ראש הממשלה בנימין נתניהו מניף אצבעו לאות הצלחה, אתמול בכנסת לאחר אישורו של חוק הווד"לים (צילום: ליאור מזרחי)
עיתון בכלוב
"כשהוא שרוע על אלונקה, כפר מובארכ בהאשמות", נכתב בכותרת ידיעה של אבי יששכרוף בעמ' 7 של "הארץ". "בפעם הראשונה זה זמן רב התרוקנה אתמול כיכר א-תחריר, שעה שברחבי העולם הערבי צפו מיליונים ביום הראשון למשפטו של נשיא מצרים המודח הנאשם בהריגת מפגינים", נכתב בכותרת המשנה. "תומכי ומתנגדי הנשיא המודח מתקוטטים במתחם בית-המשפט", נכתב בכותרת הגג לידיעה אחרת באותו עמוד.
"זהו אכן משפט היסטורי", כותב צבי בראל ב"הארץ", "שעוד לפני תחילתו מציין דגם חדש להתנהלותן של מהפכות. 'העם' לא התנפל על ארמון הנשיאות, לא קרע את מנהיגו לגזרים ברחוב ולא גילגלו בזפת ובנוצות. 'העם' הורה להעמיד לדין את מנהיגו כמו כל אזרח רגיל".
"ברחבי העולם הערבי שידרו תחנות הטלוויזיה ואתרי האינטרנט את התמונות הדרמטיות שהעבירה הטלוויזיה המצרית", כותב יששכרוף. "ההתרחשות בבית-המשפט ומחוצה לו תהווה מן הסתם מסר לאזרחי סוריה, תימן ומדינות אחרות. מסר שמבהיר כי סופם של רודנים להיענש". מנגד, "ההבנה שגורלם עשוי להיות דומה לזה של מובארכ היא בהחלט תמריץ לנסות לא לוותר".
"נשיא בכלוב", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "מושפל, עלוב, על מיטה במדי אסיר: כמו אחרון הפושעים הובל נשיא מצרים המודח למשפט ראווה בקהיר", נכתב בכותרת המשנה (אגב: קלישאות הן לא רק אויבות הטעם הטוב, אלא גם לא עושות חסד עם הדיוק העיתונאי: אחרון הפושעים לא היה זוכה להישפט כשהוא שכוב במיטה, לא היה מושם בכלוב ולא היה נשפט במשפט ראווה).
עיתונים אחרים מדגישים גם הם את אלמנט ההשפלה: "משפט ההשפלה של מובארכ", נכתב בכותרת על שער "מעריב", ו"כמו כלב" בכותרת על שער "ידיעות אחרונות", אולם רק "ישראל היום" הופך אותה למרכז העניין שלו בהתרחשות המצרית.
הלוגו המלווה את שלושת העמודים שמקדיש "ישראל היום" לסיקור משפטו של מובארכ הוא "ההשפלה". "תמונות קשות לצפייה", נכתב בהפניה לטור הפרשנות של בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של העיתון. "איך נפלת, הילל בן שחר", נכתב בכותרת טורו של דן מרגלית (שכתיבתו בשנים האחרונות נדמית יותר ויותר כפלט מחשב אקראי מארכיון הפתגמים והמכתמים ה'תשכ"ח). "כלוא ומושפל", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת.
מדוע נטפל "ישראל היום" דווקא לסוגיית כבודו של שליט מצרים לשעבר, ולא לסוגיות משמעותיות יותר, כמו למשל משמעות המשפט לגבי המהפכה במצרים? אולי משום ש"במת התיאטרון האפילה על כס המשפט", כפי שכותב בראל ב"הארץ", אולי בשל הרגשת קרבה מיוחדת לרודן המצרי ("התמונות של מובארכ מובא לאולם בית-המשפט על מיטת חוליו אינן נעימות לעין ישראלית", כותב יששכרוף ב"הארץ"), ואולי כי מדובר בעיתון שסיקורו את המתחולל מחוץ לגבולות ישראל מתאפיין בסנסציה ונמיכות מצח.
