כותרות ראשיות
במלאות חמש שנים לנפילתו של החייל הישראלי גלעד שליט בשבי חמאס, מוקדשות לו כל הכותרות הראשיות של עיתוני הבוקר. העיתונים "ישראל היום" ו"הארץ" משתדלים לשוות לכותרת הידועה מראש מראה של כותרת חדשותית בעלת קשר ישיר לענייני היום שחלף, ומתמקדים בהכרזתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר החרפת תנאי המאסר של פעילי חמאס.
"נתניהו: החגיגה של אסירי חמאס נגמרת", קוראת הכותרת ב"ישראל היום". שלמה צזנה ויורי ילון מדווחים בכפולה הפותחת של העיתון כי "בשבועות האחרונים עמל צוות של משפטנים על גיבוש התוכנית להצרת צעדיהם של האסירים". לפי דיווחם, נכון לעכשיו ניתן פומבי לצעד אחד בלבד שיינקט נגד האסירים – שלילת הזכות להירשם ללימודים אקדמיים ("לא יהיו יותר מסטרנטים לרצח ודוקטורנטים לטרור", הבטיח אמש נתניהו).
הרעת תנאים נוספת עשויה להיות קשורה, כך מדווח, ל"נוהלי השמת מחבלים בבידוד", ל"שיחות בטלפונים ניידים שאסירים מצליחים להבריח" ול"מניעה של מזון ותקשורת ייחודיים". יחד עם זאת, חשש משביתת רעב ומהומות בקרב האסירים מונע מנתניהו, מוסיפים הכתבים, מלאסור על ביקורים ומלחשוף את יתר הצעדים המתוכננים. הצהרתו של נתניהו זוכה ב"ישראל היום" לטור מעודד מאת הפרשן דן מרגלית.
ב"מעריב" נוטלים קרדיט על ההכרזה של נתניהו ומזכירים [אלי ברדנשטיין ואריק בנדר] כי בשבוע שעבר פורסמה בעיתון ידיעה על התנאים המפליגים שהאסירים הבטחוניים זוכים להם בבתי-הכלא בישראל. גזיר עיתון עם הכותרת של "מעריב" מהשבוע שעבר מצורף לידיעה. בטור פרשנות מאת בן כספית, שמתפרסם תחת הכותרת הראשית ("חמש שנים בלי גלעד"), מביע הפרשן הבכיר תקווה כי נתניהו יעמוד בהבטחתו. "האסירים רוצים למרוד? שימרדו", כותב כספית. "זו תהיה הזדמנות מצוינת לעשות ריסטרט ולהתחיל הכל מההתחלה. שייזכרו שהם כאן האסירים, לא הסוהרים. כי מדינה שלא יודעת להעניש, נענשת".
גם ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר גזיר עיתון מגיליון קודם, אך כתבי העיתון [נעם ברקן, עקיבא נוביק, גואל בנו, יוסי יהושוע, רוני שקד וצביקה ברוט] משתמשים בו כדי להתנגח בנתניהו ולהזכיר שראש ממשלת ישראל כבר הבטיח הבטחות דומות בעבר בלי לעמוד במלתו. "כבר לפני כשנה הודיעו ראש הממשלה ושר המשפטים על הרעת תנאיהם של האסירים הבטחוניים, אך מאז לא נעשה דבר", מדווח. הפעם הקודמת, כאמור, אירעה "לפני כשנה", לקראת ציון ארבע שנים לשביו של שליט. נראה כי ההבטחה להרעת תנאיהם של אסירי חמאס הולכת ומצטרפת לאירועי יום השנה לשליט, כמו טור מרגש מאת תמי ארד שמתפרסם בכל העיתונים למעט "הארץ".
ב"הארץ" הכותרת הראשית דומה לזו של "ישראל היום" ("ראש הממשלה: נגמרה החגיגה של הטרוריסטים בבתי-הכלא בישראל"), אך מתחתיה רשימה שרובה פרשנות מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף. למי שמעוניין במידע ולא רק ברגש מומלץ לקרוא את הטור במלואו. הראל ויששכרוף (אתמול דווח ב"גלובס" כי הם סירבו להצעה לעבור ל"מעריב", בין היתר הודות להעלאה במשכורתם) מספקים תמונת מצב מקיפה של המשא-ומתן המקרטע לשחרורו של שליט והסיכויים להצלחתו בעתיד.
