(צילום: אורן נחשון)
תרצה קצת רפש בקוטג' שלך?
הקוטג' נעדר היום מהכותרות הראשיות של העיתונים (ומשער "ידיעות אחרונות"), אולם מככב בעיתוני הכלכלה. תעשיית החלב – לא הקוטג' מצד אחד ולא הכלכלה מצד שני – הופכת למוקד רובו של הסיקור, שלרוב מעלה אותה על המוקד.
"איפה זהבית? איפה עפרה?", שואלת שושנה חן בכותרת הראשית של המוסף "ממון" (ידיעות"), ומכוונת לנשים המנהלות את תנובה ושטראוס ושולטות בהן. חן מלינה על הדממה התקשורתית של יצרניות החלב, ש"נכנסו לבונקר" מאז "פרץ משבר הקוטג'". לא בטוח שדיבורים של זהבית ועפרה הם מה שצריך עכשיו, ובכל מקרה, מנהלי החברות דווקא כן דיברו אתמול, בכנס של תעשיות המזון, כפי שמציינת חן עצמה, ודבריהם מובאים בכותרות הראשיות של עיתוני הכלכלה האחרים.
"יצרני החלב הבינו: אפשר להתיר את הרסן", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", ציטוט של דרור שטרום, שממשיך להיות מצוטט גם בכותרת המשנה: "השתוללות מחירי החלב החלה בשל הסרת הפיקוח וקרטליזציה. החזרת הפיקוח לא יעילה, צריך לחזק את רשות ההגבלים. מנכ"ל תנובה מגיב לראשונה בכנס איגוד המזון: 'שהרגולטור ייכנס מהר ויציע פתרון'. משרד האוצר שוקל: החלת חוק ההגבלים על שיווק תוצרת חקלאית". "לא ניתן שיטילו בנו רפש; שהרגולטור יציע פתרונות", זה הציטוט שנבחר לכותרת הראשית של "גלובס". וגם ב"כלכליסט" הכותרת הראשית היא "שהרגולטור יחליט לייבא קוטג', בבקשה. רק שיחליט", ציטוט של אריק שור, מנכ"ל תנובה.
את יחסם של העיתונים הכלכליים ל"משבר הקוטג'" אפשר לסכם כך: הפרשנים חובטים בחברות החלב (תנובה וזהבית כהן בראשן), הדיווחים ביקורתיים גם כלפי החברות וגם כלפי האוצר, ולא כלפי היצרנים. "כלכליסט" מסכם את המצב בכותרת הכפולה הפותחת: "חילופי האשמות הותירו את מחיר הקוטג' על כנו".
כותרת הדיווח של צבי זרחיה ורינה רוזנברג על שער "הארץ" היא "מנהלי המחלבות בכנסת: לא נוריד את מחיר הקוטג'".
"הודעה על הכנסת חינוך פיננסי היא הדבר היחיד שנכון לעשות מיד (כל שאר ההצהרות הרי ייעלמו ויתמוססו), הבשורה האמיתית שבנימין נתניהו וממשלתו יכולים לעשות כדי להגיב, לתמוך, ולו רק כדי להביע הזדהות מטעמים פוליטיים, במרד הצרכנים שהחל פוקד את המדינה. זה לא הקוטג' ומחירי האוכל, לא הבלו על הדלק, לא התעללות הסלולר, יוהרת עמלות הבנקים או דמי הניהול הדרקוניים של חברות ניהול הכסף. זו ההתבגרות", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס".
מבטי רצח
"מאבק הרופאים: מאמץ למנוע שביתה כללית במערכת הבריאות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בית-הדין לעבודה דן הלילה במו"מ בין הצדדים. אם תושג התקדמות, תבוטל השביתה, האמורה לכלול את בתי-החולים ואת קופ"ח כללית ולאומית", נכתב בכותרת המשנה. לצד כל אלה: תצלום גדול של קהל חרדי כשבקדמת תמונה גבר פוער פיו בצעקה. "המוני חרדים התפללו לשלומו של 'פוסק הדור' הרב אלישיב", נכתב מתחתיה. מה הקשר? מסר סמוי לשר הבריאות בפועל, החרדי ליצמן?