כך או כך, "ישראל היום" הוא היחיד שמקדיש את כותרתו הראשית ואת עמודיו הראשונים לנושא אחר מזה של המחאה החברתית, הנמשכת זה השבוע השלישי. מבחינה זו, "התמונות הקשות לצפייה" של מובארכ בוודאי התקבלו בהרגשת הקלה גדולה במערכת העיתון.
באמת יקר פה
בעיתונים האחרים, הטלטלות שעוברת החברה הישראלית גוברות על האפיל של תצלומים מטושטשים מבית-המשפט בקהיר. "נתניהו: אין סכנה לממשלה כתוצאה מהמחאה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "על סף הסכם עם הרופאים", נכתב בזו של "ידיעות אחרונות". "בשדרות המחאה", נכתב בזו של "מעריב".
"ידיעות אחרונות" נותר העיתון המספק את הרוח הגבית החזקה ביותר לאזרחים המביעים מורת רוח מההתנהלות השלטונית במדינת ישראל. הידיעה הראשית מוקדשת ל"פריצת דרך במשבר" בין הממשלה לרופאים ("האוצר הסכים להוסיף 1,000 תקנים ולהפחית את מספר התורנויות – ויו"ר ההסתדרות הרפואית הפסיק את שביתת הרעב", נכתב בכותרת המשנה לראשית).
שתי הפניות נוספות נוגעות ל"מחאת האוהלים": "מוצ"ש: מבחן המחאה ה-3; אנשי האוהלים מתכננים הפגנה נוספת בתל-אביב", נכתב באחת, ו"שטייניץ: 'באמת יקר פה'", נכתב בשנייה, המפנה למוסף "ממון".
"המפגינים צודקים, באמת יקר פה", נכתב בכותרת הראשית של "ממון". כמה צודקים? "שטייניץ מצדיק את המחאה – אבל לא את הדרישות". כלומר: המצוקה אמיתית, כפי שאמר ראש הממשלה כשרק אוהלים מעטים עיטרו את שדרות רוטשילד, אבל אנחנו נפתור אותה בדרך שלנו. מהי הדרך של נתניהו? "ראש הממשלה בנימין נתניהו מתעתד לפרסם בעוד כחודש וחצי, לפני החגים, תוכנית שהוא מגדיר ככזו ש'תשנה את פני המדינה'", נכתב בפתח הידיעה הראשית של "הארץ".
"עיקריה", ממשיך יוסי ורטר, "שבירת הקרטלים והמונופולים המונעים תחרות אמיתית במשק וקיצוץ עמוק במסים העקיפים". הידיעה עצמה היא תקציר של טורו של ורטר שיתפרסם מחר במוסף הפוליטי של "הארץ". מדוע בוחרים בעיתון להבליט את הידיעה בכותרת ראשית? כנראה משום שמדובר בידיעה בלעדית, גם אם תוכנה נותר מעורפל ומחזיק משפט אחד.
אולי יותר מכך, הדבר מעיד על זהות האינטרסים המתגברת בין "הארץ"–"דה-מרקר" ובין ממשל נתניהו (שחלק עם ורטר את הסקופון).
הפנייה שמאלה של "דה-מרקר" בשלוש השנים האחרונות, מאידיאולוגיה ימנית קיצונית לכיוון אג'נדה המכונה בארץ "סוציאל-דמוקרטית", כמו גם המחאה הנוכחית שהעמידה את הנושא החברתי ולא את הסכסוך הישראלי-ערבי בראש סדר היום של השמאל הישראלי, איימה לתקן את האנומליה הישראלית ההיסטורית שהפרידה בין שמאל מדיני לשמאל חברתי.מאז תחילת השבוע השני למחאה, עם התמקדות הספין של נתניהו בהפניית האצבע המאשימה כלפי העשירים ("טייקונים"), התאחד שוב הקו של "הארץ"–"דה-מרקר" עם זה של נתניהו, כמו בימים ההם של ועדת בכר, ואלו שבאו אחריהם.
על-פי הסיקור של "הארץ" עד כה, הזהות היא בעירבון מוגבל, ותלויה בעזוז שיפגין נתניהו בשירות הקמפיין של "דה-מרקר" נגד הריכוזיות. "אין סכנה לממשלה כתוצאה מהמחאה", אומר נתניהו ל"הארץ". כנראה שגם הסכנה מכיוונו של "הארץ" פחתה.
