קריאת מגילת "איכה" במאהל המחאה במרכז ירושלים, אתמול (צילום: דוד ועקנין)
תודעה כוזבת (1)
"אובמה לא עצר את המפולת", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", מתחת לכותרת הגג "היום הקשה ביותר בוול-סטריט מאז נובמבר 2008". "בלי פאניקה", נכתב בכותרת הראשית של מוסף הכלכלה של "מעריב", "עסקים". "לאחר שהבורסה לני"ע בתל-אביב ספגה שלשום ירידות של 7%, נרגעו הרוחות והיא עברה לעליות", נכתב בכותרת המשנה.
אז האם אנחנו עומדים על ספו של משבר עולמי חדש, צאצא ישיר של זה שהעולם טרם התאושש ממנו והיכה ב-2008? התשובה הנכונה היא: אין שום דרך לדעת. ובכל זאת, יש עיתונים למלא. ביומיים האחרונים הם נתלים בהתרחשות הממשית המיידית היחידה: התנודות בבורסות.
הבורסה כמדד להתהוותו של משבר (ובכלל) היא ברומטר שכאילו נתפר לצרכיו של עיתונאי: היא מגיבה מהר מאוד, בעוצמה, ובאופן בלתי צפוי. המהלך העסקי היה חכם או מטופש? נראה כיצד יגיב השוק. החברה מצליחה או כושלת? נשאל את הבורסה. משבר עולמי? נסתכל בשערי המניות.
אתמול הכתיבה חברת הדירוג הבינלאומית S&P את הכותרות בישראל על המצב בארה"ב (החברה הורידה את הדירוג לדרגה אחת למטה ממושלם). אם הסתמכות עיתונאית על חברות הדירוג היא בעייתית, משום שאלו לא ניחנו ביכולות נבואיות ואינן נקיות מאינטרסים, הרי שההסתמכות על הבורסה, שמכתיבה את כותרות העיתונים היום, מתקרבת יותר להימור בקזינו.
הנה שלשום נרשמו ירידות שערים חדות בבורסה הישראלית, והעיתונים מיהרו לקשור זאת להורדת דירוג האשראי של ארה"ב ולדווח (אתמול) בכותרותיהם הראשיות על "מפולת" – שינוי מהותי בסנטימנט של השוק, מה שנקרא, "נפל דבר". אתמול הבורסה החליטה דווקא לעלות, והיום מבשרים לנו על "רגיעה". אבל האם לכותרות היום אין השלכות על כותרות אתמול? אם אתמול היו עליות, אולי שלשום לא התרחשה "מפולת"?
כלומר, אין חולק כי ערכן של מניות מרכזיות ירד אתמול בצורה ניכרת וגרם להפסדים כבדים, "על הנייר", למשקיעים, אולם הצורך של העיתונים ב"בורסה" כמדד מזיק לסיקור אירועים שאינם הבורסה, להלן: המציאות (ובכלכלית: "כלכלה ריאלית"). כשהסיקור של בעיית החוב של כלכלת ארה"ב נתלה בנתוני הבורסה, הוא מותנה מיד במגבלות שלהם: אף אחד לא באמת יודע מדוע הבורסה יורדת או עולה. ממילא הסיקור הופך מדיווח לחיזוי. וכשהדברים באים לידי חיזוי, אין הבדל בין עבר לעתיד. את שניהם אי-אפשר לחזות.
שוטים ושוטים גמורים
"אובמה לא הרגיע", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לכותרת "גם אחרי נאום הנשיא: מפולת בוול-סטריט". "סימנים מדאיגים", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות". "בשוק ההון, ביצוא, בנדל"ן, בשכר ובגביית המסים: האם המשק הישראלי בדרך למיתון? פרויקט מיוחד", נכתב בכותרת המשנה.
מיתון? בישראל? קוראי העיתונים הכלכליים אולי חשים עכשיו בחילה קלה, כזו העולה אצל מי שסובל ממחלת ים ונזכר בעלייה אומללה על סירה עוגנת.הנה כמה תזכורות מהשנים האחרונות למשחק האהוב על עיתוני הכלכלה בעתות משבר, דמיוני או אמיתי: משחק המיתון. החוקים: אין חוקים. אחרי הכל מדובר במשחק ניחושים. הזוכה: מי שבמקרה צודק. הפרס: כיסא בקתדרה על שם רוביני.
האם הסימנים, יהיו אשר יהיו, מדאיגים? "ישראל, כך זה נראה, לא מסוגלת לסבול קצב צמיחה של 5% בלי שיבוש מערכות. לכן, אם מעתה תהיה האטה מסוימת, זה יהיה בבחינת שיפור", כותב גדעון עשת. אחרי שהוא סוקר את מצב הגבייה, היצוא והפיננסים, כותב עשת: "יש עוד אלמנט בדיון: אם כולם יאמינו שיהיה רע, ויתנהגו בהתאם, באמת יהיה רע. אבל בישראל 2011 האטה בפעילות, לצמיחה של 2%–3%, תעשה לנו אך טוב".
