטבלואידים, גם חדשות על שליט (בערך). אורי בינדר מדווח ב"מעריב" על טענת צבי שליט, סבו של החייל השבוי, כי שר הביטחון אהוד ברק תומך בעסקת החילופין ואילו נתניהו הוא שמטרפד אותה. משרד הביטחון הכחיש בשמו של ברק את הטענה. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים ירון דורון, דני אדינה אבבה, יוסי יהושוע, איתמר אייכנר וגואל בנו על צבי שליט ואהוד ברק; אך עוד קודם לכן מדווח על תנוחת הישיבה של נועם שליט מול ביתו של ראש הממשלה ("נועם ניסה למצוא תנוחת ישיבה נוחה והתלונן שהאזיקון לוחץ עליו. מישהו צחק בקול רם ואמר שבסוף הדם לא יזרום") ועל מבע עיניה של אביבה שליט ("אביבה באזיקון שחור. מבטה מעומעם. היא הסתכלה ימינה ושמאלה, כמעט ולא הוציאה הגה מפיה. פניה אומרות הכל").
ב"הארץ" דיווח קורקטי מאת ניר חסון, יניר יגנה וג'קי חורי על ההפגנות של תומכי שליט, ודיווח נוסף, מאת יהונתן ליס, אסף שטול-טראורינג ויניב קובוביץ, המוקדש ליוזמה להקשיח את תנאי המאסר של אסירי חמאס בישראל. על-פי הדיווח האחרון, לשכת נתניהו עיכבה בשנה האחרונה את המשך החקיקה של שורת חוקים שאמורים היו להחמיר את תנאי הכליאה של האסירים. עוד מדווח כי החלטת השב"ס להפסיק את הלימודים האקדמיים של האסירים התקבלה בשבועות האחרונים, לפני הצהרתו של נתניהו "ובלי קשר אליה".
נושא זה, של תנאי כליאת אסירי חמאס, זוכה ב"מעריב" ליחס רציני יותר מאשר הפגנות התמיכה בחייל השבוי. העיתון, שהקדיש לסוגיה כותרת ראשית לפני כשבועיים, עוקב אחר ההתקדמות על פני העמודים 6-4. בדומה לתעלולים היחצניים של תומכי שליט, שהולכים ונעשים דומים לתעלולים היחצניים של חמאס, כך גם תנאי הכליאה של אסירי חמאס בישראל ילכו וייעשו דומים ככל הניתן לתנאי הכליאה שכופה חמאס על שליט. אבי אשכנזי מדווח כי השב"ס בוחן כעת איסור על רכישת מוצרי מזון מחוץ לכותלי הכלא. בטור פרשנות נלווה מעריך נועם שרביט כי המהלך להרעת תנאיהם של אסירי חמאס יקבל את אישור בג"ץ.
על פני כל עמ' 6 מראיין אשכנזי את רב-גונדר אהרון פרנקו, נציב שירות בתי-הסוהר, וזאת במסגרת מדור חדש – "הראיון היומי" – המזכיר את המדור "שיחת היום" שמתפרסם בחלק ב' של "הארץ". "כל מה שנדרש על-פי האמנות והחוקים לאסירים אנחנו נעניק, אבל כל מה שלא, אנחנו מתכוונים להסיר", אומר פרנקו לגבי תנאי הכליאה של אסירי חמאס.
הנציב מדגיש כי גם כיום מצבם של האסירים אינו כפי שמשתקף בתקשורת הישראלית. "התנאים שלנו הם לא תנאים של בית-מלון, למרות שנדמה מהסתכלות בתמונות שפורסמו ב'מעריב' כאילו האסירים חיים בחיי רווחה מפליגים", הוא אומר. "גם אני, אם הייתי מסדר את הצלחות של עשרה אסירים הכלואים בתא אחד על השולחן, זה היה נראה כאילו הם נערכים לסעודת פאר, אבל לא כך".
ב"ישראל היום" מדגישים בכותרת הראשית אמירה של השר משה (בוגי) יעלון: "להפנות את הלחץ לחמאס".