"השנה החמישית לשביו של גלעד שליט, המסתיימת היום, לא הביאה עימה חדשות טובות יותר מאשר קודמותיה", הם כותבים. בהמשך מדגישים השניים כי המחאה הציבורית בישראל אינה מצליחה להשפיע על נתניהו. "הדוגמה הטובה ביותר היא צעדת הענק שאירגנה משפחת שליט לפני שנה, שלא שינתה דבר", הם מציינים.
את צעדת הענק של השנה שעברה החליף השנה "פרויקט גלעד", תעלול יחצני שבמסגרתו כולאים את עצמם 24 ידוענים ב"צינוק" למשך שעה אחת כאקט של הזדהות עם החייל השבוי והגברת המודעות למצבו. "פרויקט גלעד" זוכה לליווי צמוד של "ידיעות אחרונות" והבוקר גם לכותרת המרכזית בשערו. התעלולים של אנשי הפרסום העובדים למען שחרורו של שליט לגיטימיים; שיתוף הפעולה של כלי התקשורת הישראליים עם התעלולים הללו מעורר אי-נוחות.
על פני כל עמ' 3 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת רשימה מאת כתבת העיתון סימה קדמון, הראשונה מבין 24 הידוענים שנוטלים חלק במיזם (שניים אחרים הם בעלי טורים ב"ידיעות אחרונות", חנוך דאום ומאיר שלו). קדמון זכתה אתמול להצצה מוקדמת בת שעה ב"צינוק" כדי שהעיתון יוכל להספיק לכלול את התרשמותה בגליון סוף-השבוע. בתחתית עמ' 3 של "ידיעות אחרונות" מופנים הקוראים לעמוד הפייסבוק של העיתון, שם מתקיים ממש ברגעים אלה "סיור וירטואלי בצינוק". תצלום של קדמון בתוך ה"צינוק" [תומריקו] מגלה כי העיצוב עלוב ובלתי אמין במידה הצפויה מהפקת ריאליטי ישראלית.
"צינוק זה לא בדיוק התיאור של החדר שבו ביליתי שעה תמימה", כותבת קדמון, "אבל זה הדבר הכי קרוב שחברת הפקה יכולה היתה לעשות כדי לדמות את החדר שבו מוחזק גלעד שליט. [...] קירות החדר, שגודלו שלוש על שלוש, נראו כעשויים מלבנים כבדות, ורק מגע יד הסגיר שמדובר בלוחות עץ צבועים בגסות".
לאורך הטור משתפת קדמון את קוראיה בתחושותיה במהלך השעה התמימה שבילתה במקום. אזהרה לבעלי לב חלש: לפני הקריאה בטור של קדמון מומלץ לכם להתיישב ולהכין מבעוד מועד כוס מים צוננים. בחלק מהרשימה משפטיה של קדמון מתקצרים וכוללים מלה או שתיים בלבד והאפקט הדרמטי נעשה כמעט בלתי נסבל.
קדמון כותבת כי נגעלה מהתפאורה שלתוכה נקלעה, כי חששה לחטוף התקף לב ולמות באולפן המדמה צינוק בלי שאיש ישים לב, כי חששה שכל צוות ההפקה ישכח מקיומה ויותיר אותה באולפן המדמה צינוק עד סוף הימים. "כדי לקבל קצת פרופורציות, חשבתי על גלעד", היא מציינת. בשלב מסוים, קדמון כותבת, היא חשה בחילה. היא לא היחידה.
כותרות משניות
בתחתית עמ' 9 של "מעריב" מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת ליאת שלזינגר המדווחת כי לפי דו"ח של הארגון רופאים לזכויות אדם, המתפרסם לרגל יום הפליט הבינלאומי, "ישראל נוהגת באפליה כלפי מבקשי המקלט הכלואים בבתי-הכלא". שלזינגר מציינת כי לפי הדו"ח, כמה ממבקשי המקלט נכלאים לצורך מתן טיפול רפואי, בעוד שמאחרים נמנעת נגישות לשירותים גינקולוגיים.
