הציטוטים הרצויים
נאום שנשא אתמול נשיא ארה"ב בבנייני-האומה בירושלים עומד במוקד עמודי החדשות של כל עיתוני הבוקר.
"הנאום של אובמה היה יחיד ומיוחד", כותב נחום ברנע בפתח "ידיעות אחרונות". "היה בו שילוב עשוי היטב של יריעה היסטורית רחבה, השקפת עולם מוסרית, חוויות מהשטח, אינפורמציה, רגש, חום, ביקורת ממוקדת".
"זה היה נאום מכונן, אפילו היסטורי", כותב שלום ירושלמי ב"מעריב".
"אובמה עשה אתמול לנתניהו את מה שנתניהו נוהג לעשות לאובמה", כותב ב"הארץ" חמי שלו. "הוא שיחק במגרשו הביתי, לטובת נבחרת היריב".
"מצמרר", מגדיר את הנאום עמיתו לעיתון ברק רביד. "שילוב בין חיבוק חם לאגרוף בבטן. מפיח תקווה ומדכא בעת ובעונה אחת. הוא פרט על כל נימיהם של הישראלים, לחץ על כל הכפתורים ודיבר אל כל הקהלים. רוב מוחלט של הציבור בישראל היה יכול למצוא את עצמו בחלק כזה או אחר של הנאום".
"כל אחד ישמור לעצמו את הציטוטים הרצויים", מנבא בועז ביסמוט ב"ישראל היום", וצודק. כל עיתון מבליט את הציטוטים מהנאום שהולמים את תפיסת עולמו, החל בבחירת הכותרת הראשית וכלה במשפטי המפתח המודגשים.
"אתם לא לבד" הוא הציטוט מפי אובמה שהופך לכותרת ראשית ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות". לשני העיתונים יחס שונה כלפי אובמה ונתניהו, אך מחויבות עליונה משותפת לחוקי הטבלואיד. כשנשיא ארה"ב אומר משפט כזה, בירושלים, בעברית, אי-אפשר שלא להפכו לכותרת ראשית.
"אובמה פנה לישראלים בנאום היסטורי: דרשו שלום ממנהיגיכם" היא הכותרת הראשית של עיתון השמאל "הארץ", שחוזר על המסר הזה גם במאמר המערכת, בעמודי החדשות ובמרבית מאמרי הדעה. "אובמה: הפלסטינים חייבים להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית", מתנחמת הכותרת הראשית של "מעריב" (ובכותרת תאומו העוד יותר ציוני-דתי, "מקור ראשון", מוחלפת הביקורת של אובמה על הפלסטינים בנרגנות ישראלית מבטלת: "נאום אובמה בירושלים: נסיגות יביאו שלום").
בעמודי הפנים מדפיסים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" את נוסח "הנאום המלא" של אובמה. "ישראל היום" ו"מעריב" מפרסמים את "עיקרי הנאום". שלושה עיתונים ("מעריב" מוותר על הגימיק) מדגישים ברקע זוהר כמה משורות הנאום. ההבדלים ניכרים.
"ידיעות אחרונות", לדוגמה, הוא העיתון היחיד שמדגיש ברקע זוהר בדיחה ("אני רוצה שתדעו שכל הדרמה שנבנתה ביני לבין ידידי ביבי במהלך השנים היתה רק מזימה שנועדה לספק חומר ל'ארץ נהדרת'"). המשפט הראשון שמדגיש "הארץ" – "לכן אני מאמין ששורשי ישראל אינם רק בהיסטוריה ומסורת, אלא גם ברעיון הפשוט והעמוק, שלפיו לכל עם מגיע לחיות כבן-חורין בארצו שלו" – אינו מודגש ב"ידיעות אחרונות" ואינו מופיע כלל ב"ישראל היום". מנגד, ב"ישראל היום" מודגשים משפטים רבים שאמר אובמה בנוגע למחויבותו לבטחון ישראל, שאינם מודגשים ב"הארץ". שבעים פנים לנאום אובמה, וכל עיתון מתמקד באלה שמחייכים אליו.
יו"ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' ושר האוצר יאיר לפיד, אתמול בקבלת הפנים החגיגית לנשיא ארה"ב ברק אובמה (צילום: יוסי זמיר)
שובל הפיקנטריה
יום אחרי הנאום המרכזי של אובמה, מתברר כי להרבה מאוד ישראלים יש דעה על האיש ודבריו. כמה מהם עיתונאים, ודעתם מודפסת הבוקר לצד הדיווחים על הנאום. ב"ידיעות אחרונות", לדוגמה, גורס סבר פלוצקר כי "האיש באמת תותח", וסימה קדמון כותבת כי "יש בו איכויות של שחקן קולנוע, פרופסור באוניברסיטה וגורו בעת ובעונה אחת". לדעת עיתונאי "הארץ" גדעון לוי, "אובמה חזר להיות אובמה, ובגדול", ואילו ב"מעריב" מרשה לעצמו בן-דרור ימיני להודות שהוא כבר שנים נושא את הנאום שנשא אתמול אובמה.