הדברים מתפרסמים בטור הפותח של "ממון", אותו מוסף שכותרתו הראשית מודיעה, כאמור, על "סימנים מדאיגים", ואותו מוסף שנוהג בדרך כלל להצניע בעמודים האחרונים את פרשנויותיו של עשת. "הנבואה ניתנה לשוטים, ונבואה כלכלית ניתנה לשוטים גמורים", פותח עשת את טורו. "אז מה השורה התחתונה?", הוא מסיים אותו, "אף אחד לא באמת יודע. רצוי לא להאמין לאף תחזית".
תודעה כוזבת (2)
"זה קפיטליזם, מה הם רוצים?!", אומר סרגיי סרמין, עולה ממולדובה העובד כשלוש שנים כגובה תשלום עבור כסאות נוח בחוף, בתשובה לשאלה "מה חושב על המחאה" של עמית מגל במדור "אנשים עובדים" בכפולה הפותחת של המוסף היומי של "ידיעות". "יש אנשים שיש להם כסף ויש אנשים שעובדים אצל האנשים שיש להם כסף", ממשיך סרמין. "עכשיו יש משבר בארץ. ראש הממשלה והשרים עושים מה שהם יכולים לעשות. אני לא חושב שהם גונבים. הכסף הולך למשהו טוב, למדינה. מי שרוצה סוציאליזם, שייסע לקובה".
סרמין מספר עוד כי למד טכנאות סאונד, וכי בחורף הוא עובד כנהג במחסן. איפה הוא יהיה בעוד עשר שנים? "אני לא יכול לחשוב רחוק כל-כך", הוא אומר, אבל מביע את רצונו שיהיו לו "שטח פרטי, בית ועבודה קבועה שאני אוהב".
ברוח טובה
"הנשים שהקימו את מאהל המחאה הפמיניסטי בגינת לוינסקי בתל-אביב רואות בשמחה ובהשתאות כיצד המאבקים שהן מנהלות כבר שנים נהפכים לנחלת הכלל", נכתב בכותרת המשנה לטורה של צפי סער, "גברת מג'ונדרת", במוסף "גלריה" של "הארץ". "בה בעת, הן חוששות שלבסוף המזרחיות, המבוגרות, החד-הוריות והפלסטיניות יישארו, שוב, מאחור".
"נתניהו: אני מבין שנחוץ כאן שינוי בהשקפות שלי", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד, אילן ליאור ויהונתן ליס על שער "הארץ" (לצדה, הכותרת הראשית: "אובמה מנסה להרגיע את המפולת: היינו ונישאר מדינת דירוג מושלם"). מקור הציטוט בפרופ' מנואל טרכטנברג, מי שמונה לעמוד בראש צוות המשא-ומתן עם מובילי תנועת המחאה.
"טרכטנברג הבהיר לראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחותיהם טרם מינויו כי הוא (נתניהו) יצטרך לשנות חלק גדול מהאידיאולוגיה הכלכלית שבה הוא מאמין, וכי הוא לא ייקח על עצמו את התפקיד ללא מחויבות אמיתית מצד נתניהו לשנות את סדרי העדיפויות החברתיים-כלכליים במדינה", כותבים כתבי "הארץ". המלה "שינוי" חוזרת עוד ועוד בהמשך הטקסט, מלווה במלה "נתניהו". בעמ' 3 כותרת המשכה של הידיעה היא "אסור שהמשבר העולמי ישמש תירוץ אצלנו", ציטוט של טרכטנברג.
ב"ידיעות אחרונות" כותרת הידיעה העוסקת במחאה ובוועדה היא "נתניהו ו-40 היועצים": "שלשום הוכרז על הקמת קבינט כלכלי-חברתי מורחב של 18 שרים ואתמול נוספו להם 14 חברי הצוות לשינוי כלכלי-חברתי ועוד 8 מומחים חיצוניים. מנהיגי המחאה: 'אין סיכוי שהצוות בהרכבו הנוכחי יביא לשינוי מהותי'".
ב"ידיעות אחרונות" מראיינים את טרכטנברג, אבל גם את בנותיו. "אני עובדת תוך כדי הלימודים ואחותי עובדת בשלוש משמרות. אבא שלי מכיר מקרוב את כל המצוקות ואת הצרכים", אומרת אחת מהן. צביקה ברוט מציין כי שתי הבנות השתתפו בהפגנות הגדולות במוצאי השבתות האחרונות, וכי "לדברי הבנות, אביהן מסייע להן לגמור את החודש".
"פחות מכס ומע"מ, הכבדת מס לעשירים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום" (מתחת לכותרת כמעט זהה בגודלה: "וול-סטריט: אי-אמון באובמה"). כותרת המשנה מודיעה: "ראש 'צוות רוטשילד', פרופ' טרכטנברג: 'המחאה רצינית, הפתרון יהיה רציני'. בתוכנית: צעדים חברתיים, בלי לחרוג מהתקציב. יוכבד המס על המשתכרים מעל 60 אלף שקל. חזון המוחים: 'מדינה יותר אנושית'".