דן אבן מדווח ב"הארץ" כי לפי דו"ח של המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות ומדיניות בריאות, התרחבו בישראל הפערים בתחלואה במחלות כרוניות בין עניים לבין מבוססים. לפי הדיווח, שיעור חולי הסוכרת בקרב האוכלוסייה הענייה הזוכה לפטור מתשלום ביטוח בריאות עומד על 16.07%, לעומת 3.43% בלבד בקרב האוכלוסייה המבוססת שמשלמת מס בריאות. כמו כן, פער נרשם גם בקרב חולי האסתמה (2.36% מהעניים לעומת 0.93% מהמבוססים).
לפי ידיעה אחרת ב"הארץ", מאת דנה ויילר-פולק וגילי כהן, מחצית מהמקלטים לנשים מוכות עלולים להיסגר בתקופה הקרובה. על-פי הדיווח, ארגונים המפעילים שישה מקלטים מבין 13 הפועלים בישראל לא זכו במכרז של משרד הרווחה ולא ברור מה יעלה בגורלם.
מנותקים
במדור "נאום שלא שמענו השבוע", המתפרסם במוסף "השבוע" של "הארץ", נכנס רותם שטרקמן לנעליה של זהבית כהן, יו"ר תנובה. "אני אוהבת לראות את עצמי במדורי הרכילות", הוא כותב בשמה, "בפוזה של הפילנתרופית שבאה מבית עני ועכשיו היא מלמדת עסקים בוורטון, של הילדה שנולדה לאמא שגידלה ארבעה ילדים ולאבא פועל בניין. זה מה שהלך הכי טוב בעיתונים, לפחות עד עכשיו.
"[...] בימים האחרונים אני שואלת את עצמי איפה טעיתי. אז הקוטג' עולה שמונה שקלים, על זה מגיעות לי כאלו כותרות שליליות? ועוד רוצים שאני אדבר. 'למה זהבית שותקת', כותבים. הם לא מבינים שאני לא יכולה לדבר. בשבילם זה שמונה שקלים, בשבילי זה הכל. מיליארד דולר הרווחתי על תנובה.
"[...] זה שמיניתי את עצמי ליו"ר תנובה ויו"ר פסגות בניגוד למקובל באייפקס, זה בסדר? וזה שאני יושבת אצל משפחת עופר בדירקטוריון החברה-לישראל כאשר קופות הגמל של פסגות משקיעות בה, זה מריח טוב? לפעמים צריך לסתום את האף. [...] אני עדיין לא מבינה איפה טעיתי. אולי הייתי צריכה למנות עוד דובר אחד, מומחה למשברים".
"לא נעלה מחירים השנה", מבטיחה זהבית כהן האמיתית בכותרת בשער "ידיעות אחרונות". יו"ר תנובה, בוודאי בהמלצת מומחה למשברים, "שוברת שתיקה" ומתראיינת לשושנה חן ונווית זומר, כתבות המוסף "ממון", ובמקביל לקרן מרציאנו בערוץ 2.
"מאוד כאב לי לשמוע שאני מתחבאת", אומרת כהן לכתבות "ממון", "זו השתלחות אישית. זה הדבר הכי קל בעולם, להתנפל עלי. אני שומעת את הציבור, אני חלק ממנו, אני לא יושבת לי באיזה מגדל שן. גם אמא שלי היא צרכנית קוטג'. [...] גם אני עצמי גדלתי בבית ממעמד בינוני, אני לא מנותקת. גם היום, אני משפחה שקונה מה שעם ישראל קונה: אני עושה קניות בסופר, ואפילו יודעת בעל-פה חלק מהמחירים".
כהן מסרבת להבטיח הורדה במחיר הקוטג' ומסבירה כי מהלך כזה ייתכן רק בשיתוף פעולה עם כל הגורמים האחרים – הממשלה, החלבנים, רשתות השיווק. "היא נראית מוטרדת, נרגשת, פגועה מאוד", כותבות חן וזומר בפסקת הפתיחה. "[...] הכי קשה לה לשמוע שהיא עצמה אשמה בעליות המחירים, שרצתה לעשות מכה על גב הצרכנים".
"אומרים עלי שאני רוצה רווח מהיר?", שואלת כהן ועונה: "זו אמירה מגוחכת. אם זו היתה המטרה שלי, אייפקס לא הייתה משקיעה למעלה מ-900 מיליון שקל בתנובה".