ב"ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" ממשיכים להעניק במה נרחבת לתיאור שובל הפיקנטריה שהותיר אחריו אובמה בישראל. "ישראל היום", לדוגמה, מפרט את התפריט שהוגש אמש בארוחה החגיגית ועמוד לאחר מכן מדפיס תצלום של אובמה אוכל מצה, אחד מתוך 17 תצלומים של ביקורו המעטרים את עמודי החדשות בעיתון.
"ביקור גדול – רגעים קטנים" הוא שם מדור המבצבץ בעמודי "ידיעות אחרונות", ומספק דיווחים בלתי חתומים על שולי השוליים של הביקור. "אהבתי מאוד את ארוחת הבוקר הישראלית", מצוטט אובמה בכפולה הפותחת במדור זה. בהמשך העיתון מדווח המדור כי מזכיר המדינה ג'ון קרי צילם בטלפון שלו את ההופעה של עידן רייכל. מספר התצלומים מביקור אובמה בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" עומד על 19, כולל עמוד השער של גליון אתמול, אחרי שנוספו לו חתימותיהם של ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב.
זה תצלום שאמור היה להישאר במערכת "ידיעות אחרונות", ממוסגר ותלוי על הקיר, ולא למצוא את מקומו בעיתון שמופץ במאות אלפי עותקים. אולם בשל אי-יכולת להבדיל בין פרטי לציבורי והתבטלות גמורה בפני המשימה להבהיר לכל מאן דבעי כי אובמה ביקר השבוע באימפריית מוזס (לפיד, לבני, מלכת היופי של הקבוצה) ולא בשלוחה של אימפריית אדלסון, מופיע הבוקר השער החתום הן בעמוד פנימי של "ידיעות אחרונות" והן בשער העיתון.
חבלן משטרה מפנה שרידי רקטה פלסטינית שנחתה אתמול בשדרות (צילום: צפריר אביוב)
מעבר לווילונות האפורים
לעומת הסיקור הנרחב של כל מה שהתרחש מעל פני השטח ומול המצלמות, בולט גם הבוקר הסיקור הצנוע של מה שהתרחש הרחק מהעדשות והמיקרופונים.
"שני סבבי דיונים קיים אובמה עם נתניהו מעבר לווילונות האפורים", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "קטעים מהדיונים ימצאו בוודאי את דרכם החוצה בימים הבאים. מהמעט שליקטתי עד כתיבת הטור הזה עולה שהדיון המרכזי נסב על איראן".
ב"הארץ" מגיע עמוס הראל למסקנה דומה: "אפשר להעריך בבטחה שבמפגש האינטימי איראן תפסה חלק ניכר מסדר היום". לדברי הראל, "עד כמה שאפשר להעריך, ישראל לא תתקוף את אתרי הגרעין האיראניים בחודשים הקרובים".
"לא הייתי זבוב על הקיר בבית ראש הממשלה שבו התקיים הדיאלוג אתמול בין אובמה ובין נתניהו", מודה שלום ירושלמי ב"מוספשבת" של "מעריב". "[...] אני יכול רק לתאר לעצמי מה קרה שם. אובמה, כנראה באותה רוח טובה, הזכיר לראש הממשלה את שיתוף הפעולה המודיעיני ויוזמות הביון היעילות שמקיימות שתי המדינות. הנשיא האמריקאי ביקש מנתניהו שלא ימרה את פיו ולא ייצא למתקפה עצמאית שעלולה לסכן גם את ארצות-הברית".
"בסוגיה הסורית", כותב ברנע בהמשך טורו, "נדמה שאובמה מסכים שישראל חייבת לפעול צבאית כדי למנוע זליגה של נשק תקיפה מתקדם, כולל נשק כימי, לחיזבאללה ולארגונים הג'יהאדיסטיים". לפי ברנע, "נתניהו וצוותו פירטו את כל החששות של ישראל מההתפתחויות בסוריה ובלבנון".
אלי ברדנשטיין מדווח בעמודי החדשות של "מעריב" כי "במפגשים סגורים, אובמה מסביר שסוריה משקפת אתגרים מורכבים מהאתגר שהיה בלוב". ברדנשטיין מייחס זאת ל"מקור אמריקאי" שטען כי אובמה אמר "בימים האחרונים" כך: "אם אסד לא הבין אותי, אז הוא טועה". בהמשך דיווחו כותב גם ברדנשטיין כי בעת ביקורו בישראל הוצגה בפני אובמה תמונת האיומים האזוריים. כתב "מעריב" מוסיף לדיווח ניחוש: "אובמה התרשם מרוחב האיומים, ובתום הסקירה בוודאי פלט מפיו את הקריאה 'וואו', כשהוא נדהם מתצוגת האימים".