"משנים כיוון", מודיעה כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 7, הראשונה המוקדשת לסיקור המחאה. "המחאה עובדת: צוות רוטשילד מגבש תוכנית כלכלית חדשה שתשנה את סדר העדיפויות במדינה. בין הצעדים הנשקלים: הורדה חדה של מסי הקנייה והמכס". בתצלום המצורף נראה "אחד המפגינים בשבת" אוחז בשלט שעליו נכתב "מהפכה ברוח טובה".
"מחרחרי ריב ומדון" היא כותרת מאמר המערכת של "הארץ", העוסק כולו בהצהרה של שר החוץ אביגדור ליברמן בגנות הרשות הפלסטינית, המתכננת, לדבריו, "אלימות ושפיכות דמים שטרם נראו כמותן" מיד לאחר ההכרזה על מדינתם באו"ם בספטמבר. המאמר עוסק בהרחבה בדברים ומוסיף כי זה "ניסיון שקוף של ליברמן לזרוע אימה בקרב הציבור" כדי "להסיח את דעתו מהמאבק לשינוי העדיפויות החברתי-כלכלי" וכי "התגברות המחאה מולידה יוזמות להטיית סדר היום לאפיקים אחרים".
הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מוקדשת כולה לתאונה טרגית אקראית: מותה של ילדה קטנה שנשכחה ברכב. "אם הממשלה לא תפעל, המעמדות הנמוכים יצטרפו למחאה – ויפילו אותה", מצוטט התעשיין דב לאוטמן בכותרת הראשית של "דה-מרקר".
נדל"ן ישראלי
המדור "עיר אחת | 24 שעות" של יגאל סרנה במוסף "24 שעות" מוקדש היום לטבריה. "זו העיר עם הכניסה הכי יפה בארץ. אין דומה לחומת הבוגנוויליות שפורחות כמשוגעות לצד הכביש היורד מטה, לצהוב הבוער של מדרונות העשב, לגבעות האבן השחורה ולטורקיז האגם. ואז צצה העיר כמין טעות".
שאלת רב
"הרבנים הפכו להיות טייקונים", נכתב בכותרת כתבה של שמעון איפרגן במוסף היומי של "מעריב", ציטוט של הרב אליהו אברז'ל, אב בית-הדין הרבני האזורי בירושלים, מי שהיה מועמד למשרת הרב הראשי הספרדי ומי שהתקשורת חגגה בעבר על פסיקות שלו בענייני צניעות (נגד לבוש אדום לנשים והשמעת מוזיקה בביצוע הומואים, כותב איפרגן).
אברז'ל "לא הופתע מהרצח של הרב אלעזר אבוחצירא", נכתב בכותרת המשנה, "הוא תוקף את תופעת החצרות, וטוען כי רבים מהרבנים הפכו את הדת לעסק: 'אנשים נותנים בהם את אמונם ואת כספם, ובסוף מגלים שזו הונאה. יש רבנים שממש מתגרים במוות'".
"לא סתם אדם נכנס לחצר של רב ורוצח אותו בכוונה תחילה", ממשיכה הכתבה לצטט את הדברים הקשים של אברז'ל. "כשהאמת תיחשף ותצא החוצה, הרבה אנשים יוכו בהלם. אני לא אוהב את הפסטיבל שהמאמינים של הרב אבוחצירא עשו אחרי מותו, ואת הסגידה שהיתה לו. הפכו רב לאלוהים. כל תופעת חצרות הרבנים בימינו היא פסולה [...] הדת הפכה למסחרה, לעסק כלכלי, למסחטה של כסף.
"אחר-כך מתפלאים למה המאמינים זועמים על הרבנים שמאכזבים אותם. הרי ברור שאם אדם נותן המון כסף לרב והברכה לא מתגשמת, יש לו, מבחינתו, הרבה סיבות לכעוס. הרב הפך עבורו לאלוהים, וזה דבר פסול". וזאת למודעי: לא רק פרשנים כלכליים אינם יכולים לחזות את העתיד.
ענייני תקשורת
כל העיתונים מקדישים כותרת בשער להתאבדותו של העיתונאי עדי טלמור, איש גלי-צה"ל, שבחר לשים קץ לחייו בגיל 58 לאחר שחלה בסרטן ריאות חשוך מרפא. רפי מן כתב עליו כאן באתר "העין השביעית".
"אקוניס יתלונן: תמונות של רה"מ במדים נאציים הופצו ברשת", מדווח מתי טוכפלד ב"ישראל היום" על בלוג שבינתיים נמחק מהרשת. היום חשף איתמר שאלתיאל באחד הבלוגים שלו סימנים לכך שהעומד מאחורי הבלוג הוא איש ליכוד.