"חרם הצרכנים על הקוטג' ניצח: המדינה תבדוק את כל ענף המזון", קראה אמש הכותרת הראשית של "גלובס". במוסף "חמישי בערב" של העיתון התפרסם ראיון שקיימו אילנית חיות וספיר פרץ עם מובילי המחאה נגד מחיר הקוטג': יעקב לבי, בני גרוברמן, יפתח שקד, יצחק אלרוב ודודי מחפוד. "כולם שותפים לעוול הזה וגם אנחנו כצרכנים שותפים", אומר לבי. "אנחנו נתנו לזה לקרות. [...] אבל אנחנו דורשים תיקון. אנחנו לא נוכל להרשות למצב הזה להימשך. לא נוכל להרשות, כי פשוט אין לנו כסף לשלם. זה הכל. זה המצב".
"זה היה שבוע חשוב למאבק בריכוזיות ולהגברת התחרות, ולא רק בגלל הקוטג'", כותב סמי פרץ בשער "דה-מרקר". "[...] מכחישי הריכוזיות מחליפים דיסקט. הכל מבינים שנפל דבר במשק".
"אולי ענף החלב בישראל ריכוזי מדי, ויש בו פחות מדי מחלבות?", שואלות חן וזומר את יו"ר תנובה, "מצב כזה עלול לגרום לחוסר תחרות ולמחירים גבוהים". כהן משיבה: "אני ממש לא חושבת כך", ומציינת כי בבריטניה שולטות שלוש מחלבות בלבד בשוק גדול פי כמה. "בישראל יש רק שמונה מיליון צרכנים. אף אחד לא יודע כמה עולה לעצור מכונה כדי לעשות סדרת יופלה בטעם מיוחד למספר כל-כך קטן של אנשים. מדובר בהמון כסף שאנחנו משקיעים במחקר ובפיתוח כדי להביא עשרות טעמים, מוצרים וחדשנות".
טיפ לחיים
המדור של אודטה שוורץ במוסף "סופשבוע" של "מעריב" כולל הפעם טיפים להכנת שניצלים "מהממים" (להשתמש בפילה עוף, כי הוא טעים ועדין יותר מחלקים אחרים; לטגן בשמן עמוק, כי רק כך ייצא לכם שניצל "מדהים") וטיפים להפסקת שיהוקים (נשימה אטית למשך כדקה; מתיחת הסרעפת לאחור).
בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", לצד ידיעה על גבר ששכח את בתו התינוקת במכונית וכעת יש חשש ממשי לחייה, מתפרסמת תיבה הכוללת טיפים למניעת אסון דומה. דוד רגב ואודי עציון שוחחו עם אורלי סילבינגר, מנכ"לית הארגון "בטרם" לבטיחות ילדים, ושמעו ממנה כי "כשנכנסים למכונית, מומלץ להניח את הטלפון הסלולרי או הארנק ליד הילדים. זה יקטין את הסיכוי שתשכחו אותם במכונית".
חרב פיפיות
"אריה דרעי מקבל 9 מנדטים", קוראת כותרת בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר. בעמ' 7 של העיתון מובאות תוצאות סקר דעת קהל שערכו עבור העיתון מינה צמח ומכון דחף. הסקר מציג את חלוקת המנדטים בשלושה מצבים: כשדרעי לא רץ לכנסת, כשהוא רץ בראשות ש"ס וכשהוא רץ בראש "רשימה דתית-חילונית".
הכותרת לידיעה מאת עקיבא נוביק וצביקה ברוט קוראת "דרעי שובר שוויון". מהו ה"שוויון"? לפי תוצאות הסקר, במקרה שדרעי לא רץ לכנסת, מתפלגים המנדטים לשני גושים: 63 לימין ולמפלגות החרדיות ו-57 לקדימה ולמפלגות השמאל. זה לא בדיוק שוויון, אלא ניצחון של אחד הגושים, אבל נניח לזה. במקרה שדרעי רץ בראשות ש"ס, גדל הפער בין הגושים ל-65 לעומת 55. במקרה שדרעי רץ ברשמה נפרדת, משתנה התמונה. מפלגתו של דרעי אינה מצורפת אוטומטית לגוש הימין, והופכת ללשון מאזניים בין שני הגושים (57 לימין וחרדים ו-54 לקדימה והשמאל). במלים אחרות, דרעי מוצג כתקווה של מה שעדיין נחשב לגוש השמאל.