תרגילי סימולציה
"יצאו בקול ענות חלושה", לשון הכותרת המתנוססת בראש עמ' 7 של "ישראל היום" ומתארת את ספינות המשט לעזה. ליאור יעקבי, רונן סולומון ויוני הרש מדווחים כי אף שבעבר הוכרז כי ספינות המשט ייצאו מכמה יעדים באירופה, בפועל הפליגו אתמול רק שתי ספינות, כשעל אחת מהן "פעילים בודדים בלבד". בהמשך מדווח כי "הפעם, שלא כמו במשט הקודם, אמורים להשתתף מאות אנשים, ובהם חברי פרלמנט, מנהיגי דת, סופרים ואמנים", וזאת אף שגם במשט הקודם השתתפו מאות אנשים, ובהם חברי פרלמנט, מנהיגי דת, סופרים ואמנים.
"שנה אחרי הסתבכות המשט הראשון לעזה, יוצא לדרך המשט השני", נכתב בפתח ידיעה מאת רוני שקד וסוכנויות הידיעות בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות", כאילו לפני "המשט הראשון" לא היו כמה וכמה משטים שהורשו להגיע לעזה, ובין "הראשון" ל"שני" לא היה עוד משט אחד.
"כל האוניות המשתתפות אמורות להיפגש ביום שלישי במים הבינלאומיים סמוך לחופי קפריסין ומשם לצאת לכיוון עזה, שאליה מתכוונים המארגנים להגיע בסוף-השבוע", מדווח בידיעה שכותרתה ניטרלית יותר מזו של "ישראל היום" – "המשט יצא לדרך". בכותרת המשנה מצוטטים המארגנים שאומרים כי הם "מחויבים לאי-אלימות"; גם במשט של לפני שנה נשמעו הבטחות דומות. בסיום הידיעה נכתב כי "באופן מפתיע, במשט הפעם יהיו גם לא מעט יהודים, במיוחד במשלחת האמריקאית".
אחת היהודיות שעתידה לקחת חלק במשט היא עמירה הס, שליחת "הארץ", המדווחת הבוקר מיוון על ההכנות האחרונות של נוסעי הספינה הקנדית תחריר. "שיננו שמות, נחלקנו לקבוצות, ריכזנו תרופות נגד מחלת ים וכאב ראש שהבאנו איתנו ודיווחנו לשני הרופאים ולאחות על בעיות רפואיות שכדאי שיהיו מודעים להן", כותבת הס.
"[...] בתרגולי הסימולציה, שארכו כמה שעות, ניסו כ-50 אנשים לא קרביים בעליל, בני 20 עד 69, לדמיין את עצמם, על סמך נסיונם של משתתפים במשטים קודמים, מול ספינות קרב של צה"ל, רובי 16-M, מסוקי קרב במרחק צעקה, תותחי מים, גז מדמיע, אקדחי הלם חשמליים, קללות, נאצות וחבטות, כלבים וחיילי קומנדו רעולי פנים. המסקנה הראשונה והאחרונה: עלינו להודות בפחד וללמוד – כקבוצה אחת שכל בניה ערבים זה לזה – איך לפגוש את הפחד".
הס, המכירה את עזה מקרוב, מכירה מיד ראשונה גם את המשטים לעזה. לפני שלוש שנים הסתננה לרצועה על סיפון ספינה שפרצה את המצור הימי. למעסיקיה סיפרה על תוכניותיה רק כשהיתה בקפריסין, לפני שעלתה על הספינה. הדיווח הראשון פרי עטה פורסם מעזה עצמה (כעבור כמה שבועות שבהם סיקרה עבור "הארץ" את הנעשה ברצועה, יצאה מעזה, נחקרה ושוחררה).