גם "ידיעות אחרונות" מקדיש לנושא את הכותרת הראשית שלו: "מאמץ למנוע סגירת בתי-החולים". לצד הכותרת "השביתה המתוכננת" נכתב על שער העיתון: "בתי-החולים ומחלקות האשפוז פועלים במתכונת שבת. הניתוחים המתוכננים בוטלו. סגורים: מרפאות החוץ וטיפות החלב. רופאי קופות-החולים כללית ולאומית לא עובדים".
האם "ידיעות אחרונות" נוטה גם כעת בסיקורו לטובת הרופאים, כפי שהיה כשפרץ המשבר הנוכחי? חולה פוטוגנית נבחרה לעטר את השער, בליווי הכותרות "ארבעה ימים בכאבי תופת" ו"מעיין אוזנה זקוקה לניתוח בכיס המרה. אם הרופאים ישבתו, היא תמשיך לחכות". עוד על השער: איתן הבר גוער בנתניהו שלא נרתם לפתרון המשבר ("דרוש מנהיג"). יש לו גם הוראות מדויקות: "קרא עוד היום לשני הצדדים. תטיח את ראשו של האחד בשני, תסתכל עליהם במבטי רצח ותקרא בקול גדול". עיתונות הספורט הפסידה כותב גדול.
במדור הדעות של "הארץ" קורא ד"ר יורם בלשר, לשעבר יו"ר ההסתדרות הרפואית, להקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת מצבה של מערכת הבריאות בישראל. באמת, מזמן לא היתה לנו ועדת חקירה ממלכתית.
בורסה
"מדד תל-אביב בנקים קפץ ב-1.8%; טבע נפלה ב-5%", נכתב בכותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר". "הבורסה חתמה יום מסחר מנומנם".
מה אכפת לכם?
"כשלים טכניים, מחסור בשעות הלחץ, ונדליזם ובעיות אחרות התגלו בחודש הראשון להפעלת המערך להשכרת אופניים בתל-אביב. מה אפשר ללמוד מערים מנוסות יותר כמו ברצלונה, פריז ולונדון?", שואלת כותרת המשנה לכתבת השער של מוסף "גלריה" של "הארץ".
"פריצת הדרך הבאה בתחום אמורה להתחולל בניו-יורק", כותב משה גלעד בסוף הכתבה. "בעיר נערכים כבר זמן רב להפעלת מערכת דומה לזאת שפועלת בלונדון, בברצלונה ובפריז. הפרויקט כולו נחשב לבייבי היקר ביותר ללבה של ג'נט סאדיק-חאן, האחראית על התחבורה של העיר. בשנים האחרונות ניהלה סאדיק-חאן כמה מאבקים גדולים להרחבת השימוש באופניים במנהטן ולצמצום תנועת המכוניות במרכז העיר. במרכזה של התוכנית סלילת והקמת מסלולי אופניים שאורכם הכולל יותר מ-350 ק"מ.
"בראיונות שהעניקה בעבר הבהירה סאדיק חאן שלדעתה ניו-יורק השטוחה יחסית, שהמרחקים בה לא גדולים במיוחד, היא העיר האידיאלית למערכת השכרת אופניים. כל זה אמור להוביל במהלך השנה הקרובה לחנוכתה של מערכת השכרת אופניים בעיר, תחילה באזורים שסמוכים לסנטרל פארק ולאחר מכן באזורים מרוחקים יותר. המבחן של ניו-יורק משמעותי וקשה יותר מזה של תל-אביב, אבל בשני המקומות יחלוף כנראה זמן מה לפני שייעלמו שאלות מסוג זאת ששמעתי בהבעה רצינית פעמיים במהלך הרכיבה: 'תגיד, אפשר לקבל לכמה דקות את האופניים האלה? ממילא הם לא שלך, אז מה אכפת לך?'".
בעיה שלנו
"נתניה: נקודת מפנה?", שואלת כותרת מאמר המערכת של "הארץ". העיתון מונה את שורת הפגעים שנפלו על נתניה – פשע ופיגועים – ומלין כי למרות זאת התיאום בין רשויות הביטחון וההצלה השונות לקוי ורופף. ב-200 המלים הבאות מסכם "הארץ" את הבעיות והפתרונות האפשריים לכשלים בתפקודם של המשטרה, גורמי הכיבוי וההצלה, משרדי התשתיות והרווחה ושירותי החירום והרווחה של העירייה, ומקנח בנזיפה ("אין עוד להתמהמה"). אסונות ומפגעים אינם דבר מצחיק, מה שמגביר עוד יותר את האפקט הקומי.