האם באמת אין סכנה לממשלה כתוצאה מהמחאה? הנסיונות המעטים, של "מעריב" בעיקר, להציף חילוקי דעות קואליציוניים (עם ש"ס) על רקע המחאה, התבררו כלא כלום. הקואליציה יציבה, וכנראה היתה כך גם בשלושת השבועות האחרונים. למרות זאת, נתניהו הציע באותם שבועות כמה תוכניות ועשרות צעדים שנועדו לענות על דרישות המפגינים בצורה זו או אחרת (הורדת מחיר הדלק, חימום לקשישים, מעונות לסטודנטים, סובסידיה בתחבורה הציבורית, שינויים במדיניות הנדל"ן, שינויים במדיניות המסים ועוד).
העיתונים, לכן, הצמידו בצדק את התואר "שליפות" למהלכים הללו. ב"הארץ" הכינוי הגיע לכותרת הראשית. התוכנית שוורטר כותב עליה תהיה השינוי המשמעותי המי יודע כמה של נתניהו בתקציב, מאז פרוץ המחאה. התואר "שלפן" נעלם.
בינתיים, ב"ידיעות אחרונות", מנסה סבר פלוצקר לאחוז בזנבו של נמר הריכוזיות, שעד כה סירב לראות בו יותר מחתלתול. במאמר במדור הדעות מאמץ פלוצקר את הטענה כי יש בעיה של ריכוזיות במשק הישראלי, אולם היא אינה בשוק הפרטי, אלא בזה הציבורי: במונופולים הממשלתיים המעטים שעוד נותרו, כמו חברת החשמל ומקורות. הוא מביא כדוגמה את המלט כדוגמה לכך שריכוזיות פרטית אינה מביאה לעליית מחירים.
המלט הוא מונופול ישראלי פרטי של נוחי דנקנר ומשפחת לבנת.
העלילה מסתבכת
"ככל שעלילת הסרט מתקדמת, כך ההפתעות שבו נעשות צפויות יותר, ואותם רכיבים של העלילה שהוסיפו לה עידון נעשים עבים יותר", כותב היום אורי קליין ב"גלריה".
השביעייה הסודית
"בהפגנה הראשונה של אנשי מחאת האוהלים ברחבת מוזיאון תל-אביב עמדו כמה שוטרים סמויים מתחנת לב תל-אביב כשהם לובשים את החולצה האדומה של אגודת הסטודנטים. תפקידם היה להיטמע בקהל הגדול ולהשגיח מקרוב על המפגינים. מאחורי הבמה המרכזית פרצה קטטה בין כמה ממארגני המחאה. הרקע היה ויכוח בשאלה מי יעלה לדבר על הבמה.
"אחד השוטרים שנכח במקום רץ לעבר המתקוטטים, אחז אחד מהם ואמר לו: 'אם אתם תתחילו לריב, אתם רק תהרסו את כל מה שעשיתם פה. אתם מייצגים את כולם, וגם אותנו השוטרים, וחשוב שתישארו מאוחדים. בבקשה אל תהרוס'. הצעיר נרגע והשוטר שב לעמוד בחולצה אדומה עם עמיתיו, שהמשיכו לדבר על חשיבות המחאה".
את הסיפור המרתק הזה הביא אתמול יניב קובוביץ ב"הארץ", כפתיח לכתבה על הזדהות השוטרים עם המחאה החברתית. מבין השיטין היא חושפת את הקרעים בקרב מי שמנהיג את המחאה, קרעים ההולכים ונחשפים ככל שאותה הנהגה הולכת ומתגבשת.
"דפני ליף לא מייצגת אותנו", נכתב בכותרת ידיעה קצרה בעמ' 5 של "ידיעות", תחת הכותרת "מחאה פנימית". הכתב, תלם יהב, המצטט חברי "אופוזיציה" (המרכאות במקור), דיווח כבר לפני כמה ימים על חילוקי דעות בין ההסתדרות והתאחדות הסטודנטים ובין "הנהגת המאהלים". כעת מתגלעים חיכוכים גם בין אותה הנהגה ותיקה (בת שלושה שבועות), שהקימה את האוהלים הראשונים ברוטשילד, ובין פעילים אחרים המקימים אוהלים ברחבי הארץ וגם בתל-אביב.