ב"ישראל היום" תוהה דרור אידר מי מריץ את אריה דרעי, ומשיב: "השמאל". מעל תצלום לא הכי מוצלח בעולם של ארנון (נוני) מוזס, מצרף אידר את מו"ל "ידיעות אחרונות" לתמונה. "כדאי שנזכור את הכותרות המלטפות של 'ידיעות'", כותב אידר. "מדובר בחרב פיפיות. העיתון שרדף אותו בשנות ה-90 על תקן הפושע הגדול מכולם הופך אותו כעת לתקוות השמאל. [...] חשוב שדרעי יזכור את האהבה-התלויה-בדבר של התקשורת – משום שביום שלא יענה על הציפיות, ובלחץ מצביעיו יכשיל גם הפעם את 'התרגיל המסריח' התורן, יהפכו אותו 'ידיעות' וכלי תקשורת שמאליים אחרים למשיח שהכזיב, לאנטי-כרייסט נורא, ואז יסקלו אותו בראש חוצות כאחרון העבריינים".
אגב, בכל שלושת התרחישים שנבדקו בסקר של "ידיעות אחרונות", המפלגה של אהוד ברק זוכה לאפס מנדטים.
על תפקידו של "הארץ"
מדור המכתבים למערכת של עיתון "הארץ" מוקדש הבוקר כולו לעיתון "הארץ", בעקבות טורו של יוסי שריד "על תפקידו של 'הארץ'". העיתון הוגן דיו כדי לתת ביטוי לקולות ביקורת.
הקורא יונתן לוי ממבשרת-ציון כותב כי "לפעמים נדמה שהעיתון תקוע עדיין ביום שאחרי הבחירות של 96', כשהשלום עדיין דופק בדלת. אסור להביע ספקות, פן נפגע בבניית האמון, ורק נתניהו מקלקל לנו את הדייסה".
הקוראת פגי סידור מירושלים כותבת: "[...] השינוי שאני מייחלת לו אינו קשור לעמדות הפוליטיות ולהבעת דעות – לא קלות לעיכול ככל שיהיו. [...] מפריע לי יותר מה שאינו מופיע בעיתון. מדובר, ואני תוהה הכיצד לא הבחנת בזה עד כה בעצמך, בעיתון ש'חי' בסרט, או לפחות בפלנטה אחרת. העיתון מפיק עמודים אחדים על אופנה או 'סגנון חיים', מהסוג שניתן למצוא רק באזור מסוים מאוד במדינת ישראל (מדינת תל-אביב, ליתר דיוק), ואילו הפריפריה אינה קיימת בו כמעט.
"יש מחיר לאמירת אמת ודברים חשובים, וכל זמן ש'הארץ' נהג כך היתה נאמנותי נתונה לו. משביכר להעביר את נאמנות שליחותו לדברי הבל, לסגידה לתרבות הכלום והשטות שפשטה בארץ, להאדרת המעמד העשיר והמתנשא, שהדוניזם ואטימות הם מסימני ההיכר המובהקים שלו, לא מצאתי לנכון להמשיך להשקיע את כספי בשיתוף פעולה מביש זה".
ענייני תקשורת
בתחתית הכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסמת הודעה על מינויים חדשים בעיתון. שי גולדן, כך מדווח, "ימונה לסגן עורך העיתון לצדו של סגן העורך יואב גולן", גילי דינשטיין תמונה לעורכת מוסף "עסקים" והעיתונאית מזל מועלם לכתבת הפוליטית.
שער "מעריב" הבוקר מביא לשיא חדש את הסגנון החדש של העיתון, המעדיף טקסט על פני תצלומים, ושחור על גבי לבן על פני גופנים צבעוניים על רקע ססגוני. גם בעמודי הפנים של העיתון ניכר העיצוב הסולידי. אם ישפרו גם את התוכן, באמת לא תהיה עוד סיבה להרגיש בושה כשמכניסים עותק של "מעריב" הביתה.
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב רונן ברגמן על נסיונות מחלקת ההיסטוריה של צה"ל למנוע את הפצת הספר "צליחה" מאת ד"ר עמירם אזוב (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן), אף שעבר את אישור הצנזורה במחיקות קלות בלבד.
במוסף "G" של "גלובס" כתבה מאת צאלה קוטלר על פנזינים ישראלים, וזאת לרגל פסטיבל פנזינים שיתקיים בסוף החודש בתל-אביב.
במדור "אחרי מות" המתפרסם בחלק ב' של "הארץ" מספיד אורי דרומי את העיתונאי גבריאל צפרוני.