"ראש העיר נתניה: אנשים צריכים לעשות ביטוח ולשאת באחריות", נכתב בכותרת ידיעה של גילי כהן על שער "הארץ". "בעקבות פיצוץ הגז קוראים בעירייה לחייב בחוק הטמנת מכלי גז באדמה", מוסרת כותרת המשנה דיווח נוסף מהידיעה. "בעלי עסקים שנפגעו בפיצוץ הגז זועמים: 'בעירייה טוענים שזו בעיה שלנו'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של כתבי "ישראל היום" בעמ' 11. "הפגישה היתה אמוציונלית מאוד והסתיימה בפיצוץ", נכתב בידיעה עצמה על מפגש בין נציגי העירייה לנציגי בעלי עסקים שנפגעו. היו יכולים פשוט לקרוא "הארץ" ולוותר על הפגישה.
גרסה כספיתית
"אני בטוח שגם בני, תמיר ויורם לא ירכינו ראש", לשון הכותרת הראשית של "מעריב" (שגם היום מפגין שער מעוצב באופן נקי, מרווח ואסתטי, וכזה המציע לקוראים תוכן ממש במקום כותרות אדומות על רקע צהוב בפונט משונן). מדובר בציטוט של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שתמונה שלו כשסיגריה שמוטה בין שפתיו מעטרת את העמוד.
"הרמטכ"ל לשעבר שובר שתיקה", נכתב בפתח כותרת המשנה לטקסט של בן כספית, המצטט מדברים שאמר אשכנזי באירוע בקנדה. האם הרמטכ"ל לשעבר שתק עד עכשיו? נכון יותר יהיה לקבוע ששתיקתו היתה המשך הפטפוט בדרכים אחרות, ואולי להפך. כך או כך, נראה כי כספית, החייל הנאמן ביותר של אשכנזי, הוא זה שנבחר להעביר את המסר שאומרו הרחיק עד טורונטו כדי למוסרו לאומה.
והרי עיקריו: דגן טעה כשדיבר בפומבי נגד הפצצה באיראן. ראשי מערכת הביטחון "יידעו להגיד את דעתם לקברניטים". האופציה הצבאית מול איראן אינה דווקא הטובה ביותר. יש לגלות יוזמה בתחום המדיני. הקביעה השנייה ביקורתיות כלפי דגן, שהביע חשש מיכולתם של הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ המכהנים לעמוד מול שאיפותיהם, לכאורה, של ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק להפציץ מתקני גרעין באיראן – וכספית מציין זאת. ייתכן כי לביקורת הזאת רמז בידיעה הסתומה שהתפרסמה על שער "מעריב" בשבוע שעבר? ייתכן גם, באותה מידה של סבירות, כי לא.
מה שבטוח הוא כי בדף המסרים של אשכנזי חסר התבלין שיהפוך אותם לראויים באמת: חבטות עזות בנתניהו וברק, או בלשונו של כספית: "לכאורה נראה כי אשכנזי נבדל מדגן ולא מותח ביקורת על הדרג המדיני". אך אל פחד (או שמא: פחד, פחד ומורא!): לכאורה, זה הכל רק לכאורה. "קריאה מדוקדקת של דבריו מלמדת שההבדלים בינו לבין מה שמאיר דגן אמר אינם כל-כך גדולים". מה מעלה דקדוקו של כספית? "בקרדיט שניתן ל'בני, תמיר ויורם', הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ החדשים. כך, באמירה מחושבת, רומז אשכנזי בעצם שאכן נדרשים ראשי זרועות ביטחון אמיצים שלא יכופפו את ראשם מול הצמד נתניהו-ברק".
אם כן: אשכנזי מותח ביקורת על דגן שלא סמך על ראשי מערכת הביטחון שיעמדו בפרץ מול ראשי המערכת המדינית ואומר כי אלו לא ירכינו ראש, בעוד הוא מסכים לדעתו של דגן בכך שהוא מאזכר את שמותיהם של ראשי מערכת הביטחון כמי שלא ירכינו ראש וממילא רומז שיש להם מול מה להרכין את ראשם, מה שמאשש את דבריו של דגן, שתקף את ראשי המערכת המדינית. אם תנגנו את הפסקה הזו לאחור תשמעו מישהו לוחש לכם באוזנייה.