הפעם הדיווח הראשון מתפרסם עוד לפני עלייתה לספינה, אולי בגלל ההערכה שלא תגיע לעזה, ואולי מפני ש"הסיפור" השתנה; לא עוד סיקור ראשוני של תנאי החיים והמצב הפוליטי בעזה לאחר חודשים ארוכים של העדר עיתונאים ישראלים במקום, אלא עצם המסע של מערביים אל עבר חופי הרצועה וההתנגשות הצפויה עם כוחות צה"ל.
עוד כותרות
בתחתית עמ' 4 של "הארץ" מתפרסם דיווח מאת יהונתן ליס ולפיו היום תקיים ועדת השרים לחקיקה דיון בשתי הצעות חוק, "שנועדו לפגוע ביכולתם של ארגוני זכויות אדם ישראליים לקבל מימון ממדינות זרות". עוד מדווח ליס כי במקביל תדון ועדת החוקה של הכנסת בשני חוקים "שנויים במחלוקת": הראשון הוא "חוק החרם", שמטיל קנס על אזרחים ישראלים השותפים לחרם על ישראל, והשני הוא חוק הקובע כי הריסת מבנה בלתי חוקי תיעשה על חשבון הבונה. למעט ל"הארץ", רק "ישראל היום" מדווח על הדיון הצפוי היום בוועדת השרים לחקיקה על החוקים נגד מימון זר לעמותות פוליטיות. במדור הדעות של העיתון שתי רשימות על "חוק החרם", בעד [דרור אידר] ונגד [מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס].
גדעון קוץ ואחיקם משה דוד חתומים על ידיעה קצרה המתפרסמת בתחתית עמ' 12 של "מעריב", ולפיה העיתון הצרפתי "לה-פיגארו" דיווח כי ביקורו של ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, באו"ם נועד להתריע בפני מדינות המערב כי אם ייפול משטר אסד בסוריה, נשק להשמדה המונית יגיע לידיו של הארגון חיזבאללה. כותרת הידיעה: "'לה-פיגארו': ישראל פועלת למען אסד". גורם שנפגש עם כוכבי אמר לעיתון הצרפתי כי "[הישראלים] ביקשו מאיתנו להפסיק את המערכה הדיפלומטית נגד אסד, משום שאחרי נפילתו הנשק עלול להגיע לידיים הלא נכונות". גורמי צבא הכחישו בפני "מעריב" את הנאמר בדיווח ב"לה-פיגארו". ב"הארץ" הופך הדיווח ב"לה-פיגארו" לכותרת הראשית של העיתון.
בכל העיתונים מדווח על זוג הישראלים שהורשע בגניבת חפצים (כפות, סכינים, מספריים) מהמוזיאון שבמחנה ההשמדה אושוויץ, ונידון לקנס ומאסר על תנאי. ב"ידיעות אחרונות" מוסיף איתמר אייכנר כמה פרטים על תשלום הקנס. לפי דיווחו, הגנבים ביקשו סיוע משגרירות ישראל בתשלום הקנס, נתקלו בסירוב תקיף, ונאלצו להסתפק במשלוח של יהודי דובר עברית אשר סייע בתרגום גרסתם לשוטרים הפולנים. צמוד לדיווחו טור מאת נח קליגר, שמביע צער על כך שהשופט הפולני לא שלח את הגנבים למאסר של שנים. הידיעה מתפרסמת על רקע תצלום שאמור להיות "שער הכניסה למחנה ההשמדה", ובפועל הוא שער הכניסה למחנה אושוויץ II (בירקנאו), שבו אין תצוגה של כפות, סכינים ומספריים.
קשר דם
במדור "תרבות" במוסף "היום" של "מעריב" ידיעה קצרה מאת כרמית ספיר-ויץ לרגל צאת ספר שירים שהוציא בהוצאה עצמית ציץ רהב, אביו של איש יחסי-הציבור רני רהב. "על אף הדברים הטובים שאמרו לו מכריו", כותבת ספיר-ויץ, "החליט להדפיס את הספר ב-200 עותקים בלבד". הידיעה, שמלווה בתצלום של רני רהב והוריו, נפתחת בציטוט מהשיר "אני גמלאי", מאת רהב האב: "אני גמלאי כמה שנים ואין לי זמן, תמיד יש עניינים/ המשימות לא תמו והקצב רצחני/ מה לעשות – זה אני".