אולי בימים הבאים, אחרי שאובמה יטוס והמקורות הישראליים ירגישו נוח יותר להדליף מידע, נדע אם אכן פלט נשיא ארה"ב "וואו", אם לאו.
מקרוב
את מדורו ב"ממון" הקדיש אתמול בבוקר סבר פלוצקר לנספח מס' 7 של דו"ח "הצוות לבחינת הגברת התחרותיות בענף הבנקאות". לפי נספח זה, ישראל היא אחת המדינות שבהן הכי זול להחזיק בבנק חשבון עובר ושב. מסקנה זו עולה מהשוואה שנערכה עם 13 מדינות מערביות, השוואה שאת ממצאיה מכנה פלוצקר "סנסציוניים".
"רווחי 5 הבנקים הגדולים ב-2012: 5.9 מיליארד שקל, ירידה של 15%", נכתב אמש בשער "גלובס".
הבוקר מקדיש פלוצקר את מדורו לראיון סיכום עם שר האוצר היוצא, ד"ר יובל שטייניץ. "אני נזכר בשיחותינו הראשונות", כותב פלוצקר על שטייניץ. "[...] שר האוצר המיועד התקשה אז מאוד להתנסח; העברית הכלכלית בפיו היתה עילגת ומלאכותית. כיום הוא שוחה בה כדג במים ולא נרתע משימוש בהסברים מקצועיים לעילא".
לא רק פלוצקר מחמיא לשטייניץ. גם שר האוצר לשעבר מחמיא לעצמו: "הציבור הרחב חושב שהיתה לו הנהגה כלכלית טובה"; "גם מחוץ לישראל אנשים שאלו את עצמם מה רוצים הישראלים, כשכלכלתם הצומחת מעוררת קנאה"; "כהונתי גדושה בהישגים".
"אתה יודע מה רצתה ממך התקשורת?", שואל פלוצקר את שטייניץ. "באמת שלא", משיב שר האוצר לשעבר. "היחס של התקשורת הכלכלית הפתיע אותי לרעה. נהגו בי כאילו גרמתי למשבר כלכלי, בשעה שהצלתי את המשק ממשבר. אמנם סיימתי ארבע שנים יפהפיות באוצר, אבל למדתי לקח תקשורתי מר: יש אנשים שהעובדות חשובות בעיניהם כקליפת שום. הם מחזיקים בעמדותיהם גם כשהנתונים מראים משהו הפוך לגמרי".
באפריל 2009, זמן קצר אחרי שמונה לתפקיד שר האוצר, העניק שטייניץ ראיון היכרות לפלוצקר וקוראי "ממון". את העובדה שבפי שר האוצר דאז עברית כלכלית עילגת ומלאכותית פלוצקר לא חשף. במקום זאת הראיון נפתח במלים "מקרוב, ד"ר יובל שטייניץ הוא גבר יפה תואר".
תחום הכתיבה העיתונאית
מדור המכתבים במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" נפתח בשני מכתבים המחמיאים לכתבה מאת ליהיא לפיד, אשת שר האוצר, שפורסמה בו בשבוע שעבר. "מאוד נהניתי לקרוא את הקטעים שכתבה ליהיא לפיד במוסף המיוחד שלכם", מוסרת סיגל מחיפה. "הם היו כתובים בצורה יפה ואמיתית, בלי חוכמות. איני מכירה אותה באופן אישי, אבל מרשימותיה עלתה דמות של בחורה מעשית ונבונה".
אדית ארנון מבת-ים מוסיפה: "ליהיא מהווה עבורי דוגמה לאשה קלאסית, מיוחדת במינה. היא משדרת פשטות בהופעתה החיצונית ואף על פי כן נראית תמיד במיטבה. היא אינה תחרותית, והיא מוכשרת מאוד בתחום הכתיבה העיתונאית".
גם דבורה לדרמן-דניאלי קראה את רשימתה של לפיד ב"7 ימים", אולם הגיעה למסקנות שונות.