ויש עוד ענייני דגן-נתניהו בעיתונים היום: "תקרית הדרכון", נכתב בכותרת באוזן ימין של שער "מעריב", בעקבות פרסום אתמול בערוץ 2 כי נתניהו נקם בדגן שמתח עליו ביקורת בכך ששלל ממנו את הדרכון הדיפלומטי: "נתניהו דגן והדרכון הדיפלומטי: מה באמת קרה שם והאם ראש הממשלה החליט להעניש את ראש המוסד היוצא?". התשובה במלה אחת: לא. ובשלוש מלים: מדובר בנוהל שגרתי. יש לציין לשבח את "מעריב" שמקדיש לכך ידיעה למרות האיבה לנתניהו. התשובה הזו מופיעה גם, כמובן במקום בולט, על שער עיתונו של נתניהו, "ישראל היום".
המלצת קריאה
במדור הדעות של "הארץ" כותב סלמאן מצאלחה על "הנכבה שלא מדברים עליה". "הפעם, השטן שמחולל את הנכבה הזאת הוא ערבי, בשר מבשרנו", הוא כותב.
פדיון שבויים
אחרי שבימים האחרונים הוא מקדם מיזם גימיקי חדש שנועד לשחרר את גלעד שליט, לקדם את הקריירה של כמה סלבריטאים, למכור עוד עיתונים ולהמריא לקנזס על כנפי הפופוליזם, מקדיש "ידיעות אחרונות" חלק נכבד משערו לתצלום של מונית לונדונית שעליה מודפסות קריאות בעניינו של שליט ("נהגת מונית בריטית התגייסה למאבק למען החייל החטוף"). "ספיישל גלעד" היא הכותרת על השער. הנה, יש לנו כבר ספיישלים, עוד מעט יהיו שידורים חוזרים. מעבר לפרסומות יש כבר מזמן.
"מחווה אנושית" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת המשנה ממשיכה: "זה מה שמבקשת ישראל מהנשיא אובמה: לתת לג'ונתן פולארד חופשה מהכלא. מרכזיית הבית הלבן קרסה מטלפונים למען פולארד". העילה: "היום בארה"ב: הלוויית אביו של פולארד". "ישראל היום" לא יכול להצטרף כמובן להתגייסות הטבלואידית למען הקמפיין לשחרור גלעד שליט. הנה, אם כן, יש לו שבוי משלו, שראש הממשלה יכול להתגייס למענו בהצהרות פומביות. אגב, את הידיעה על קריסת המרכזייה של הבית הלבן לא הצלחתי למצוא באף אתר של עיתון אמריקאי, והיא מופיעה רק בבלוגים וב"ג'רוזלם פוסט".
ענייני תקשורת
"נצחון ביניים לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט במאבקו נגד התנהלות הפרקליטות בעניין כתב האישום והחקירות נגדו: בית-משפט השלום בתל-אביב דחה היום (א') את בקשתו של פרקליט המדינה משה לדור לסלק על הסף את תביעת לשון הרע שהגיש נגדו אולמרט", כותבת צמרת פרנט ב"גלובס".
"אני מרגיש צורך לתת תשובה לאלה מקוראי התמהים מה יש לי נגד עיתון 'הארץ'", כותב מתי גולן היום ב"גלובס". "יש המייחסים זאת למניעים אישיים. בהחלט יש בזה משהו. 'הארץ' היה העיתון שבו התחלתי את הקריירה העיתונאית שלי, שנמשכה שם כ-18 שנה. מילאתי ב'הארץ' את התפקידים הבכירים ביותר, בין השאר כתב ופרשן מדיני ופרלמנטרי. בחמש השנים האחרונות הייתי העורך האחראי של העיתון. היה לי נורא טוב בעיתון 'הארץ'. לכן, כשאני רואה איך 'הארץ' מידרדר, מבחינה מקצועית ומוסרית, זה כואב לי".
בהמשך מסביר גולן כי אינו מסכים עם אופיו, דרכיו, פועלו, דעותיו וסביבת העבודה של עמוס שוקן, שעם היכנסו לעיתון עזב אותו גולן, ומחדד למה כוונתו בהידרדרותו של "הארץ": בהידרשו לכותרת הראשית שפירסם העיתון על אודות שליט, כותב גולן: "כותרת כזאת היא כבר לא עניין של שמאלנות, שעקרונותיה לגיטימיים ונחוצים, אלא של שמאלנות סלקטיבית, אטומה, מסיתה ומלאת שנאה עצמית".