בראש מדור הרכילות במוסף "עסקים" של "מעריב" מודפסת השאלה: "מי חגג בת-מצווה לבתו". בתחתית המדור, התשובה: עופר נמרודי. חמישה תצלומים מלווים את הידיעה על חגיגת בת-המצווה של אריאל נמרודי. "האירוע המושקע כלל תאורה חדשנית, מזנונים עשירים (ארוחת לילה שכללה את השווארמה המפורסמת של השף בינו גבסו, הלא הוא ד"ר שקשוקה), בר מוקפד ובמת מופעים ענקית, שאירחה את הזמרת רוני סופרסטאר ובמופע המרכזי את עומר אדם ומשה פרץ", נכתב. בין האורחים ששמותיהם מצוינים בידיעה: נוחי דנקנר, דני דנקנר, טדי שגיא, ציפי לבני, ליגד רוטלוי ורם כספי.
מודעה
עמ' 7 ב"ידיעות אחרונות", ב"מעריב" וב"כלכליסט", עמ' 8 ב"ישראל היום" ועמ' 9 ב"דה-מרקר" תפוסים כולם על-ידי מודעה [(אדלר חומסקי & ורשבסקי) GREY] מטעם חברת מפעלי ים המלח בע"מ.
מעל קריקטורה של אדם צף על פני ים המלח נכתב: "מפעלי ים המלח מזרימים חיים לים המלח. מאז הקמת המוביל הארצי, פסקה כמעט לחלוטין הזרמת המים לים המלח והאגן הדרומי שלו התייבש. בזכות מפעלי ים המלח, שמזרימים בכל שנה מים לאגן הדרומי, קיים החוף שכולנו מכירים. תיירים מגיעים בהמוניהם כדי ליהנות מאחד מפלאי עולם. בתי-המלון לחופו של האגן הדרומי משגשגים. יש תעסוקה ופרנסה לכ-30,000 משפחות".
המודעה היא הראשונה מתוך קמפיין פרסומי חדש מטעם המפעלים. "מפעלי ים המלח מתנהלים בכמה חזיתות במקביל, ביניהן מימון הגנות על מלונות ים המלח הנמצאים בסכנת הצפה, בוררות בדבר העלאת התמלוגים שהם משלמים למדינה, המאבק הירוק נגד הקמת בריכה תעשייתית נוספת ותחנת שאיבה חדשה באגן הצפוני של ים המלח, ומצבה העגום של הסביבה בים המלח, שכולל את התייבשותו ואת היווצרות הבולענים", צוין בידיעה על הקמפיין מאת ליאור בן דוד שפורסמה בשבוע שעבר ב"כלכליסט".
ענייני תקשורת
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי ועדת השרים לחקיקה תדון היום בהצעת חוק שתחייב את רשות השידור להקים ערוץ שידורים בערבית ובאנגלית.
במדור הרכילות של "כלכליסט" מדווח תומר אביטל כי יחידת הצילום הממלכתית, שאמונה על תיעוד ראש הממשלה והנשיא, מתרחבת ומצרפת לשורותיה צלם נוסף. על-פי הדיווח, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית אורן הלמן "החליט כי הצלם שייקלט יהיה בן העדה האתיופית". אביטל מציין בדיווחו כי עלות היחידה למשלם המסים היא שישה מיליון שקל בשנה.
אלי ברדנשטיין מדווח ב"מעריב" כי עיתונאים זרים הפועלים בישראל יזכו להקלה בחידוש אשרת העבודה, וזאת לאחר סיכום שאליו הגיעו מנהל לשכת העיתונות הממשלתית ומינהל רשות האוכלוסין וההגירה. כל עיתונאי שיבקש להאריך את שהייתו בישראל עם תום חמש שנות אשרת העבודה שלו, ייענה בחיוב "באופן אוטומטי ומיידי וללא שיקול דעת".