"קרע במחנה" היא כותרת דיווח דומה של נתיב נחמני בעמ' 3 של "מעריב". "אמש ברוטשילד: כינוס תושבי המאהל בניסיון להחליף את הנהגת המאבק, המכונה 'השביעייה הסודית'".
זהו אינו הדגש העיקרי בסיקור המחאה ב"מעריב" וב"ידיעות": "רחוב אחד, שש הפגנות", נכתב בלוגו מעל לכותרת הראשית של "מעריב". בכפולה הפותחת מונים נתיב נחמני ויובל גורן את ההפגנות השונות שנערכו אתמול בשדרות רוטשילד בתל-אביב: "הרפתנים", "הימין" (שתי הפגנות), "למען גלעד" ו"המילואימניקים". הפגנה נוספת, שלא זוכה לכותרת, היא של פעילי זכויות בעלי חיים.
"זה התחיל כמחאה נגד יוקר המחיה, אבל כעת כולם קופצים על הגל", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". "היום יפגינו נהגי המוניות וההסתדרות", מודיעים שם, אחרי שהם מונים את ההפגנות שהתנהלו ברוטשילד אתמול. ב"מעריב" מדווחים גם על הפגנה צפויה של המורים.
ב"ידיעות אחרונות" רואים בכך הוכחה להצלחתה של המחאה: "המחאה שוככת? בתל-אביב ובכל רחבי הארץ היא דווקא נראתה אתמול סוערת מתמיד". נראה שעל-פי תפיסה זו, גם חילוקי הדעות בין מקימי המאהלים לא ישנו באמת את אופיה או סיכויי הצלחתה של המחאה: זו כבר נפרדה מהאוהל ובנתה לה בתים רבים.
ומה בכלל תיחשב הצלחה? יעדיה של המחאה גובשו בימים האחרונים, לכאורה, במסמך דרישות, אולם די בעובדה כי יש יותר ממסמך אחד כזה כדי להבהיר שהסיפור לא מתמצה בדרישות מסוימות של קבוצה זו או אחרת. ובכל זאת, נראה כי המהלך המשמעותי האחרון של נתניהו, העברתו בכנסת ביומה האחרון לפני הפגרה את חוק הווד"לים, הצליח להיות הפוך מכולן. "החוק להאצת הבנייה מאיץ גם את המחאה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "החוק להאצת הבנייה אושר ות"א נדל"ן 15 ירד ב-1%", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה.
"חוק אלים שלא יפתור את המצוקה", מכנה אותו אריק מירובסקי בעמ' 2 של "הארץ". "ההוכחה לאטימות ממשלת נתניהו היא חוק הוודל"ים, 'הסופר-בלופר', שמזלזל כל-כך באינטליגנציה", כותב איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "דווקא כאשר אנחנו עוסקים בגיבוש מסמך עקרונות מתוך רצון להידברות עם הממשלה, בא ראש הממשלה ומטיח בפנינו בלי בושה חוק שבא להיטיב עם בעלי ההון". "לא התוכנית הנכונה", נכתב בכותרת המאמר הפותח של "ממון" בחתימת גדעון עשת. "האוצר מסרב לרוב הדרישות", נכתב בקיצור בכותרת ידיעה של גד ליאור בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות".
"ה'סופרטנקר' לבנייה ממריא", נכתב בכותרת הדיווח ב"ישראל היום". "גל פופוליסטי שוטף את הארץ", נכתב בכותרת הידיעה על המחאה החברתית בעמ' 11 של העיתון, ציטוט של נתניהו.
"גביית המסים בפיגור", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "עסקים" של "מעריב", ציטוט של מנהל רשות המסים יהודה נסרדישי, ולצדו החותמת "בלעדי". "סיבה לדאגה ליושבי האוהלים", נכתב בסופה של כותרת המשנה. כזכור, בחודש שעבר התפרסמה במוסף כותרת ראשית על האטה בגביית המסים בחודש יוני. למעשה, הגבייה היתה גבוהה מזו שביוני אשתקד.