קפל קרקע
ל"מעריב" נלווה הבוקר מוסף חדש, "ערב שבת" שמו. "מוסף ליהדות, חברה ואמנות" [עורך: אלחנן ניר]. כמה מהתכנים שאובים מ"שבת", מוסף האיכות של "מקור ראשון", שמוקדש לתורה, הגות, ספרות ואמנות [גם הוא בעריכת ניר]. לצד זאת כולל המוסף של "מעריב" תוכן בלעדי. בראש ובראשונה, בשער האחורי, מדור חדש מאת דב אלבוים. המדור נפתח בסימון מטרה נעלה - אדם ברוך:
"אני שואל את אדם ברוך על פסק הלכה שהוא מייצר בטורו הקבוע 'שישי' שהיה מתפרסם בעיתון זה: 'בשביל מי אתה כותב את זה? את מי אתה חושב שזה מעניין?'. מנסה לעורר אותו לתגובה אמוציונלית. אדם ברוך מסתכל עלי מאוכזב ואומר: 'לפעמים קורה לנו, למראיין, שיש בו איזה קפל-קרקע - אתה שואל שאלה שבה אתה מייצג כביכול את הצופה, את משה ואת מלכה, אבל אחר-כך כשפוגשים את משה ואת מלכה מתברר לכם שמשה ומלכה מייצגים מישהו אחר, ואז כבר אין אף אחד שמייצג את עצמו. האם זו השאלה שאתה באמת שואל?'".
ההשראה מ"שישי" של ברוך אינה מנסה להסתיר את עצמה. מדורו של אלבוים בנוי פרקים קצרים על חברה ותורה ובני-אדם, המודפסים סביב דימוי מרכזי. אחד הפרקים מוקדש לניתוח הדימוי. השבוע: כרזה מתוך תערוכה חדשה של דב אברמסון, "זמן נקט".
מוסף "ערב שבת" כולו, לא רק המדור החותם אותו, הוא תוספת מבורכת ל"מעריב". אם דפי הכלכלה מ"גלובס" הם התוספת האינפורמטיבית המשמעותית ביותר שהביא שלמה בן-צבי ל"מעריב" מאז נעשה לבעליו ועורכו, דפי ההגות של "ערב שבת" הם התוספת בעלת המשקל הסגולי הגבוה ביותר. השילוב של השניים, יחד עם סילוק ההטיה לטובת בעל השליטה הקודם ועסקיו, הפכו את "מעריב" של היום לעיתון טוב יותר משהיה בשנים האחרונות. לא ברור אם די בכך כדי שישרוד.
ענייני תקשורת
הפורמט של המוסף "ערב שבת" ייחודי: נמוך ורחב יותר מפורמט טבלואיד, דומה מאוד לפורמט החדש של "גלריה", מוסף "הארץ", שרואה הבוקר אור לראשונה.
בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" נמצא מקום לידיעת תצלום בלתי חתומה המקדמת מיזם מִחזור שמכינה חברת קוקה-קולה לקראת החג. "מפעל המחזור יהיה פתוח בכל ימי חול-המועד פסח ויארח מבקרים שנרשמו מראש", מדווח הכתב הבלתי מזוהה. במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת על פני כפולת עמודים מודעה של חברת קוקה-קולה על מפעל המחזור החגיגי. "בשל הביקוש הרב, אזלו המקומות בפעילות", מצוין בתחתיתה.
מדורו של קלמן ליבסקינד ב"מוספשבת" של "מעריב" מוקדש לביקורת התקשורת, ולביקורת הביקורת על התקשורת. הקריאה, כרגיל, מומלצת. "אני חושב שהטור של קלמן ליבסקינד הוא טור מצוין", אומר רביב דרוקר בראיון לאלקנה שור, המתפרסם במוסף "סופשבוע" של "מעריב".
"אם איווט ליברמן יורשע על זה שהוא לא גילה את קשריו עם בן-אריה, אז צריך לבדוק אם בנימין נתניהו הפר אמונים בסיפור של ערוץ 10", אומר דרוקר בראיון. "הכוונה היא שצריך לבחון האם לנהוג משיקולים זרים ולא ענייניים לחלוטין, שיקולים שקשורים רק אליך אישית ולרצון שלך להימנע מחקירת משטרה, מדו"ח מבקר המדינה ומתחקירים עתידיים - זה לא רק נקמה, אלא גם בבחינת צופה פני העתיד. בשם זה אתה מאמלל מאות משפחות ומעמיד בסכנה ערוץ שלם? אם זו לא הפרת אמונים וניגוד עניינים מובהק, אני לא יודע מה כן" (ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה ל"מעריב": "אלו דברי הבל").
במוסף "פסח" של "מקור ראשון" מתפרסמות תוצאות תחרות שירה שערך. רחל פרץ, עורכת הלשון של אתר זה, זכתה במקום הראשון. מנימוקי השופטים על שירה: "השיר מקורי להפליא [...] גמיש ביחסו אל השפה, ומצליח במספר קצר של שורות לחולל את הנס של השירה".