ובינתיים, בסוריה
"צבא סוריה הרג כ-200 בני-אדם", נכתב בכותרת ידיעה של עמית כהן ב"מעריב". "בעוד התקשורת העולמית מתמקדת במשפט במצרים, משטר אסד תוקף בטנקים את מעוזי המתנגדים".
איפה המשטרה
"בחשבון שלי יש פק"מ עם לא מעט כסף, אבל הכסף הזה לא בשבילי, אלא למסים של סוף השנה", מצטט דני ספקטור את הזמר אברהם טל ("זמר השנה" עם "שיר השנה") במוסף היומי של "ידיעות". "הכי קל וכיף להסתתר מאחורי מעטה של 'אני אמן ואני מסודר' ולהסתיר את העובדה של כמה כסף יש לי או אין לי, אבל אני בחרתי לדבר על זה ולהיחשף לגמרי. אני עושה את זה עכשיו, על רקע כל גלי המחאה, כדי להראות שבאמת מדובר בבעיה של כולנו". "המסים פה לא הגיוניים", הוא אומר עוד, בראיון המתפרש על פני כפולת עמודים.
"הדור שלי משלם הון מסים, מחפש עבודה ובקושי מוצא משהו עם שכר נורמלי, מעיפים אותו מדירות", אומר העיתונאי רוני קובן לגאיה קורן, המראיינת אותו באותו מוסף על מחזה פרי עטו שעולה בבית-ליסין, "נדל"ן" שמו, העוסק בביקורתיות בסוגיית הדיור. "להיות צעיר היום זו חוויה של חוסר סולידריות וחוסר רחמים, הפער בין מי שחלמנו להיות למי שהפכנו להיות מכעיס אותי, ומתוך הזעם הזה כתבתי את המחזה".
"שעת הגיליוטינה" היא כותרת הפניה למאמר של שי גולדן על שער "מעריב". "התגוללות אלימה על כל מי שסוטה בסנטימטר מהשורה" ו"אנרגיה נקמנית של ציד מכשפות פרוע", מכנה גולדן את הביקורת שהוטחה ביומיים האחרונים בזמרת וכוכבת הטלוויזיה מרגלית צנעני בעקבות דבריה על המפגינים נגד הממשלה, ומסכן עצמו בהתרוקנותם של מחסני התחמושת המילולית שלו לכשיארע, חלילה, מקרה אלימות אמיתי.
צנעני עצמה חזרה בה מדבריה, וגולדן כותב על כך: "משטרת המחשבות [...] הפנימה את כללי השיטה: עלה על מתנגדיך בכל הכוח, תקוף אותם באופן אישי, רוקן מתוכן את כל טענותיהם והצג אותם ככלי ריק מוחלט". באופן אירוני, זהו תיאור המתאים לדבריה של צנעני עצמה: "המחאה היא האמא של כל הדמוקרטיות, אבל יש כאן עיוות גדול מאוד. לחלק ממובילי המחאה, סבתא שלהם פשוט לא הורישה דירה בבזל. זה לא דבר אמיתי. 20 שנה אי-אפשר לקנות דירה? אני לא קונה את זה", ו"מה זה השטויות האלה 'רוצים שינוי?' זו סיסמה מטופשת, אני לא יודעת מה זה אומר. אני לא אומרת שהוא מחרטט, אבל אף פעם לא קניתי את זה".
האם תודח מרגול מ"כוכב נולד"? כנראה שלא. האם יחרימו אותה העיתונים? לא. האם יחסי הידוענים והתקשורת ישתנו במשהו? פחחח. "הזמן: שלשום, באחת בלילה. המקום: מועדון הדבלין ברחובות", נפתח האייטם המרכזי במדור הרכילות היומי של "ידיעות", "[...] מתייצבת במקום מרגלית צנעני, אשה שיודעת מצוקה מהי, יחד עם נער טיפוחיה ואליל הבנות עומר אדם והמנהל אסף אטדגי. לא, לא כדי למחות, אלא כדי לחגוג יום הולדת לחבר קרוב [...]".
ובינתיים, בדרום
"שתי רקטות נחתו ליד קריית-גת", נכתב בכותרת ידיעה קצרצרה בשולי עמ' 18 של "מעריב".